השנה שבה התחברנו לעולם ולעצמנו
תשע"א היתה אמורה להיות עוד שנה פיננסית משעממת. אבל המחאה החברתית טרפה את הקלפים. כעת ברור שמעמד הביניים אינו מובן מאליו ושהצונמי שמכה בשווקי העולם מתקרב גם אלינו
ב-3 לספטמבר 2010, ערב ראש השנה, ערך בנק הפועלים בבנין ההנהלה ברחוב יהודה הלוי בתל-אביב את אירוע ההתרמה השנתי לעמותות. בשבוע שעבר נערך אותו אירוע - הפעם הרחק מהעין הציבורית.
הוא התקיים במרכז ההדרכה של הבנק בשפיים. התקשורת לא הוזמנה. הפועלים, כמו המערכת הבנקאית של סוף תשע"א, נוהגים הצנע לכת. כך גם המגזר העסקי. המחאה החברתית עודדה גם את הסקטור העסקי לחשבון נפש, וזה עוד לפני יום הכיפורים. תשע"א הזכירה לכולנו עד כמה חשוב השימוש במונח פרופורציות. עד כמה רצוי לרענן את האמרה "דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון". בשנה האחרונה כבר שום דבר אינו מובן מאליו ובוודאי לא במשק העולמי.
אחרי שדומה ששרדנו את משבר 2008, כולם כבר היו בטוחים שישראל היא אי של יציבות וששום דבר כבר לא יפגע בנו. מחאת ההמונים ביוון והכלכלה האמריקאית המקרטעת היו מבחינתו אפיזודה רחוקה. מיטב האנליסטים העריכו בתחילת 2011 כי שוק המניות ימשיך להכות את המדדים ולעלות.
חברות עסקיות ישראליות המשיכו לגייס הון ובסוף 2010 הבורסה עוד המשיכה לעלות. גם בתקציב המדינה ל-2011 (המחצית הראשונה של התקציב הדו-שנתי) לא נראו שום סימני עננה. אנשי אגף התקציבים המשיכו להטיס את המשק על טייס אוטומטי: עוד מסים, עוד בלו על הדלק, עוד הבטחות לקיצוצי מס שלא קוימו. הדיבורים על קיצוץ נוסף בתקציב הביטחון נשארו בגדר דיבורים וכרגיל דבר לא יצא מהם.
בתחילת 2011 כבר עמד באוויר ריח של שינוי. אולי היו אלה המהפכות בשכונה המזרח תיכונית. אולי הסיבה לכך היתה מחירי הדלק המטורפים שהפכו את הנסיעה במכונית ללוקסוס. מחירי הדירות טיפסו לשיעורים מטורפים וכך גם שכר הדירה. צריך היה איזה ניצוץ קטן שידליק את התבערה. הגפרור הראשוני היה זינוק נוסף במס הבנזין בפברואר 2011. אלא שהוא כובה במהירות עוד לפני ההתלקחות. ההחלטה על העלאת מס הבלו בוטלה. ביוני היה לנו את חרם הקוטג' שזעזע אף ענף הקמעונאות ורשתות השיווק. מחאת האוהלים שהחלה ב-14 ביולי היתה המשך טבעי ותורגמה לדרישת העם לצדק חברתי.
הפוליטיקאים נבהלו. לפתע התברר כי מאחורי הגוש האמורפי שכונה עד היום "מעמד הביניים", " מקטרי שיחות ליל שישי" או "חסידי סדרות הריאליטי" ניצבים אזרחים שאכפת להם מהתרחש וקראו בקול אחד: "עד כאן". גורמים רבים ניסו לתפוס טרמפים על המחאה האותנטית ומתוכם בלטו שניים: הפוליטיקאים, שניסו להסיט את אחריותם לעבר המגזר העסקי, וגורמי שוליים שקראו למהפכה ולא התביישו להציב גיליוטינה בשדרות רוטשילד.
למחאה יש ועוד יהיו פירות, והעיקרי שבהם הוא ההפנמה שמעמד הביניים הוא כבר אינו דבר ברור מאליו. הדבר החשוב יותר, לטעמי, היא ההזדמנות שהמחאה העניקה לנו להתחבר לעצמנו. לצאת מהטייס האוטומטי של חיי היום-יום, לקחת פסק זמן, להשקיף סביב ולהבחין במה שקורה סביבנו. תשע"ב תהיה מוצלחת אם יתברר שהמערכת הפוליטית תתרגם את המחאה למדיניות נכונה ותביא אותה לידי ביטוי בסדרי העדיפות התקציבית.
גם אנחנו חלק מההאטה
במקביל למחאה החברתית ובתזמון יוצא דופן, התברר סופית שהעולם הכלכלי מתנדנד וניצב על עברי פי פחת. התברר כי הטיפול במשבר 2008 היה קוסמטי והצרות טואטאו מתחת לשטיח. דירוג האשראי של אמריקה, המעצמה החזקה בעולם, הורד לראשונה בהיסטוריה. כלכלת יוון קרסה ועתיד גוש היורו לוט בערפל. היום, יותר מתמיד, ברור עד כמה אנחנו מחוברים לטבורו של עולם. כל כלכלן מתחיל מבין שצרות העולם גוררות גם אותנו להאטה וזה כבר ניכר בשוק ההון. תופעת הסדרי החוב או ה"תספורות" בלשון העממית נולדה מחדש ובתשע"א גם אנשי עסקים כמו יצחק תשובה או אילן בן דב מבקשים הסדר. מי שטעה לחשוב שהבעיה האמריקאית רחוקה מאיתנו יופתע לגלות עד כמה עמוק הקשר בין הפועל במפעל להרכבת מכוניות בדטרויט לעתיד הפנסיה שלנו.
ניתן רק לייחל שההנהגה הכלכלית של תשע"ב תתעלה מהפופוליזם
ותוביל את המשק באחריות ומבלי למצמץ. אפשר לקוות שההנהגה הכלכלית תפנים את מה שהיא אומרת, כי ללא המגזר העסקי לא תהיה צמיחה. מקבלי ההחלטות כמו ראש הממשלה, שר האוצר והנגיד מדקלמים את המילים הנכונות: "אסור לשפוך את המים עם התינוק". הם טוענים שאסור לפגוע במגזר העיסקי ויש לקוות שהם גם מתכוונים לכך. אסור שניסויים פיננסיים שהיו לוקסוס אפשרי בשנת 2005 (כמו דוח ועדת בכר) ונכשלו יחזרו על עצמם בפתחה של ההאטה הצפויה כעת.
סופה של תשע"ב תהיה גם תחילת שנת הבחירות לכנסת הבאה. יש לקוות כי מקבלי ההחלטות ינצלו את השנה לקבלת החלטות ענייניות. אחריה הם כבר יאחרו את הרכבת. היגררות לסיסמאות ויישומן בשטח יעלו לנו ביוקר. אולי זה לא יקרה מייד אלא נגלה זאת בתוך מספר שנים. אלא שעד אז כבר לא יהיה מי שיתן את הדין וחשבון על הנזקים שגרם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם