גז בניוטרל: למה תשתיות הגז הטבעי לא מתרוממות?
מאות מפעלים משתוקקים לאמץ את הגז הנקי והזול. המדינה כבר הקימה את העורקים הראשיים של הצנרת באמצעות חברה ממשלתית, אבל הצנרת המקומית שתחבר את המפעלים לא נראית באופק. משרד התשתיות: "ייתכן שהיה כשל בהפקרת הפרויקט למכרזים פרטיים"
- בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
מלבד החיסכון הכלכלי האדיר שטמון במעבר לגז טבעי, אחד מיתרונותיו הבולטים הוא היותו תחליף "נקי" לדלקים המזהמים המשמשים כיום את התעשייה ובהם סולר ומזוט. על-פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, סולר פולט פי 9 תחמוצות גופרית מגז טבעי, פי 5 חלקיקים נשימתיים ופי 3 תחמוצות חנקן. המזוט מזהם עוד יותר את האוויר ועל־פי נתוני המשרד פולט פי 20 תחמוצות גופרית, פי 5 חלקיקים ופי 4 תחמוצות חנקן מגז טבעי. מעבר ליתרונות הבריאותיים של שימוש בגז, רק לפני כשנתיים התחייבה ישראל בוועידת האקלים בקופנהגן להפחית את פליטת גזי החממה שלה ב־20% עד לעשור הבא.
על-פי לוח הזמנים המקורי שפרסמה המדינה, הגז אמור היה להגיע לשניב כבר באוגוסט 2010. אך בימים אלה, יותר משנה מחלוף המועד המקורי ולאחר אינספור מכתבים ודיונים שיזמו נציגיו בכל פורום אפשרי, משמיעים עובדי המפעל איומים מפורשים שייצאו למאבק ציבורי ברחובות אם המפעל לא יחובר לצנרת המיוחלת. במקרה שלהם, כך הם מסבירים, אם אין גז, אין עבודה.
"ישנם כל ההיתרים, אבל יש פה כשל רב-מערכתי מההתחלה ועד הסוף", אמר לאחרונה ברנט בכנס בתל-אביב. "למפעל שלא ילחץ גם בנושא הטכני - גם בתחום הרגולציה וגם בתחום המסחרי - לא יהיה גז טבעי. 30% מהזמן הניהולי שלי ושל הסמנכ"ל מוקדשים לזה".
שניב הוא רק דוגמה. מפעל סוגת בקריית גת המעסיק כ-300 עובדים ישירות ועוד כ-350 עובדים במיקור חוץ, מנסה לקדם את חיבורו לגז הטבעי כבר יותר מ-4 שנים. לפני כשנתיים וחצי סיימו בסוגת להקים בשטח המפעל תחנת כוח קטנה בהספק של 9 מגה-ואט; התחנה נבנתה במטרה לפעול בגז טבעי. אך תחנת הכוח הושלמה, והגז לא הגיע.
"אנחנו מפעל שמציב סטנדרטים סביבתיים גבוהים, והגז, מלבד היותו נקי יותר, נחוץ לנו גם כדי להתחרות במפעלים אחרים בעולם. מה שקורה הוא פשוט סקנדל. מדינת ישראל מסרבת לשאת באחריות לגז הטבעי, ובמקום שידאגו לחיבור בשבילנו, כפי שדואגים שנחובר למים ולחשמל, אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו. מתברר שאם לא נדאג לעצמנו, פשוט לא יהיה לנו גז טבעי", מספר מנכ"ל ויו"ר סוגת דיוויד פרנקלין.
וסוגת אכן דואג לעצמו. בימים אלה, לאחר שהמכרז לבחירת זכיין החלוקה באזור הדרום נתקע בפעם השנייה עקב הליכים משפטיים, החליט המפעל לשלב כוחות עם חברת דור אלון ולהקים תחנת כוח גדולה יותר בשטח המפעל שתתחבר היישר לצנרת הארצית. ההסכם שנחתם בין סוגת לבין דור אלון יאפשר הקמה של תחנת כוח בהספק 55 מגה-ואט תוך 40 חודשים וכך יוכלו בסוגת "לעקוף" את זכייני החלוקה.
בסוגת מבינים שהמהלך, חשוב ככל שיהיה, אינו מספק. בעתיד יידרש המפעל לחיבור ישיר לגז טבעי, בין השאר על מנת לתפעל את תחנת הכוח הקטנה שכבר הקים בשטחו, ולכן הוא החליט לקדם בעצמו את כל סוגיית ההיתרים הדרושים להקמת הצנרת ומתקני הפחתת הלחץ של הגז - עבור כל אזור התעשייה בקריית גת.
"במקביל למהלך שנעשה מול דור אלון אנחנו עובדים עם מוסדות התכנון להשגת כל ההיתרים להנחה של הצנרת
סוגת ושניב הם שני מפעלים גדולים וחשובים, אבל הם רק טיפה בים המפעלים הממתינים לצנרת. לא רחוק מהם פועלים גם מפעל נגב קרמיקה, המעסיק בירוחם 135 עובדים, ומפעל הזכוכית פניציה, המעסיק 250 עובדים.
במקרה של פניציה מדובר ביצרן זכוכית יחיד במדינת ישראל, המקצה 30% - 40% מתקציבו לטובת הוצאות האנרגיה. פניציה מתחרה בשנים האחרונות בעיקר בייבוא מטורקיה, שם עובדים כבר שנים באמצעות גז טבעי וזול, וסמנכ"ל התפעול במפעל מישל בן סימון הזהיר לא פעם כי המשמעות של אי־הגעת הגז לירוחם עשויה להיות סגירת שעריו של המפעל.
המספרים הגדולים על החיסכון שיוכלו להשיג כל מפעלי התעשייה בישראל מצויים כיום בהתאחדות התעשיינים. על-פי הערכות ההתאחדות, אם כלל המפעלים ייהנו מגז טבעי עשוי החיסכון השנתי להגיע ל-1.2 מיליארד שקל. הנתונים הללו ידועים לכל השחקנים במשק הגז הטבעי. כל הגורמים - מקטנים ועד גדולים ובראשם אנשי משרד התשתיות ואנשי רשות הגז - מדברים על המהלך במונחים של פרויקט לאומי ומקדישים חלק לא מבוטל ממרצם לקידומו. בשיחות עם אנשי תעשייה עולה לא פעם שמו של מנכ"ל משרד התשתיות שאול צמח כמי שמקפיד על מעורבות אישית בנושא. לכולם ברור כי מדובר בחבלי לידה, מהלך גדול שבסופו יגיע הגז, השאלה היא רק מתי ומהו המחיר שישלמו המפעלים בדרך.
בפועל, בכל חלק שנבחן בפרויקט הענק הזה נדמה שהכל תקוע: מתוך רשימה של אלפי מפעלי תעשייה רק כ-10 מפעלים גדולים מחוברים כיום לגז טבעי. ברשימה הבלעדית ישנם מפעלי ים המלח, מתקן ההתפלה באשקלון, נייר חדרה, מפעל חיפה כימיקלים דרום, מכתשים, בתי הזיקוק של חיפה ואשדוד ומפעלים נוספים ברמת חובב ובמישור רותם.
המפעלים הללו, המדורגים כצרכני האנרגיה הגדולים במשק אחרי מתקני חברת החשמל, מחוברים לגז מסיבה אחת פשוטה: הם היחידים שיכולים להתחבר ישירות לצנרת ההולכה הארצית, שבונה המדינה באמצעות חברת נתיבי גז (נתג"ז) הממשלתית, בשל היותם צרכני גז בלחץ גבוה.
ההתחברות שלהם לגז איננה עניין של מה בכך. בכל הסבה של מפעל גדול כזה הושקעו שנים של עבודה ומיליוני שקלים, ועבור אלה הממוקמים באזור מפרץ חיפה היה הדבר כרוך בסכסוך קרקעות ארוך עם תושבי עיר הכרמל. סכסוך זה עיכב את בניית הצנרת באזור המפרץ, אך לבסוף הצליחה חברת נתיבי גז להשלים את העבודות ולחבר את מפעלי הצפון הגדולים, וזאת בהתערבות שר התשתיות עוזי לנדאו וראש הממשלה בנימין נתניהו, ששיגר למשימה את מנכ"ל משרדו אייל גבאי.
עבור כל השאר - מאות המפעלים הבינוניים והקטנים בתעשייה - חוקי המשחק שונים לחלוטין. אלה חוקים של שוק פרטי, של מכרזים, של הסכמים מול חברות חלוקה ושל הרבה מאוד שינויים בלוחות הזמנים תוך כדי תנועה.
במילים אחרות, המדינה הקימה את העורקים הראשיים של צנרת הגז הטבעי באמצעות חברה ממשלתית, אך מתוך העורקים הללו צריכה לצאת הצנרת המקומית שתחבר את המפעלים השונים בארץ, ואלה אמורים לקום במכרזים בשוק הפרטי. לשם כך חולקה ישראל ל-6 אזורי חלוקה, ובכל אחד מהם תוכנן היה להתפרסם מכרז לזכיין להקמת הצנרת המקומית. מה שהיה פשוט וכלכלי בתוכניות העבודה הפך בפועל לתסבוכת, בחלקה בירוקרטית, שמבחן התוצאה שלה מסתכם באפס מטרים של צנרת באדמה.
מסקירה מהירה עולה כי המצב עגום. מתוך 6 אזורי החלוקה בארץ רק עבור שניים הצליחה המדינה להוציא לדרך מכרזים: אזור המרכז, שם זכתה חברת סופר NG מקבוצת סופרגז, ואזור הנגב, שם זכתה חברת נגב גז טבעי שהיא תאגיד של כמה חברות: אמישארגז, אלקו ואהרון חמו.
באזור החלוקה דרום (הכולל את אזור התעשייה של קריית גת) תקוע המכרז שנים בהליכים משפטיים, ואיש לא יכול להעריך עד מתי יתעכב. בשני האזורים הצפוניים טרם פורסמו מכרזים, אך לוח הזמנים של רשות הגז מלמד שהמועד הוא נובמבר הקרוב. בסוף הרשימה נמצא אזור החלוקה השישי, ירושלים וסביבותיה, ואליו נחזור בהמשך.
גורמים בכירים בתעשייה ובמשק הגז הטבעי מותחים ביקורת לא רק על קצב ההתקדמות של המכרזים, אלא גם על אופן גיבושם. חלקם גם תוהים מה עומד לעלות בגורל המכרזים בשני האזורים הצפוניים. אחת הסיבות לחשש היא שבחלקים מסוימים בצפון כלל לא הושלמה רשת החלוקה הארצית של נתג"ז והקושי התשתיתי שם נחשב גדול יותר.
גיא זילבמן, מנכ"ל דלק שיווק גז טבעי, אמר לפני כשבועיים בכנס שארגן פורטל תשתיות בנושא: "בכל הקשור לטיפול בצרכן הקטן היה פה כישלון טוטאלי. המכרזים של רשות הגז לא הגיוניים בחלוקת הסיכונים שלהם, זה לוסט־לוסט. היזמים לוקחים סיכונים לא סבירים ונדפקים, הממשלה כל הזמן רצה לתקן הסכמים. המכרזים הבאים אשר צפויים להתפרסם בצפון יהיו גרועים יותר ויקרים יותר".
ברשות הגז דוחים את הטענות ואומרים כי "המכרזים בצפון יפורסמו עד סוף השנה". באשר לשאלה אם צפויים שינויים במכרזים הצפוניים, הם מבהירים כי "עקרונות המכרז נקבעו בחקיקה ולא צפויים בהם שינויים מהותיים. יש לזכור כי לכל אזור גאוגרפי מאפיינים משלו ועל כן כל מכרז שונה ממשנהו, עם זאת, הידע שנצבר בנושאים השונים יוטמע במכרזים הצפוניים". עוד מציינים ברשות כי "מערכת ההולכה הארצית אינה מגיעה לאזור הצפון, וקווי החלוקה הארוכים המיועדים לצרכנים מפוזרים באזור, משיתים עלות נוספת ויוצרים מורכבות הנדסית".
למרות ההיצמדות לעקרונות המכרז שנקבעו בחקיקה, לפני כמה חודשים בלבד הודה מנכ"ל משרד התשתיות צמח כי ייתכן שהמדינה עשתה טעות בהשארתה את הפרויקט כולו בידיו של השוק הפרטי. "אחד הלקחים שאנו יכולים להפיק, ואנחנו בוחנים זאת היום, עוסק באפשרות שאת רשת החלוקה תקים זכיינות פרטית. יכול להיות שנשנה את השיטה הזאת ושהיא לא מביאה אותנו לאופטימיזציה במובן החברתי והכלכלי של העניין".
צמח אמר את הדברים במהלך דיון בנושא, שהתקיים במאי בוועדת הכספים של הכנסת, וגילה כי מי שאולי תרוויח מהפקת הלקחים הזאת היא ירושלים, שהמדינה בוחנת אפשרות להפקיד את פרויקט החלוקה בה בידי חברה ציבורית.
מי שכבר לא ירוויחו מהלקחים הם האזורים שבהם מכרזי החלוקה יצאו לדרך. ראש עיריית אופקים צביקה גרינוולד, שנכח באותו הדיון בכנסת לצדו של צמח, ביטא אז את מה שרבים באזור אופקים והסביבה חשים כיום: "בחסות הממשלה מחסלים את הפריפריה. אומרים לנו 'אתם לא צרכנים גדולים מספיק, קודם ניתן לגדולים'. מציידים את הגדולים בכושר תחרות והורסים את התעשייה בדרום".
כשנכנסים לעובי הצנרת מתגלה תמונת מצב עגומה לא פחות, שכן אף שתהליך המכרזים כבר יצא לדרך לפני שנים ספורות, רק לפני כחודש פרסמה רשות הגז את נוסח ההסכם שהמפעלים אמורים לחתום עליו מול חברות החלוקה. החתימה על הסכם זה מוגדרת כשלב קריטי בהתחברות המפעלים, אך הואיל והמדינה פרסמה את הנוסח הסופי שלו באיחור, גם אם הכל היה עובד בהתאם ללוחות הזמנים וחברות החלוקה היו מקדמות את ענייניהן מהר יותר - לא ניתן היה לחתום על הסכמים עם המפעלים.
בשיחה עם עסקים שישי הסביר מנהל תחום האנרגיה בהתאחדות התעשיינים אורן הרמב"ם: "במקום שההסכם יהווה אמצעי לזירוז המהלך לחיבור הגז, הוא הופך בפועל לחסם, שכן ניסחו אותו חברות החלוקה ומפעלים חוששים לחתום עליו. יש בהסכם סעיפים שמפרים את האיזון במערכת היחסים בין הצרכן לבין חברת החלוקה ומפלים לרעה את הצרכן".
הפרת האיזון במערכת היחסים שמדבר עליה הרמב"ם קשורה למשל לעובדה שההסכם מאפשר לחברות החלוקה לנתק את הגז ממפעל במקרה של סכסוך. בכל אזור מתפקדת חברת החלוקה כמונופול, ולכן ברור מדוע המפעלים מרגישים מופלים; המפעלים לא מרוצים, אבל מתברר שגם חברות החלוקה לא מאושרות. מנכ"ל חברת נגב גז טבעי משה שפיצר, שנכח גם הוא בכנס, אמר שם: "כבר שנתיים אנחנו רק מוציאים כסף ולא מכניסים. יש לנו אינטרס לחבר את המפעלים, אבל הבעיה היא שהמדינה משנה את החוקים תוך כדי עבודה".
שפיצר ציין כי "רק עכשיו, בספטמבר, התכנסו הלשכות המשפטיות של משרד הפנים ומשרד התשתיות כדי להגדיר את התנאים הנדרשים מחברות החלוקה במסגרת ההיתרים הללו. נכון להיום רק מפעל אחד חתם איתנו על הסכם", אמר.
המצב בחברת סופר NG שזכתה במכרז באזור המרכז גם כן אינו מזהיר. גם באזור זה טרם הונח מטר אחד של צנרת בפועל, ורק לאחרונה נאלץ לפרוש המנכ"ל אילן פרדקין על רקע בעיות ניהוליות שצצו בחברה.
קשה להאמין, אבל כל זה מסכם רק חלק קטן מהבעיות. לא מעט טענות הועלו על אופן ההיערכות של מוסדות התכנון למהלך, על שאין מספיק כוח אדם מקצועי לליווי התהליך ולאישור תוכניות, על שברשות הגז ישנו כיום רק אדם אחד שתפקידו לאשר את תוכניות המפעלים וגם - איך לא - על עלות התהליך כולו.
בהתאחדות התעשיינים מעריכים כי תהליך הסבה של מפעל לגז כרוך ב-5 מיליון שקל בממוצע. המדינה מציעה למפעלים כיום 250 אלף שקל בלבד באמצעות מסלול מענקי הסבה. אולי זו הסיבה שעד היום לא הוגשה למרכז ההשקעות של משרד התמ"ת ולו בקשת סיוע אחת.
ברקע פועל משק הגז הטבעי תחת עננה לא מבוטלת של חוסר ודאות. למרות הגילויים של מרבצי הגז האדירים בקידוחי תמר ולוויתן, לפי שעה הגז הטבעי היחיד שמסופק למשק מגיע ממאגר ים תטיס. בהיעדר גז טבעי מהצנרת של חברת EMG המצרית, כיוון שזה שבק לאחר סדרת פיגועים בחודשים האחרונים, צפוי הגז של ים תטיס לאזול במהלך 2012. במצב זה עד להגעת גז ממאגר תמר במהלך 2013 צופה משרד התשתיות מחסור אפשרי במשק הגז ואף מקדם במקביל הקמה של מצוף לקליטת גז נוזלי מול חופי חדרה.
אז נכון, יש שיאמרו כי עד הגעת הגז מתמר ממילא לא יזרום גז בצינורות המפעלים, אך נשאלת השאלה האם ביום המיוחל, בעוד כשנה וחצי בלבד, יהיה מישהו בתעשייה ערוך לקלוט אותו?
ממשרד התשתיות נמסר בנוגע לאופן הגיבוש של מכרזי חברות החלוקה: "אלה מכרזים מורכבים המחייבים את המציעים לבנות צוות משולב הכולל מומחים ישראלים ומומחים זרים בתחומים שונים ומגוונים. כמו כן, על החברות להתחייב להשקעות כספיות משמעותיות - יותר מ-100 מיליון שקל לאזור. כדי להיטיב עם הצרכנים ולאפשר להם לבחור את משווקי הגז הטבעי שלהם קבע החוק כי תתקיים הפרדה תאגידית בין הקמת התשתיות ותפעולן ובין שיווק הגז הטבעי עצמו, שיווק שצפוי להתנהל בתחרותיות. הדבר אכן מוסיף סיכונים לחברות החלוקה, אך צפוי כאמור להיטיב עם הצרכנים".
באשר לפרסומו של החוזה מטעם רשות הגז רק לפני כחודש, במשרד ציינו כי "החוזה גובש לאחר שימוע ארוך, שכלל גם את נציגי התעשייה".
מחברת נתיבי גז נמסר כי "מאז הוקמה נתג"ז לפני 6 שנים היא הקימה יותר מ-400 ק"מ וחיברה בהצלחה 14 מפעלי תעשייה ו-11 תחנות כוח; היא תמשיך במאמציה להביא את בשורת הגז הטבעי לכל רחבי הארץ. כדי להמשיך ולממש את הפריסה המתוכננת של מערכת ההולכה פועלת החברה לחיבור פרוזדור ירושלים והקו המזרחי, הכולל גם מערכת מעגלית אשר מטרתה להגביר את אמינות האספקה למפעלי התעשייה השונים".
מחברת סופר NG נמסר כי "העבודות להנחת צנרת מתוכננות להתחיל במהלך הרבעון האחרון של שנה זו. במהלך החודשים הקרובים החברה צפויה לחתום על הסכמי התחברות עם כמה מהחברות הגדולות במשק. לצערנו, נסיבות שאינן תלויות בחברה משפיעות על התקדמות הפרויקט; התקלות החוזרות ונשנות בצינור הגז ממצרים והיעדר ודאות לגבי הולכת הגז ממרבצי הגז החדשים מול חופי ישראל מהווים חסם שיווקי משמעותי אל מול הלקוחות הפוטנציאלים. נוסף על כך, בחלק קטן מן הערים מציבים ראשי הרשויות קשיים בלתי מתקבלים על הדעת שנוגדים לחלוטין את כללי הרישיון ואת הוראות החוק ומקשים על קידומו של הפרויקט".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם