כל כלבו בא יומו: ניו יורק מחכה לוול מארט?
ניו יורק סוערת כזירת אגרוף. בפינה הימנית: ענקית הקמעונות וול מארט, המפורסמת במחירים ללא תחרות וידועה לשמצה בתנאי ההעסקה שלה. בפינה השמאלית: בעלי עסקים וחנויות היוקרה של ניו יורק, שהכריזו מלחמת חורמה על כוונת וול מארט לפתוח סניף ראשון בעיר. מאבק יקר על הזכות לקנות בזול
מימין חנות הדגל של טויס אר אס. משמאל מסעדת הארד רוק קפה. על תקן האויב: רשת חנויות האוכל וכלי הבית וול מארט - החברה הקמעונית הגדולה בעולם והחברה המסחרית השנייה בגודלה. אמנם אין לה צבא ושיירות של טנקים מפזרי עשן, אבל יש לה מחזור מכירות שנתי של 408 מיליארד דולר (פי 5 וקצת מתקציבה השנתי של ישראל), 2.1 מיליון עובדים ו-8,500 חנויות ענק ב-15 מדינות.
בארצות הברית נחלקות הדעות בין אלה שרואים בוול מארט משקל-נגד הכרחי לחנויות המותגים היוקרתיות לבין אלה שרואים בה שם נרדף לניצול עובדים, לתנאי העסקה מחפירים, להתנהלות דורסנית - ולהרס עשרות אלפי בתי עסק קטנים לאורכה ולרוחבה של ארצות הברית.
כעת גם בניו יורק החליטו לצאת למאבק. בשם הדאגה לזכויות העובד והרצון להגן על בעלי העסקים הקטנים, החליטו איגודי העובדים, בעלי העסקים ופוליטיקאים מקומיים להתאחד לקרב בלימה משותף נגד פלישת חנות הכלבו - שמעוניינת, ברוב חוצפתה, לפתוח סניף ראשון בעיר.
"אנחנו לא אוהבים את הדרך שבה הם מתייחסים לעובדים - יחס שמתבטא במשכורות ובתנאים הנלווים - ואנחנו לא מתכוונים לאפשר להם לפלוש לקהילה שלנו", הסביר חבר מועצת העירייה צ'רלס בארון. "וול מארט תהרוס את דרך החיים שלנו ותשבש את שגרת יומנו", מחה בראד גרסטמן, פעיל קהילתי מניו יורק וממובילי המאבק נגד וול מארט. לדבריו, פתיחת החנות תגרום לתושבים לשנות את הרגלי הצריכה שלהם מן הקצה אל הקצה ובסופו של דבר אף תוביל לסגירתן של אין-ספור חנויות שכונתיות - "כולל כאלה שקיימות כבר עשרות שנים ועברו מדור לדור".
אך מול פעילי המאבק עומדים בפליאה התושבים המקומיים - לא יושבי הקומות הגבוהות של וול סטריט ודיירי בנייני היוקרה של דונאלד טראמפ אלא תושבי השכונות הישנות של ברוקלין, שם מקווה וולמארט להקים את סניפה הראשון בניו יורק.
אלה אינם בעלי המשכורות הגבוהות והבונוסים השמנים, כי אם משפחות שערך בתיהן צנח בשנים האחרונות בעשרות אחוזים, שראו את חשבונות הבנקים שלהן מצטמקים ושעבורן דווקא מפלצת הכלבו המאיימת היא התגלמותה הטבעית ביותר של כיכר העיר החדשה: רחבת ידיים, עממית, תוססת - ובעיקר זולה בהרבה ממתחריה.
הדאגה הפתאומית של מובילי המאבק נגד וול מארט נשמעת לא כל כך אמינה למשפחות אלה. אחרי הכל, לא מדובר בעיירה קטנה באריזונה, שבדומה לאלפי עיירות קטנות ברחבי ארצות הברית חוששת שהמגה-חנות החדשה של וול מארט תשנה את פניה. מדובר בבירת הקפיטליזם העולמי, עיר שאין חברת מותגים בינלאומית שלא קבעה בה את את חנות הדגל שלה: החל בעשרות חנויות הספרים הענקיות של בארנס אנד נובלס ובורדרס, שבלעו כל חנות ספרים פינתית, דרך חנויות הדגל של נייקי, טויס אר אס, ויקטוריה סיקרט, אופיס דיפו והרשימה עוד ארוכה.
49 שנה לאחר הקמת החנות הראשונה של וול מארט בעיר רוג'רס שבארקנסו, מספיק לקרוא את רשימת האנשים העשירים ביותר בארצות הברית כדי להבין את כוחה הכלכלי העצום של הרשת. 4 מראשיה, צאצאיו של המייסד סאם וולטון שהלך לעולמו ב-1992, מופיעים ברשימה: סמואל, אליס, ג'ים וקריסטי וולטון, כולם בעשירייה הפותחת. חברו את ההון של ארבעתם ותקבלו 85 מיליארד דולר - 30 מיליארד דולר יותר מהונו של ביל גייטס וכמעט פי 2 משוויו הכספי של וורן באפט.
גודלו הממוצע של כל סניף הוא 17 אלף מ"ר. מספר העובדים הממוצע בכל חנות הוא 225. לא פחות מ-100 מיליון אמריקאים, שליש מאזרחי ארצות הברית, מבקרים באחד מאלפי סניפי הרשת בכל שבוע. 76% מהם הצביעו בבחירות 2004 למועמד הרפובליקני ג'ורג' בוש, לעומת 23% בלבד שנתנו את קולם למועמד ג'ון קרי.
הנתון האחרון לגבי העדפותיהם הפוליטיות של המבקרים מצריך כמובן הסבר. לכאורה אין כל קשר בין נטיותיהם הפוליטיות של 100 מיליון לקוחות הרשת לבין תרבות הצריכה האמריקאית.
"האם אובמה יכול לזכות בקולן של אמהות וול מארט?", שאל הטיים מגזין בכתבה מיוחדת שפורסמה חודשיים לפני הבחירות האחרונות לנשיאות. "אמהות וול מארט ובחירות האמצע לקונגרס" היה שמה של כתבה שפורסמה בוושינגטון פוסט לקראת בחירות האמצע האחרונות לשני בתי הנבחרים.
בהכללה גסה, אותן "אמהות וול מארט" הן נשות המעמד הנמוך בארצות הברית, רובן אמהות חד-הוריות שהכנסתן נמוכה, השכלתן מינימלית, תפיסת עולמן שמרנית והן במאבק מתמיד לספק את צורכי משפחתן. הן מהוות מדגם מייצג למדי של לקוחות וול מארט: 41% מלקוחות הרשת, לפי מחקר שפורסם לפני שנתיים, מרוויחים פחות מ-35 אלף דולר בשנה, לעומת 25% באוכלוסייה הכללית. ל-39% מהם השכלה תיכונית ומטה. כמעט כולם מגיעים לרשת בגלל מחיריה הנמוכים, ולפי ההערכות האחרונות לכ-40% מהם אין חשבון בנק - כפול מהממוצע הארצי.
אלא שככל שגדל כוחה של הרשת, כך התעצמה הביקורת שנמתחה עליה. במחקר שפרסם ב-1997 פרופ' קנת סטון מאוניברסיטת איווה, נבחנו 34 ערים מקומיות שבהן ממוקם סניף של הרשת. הממצאים היו ברורים: המכירות בחנויות הכלבו בערים הסמוכות צנחו ב-10 שנים בלא פחות מ-34%. "ההנחה היא שאנשים בעיירות נטולות וול מארט נסעו לערים סמוכות כדי לעשות קניות בסניפי הרשת", מסביר סטון במסקנות המחקר.
מחקר נוסף, שפורסם ב-2009 על ידי המרכז למחקר אורבני מטעם אוניברסיטת לויולה שבשיקגו, בחן גם הוא את השפעת פתיחתו של סניף וול מארט בשכונה. המחקר הגיע למסקנות דומות: תוך 10 שנים מיום הפתיחה נעלמו לא פחות מ-25% מבעלי העסקים הקטנים באזורים הסמוכים.
"המסקנות מחזקות את ההשערות שלפיהן סניפי וול מארט שואבים את המכירות מחנויות אחרות בעיר, בלי להגדיל את השוק המקומי באופן משמעותי", נכתב במסקנות המחקר. גם המכון למדיניות כלכלית ערך מחקר בנושא. להערכתו, בשנים 2001-2006 פוטרו לא פחות מ-196 אלף עובדים ברחבי ארצות הברית כתוצאה מפתיחת סניפים חדשים של רשת וולמארט. 68% מתוך המפוטרים היו עובדי ייצור.
וול מארט מצידה הציגה לאחרונה נתונים הפוכים, שלפיהם יצרה הרשת 210 אלף מקומות עבודה חדשים - וחשוב לא פחות, לקוחות הרשת חוסכים בממוצע 2,500 דולר בשנה למשפחה.
אך החיסכון לא מגיע ללא מחיר: בשנים האחרונות נשמעו תלונות והגיעו דיווחים על תנאי העבודה המחפירים לכאורה שמנהיגה הרשת. אלה כוללים בעיקר משכורות נמוכות, הימנעות מתשלום שעות נוספות לעובדים, תנאי העסקה קשים, אי-מתן ביטוח בריאות לעובדים ואפליה נגד נשים, שלא מקודמות לתפקידים בכירים.
מבקרי הרשת נאחזים בנתונים המצביעים על כך ששיעור התחלופה בקרב עובדי הרשת עומד על לא פחות מ-70% מהעובדים מדי שנה - נתון שלטענתם מוכיח את היחס הנוקשה ואת היעדר הגמול הכספי, שגורמים לאותם עובדים לעזוב את הרשת תוך חודשים אחדים.
ראשי החברה טוענים להגנתם כי המשכורת הממוצעת של עובד במשרה מלאה היא 10.78 דולר לשעה - משכורת, כפי שמדגישים ברשת, גבוהה בהרבה מהשכר ההתחלתי המוצע לעובדי הרשת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם