נסיעה לשום מקום: הניסוי נכשל, תלמידי הנהיגה ישלמו
כשמשרד התחבורה הגיש לממשלה את הרפורמה בלימודי הנהיגה, הוא הסתמך בין השאר על ההצלחה של פיילוט שערך. אלא שיוזם המודל הלימודי החדש דווקא חושב שמדובר בטעות גדולה, מנהלי הפיילוט טוענים כי הניסוי נכשל והשיטה "מפגרת", המורים זועקים שמדובר בכישלון חרוץ - ואילו התלמידים מדווחים על תכנים משעממים (וההצלחה בהתאם). אז למה משרד התחבורה מתעקש על רפורמה שאף אחד לא רוצה?
לפני כשבועיים הציג משרד התחבורה את "הרפורמה בלימודי הנהיגה", שלדבריו תהפוך את הנהגים הצעירים בישראל לחכמים ולזהירים יותר. הרפורמה, כתב המשרד בדברי ההסבר להצעת החוק, מבוססת על פיילוט שנערך לפני כ-4 שנים ובמסגרתו נמצא לכאורה כי המודל החדש מוצלח.
אלא שעדויות שהגיעו לידי מעריב עסקים משקפות תמונה הפוכה: לדברי מנהלי הניסוי ומורי הנהיגה שהשתתפו בו ולאור תוצאות התלמידים, לא זו בלבד שהניסוי לא הצליח - אלא הוא נכשל בגדול. כך, למשל, עשרות מורי נהיגה שהשתתפו בניסוי כתבו בשעתו לשר התחבורה כי הם מבקשים להביע את דעתם "הנחרצת והחד-משמעית על כישלון הפיילוט ותוצאותיו". בנוסף, מנהל הניסוי מטעם מורי הנהיגה, דודו משה, דיווח על עשרות כשלים בו.
"זה כישלון מהדהד", הוא אומר, "התפלאתי לגלות שזה הפך להצעת חוק". אפילו דני שטרוזמן, המנהל המקצועי של הניסוי מטעם משרד התחבורה עצמו אומר כי השיטה שמציע המשרד "איננה מתאימה", ומעלה חלופות זולות ויעלות יותר.
לפי השיטה החדשה, יחויבו כ-120 אלף תלמידי נהיגה בשנה ללמוד תיאוריה בבתי ספר חדשים, שיוקמו במיוחד לשם כך על ידי התארגנויות של מורי הנהיגה. התלמידים לא יוכלו ללמוד לבדם למבחני התיאוריה כנהוג כיום, ומורי נהיגה לא יוכלו ללמד נהיגה אלא רק במסגרת בתי הספר החדשים הללו, שיעסיקו אותם כשכירים או כקבלני משנה וכמובן יחזיקו מערכת לוגיסטית גדולה למדי - בית ספר במלוא מובן המילה. העלות הצפויה: 120 מיליון שקל לשנה.
האבסורד הראשון בשיטה הזאת, עוד לפני שבוחנים את הרעיון עצמו ואת עלותו, הוא שכלל לא ברור מה ילמדו בבתי הספר החדשים והמושקעים הללו: עד היום אין למדינת ישראל ספר תיאוריה רשמי, והמשרד מסרב לחשוף בפני מעריב עסקים את תוכנית הלימודים המפורטת, אם בכלל היא קיימת.
אולם חשוב מכך: למרות שבימינו קל, זול ויעיל יותר ללמוד למבחן התיאוריה באמצעות האינטרנט; למרות הניסוי החובבני והכושל שערך המשרד; ולמרות שרוב מי שהיו מעורבים בו טוענים כי מדובר בתוכנית גרועה - במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים פשוט לא נותנים לעובדות לבלבל אותם. בדברי ההסבר להצעת החוק מהללים אנשי המשרד את תוכנית המל"ן ומצרפים נתונים שנויים במחלוקת, שלפיהם מדובר בסיפור הצלחה.
עיון בהצעת החוק שהגיש שר התחבורה לפני כשבועיים לוועדה לענייני חקיקה של הממשלה מגלה כי מדובר לכאורה במהפכה אמיתית. אולם עיון מעמיק יותר מגלה כי אחד האלמנטים העיקריים בה הוא שינוי תהליך הלימוד וההכשרה של תלמיד הנהיגה. לו תתקבל ההצעה ותהפוך לחוק, יוקמו ברחבי הארץ עשרות מרכזים ללימודי נהיגה (מל"ן), שייעודם להעניק לימוד פרונטלי של החומר הנדרש למבחן התיאוריה. היקף הלימוד המוצע יהיה בן 24 שעות ב-12 מפגשים.
בתיאור "מטרת החוק המוצע והצורך בו" מוסבר כי המעורבות של נהגים חדשים, ובמיוחד של נהגים צעירים, בתאונות דרכים גבוהה במידה רבה מן הממוצע - ומובטח שהצעת החוק נועדה לתת מענה לתופעה. "ההסדרים המוצעים בהצעת החוק", נכתב שם, "מסתמכים על ניסיון חיובי שנצבר בפעילות דומה". בנקודה זו מתייחס המשרד לפיילוט שנערך ב-2007 במל"ן בכפר סבא במשך כשנה, לטענתם, בהשתתפות 105 תלמידים. הניסוי נערך על-ידי פרופ' דן זכאי ופרופ' יחיאל קלר בשיתוף חברת גיאוקרטוגרפיה.
לפי המשרד, "ממצאי המחקר העלו כי 'חוכמת הנהיגה' של תלמידי הפיילוט נמצאה טובה משל קבוצת ביקורת של תלמידים בשיטה הקיימת. אחוזי ההצלחה שלהם במבחני הנהיגה, עיוני ומעשי כאחד, היו גבוהים משל קבוצת הביקורת. התלמידים וגם מוריהם גילו רמה גבוהה של שביעות רצון... ועדה ציבורית בראשותו של מר דורון קשוב, שמונתה כדי לבחון את הפיילוט האמור ליישום המודל החדש, הגישה המלצות התומכות חד-משמעית ביישום השיטה החדשה לגבי הציבור בכללותו".
הבעיה היא שבדברי ההסבר הללו לא נטען כי קיים קשר בין שינוי
לאור זאת פנינו אל דובר משרד התחבורה וביקשנו לקבל את הנתונים ואת המסמכים שאמורים לבסס את הטענות שבדברי ההסבר להצעת החוק. ביקשנו, למשל, לקבל את הדוחות המקדימים ואת מסמכי הפיילוט, את דוחות המחקר השונים או את הפרוטוקולים של הוועדות המקצועיות ושל הוועדות הציבוריות שדנו בנושא. לא במפתיע, תשובותיו של דובר משרד התחבורה היו מתחמקות ובמשך ימים רבים לא קיבלנו אף שמץ של מסמך שבאמצעותו אפשר לבסס את האמור.
הניסיון מלמד כי בכל מקרה שבו משרד ממשלתי מסרב לחשוף מסמכים בנושאים שאינם נוגעים לביטחון המדינה או לצנעת הפרט, משהו מסתתר מאחורי הסירוב הזה או בתוך המסמכים. ואכן, כאשר השגנו את המסמכים ממקורות אחרים התברר שהנתונים אשר הוצגו לממשלה שונים במידה ניכרת מהנתונים האמיתיים.
בדיקת מעריב עסקים מעלה סימני שאלה רבים בנוגע לדרך שבה הוגדר ה"פיילוט" מלכתחילה, בנוגע להיקף המדגם שנבחר והאופן שבו נבדקו הישגי התלמידים ורוכזו לנתונים מסכמים; בנוגע לכשלים בביצוע הפיילוט; ואפילו בנוגע לתחשיבים הכלכליים שהוצגו בסופו של דבר לממשלה.
כדי לבצע את הפיילוט המדובר, עשרות מורי נהיגה מאזור השרון הקימו חברה כלכלית וכל אחד מהם תרם לה סכומים גבוהים מאוד, בעיקר בשעות עבודה. בפיילוט השתתפו 105 תלמידים שקשה לומר כי הם מייצגים את כלל תלמידי הנהיגה בישראל: ראשית, מעצם העובדה שהלימוד ניתן להם בחינם, התלמידים לא נמצאו בלחץ הכלכלי שבדרך כלל מופעל על רוב התלמידים לסיים את התהליך במהירות המרבית; שנית, המדגם קטן מאוד ובסופו של דבר מספר המשתתפים הצטמצם דרמטית; שלישית, למרות שהצעת החוק עוסקת בנהגים צעירים, 5% מהמשתתפים היו בני 50.
בנוסף, הניסוי נערך בכפר סבא - כלומר עם תלמידים משכבות סוציו-אקונומיות מבוססות יחסית - ולכן אינו יכול לייצג תלמידי נהיגה מהפריפריה המרוחקת או ממגזרים שונים. יש לציין כי היחס בין מספר התלמידים (105) למספר המורים (65) עמד על מורה אחד לפחות משני תלמידים, ויחס כזה כמובן לא יכול להישמר במציאות.
אם לא די בכל אלה, הרי שההשוואה בין הישגי התלמידים שהשתתפו בפיילוט לבין קבוצת הביקורת בנוגע לתיאוריה לא עומדת באף קריטריון מדעי: קבוצת הביקורת לא הורכבה מתלמידי נהיגה מכפר סבא שלמדו ונבחנו במקביל לתלמידי הפיילוט - אלא הורכבה מ-118 נהגים צעירים מרחבי הארץ, שקיבלו רישיון נהיגה כשנה קודם לכן ורק שני שלישים מהם נוהגים בפועל.
ככל שהדברים אמורים בידע תיאורטי, ברור שאדם שסיים זה עתה להיבחן ייטיב לענות על שאלות בהשוואה לאדם שנבחן במבחן דומה לפני שנה. ההשוואה של נתוני ההצלחה במבחן המעשי בוצעה אל מול "הממוצע הארצי", כלומר מול ממוצע הכולל נהגים מן הפריפריה ונהגים שנבחנו במבחנים מעשיים בערים ובמחוזות אחרים, שבהם קיימים תנאים אובייקטיביים אחרים.
אך חמורה מכל היא העובדה שתוצאות הפיילוט, כפי שעולה מהמסמכים שהגיעו לידי מעריב עסקים, שונות מאלה שהוצגו לממשלה. למבחן התיאוריה ניגשו בסופו של דבר רק 69 מתוך 105 המשתתפים, וכ-60 מהם עברו את המבחן בהצלחה. למבחן המעשי ניגשו רק 23 תלמידים, ומהם 13 בלבד עברו את המבחן. מהאחוזים הללו יש להוריד 12.5%, שכן במדגם של כ-100 נבדקים ברמת מובהקות סטטיסטית של 99%, מקובל שזוהי טעות המדגם.
בתשובה לשאלת מעריב עסקים בעניין תוצאות הניסוי, השיב לנו דובר משרד התחבורה: "שיעורי ההצלחה של תלמידי המל"ן במבחנים העיוניים (תיאוריה) מצביעים על 87% הצלחה לעומת 50% הצלחה כיום, ועל 57% הצלחה במבחנים המעשיים (טסט) לעומת 36% הצלחה כיום".
אולם היות שבניסוי השתתפו 105 תלמידים - אך רק 60 מהם עברו בפועל את מבחן התיאוריה - (57%) הרי ששיעור הצלחתם דומה לשיעור ההצלחה הארצי, וזה עוד בלי להתחשב בטעות המדגם. במבחן המעשי הנתונים בעייתיים עוד יותר: את הטסט עברו רק 13 מבין 105 המשתתפים, כלומר שיעור ההצלחה במקרה זה הוא 12.5% בלבד (ובין 0% ל-25% כשמוסיפים את טעות הדגימה) - שיעור נמוך בהרבה מהממוצע הארצי. במילים אחרות, "הצלחה" ודאי שאין כאן כאשר המדד היחיד שנבחן הוא המבחן ולא התנהגות התלמידים על הכביש.
לא רק הנתונים הסטטיסטיים מוכיחים שפיילוט המל"ן נכשל לחלוטין - גם רוב מי שהיו מעורבים בניסוי סברו כך בעבר וסבורים כך אף היום. כבר בחודש יולי 2008 כתבו לשר התחבורה והבטיחות בדרכים דאז, שאול מופז, עשרות מורי נהיגה שהשתתפו בניסוי מכתב שבו טענו במפורש כי הניסוי נכשל: "אנו... פונים אליך לאור הצהרתך על אישור רפורמה מהפכנית בשיטת לימוד הנהיגה בישראל, בעקבות טענות על הצלחת ניסוי הפיילוט, ומבקשים במכתב זה להביע את דעתנו הנחרצת והחד-משמעית על כישלון פיילוט המל"ן ותוצאותיו".
המורים ומנהל המל"ן מפרטים במכתבם את השתלשלות הדברים וכותבים בין השאר כי "פרויקט המל"ן אופיין בכשלים רבים, ובמיוחד כשלים בפיקוח ובהנחיה לא מקצועית של הצוות, אשר מונה מטעם משרד התחבורה וכשל כישלון חרוץ בהשגת המטרות אשר הוצגו לפנינו מלכתחילה... אין אנו יכולים לשבת מנגד ולצפות איך קומץ לא ראוי של אנשים עושים לעצמם נפשות ומפזרים סיסמאות ללא בסיס על סמך ממצאי שווא".
בחודש האחרון נערך סקר טלפוני בין כל מורי הנהיגה שהשתתפו בשעתו בפיילוט - ותוצאותיו, שהובאו לידיעת מעריב עסקים, מוכיחות באופן חד-משמעי כי הרוב המוחלט של הנשאלים עדיין סבורים שהניסוי עצמו נכשל באופן גורף ולא שיפר את נהיגתם של התלמידים.
דני שטרוזמן, אחד המומחים המוערכים בכל הנוגע להדרכת נהיגה ובטיחות בדרכים, אשר שימש כמנהל המקצועי של הניסוי מטעם משרד התחבורה, הביע אף הוא את דעתו הנחרצת בעניין. שטרוזמן כתב את תוכניות הלימוד, הכשיר את המדריכים וליווה את הניסוי מבחינה מקצועית מראשיתו ועד סופו. בנובמבר 2008 הוא כתב לסמנכ"ל המשרד עוזי יצחקי כי סירב לשמש כחבר בוועדת ההיגוי ליישום המל"ן, "בגלל העקשנות לפעול בשיטה מיושנת בכיתות לימוד, שבמקרה זה גם איננה יישומית".
"השיטה שבה רוצים להביא תלמידים לבתי הספר ללימודים פרונטליים איננה מתאימה", הוא חוזר ומדגיש גם היום. לדבריו, "תלמיד אמור להגיע למל"ן לפי התקדמותו האישית בשיעורי הנהיגה, אך נוכחנו לדעת שיש קושי עצום לקבץ קבוצות הומוגניות של תלמידים. בנוסף, במל"ן התלמיד יפגוש בכל פעם קבוצה אחרת - ולכן הדיון לא יהיה יעיל".
כמו כן, שטרוזמן תוהה מה יעשו תלמידים בפריפריה וכיצד יגיעו למרכזי הלימוד. "החלופה שהצעתי בשעתו היתה מחשבים בבתי ספר, שבהם תותקן לומדה מתקדמת שתכיל את כל מערכי השיעור", הוא אומר. "לומדה כזאת לא תאפשר לתלמיד להתקדם אם הוא לא יודע את החומר, והיא מאלצת אותו ללמוד. בקבוצת דיון בכיתה תלמיד יכול לשבת עם משקפי שמש ולהירדם, אבל אחד על אחד מול לומדה הוא חייב להתקדם בקצב של הלומדה".
לדבריו, ניתן לפתח לומדה כזו בתוך חודשיים. "היתרון הגדול של לומדה כזאת הוא שאפשר לעדכן בה את החומר באופן שוטף. למעשה, אפשר לעשות את הדברים אפילו הרבה יותר טוב: כדי לשלב את הלימוד המעשי עם הלימוד העיוני, ניתן להעלות את הלומדה ואת ניהול כרטיס התלמיד לאתר אינטרנט אחד. התלמידים יקבלו את אותם תכנים מבלי שיידרשו להגיע לכיתת לימוד, מה שיחסוך הרבה מאוד כסף. מבחינה מקצועית, חד-משמעית אני תומך בלומדה מקוונת בשיטת השלבים, שתהיה מסונכרנת עם הלימוד המעשי והמחיר שלה לתלמידי הנהיגה יהיה סמלי או אפילו בחינם". להערכת שטרוזמן, מה שמנע ממשרד התחבורה לאמץ את הרעיון היא "ההתעקשות של ארגון מורי הנהיגה לדבוק בשיטה מפגרת שכמעט מזכירה את שיטת הלימוד ב'חדר'".
גם דודו משה, שניהל את ניסוי המל"ן לאחר שנבחר במכרז של אגף הרישוי, הודיע כבר ביוני 2007 על כ-20 כשלים שמצא בפיילוט. משה, מנהל מקצועי של בית ספר לנהיגה, התריע בין השאר כי ועדות הביקורת לא פעלו, רכז ועדת ההיגוי הורה לו שלא לספק דוחות שבועיים כדי לא לתעד כשלים, חברי ועדת ההיגוי לא היו מוכנים לשמוע הערות לשיפור, תוכני הלימוד נערכו בצורה חובבנית, ותלמידים דיווחו שהתכנים משעממים אותם, שמערכי השיעור נגמרו הרבה לפני הזמן ושביקורת של תלמידים התקבלה בביטול על ידי רכז הוועדה.
חלק מהתלמידים שהשתתפו בניסוי היו קרובי משפחה של מורי הנהיגה ושל רכז ועדת ההיגוי - ובסופו של דבר, להערכת משה, התאגיד שהוקם כדי לנהל את המל"ן הפסיד מבחינה כלכלית. "הפטנט הזה לא עובד, נקודה", אומר משה לעסקים שישי. לדבריו, "כל מי שטוען שהפיילוט הצליח פשוט מטעה, ויש הרבה דוגמאות להטעיה הזאת - כולל העובדה הפשוטה שהם טוענים שהפיילוט נערך במשך שנה, למרות שהוא נערך במשך 7 חודשים בלבד".
בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב דווקא שהפיילוט הצליח מאוד.
"ההיפך הוא הנכון: לא רק שלא מדובר בהצלחה, זהו כישלון מהדהד. המורים נכנסו לפרויקט המל"ן מתוך אמונה שזה יכול לעבוד. השיטה שאני מאמין בה היא לתת לתלמיד את חומרי הלימוד לפני כל שיעור. בזמנו עשיתי זאת על גבי דפים מודפסים, אבל היום נכון יותר לעשות זאת באמצעות האינטרנט. הראתי לוועדת ההיגוי של הפיילוט כבר בהתחלה את הדרך הזאת, אבל כנראה זה הפריע לתוכניות שלהם".
מה היו התוכניות האלה?
"לאט-לאט הבנתי שכל העניין הוא ממש משחק. כיום אין לי ספק שכל המל"ן, במתכונתו הנוכחית, נועד לאפשר לגופים או לאנשים שונים לעשות כסף. אם זה היה מוסיף לערך הדידקטי אפילו 5%, הייתי אומר שיהיה להם לבריאות, שירוויחו. אבל לא רק שזה לא מוסיף שום דבר - זה אפילו גורע".
מה עמדתך בנוגע להצעת החוק?
"התפלאתי לגלות שזה הפך להצעת חוק, פשוט לא האמנתי. הרי זה שקוף כל כך, ברור כל כך. אבל כנראה הפוליטיקה חזקה מהחיים. במקום להפיל על הציבור עול של 100 מיליון שקל בשנה, אפשר לתת לתלמידים את אותו הדבר בדיוק - ובחינם. הבעיה היא שבדרך הזאת לא יהיה מי שירוויח מזה כסף".
עבור התלמידים, המשמעות הכספית של הלימודים במל"ן אינה מבוטלת: בעוד שכיום עלות מבחן התיאוריה היא 100-15 שקל, לאחר הרפורמה יהיה על כל תלמיד לשלם 600 שקל (לא כולל נסיעות ושעות לימוד פרונטליות) כדי להיבחן.
על מנת לפצות על העלות הנוספת, החליט שר התחבורה להוריד את המספר המינימלי של שיעורי הנהיגה המעשיים מ-28 ל-24, דבר שיפגע בהכשרה המעשית ויהיה מנוגד לגישה הרווחת כיום בעולם, אשר לפיה יש להגדיל את מספר השיעורים המעשיים.
גם שי ברק, מורה נהיגה שנחשב לאחד מהוגי הרעיון המקורי של המל"ן בשנות ה-90' סבור שמדובר בטעות גדולה שיצאה מכלל שליטה. לדעתו, המוטיבציה היחידה שמפיחה כיום רוח חיים ברעיון היא האינטרס הכלכלי של כמה יזמים פרטיים.
"מורים רבים נתקלו בקושי להסביר לתלמיד תוך כדי נהיגה דברים הקשורים בחוקי תנועה ובהבנת המתרחש על הכביש," מסביר ברק. "חשבנו שהפתרון הנכון הוא להביא את התלמידים לכיתה ולהמחיש להם את המצבים השונים בהרצאה פרונטלית - זה מה שהמל"ן אמור היה לעשות".
לדבריו, בין 1995 ל-2005 עמלה קבוצה קטנה של מורי נהיגה על קידום הנושא, "אבל כבר בשלב הפיילוט הבנו את המגבלות ואת חוסר היעילות של מערכת כזאת. הבעיה היא שברגע שהסתיים הפיילוט, היו מי שהבינו שהם יוכלו לעשות לעצמם הון מהסיפור הזה. הרגשתי היא שגם את השר וגם את המנכ"ל הוליכו שולל. לא ייתכן שעשרות מורי נהיגה טוענים כי הפיילוט נכשל, הגורמים המקצועיים אומרים שהפיילוט נכשל - ורק הדוח של משרד התחבורה ודברי ההסבר של הצעת החוק אומרים שהניסוי הצליח".
ברק הוא אחד מכמה מורים ויזמים שהקימו אתרי אינטרנט ללימוד תיאוריה. באתר שלו התלמידים יכולים ללמוד את רוב החומר התיאורטי בחינם, ושירותים נוספים ניתנים שם בעלות סמלית של כ-20 שקל.
בכמה זמן אמור משרד התחבורה להקים אתר אינטרנט שבו אפשר יהיה ללמוד בחינם את כל החומר שיועבר במל"ן?
"4-3 חודשים, אבל זה לא יקרה".
למה לא?
"מפני שבדרך הזאת אי אפשר יהיה להרוויח על גבם של תלמידי הנהיגה - ולכן אין מי שידחוף את משרד התחבורה לעשות זאת".
הצעת החוק לרפורמה בלימודי הנהיגה היתה, לדברי ברק, "הקש ששבר את גב הגמל" - ובעקבותיה הוקמה לאחרונה "העמותה לקידום מעמדם המקצועי של מורי הנהיגה", שברק הוא אחד ממייסדיה. ברק מספר כי הארגון מייצג בשלב זה יותר מ-800 מורי נהיגה מתוך כ-3,500 הפועלים בישראל, ועמדת העמותה היא שהרפורמה המוצעת תפגע לא רק בלימודי הנהיגה, אלא גם במעמדם של מורי הנהיגה.
"הרפורמה תגרום לפגיעה מהותית בפרנסתנו, בעצמאותנו ובחופש שלנו. הרבה מורים ייאלצו ללכת הביתה, הענף ימצא את עצמו עם מורים שרמתם נמוכה כי בעלי הון ובעלי אינטרסים ישתלטו עליו, ולפי הדוחות הכלכליים - המורים עצמם לא יצליחו להקים מל"נים".
בשבוע שעבר שלח הארגון בקשה מפורטת לכל שרי הממשלה בבקשה לעצור את הצעת החוק לפני שתהפוך להחלטת ממשלה ותוגש לכנסת להמשך החקיקה. אם אף שר לא ירים את הכפפה ולא יעצור כעת את הצעת החוק של משרד התחבורה, יעבור המאבק אל ועדת הכלכלה של הכנסת בעוד שבועות אחדים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם