אלי הורוביץ - האיש שטבע את חותמו
גם לאחר שעשה מטבע אימפריה בינלאומית שמגלגלת מיליארדי דולרים והפך לאחת הדמויות המרכזיות והמשפיעות בכלכלה הישראלית, אלי הורביץ נשאר אדם של אנשים; חברים ובני משפחה נפרדים ממר טבע
הורביץ נפטר שלשום ב-22:30 בבית החולים שיבא, כשהוא מוקף בבני משפחתו, עקב תקיפת נגיף שהכריע את גופו שהיה חלש ממחלת הסרטן שלקה בה לפני כשנתיים.
"מכיוון שאבא היה צריך הנשמה הוא הורדם ולא זכינו להיפרד ממנו כמו שצריך", סיפר אתמול חיים הורביץ, בנו האמצעי. "כולנו הקפנו אותו ואמרנו לו שלום בדרכנו. אנסה להמשיך את מורשתו בדירקטוריון טבע עד כמה שאפשר". חיים נזכר בילדותו: "אף שאבא לא היה הרבה בבית, הרגשנו שאפשר להתייעץ איתו. בסופי שבוע זכינו לזמן איכות וכל שבת יצאנו לטייל".
הורביץ זכה לפרסום בעקבות הצלחתו בהפיכת חברת התרופות טבע לאחת החברות הישראליות הגדולות והמצליחות בעולם. מחברת תרופות קטנה, שגלגלה בשנות ה-30 פחות מ-12 מיליון דולר בשנה, היא נעשתה לחברה עם מחזור מכירות של כ-16.1 מיליארד דולר בשנה שמשווקת את מוצריה ליותר מ-60 מדינות.
הוא כיהן כמנכ"ל טבע משנת 1976 במשך 26 שנה, ובשנת 2002 מונה ליו"ר דירקטוריון החברה עד לפרישתו בשנת 2010.
הורביץ לא הסתיר מסביבתו הקרובה ומהציבור הרחב את העובדה כי חלה בסרטן, שבגינה פרש מהחברה. בפברואר 2010 הוא הודיע לראשונה מאז נכנס לתפקיד כי הוא יוצא לחופשת מחלה של כ-3 שבועות , "לאחר שעבר בהצלחה טיפולים במחלה שאובחנה אצלו לאחרונה". במרס הוא הצהיר כי הוא פורש סופית מתפקיד היו"ר. בכך תמו ברגע אחד 32 שנות עבודתו בחברת טבע, שיצר, טיפח והוביל במשך כמעט מחצית מחייו.
הורביץ סיפר לתקשורת מאוחר יותר כי בתחילה סירב להאמין כי חלה בסרטן והתכחש לחומרת מצבו. "הגידול היה בגודל של אגרוף, אבל לי לא היה ספק שזו בלוטת שומן. כשהתחילו לשאול אותי הרופאים כל מיני שאלות, אמרתי להם שאני כבר מבין שהסיפור שלי הוא לא בדיוק שפעת. ובכל זאת, גם מנהל חברת תרופות הוא בן אדם. גם לו יש פחדים. במקרה שלי היתה זו הזדמנות ללמוד מקרוב יותר ולהתווכח עם הרופאים - לא תמיד להסכים איתם. הבנתי בדיוק מה מעוללים לי".
הורביץ ידע כי בשל חומרת מצבו הבריאותי אין לו ברירה אלא לעזוב את תפקיד חייו. "הכנתי את עצמי לעזיבה אפשרית בלי קשר כבר קודם לכן", אמר בראיון זמן קצר אחרי הפרישה. "לכן שיניתי את חיי, כדי לא לעבוד מבוקר עד לילה ולעסוק בעניינים שוטפים. ההנהלה הצליחה להתגבר על היעדרי שיכול היה להיות מורגש".
לאחר שעזב את החברה החל הורביץ בתהליך ארוך ומייגע של הקרנות. את המאבק הגדיר כ"מבחן האולטימטיבי של לחיות או למות". בכל שבוע הוא היה מגיע לבית החולים שיבא לבדיקות ולהקרנות, כשהוא מלווה באשתו דליה או אחד מ-3 ילדיו.
במקביל ביקש לנצל
במשך קצת פחות משנה הוא נעלם כמעט לחלוטין מעיני התקשורת, ובתקופה זו החלים מהסרטן. 9 חודשים אחרי שפרש מתפקיד היו"ר אף הגיע לכנס כלכלי, שם השיב בחיוך רחב כשנשאל למצבו: "אני מרגיש מעולה, הרבה יותר טוב מאנשים אחרים פה". הורביץ המשיך להגיע למשרדו גם לאחר פרישתו כדי להיפגש עם מכרים קרובים מהתעשייה, אך לא התערב בהחלטות הדירקטוריון. "אני עדיין בטבע, אבל לא עוסק בענייני יו"ר, כי אני לא צריך", אמר.
כשנודע לחבריו של הורביץ לפני כשבוע כי הוא אושפז במצב קשה, הם היו בהלם. "רק לפני שבועיים הוא הגיע אליי הביתה עם משפחתו לארוחה. הוא נראה במצב מצוין. היינו בטוחים שהסיפור של הסרטן מאחוריו, אבל כנראה הגוף שלו עדיין היה חלש מהמחלה. לכן כשהנגיף תקף אותו, הוא התמוטט", מספר למעריב עסקים חבר דירקטריון טבע ואחד מחבריו הטובים דן זיסקינד. גם יו"ר אסם דן פרופר אמר: "בפעם האחרונה שראיתי אותו הוא נראה בריא ואופטימי. מה שקרה היה מאוד מפתיע".
לדברי זיסקינד, מאז הגיעה אליו הבשורה על מותו של חברו הטוב הוא מתקשה לעכל את המציאות החדשה. "עדיין קשה לי לדבר עליו במונחי עבר. שעה לפני שנפטר עמדתי לצד מיטתו ודיברתי אליו. הוא כבר היה מחוסר הכרה, אבל אומרים שחוש השמיעה הוא החוש האחרון שמאבדים, אז אני מקווה שהוא שמע אותי נפרד ממנו".
הורביץ נולד בירושלים בשנת 1932, בן להורים שעלו לארץ מפולין ומליטא. ב-1949 עברה משפחתו לקיבוץ תל חציר והיתה ממייסדיו. הורביץ הנער התעניין מאז ומתמיד בתחום התעשייה, ואחרי שירותו הצבאי בתותחנים הלך ללמוד כלכלה בשלוחה התלאביבית של האוניברסיטה העברית.
את אשתו דליה הכיר בקיבוץ כשהצטרפה לגרעין הנח"ל. הם התאהבו וכך הגיע לעבוד בחברת התרופות הקטנה של משפחתה אסיא-צורי כשוטף כלים במעבדה. אז לא ידע שזה התפקיד שיוביל אותו להיות אחד מאנשי התעשייה החזקים בישראל. החתונה סללה את דרכו של הורביץ לצמרת הניהולית של החברה, וב-1976, כשחברת אסיא-צורי התמזגה עם טבע, הוא התמנה למנהל הקבוצה - תפקיד שהחזיק בו במשך 26 שנה.
עוזי קרניאל, מזכיר הדירקטוריון של טבע והיועץ המשפטי לשעבר של החברה, אשר מלווה אותה מתחילת שנות ה-70, מספר כי הורביץ היה מנהל יוצא דופן שהצליח לסחוף את כל העובדים אחריו. "הוא לא התערב שלא לצורך בעבודה, אלא סמך על העובדים שלו. הוא תמיד ידע לאן הוא רוצה להגיע 10 שנים קדימה ואילו שווקים הוא מעוניין לכבוש".
החברה הלכה והתרחבה גם לשווקים בחו"ל, אך הפריצה הגדולה הגיעה בשנת 1985 עם הכניסה לשוק האמריקאי. ב-1987 הפכה טבע לאחת החברות הישראליות הראשונות שהונפקו בבורסה האמריקאית, כאשר מטרתה היתה לגייס הון ולממן התרחבות לארה"ב וכך לפתח את ענף התרופות הגנריות. "כבר ב-1979 אמרתי לאלי שאני לא מוכן יותר לכתוב דוחות בעברית אלא רק באנגלית, כי השוק הזה קטן עלינו ושם טמון העתיד", מוסיף זיסקינד. "לאלי היה ברור שמדובר בשוק עצום עם פוטנציאל אדיר", מוסיף קרניאל, "ולהתרחב לארה"ב תמיד היה חלק מהחזון שלו".
למרות ההצלחה הכלכלית לפרסום העולמי זכתה טבע בזכות תרופת קופקסון לטרשת נפוצה. כשיצאה התרופה לשוק האמריקאי לראשונה בשנת 1995, היא נתפסה כמענה אמיתי שמקל משמעותית את הסממנים למחלה חשוכת המרפא, שסובלים ממנה מיליוני אנשים בעולם. קרניאל זוכר עד היום כיצד הורביץ הצליח להבין את הפוטנציאל המסחרי של התרופה החדשה, אף שהאמריקאים דחו אותה בטענה כי חולי טרשת נפוצה הם שוק קטן מדי בארה"ב שעומד על רק כ-250 אלף איש.
בשנות ה-90 וה-2000 המשיך הורביץ להרחיב בעקביות את היקף פעילותה של טבע ברחבי העולם באמצעות סדרת רכישות של חברות תרופות בתחום הכימי או הפרמצבטי. לדברי מקורביו, סדרת הרכישות היא תוצאה של יכולת נדירה לראות בקביעות 10 שנים קדימה, תוך ניתוח של משתני השוק. "ביידיש קוראים לזה "ויידר קוק" - ראייה למרחוק. האתמול לא עניין אותו, כל מה שחשוב זה להסתכל קדימה. לכן הוא תמיד היה אומר לעובדים 'אל תביאו לי בעיות, תביאו לי פתרונות'".
כמנהל , הם מספרים, היתה לו יכולת ניתוח יוצאת דופן של נתונים. "ההבנה שלו בכל תחום אפשרי היתה מדהימה. היתה לו יכולת שאין שנייה לה בניתוח מספרים ודוחות כספיים, אף שלא היה רואה חשבון אלא כלכלן במקצועו", מספר קרניאל. "הוא הכיר כל נושא בחברה עד השורש, כולל הרכיבים של כל תרופה. מי שהיה מביא לו מסמך לביקורת תמיד היה מקבל אותו בחזרה עם הערות מההתחלה ועד הסוף מתוך הבנה מוחלטת של החומרים".
עם זאת, מה שלדברי קרניאל גרם לאנשים להעריץ אותו היתה האנושיות שלו. "אלי היה אדם של אנשים. הוא אף פעם לא ראה את עצמו מעל העובדים, אלא כמי שעובד איתם ולצדם, אף שתמיד הרגשתי שהוא 4-3 רמות מעל כולנו ביכולת האישית שלו. הוא גם אף פעם לא כפה החלטות, ואם לא היה מסכים עם מישהו הוא רק היה אומר "אני חושב שאולי כדאי לעשות את זה אחרת". כשאדם מתייחס לאחרים תמיד בכבוד והערכה, אי אפשר שלא לאהוב אותו".
חבר דירקטוריון טבע אורי סלונים סיפר לעסקים כי הורביץ היה גם איש רוח. "תמיד הדהים אותי כיצד השיחות שלנו התחילו כעסקיות וענייניות לכל דבר, אך נסבו בקביעות לדון בנושאים פילוסופיים ובענייני המדינה".
ב-1976 זכה הורביץ בפרס התעשייה בקטגוריית הכימיה, וזה סלל את דרכו למינוי ליו"ר מכון הייצוא בסוף שנות ה-70. בשנות ה-80 כיהן כנשיא התאחדות התעשיינים.
חברו הקרוב התעשיין דב לאוטמן סיפר לעסקים כי "הורביץ היה נשיא נערץ, שהוביל בשעתו לחיסול של משבר האינפלציה שישראל היתה נתונה בו אז. האינפלציה אז הגיעה ל-400%, והוא הצליח להוביל הסכם שעצר את עליית המחירים". דן פרופר מוסיף כי "הורביץ היה גם אחד המובילים לתוכנית לייצוב המשק ב-1984 - ועזר לעסקים לשרוד במהלך תקופה קשה מאוד".
בתום תקופת כהונתו כנשיא בהתאחדות עבר הורביץ להיות יו"ר דירקטוריון בנק לאומי ויו"ר הרשות לפיתוח ירושלים. לרשות לפיתוח ירושלים הגיע בשל היותו ציוני נלהב, שפועל למען מדינת ישראל בכל תחום שניתן - דבר שלדברי מקורביו בא לידי ביטוי גם באהבתו לצבא. בנו חיים מגדיר אותו "מורעל צבא רציני".
הדבר היחיד שהעכיר זמנית על תדמיתו של הורביץ היתה העמדתו לדין על עבירות מס בגין אי-דיווח על הכנסות, במסגרת כהונתו כיו"ר חברת פרומדיקו. הוא הורשע בעבירות בבית המשפט המחוזי, אך בית המשפט העליון הפך את ההחלטה בערעור וזיכה אותו מכל ההאשמות בפה אחד.
ב-2002 קיבל אלי הורביץ את פרס ישראל למפעל חיים. "הוא ראה בפרס את אחת הפסגות המקצועיות והאישיות הגבוהות ביותר", אמר אחד מחבריו הקרובים למעריב עסקים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם