מתנה משמיים: 30 שנות המצאה בתעשיית החלל
מעבורות החלל עזרו רבות לאוכלוסייה שנשארה על כדור הארץ; מלבד תרומתה לשירים, לפתגמים ולרגעי גאווה באסטרונאוטים שלנו, העשירה תעשיית החלל את הטכנולוגיה - מעדשות ראייה ועד בידוד תרמי לבתים מפני פגעי מזג האוויר; רגע לפני שתוכנית החלל משנה צורה: אונליין מסכם 30 שנות המצאה
לאור העובדה שבשנים הקרובות לא ישוגרו יותר מעבורות חלל מהסוג הנוכחי, ומאחר שהסוכנות תסתמך על מדינות אחרות שיעבירו אספקה לתחנת החלל הבינלאומית, זהו זמן טוב לקחת פסק זמן ולראות כיצד הישגי תוכנית החלל עברו ויושמו בחיי היומיום של כל אחד ואחת מאיתנו.
נקודת השיא בסיקור של תוכנית החלל האמריקנית היתה בשנת 1969, אז הצליחה הסוכנות להנחית לראשונה בתולדות המין האנושי בן אנוש על גורם שמימי. הנחיתה על הירח היתה אירוע שסוקר ונצפה ברחבי העולם, ואף סומן כנקודת ציון במרוץ לירח, שהתקיים באותה העת בין ארה"ב לברית-המועצות. בדרך לירח היה על צוות אפולו להתגבר על אינספור אתגרים, והצוות ההנדסי שתכנן את המשימה היה צריך לחשוב על רובם מראש כדי למזער את הסיכוי לתקלות בדרך אל הירח או בחזרה ממנו.
אחד מאותם פיתוחים היה מגן החום מאלומיניום של אפולו. מגן החום נועד לעזור לחללית להתמודד עם החום הרב שהיא צפויה לספוג בחדירתה בחזרה אל האטמוספירה בכדור הארץ. אותה טכנולוגיה, שפותחה בלעדית עבור אפולו, עשתה את דרכה לתחום הבידוד התרמי לבתים, והידע שנצבר בהכנת מגן החום ובפעילותו עזר לפתח כלים יעילים למיגון תרמי עבור בתים כך שלא תהיה זליגת חום וחדירת קור בחודשי החורף, ותהליך הפוך בחודשי הקיץ. חומרי הבידוד הללו נפוצים מאוד בבניית בתים בארה"ב.
היום אנחנו לוקחים דברים טכנולוגיים רבים כמובנים מאליהם, ותקשורת לוויינים היא אחד מהם. שירותים רבים מסתמכים על קיומה של תקשורת לוויינים קבועה, דבר שעד לפני כמה עשורים בכלל לא היה קיים. לוויין התקשורת הראשון שאפשר לאמריקאים ולאירופאים לצפות זה בשידורים של זה היה טלסטאר (Telstar), שהחל את דרכו בשנת 1962.
מאז ועד היום תקשורת הלוויינים השתפרה פלאים, ואל הגופים המקיפים את כדור הארץ נוספו עשרות לוויינים, חלקם על-ידי ארה"ב וחלקם על-ידי מדינות אחרות, כולל ישראל. לוויינים אלה מספקים עבורנו היום מידע לגבי מזג האוויר; מחקרים גאולוגיים וחיפוש מרבצים של מחצבים שונים; ערוצי תקשורת מכל רחבי העולם ללא תלות במיקום הגאוגרפי שלנו; ומערכות
תקשורת הלוויינים חשובה וחיונית היום יותר מתמיד, שכן שירותים רבים מסתמכים על קיומה ועל יכולתם להיות בקשר עימה ולקבל ממנה מידע המתעדכן בזמן אמת על מיקומם המדויק. אלה כוללים מטוסי נוסעים ומטוסי משא, מערכות ניווט אזרחיות המשמשות אנשים בטיולים, מערכות נשק מתקדמות הכוללות רכיבי מיקום המבוססים על קלט לווייני ואחרות. ללא מערכות תקשורת הלוויינים היינו צריכים לחשוב על פתרונות אחרים לניהול ציי רכב המשתמשים בטכנולוגיה כדי לעקוב אחר מיקום הרכבים השונים, לפתח כלים אלטרנטיביים שיעזרו למטוסים בתנאי מזג אוויר קשים לדעת את המיקום המדויק שלהם, ועוד.
כאשר ישבו המהנדסים בסוכנות החלל האמריקאית לתכנן את המשימות השונות שבהן יצטרכו לעמוד האסטרונאוטים, אחד הדברים שהיה עליהם לפתור היה כיצד לספק לאסטרונאוטים כלי עבודה חשמליים שיהיו אלחוטיים, כך שיוכלו להטעין אותם בחללית ואז לצאת בחליפת חלל לבצע עבודות תחזוקה שונות על לוויינים, כל זה ללא כבלים.
כדי לאתר פתרון מתאים שילבה הסוכנות כוחות עם חברה אזרחית, ויחדיו יצרו השתיים כלי עבודה אלחוטיים לראשונה. היום אנחנו לוקחים כמובן מאליו את העובדה שניתן לקנות בחנות לחומרי בניין מקדחה או מברגה נטענת, שלאחר חיבור קצוב למקור מתח יכולות לשמש אותנו לעבודות שונות, ללא כבלים וללא חיבור קבוע לחשמל. ראשיתה של טכנולוגיה זו בתוכנית החלל.
בכל הקשור למאבק בשריפות, אחד הגורמים המשפיעים ביותר על יכולת כיבוי מהיר של שריפה ומניעת נזקים ברכוש ובנפש הוא מועד הגילוי. ככל שהגילוי מוקדם יותר, השריפה תהיה בשלבים ראשוניים יותר, ויהיה קל יותר להשתלט עליה. בדיוק לשם כך פיתחו לראשונה את גלאי העשן. אלא שבמקור הם יועדו לחלליות של תוכנית החלל. תפקידם היה כפי שהוא היום, קרי-לספק התראה לאנשי הצוות מסביב כאשר בטווח גלאי העשן מתקיימת בעירה ויש לטפל בה מיידית. גלאי העשן עברו כברת דרך, והיום הם מוצר בסיסי לא רק בארה"ב אלא גם בבתים ובמקומות ציבוריים ברחבי העולם.
גם תחום הרפואה זכה למספר טכנולוגיות - כתוצאה ישירה של תוכנית החלל. אחד הכלים הנפוצים היום לאבחנה של בעיות פנימיות הוא דימות תהודה מגנטית, אשר ידועה בלועזית כ-MRI. טכנולוגיה זו היא תצורה מתקדמת לטכנולוגיה שהיתה בשימוש קודם לכן בקרב סוכנות החלל, לשיפור תמונות באמצעות מחשב של הירח. טכנולוגיית ה-MRI התגלתה כיעילה לאבחון רכיבים פנימיים בגוף האדם, והיא מאפשרת לרופא המטפל לקבל מבט פנימי על כל חלקי הגוף שנסרקו, באמצעות מכשיר שמצלם וממפה את כל הגוף, תמונה-תמונה. תמונות אלו, המכונות לעתים "פרוסות", יוצרות מבט כולל של החלק בגוף שנסרק, או של הגוף כולו, אם עבר סריקה.
אם אתם מרכיבים משקפיים או אם יש לכם משקפי שמש, בוודאי שמתם לב שיש אפשרות לצפות את עדשות המשקפיים בציפוי המונע שריטות, או לרכוש משקפיים שבהן העדשות מלכתחילה מוגנות מפני שריטות. את הטכנולוגיה הזאת פיתחו בסוכנות החלל כשחיפשו דרכים להגן על ציוד ייעודי של הסוכנות שאמור לשרוד תנאי טיסה קיצוניים. במקרים כאלה היה צורך לפתח אמצעי הגנה שישמרו על שלמות המערכות ויבטיחו את תפקודן לאורך זמן.
עוד חידוש טכנולוגי שהגיע לעולם האופטיקה דרך תוכנית החלל הוא עדשות מקוטבות למשקפי שמש או למשקפי מגן. עדשות אלה חוסמות חלק מגלי האור המגיעים לכיוון העיניים ומאפשרות רק לחלק מהן בלבד לעבור דרכן. כך, העדשות יכולות להגן על העיניים מפני קרניים מזיקות, ובאותו הזמן הן מאפשרות למרכיב המשקפיים להמשיך בענייניו ולראות את כל המתרחש סביבו.
בארה"ב תחום השיקום עבור אנשים שאיבדו גפיים קיבל גם הוא תרומה משמעותית מתוכנית החלל. כבר לפני שנים רבות החלו לייצר שם גפיים מלאכותיות קלות משקל, בזכות חומר הבידוד הצהוב העוטף ומגן על מיכל הדלק של מעבורות החלל, שהותאם אותו לחומר שממנו יופקו גפיים מלאכותיות. החומר בעל תכונות אידיאליות למלאכה, יש לו יכולת בידוד תרמית ומשקלו קל. בזכות תכונות אלה הפכו גפיים מלאכותיות בארה"ב לקלות משקל הרבה יותר מבעבר.
על אף התרומה הרבה של חומר זה בתחום, במהלך 3 העשורים האחרונים היתה התקדמות רבה, וניתן לראות באמצעי התקשורת אנשים שזכו לקבל פרוטזות שעשויות מחומרים מתקדמים, כולל סיבי פחמן, טיטניום ואחרים. חלקן אפילו כוללות מנועים ומחשבים קטנים המשולבים בתוכן, אשר פועלים כדי ליצור תנועה כמה שיותר טבעית של האיבר המלאכותי.
אי אפשר לסיים מבלי להזכיר את האסטרונאוט הישראלי הראשון, אל"מ אילן רמון ז"ל. אילן היה אסטרונאוט שנבחר לטוס במשימה מספר STS-107 על סיפונה של המעבורת קולומביה. במהלך המשימה שהה הצוות בחלל במשך 16 ימים וביצע ניסויים רבים, בהם ניסוי שתוכנן בידי תלמידים ישראלים לבחינת ההבדל בין גדילת גבישים בחלל ועל פני כדור הארץ. תוצאות הניסוי ומידע נוסף שנאסף במשך השהות בחלל שודרו בחזרה לכדור הארץ עוד לפני שהסתיימה המשימה.
ניסוי זה ועוד כ-80 ניסויים אחרים שביצע צוות המעבורת במשך שהותו בחלל עזרו לקדם את המדע צעד משמעותי נוסף, ותרמו תרומה משמעותית נוספת. השמחה שקרנה מרמון בזמן ההכנות לטיסה ובמהלך השיוט בחלל היתה ברורה לכל, וקשה היה שלא להישבות בקסמו. באמצעותו יכלו ילדים רבים בגיל בית הספר לחלום על הניסוי הבא שהם יתכננו למשימות חלל עתידיות; הם יכלו לחלום על היום שבו הם יצטרפו כמוהו לדפי ההיסטוריה כעוד אסטרונאוטים מן המניין; ואגב כך אולי החלו להתעניין בלימודי המדעים, בין אם בתיכון ובין אם כקריירה מקצועית.
אילן רמון היה מקור השראה לרבים, והוא עדיין כזה. הדור שגדל היום בארץ, בין שהוא לקראת סוף שנות התיכון ובין שלקראת סוף שירותו הצבאי, הוא דור שהושפע מהעובדה שאנחנו נמנים עם אחת מהמדינות הספורות שיכולות להתגאות באסטרונאוט משלנו. זה דור שזוכר את אילן רמון מספר על הניסויים בשידורים מהחלל, שזוכר אותו מספר מהחלל על ספר התורה הזעיר שנשא עמו, שריד לזוועות שהתרשו בשואה, שהגיע בסופו של דבר אל החלל. זה גם דור שזוכר את הכניסה מחדש לאטמוספירה של קולומביה, ואת רגעי ההתפרקות מעל שמי טקסס.
כאשר חושבים על המורשת של תוכנית החלל, לא מדובר רק בטכנולוגיות עצמן, אלא גם, ואולי בעיקר, בהשראה שמספקים האסטרונאוטים ליתר החוקרים ולכל בני האדם. האסטרונאוטים היו ועודם מודל חיקוי עבור רבים, ואת השפעתם הרבה על אורח החיים היומיומי שלנו אנו חבים להם ולתוכנית החלל, שהציבה מוטיבציה גבוהה לחידושים, שהגיעו לבסוף בחזרה גם אלינו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם