אלו האנשים שהחליטו להיאבק בגל עליות המחירים לטובת הכיס של כולנו
מלחמת קיום: יותר יקר לשתות. יותר יקר לאכול לחם. יותר יקר לנסוע ברכב. והרבה יותר יקר לקנות דירה. בישראל 2011 הכל יותר יקר
"ייקור מחיר הלחם זה הרבה יותר מתוספת במחיר. זו פעולה עם משמעויות הרבה יותר גדולות, כי מדובר בפגיעה בדבר הכי בסיסי שיש", אומר חיים מכלוף. "כשאזרח ממוצע ממעמד הביניים נכנס לסופר וקונה לחם הוא לא מתחיל לחשב את העלויות, אלא שולף את כרטיס האשראי, מעביר אותו אצל הקופאית והכל בסדר. אבל יש אנשים, הרבה אנשים, שנאלצים לאסוף שקל לשקל, וגם זה לא תמיד מספיק להם בשביל להגיע לצריכה הרצויה של לחם בסל המזון שלהם".
מכלוף פוגש את האנשים האלה כל הזמן. "אני מגיע לבתים בהם, וזו לא קלישאה, המקררים באמת ריקים, הלחם שמונח על השולחן בדרך כלל יבש, ועכשיו מדברים על עוד עליות מחירים שעבור אותם אנשים זאת פגיעה אנושה בבסיס
"אם משפחה תאלץ להוציא יותר על מזון בכלל ועל לחם בפרט, היא תאלץ בהתאם לצמצם בשאר ההוצאות שלה. לא מדובר על הצגות או חופשים בחו"ל, אלא על חינוך לילדים, רופא שיניים, ארנונה ועל שאר ההוצאות הקיומיות שהיא מתקשה לשלם מכתחילה".
במסגרת התנדבותו בארגון 'לתת' מגיע מכלוף, סטודנט שנה ג' לחינוך דמוקרטי במכללת סמינר הקיבוצים, לבתי ספר ותנועות נוער ברחבי הארץ, ומנסה להעביר לתלמידים את תמונת המצב החברתית במדינת ישראל של השנים האחרונות. בחלק מהמפגשים, מתקשים התלמידים הצעירים להבין כיצד בישראל 2011 קיים ציבור עצום של אזרחים אשר מתקשים אפילו לרכוש את אחד ממוצרי המזון הבסיסיים, הלחם האחיד. (יובל גורן)
ג'קי אדרי מסרב לשלם את חשבון המים כבר חצי שנה. "מהרגע שקיבלתי את החשבון הראשון מתאגיד המים שהחל לפעול בעיר, והבנתי שהוראת הקבע שהעברתי במשך שנים לעיריית דימונה הועברה מבלי ידיעתי לתאגיד מים פרטי, ביטלתי את הוראת הקבע והחלטתי לצאת למאבק", מספר לוי, תושב דימונה ומרצה במכללה החברתית כלכלית, שהפך לאחד ממובילי המאבק הציבורי נגד העלייה הקיצונית במחירי המים.
"אי אפשר לדרוש מאזרח לשלם תשלום מופקע על מים, שהם הדבר הכי בסיסי עבור כל אחד מאיתנו", אומר אדרי. "אחרי שנכנסתי לנושא גיליתי שבישראל יש שלושה סוגים של אזרחים, אלו במועצות האזוריות שמשלמים מחיר לחקלאי, כמו שפתאום חצי סביון נהיו חקלאים, או עיריות ורשויות מקומיות שלא הקימו תאגידים, או עיריות שהקימו תאגידים. כך שכל אחד גובה כמה כסף שהוא רוצה ואף אחד לא עושה דבר כדי לעצור את הטירוף הזה".
לפני מספר שבועות הוא היה ממארגני ההפגנה הקולנית מול רשות המים, ולאחרונה אף התבצר באחת מבארות המים בדימונה, במחאה על המחירים הגבוהים שגובה לטענתו התאגיד המקומי. בינתיים, כאמור, חשבון המים של משפחת לוי מדימונה ממשיך לתפוח: "אם מישהו יחליט לסגור לי את זרם המים, מבחינתי הוא רוצה להרוג אותי".
בשבועות הקרובים ידון בג"ץ בעתירה שהגישו עמותת ידיד ואיגוד העובדים הסוציאליים, בדרישה לביטול התייקרות תעריפי המים. (יובל גורן)
מחירי הדיור בישראל כבר מזמן לא מטרידים רק את השכבות החלשות. בשלוש השנים האחרונות היכולת לרכוש דירה במחיר סביר הפכה למשימה שאפתנית וכמעט בלתי אפשרית עבור רבים ממעמד הביניים, המתקשה לעמוד במחירים המאמירים בכל הארץ.
בין השנים 2008 ל-2010 זינקו מחירי הדירות בשיעור של 43 אחוז והמאבק החברתי ליצירת פתרונות דיור מתעצם והופך מיום ליום לאקטואלי עבור משפחות רבות.
"הקושי העצום של אזרחים בישראל להתמודד עם עלויות הדיור הכבדות איננו גזירה משמיים. בשנים האחרונות, אנחנו נתקלים שוב ושוב בבחירה מודעת של הרשויות שלא לקדם דיור בר-השגה", טוענת עו"ד נדיה מוגילבסקי מהאגודה לצדק חלוקתי, המהווה חלק מ"הקואליציה לקידום דיור בהישג-יד בישראל", המאגדת בתוכה ארגונים חברתיים ואנשי אקדמיה הסבורים כי הטיפול במצוקת הנדל"ן לא רק שאינו מספיק אלא גם יוצר פערים חברתיים בלתי נסבלים.
ד"ר אמילי סילברמן, חוקרת בכירה ב"מוסד נאמן" במרכז לחקר העיר בטכניון בחיפה, שותפה גם היא במאבק. לדבריה, "אנחנו מייצרים גטאות בהם גרים רק עשירים וחלק ממעמד הביניים, ובכך אנחנו דוחקים את העניים מכל מקום שבקרבת מוקד תעסוקה".
מחקר השוואתי שערכה סילברמן העלה כי ישראל, שבעבר הייתה מדינה חברתית מובהקת, נמצאת בשני העשורים האחרונים בפיגור עצום מול מדיניות המערב בהתמודדות עם מצוקת הדיור. "בישראל אין היום יד מכוונת והמדינה נסוגה מכל מה שקשור להכוונת השוק". (עידו אפרתי)
זאב גראואר החליט יום אחד שהוא לא יכול יותר לשבת בשקט. "הסתכלתי על עצמי במראה והתביישתי", מספר גראואר, תושב מגדל העמק בן 32, נשוי ואב לשניים. "אני עובד קשה, פועל על פי חוק ועושה הכל לפי הספר, אז למה שאתן שידפקו אותי? אני חייב לעשות מעשה ומי שרוצה שיצטרף אלי".
כך, לפני כחודשיים, הוא מספר שעבר ממצב של "ציקצוק מול הטלוויזיה" ליציאה לרחובות. "אני פטריוט. ככה חונכתי", הוא מסביר מדוע יצא למאבק, "גם בתחום הכלכלה טמונים חלק מערכי היסוד שלנו, כמו כבוד האדם והזכות לפרנסה בכבוד. רוב הציבור במדינה עובד שעות רבות ביממה ועדיין האנשים פה לא מצליחים להרים את הראש מעל המינוס".
לאחרונה הנהיג את מסע המחאה שיצא מהרצליה לירושלים. 60 כלי רכב הצטרפו לנסיעה האיטית, אך כשבועיים לאחר מכן מספרם עלה ל-160 במפגן מחאה דומה שיזם. כעת הוא מבטיח שהמספרים ילכו ויגדלו בקצב מסחרר. החל מיום חמישי הקרוב תיפתח בהנהגתו משמרת מחאה מול ביתו של שר האוצר שטייניץ.
"זה לא רק מאבק על מחיר הדלק, כל שאר התמחור במשק משתנה בעקבות זאת", אומר גראואר, "זה בעיקר מאבק חברתי. שידעו שהציבור לא מקבל גזירות קשות. שלא יתעסקו איתנו. נכון להיום האזרח הישראלי סובל מאדישות. נבחרי העם ופקידי האוצר, שמרגישים נישאים מהעם, עושים באזרח כשלהם והוא שותק ומשלם. אך זה הולך להשתנות", הבטיח. (נתיב נחמני)
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם