וידויו של בעל שליטה בדרכו לתספורת
"אין לי יותר כסף להזרים”, הוא אומר. “אני לא מעוניין לסכן את החברה-האם. גם היא גייסה הון באג"ח וגם שם יש לי משקיעים שבהחלט יכולים לשאול, ובצדק"; "הסכמתי להוריד 30% משכרי. אני מוכן אפילו לרדת ל-50%. פניתי לחברת אנטרופי וביקשתי לשמוע מהו השכר שמגיע לי. הם לא חזרו אליי עד היום. חוששים ממה שיהיה כתוב בעיתון"
החברה שבבעלותו התנהלה בדרך המזכירה בדייקנות מדהימה את דלק נדל”ן. היא גייסה הון באיגרות חוב ובשלב מסוים עלו חששות לאי-פירעון, אבל הכסף שולם. גם אצלו, כמו בדלק נדל”ן, הזרימו הבעלים הון. סביליה סבל מחילופי מנהלים בתדירות גבוהה מדי, וגם אצלו נפגעה הפעילות בגלל ההאטה במשק. באופן לא מפתיע גם הוא היה שמח למכור את החברה ולשכוח מהצרות, אבל הוא לא מצליח.
תשובה פיצל את דלק נדל”ן מדלק דרך חלוקת “דיווידנד בעין”, המשולם ברכוש ולא במזומן. מדוע לא נהגת כמותו? לפחות יכולת להבטיח את גורל החברה-האם שבבעלותך, אני שואל אותו. “אתה חושב שלא חשבתי על זה? המבנה המשפטי מנע את זה ממני”, משיב סביליה.
אבל חובות חייב להחזיר, אני מזכיר. גייסת כסף - אז תעמוד בהתחייבות למשקיעים. “אני בהחלט מסכים איתך, אבל זהו. אין לי יותר כסף להזרים”, הוא עונה. “אני לא מעוניין לסכן את החברה-האם. גם היא גייסה הון באיגרות חוב וגם שם יש לי משקיעים שבהחלט יכולים לשאול, ובצדק, מה פתאום להציל את החברה-הבת על חשבוננו. יש לי הון אישי מסוים, אבל יש לי אחריות גם למשפחתי”.
“אתה חושב שהמוסדיים לא מבינים את זה? חלקם מחזיקים באיגרות של החברה ובאיגרות של החברה-האם”, הוא ממשיך, “רבים עשו עליי סיבוב כשקנו את האג”ח בזול ולאחר מכן מכרו במחיר גבוה יותר. אני מקווה שהם יתעשתו, אחרת החברה תגיע לכינוס נכסים והם לא ייראו גרוש”.
על השאלה מדוע הוא לא מכר את החברה הוא עונה: “ניסיתי. הסתובבתי בשוק וניסיתי למכור. אמרתי לאנשים ‘תציעו אתם את המחיר. קחו אותה בשקל’. לא הצלחתי. הכרישים מחכים שהחברה תגיע לכינוס ואז ירכשו רק את החלקים הטובים שלה. לאף אחד לא אכפת ממאות העובדים”.
על ההצעה שייתן דוגמה אישית ויקצץ בשכרו ובתנאיו אומר סביליה: “הסכמתי להוריד 30% משכרי. אני מוכן אפילו לרדת ל-50%. פניתי לחברת אנטרופי וביקשתי לשמוע מהו השכר שמגיע לי לדעתם. הם לא חזרו אליי עד היום. גם הם בלחץ וחוששים ממה שיהיה כתוב בעיתון”.
“מבחינה נפשית, אני מוכן לכל אפשרות, גם לכינוס נכסים”, הוא מסכם, “אם זה מה שהמוסדיים רוצים זה מה שהם יקבלו. אני מקווה שברגע האחרון הם יבינו שאני לא משחק. זה לא פוקר, הקלפים שלי גלויים”.
השבוע אישרה הכנסת את הצעת חוק לשון הרע של ח”כ מאיר שטרית, המגדילה בין השאר את הפיצוי המינימלי בגין הוצאת לשון הרע ללא הוכחת נזק מ-50 אלף שקל ל-300 אלף שקל. שטרית לא נח. כשאילן בן דב מפרטנר ביקש הסדר החוב בחברת טאו תשואות, העלה חבר הכנסת הפעלתן הצעת חוק שנויה במחלוקת לא פחות - חוק “תספורות הטייקונים” הקובע שבעל הון שלא החזיר את חובותיו לציבור לא יוכל לבצע גיוסים נוספים עד לפירעון מלוא חובותיו. ההצעה הפכה לאקטואלית לאחר שבתחילת השבוע התברר שגם בארזים נפלה שלהבת. איש העסקים יצחק תשובה מבקש הסדר חוב בדלק נדל”ן.
אף שיו”ר ועדת הכלכלה כרמל שאמה-הכהן תמך בלהט בהצעתו של שטרית, היא נדחתה פה אחד בוועדת השרים לענייני חקיקה בגלל התנגדות רשות ני”ע ובנק ישראל. שלשום חלה התפתחות מפתיעה: זמן קצר לפני שהועלתה ההצעה להצבעה בכנסת כהצעת חוק פרטית, שינה ראש הממשלה בנימין נתניהו את טעמו והורה לאוצר לבחון מחדש את עמדתו בנושא.
שטרית, שחלק מבעלי ההון הם חבריו הקרובים, טועה קשות בהבנת הנקרא. “יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להיניק”, סבור שטרית, אבל הוא עושה שימוש מוטעה בפתגם. המצב בשטח הוא שיותר מאשר בעלי ההון רוצים לגייס, הגופים המוסדיים משתוקקים לקנות את הסחורה גם אם היא תוצרת תשובה.
התספורת למשקיעים של תשובה מזכירה ספר מילואימניק חסר רחמים המכסח את ראשם של הטירונים המגיעים לבקו”ם. פרופ’ אמיר ברנע, שגיבש את ההסדר, סבור שהתספורת מסתכמת בהפסד של 30% מההשקעה. אשרי המאמין. גם הישארותה
תשובה עצמו נכנס השבוע לבונקר ואף ביטל ביקור עסקים בווייטנאם בהזמנת נשיא המדינה שמעון פרס. לכנס מחזיקי האג”ח שנערך ביום שני במלון שרתון סיטי טאואר הוא העדיף לא להגיע, ונשאר במלון עם רעייתו חיה; גם מנכ”ל דלק נדל”ן ערן מיטל נעדר בגלל נסיעת עסקים לחו”ל.
המוסדיים כעסו אבל אין להם אלא להלין על עצמם. הם, שכוללים חברות ביטוח כמו מנורה מבטחים, מגדל, הראל וכלל ביטוח ובתי השקעות כמו אקסלנס ודש, נרדמו בשמירה. למרבה הפלא חלקם ממשיך להשקיע באיגרות החוב מבית היוצר של דלק כאילו מעולם לא הוצעה תספורת בדלק נדל”ן.
ההשקעה הכושלת באה על חשבון החוסכים בגמל ובפנסיה לטווח הארוך. דלק נדל”ן אינה היחידה. השקעות תמוהות בוצעו גם בחברת EMG של יוסי מימן ובטאו של בן דב, ובקרוב נשמע על הסדרי חוב נוספים שהמוסדיים מסובכים בהם.
האם מישהו ישלם את המחדל? לציבור אין סמכות לדרוש החלפה של מנהל ההשקעות, גם אם כשל. המצב מדאיג מאוד את ח”כ פאינה קירשנבאום, יו”ר ועדת המשנה לשוק ההון בכנסת. קירשנבאום תכנס ביום שלישי ישיבה מיוחדת שתעסוק בנורמות ההתנהגות של המשקיעים המוסדיים. “המוסדיים הסתבכו בהשקעות כושלות אצל תשובה, בן דב ואחרים. הם האחראים לגורל כספי הפנסיה, ובמצב זה אני מתפלאת איך אפשר לחשוב על מתן סמכויות נוספות לאסיפות הכלליות שהם משתתפים בהן, כפי שמציעה ועדת הריכוזית”.
בשבוע שעבר התייחסתי לעתיד מכון התקנים תחת הכותרת “המחאה הגיע למכון התקנים של רן כהן“. גורל המכון מעניין כמובן את הנהלתו ואת עובדיו, אך גם תעשיינים ואנשי עסקים. ביקשנו משניים מהם למסור את עמדתם.
ד’ הוא מנהל רכש שכיר בחברה המייצרת ציוד הנדסי שחלקו מציל חיים. “יש צורך בתקינה ברמה גבוהה כדי לשמור על חייהם ועל בריאותם של המשתמשים. לדעתי יש להפריט את מכון התקנים, אבל לא מהסיבות שהאוצר מבקש זאת, אלא מפני שהמכון, במתכונתו הנוכחית, הפך לגוף בירוקרטי שמתעלל ביצרנים וביבואנים, חסר גישה שירותית ומהווה מחסום ליצרנים וליבואנים מפאת גישתו ללקוחותיו”.
ד’ מוסיף דוגמאות: לאחר שנים של ייבוא ללא תקינה החליט המכון כי מוצר בעל תקן אנגלי המוכר בכל האיחוד האירופי דורש תקן גם כאן. המוצר הועבר למכון לשם בדיקה, ועבורה הוא דרש דגם וכמה אלפי שקלים. הבדיקה ארכה 6 חודשים ולאחריה התקבל הציון “תקן לא חל”. במקביל הועבר דגם למעבדה חיצונית פרטית, ותמורת כמה מאות שקלים וימים בודדים התקבל דוח זהה לדוח של המכון.
דוגמה נוספת שמציג ד’ היא ההחלטה האחרונה של המכון לא לענות לפניות לקוחות ובמקום זאת לשכור את שירותיה של חברת תקשורת. מי שמצלצל למכון מקבל תשובה ממוקדן שתפקידו להעביר הודעות לגורם במכון. מיותר לציין שאיש מהמכון אינו טורח לחזור גם לאחר 3-4 הודעות. ד’ מציין גם כי פקידות במכון מחליטות על דעת עצמן להעביר מוצרים בין המעבדות השונות, לרוב ללא הצדקה מקצועית. כל ניסיון של הלקוח להתחקות אחר מוצר נבדק נועד לכישלון ואין איש שיכול להבהיר לו את סטטוס הבדיקה. כל ניסיון לדבר עם גורם אחראי נתקל בתשובה “אסור לנו להעביר שיחות למנהלים”.
ד’ מוסיף: “אם רן כהן מבקש לשמר את המכון כגוף מקצועי, עליו לדאוג שלקוחותיו יתמכו בו ויעזרו לו. לשם כך הוא צריך לשפר את השירות ללקוח ולהעביר אותו לצדו”.
הקורא ליאור, העוסק בייבוא, מצטרף למסכת הטענות ומוסר: “אין ספק שמינוי כהן ליו”ר מכון התקנים נועד לטלטל את המוסד הממשלתי הזה שמתמצה בבירוקרטיה שמזיקה למשק בהיותה חסם לייבוא, לתחרות חפשית ולחדשנות”.
עוד הוא אומר כי “מכון התקנים מהווה מסחטת כספים עבור המדינה ובכך מצדיק את קיומו. הוא מתהדר לפעול בשם איכות וחדשנות, אך פועל באופן שמרני ובלתי איכותי: הוא אינו מכיר בתקנים בינלאומיים אמריקאיים ואירופיים המקובלים בעולם המערבי ומחייב בדיקות מוצרים יקרות וארוכות. אורך הבדיקה של מוצרים פשוטים נמשך 6-12 חדשים - כאילו מדובר באמצעי לחימה או בטיל בליסטי”.
“המכון מגיב באיטיות משוועת לכניסה של טכנולוגיות חדשניות מובילות בעולם בתחומים שהם צו השעה במדינתנו - חיסכון באנרגיה, יעילות, בטיחות ואינספור תחומים המשפיעים על חיינו ובסופו של דבר פוגעים בכלכלה ברמה הלאומית”.
ליאור אינו מהסס לציין כי “בעלי תפקידים בכירים באו והלכו במכון התקנים, אך הרוח הזאת לא השתנתה. אין פלא שאנו מפגרים שנות אור אחרי מדינות אחרות”.
“לאור זאת אל לו לרן כהן להיות מופתע מהאנטגוניזם כלפי ארגון זה, שאינו רק נחלת אנשי האוצר. פירוק המכון והפרטתו הם חלומו הרטוב של כל יבואן מתחיל. נקווה שרן כהן, אישיות משכמה ומעלה, איש ביצוע, בעל ראייה חברתית לאומית וניסיון ציבורי - יפנים דברים אלה, יטלטל את המכון ויהפוך אותו לגוף יעיל המשרת את לקוחותיו ואת מדינתו נאמנה”, מסיים ליאור את מכתבו.
אין ספק שכהן יפנים את הדברים הקשים הנאמרים נגד המכון. כל אלה, לדידי, אינם סיבה מספקת לצמצום פעילותו ולשיגור אפשרי של 800 מעובדיו הביתה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם