נחוש: צביקה אורן לוקח את המושכות
אחרי מאבקים וטענות כלפיו על התנהלות אנטי דמוקרטית כבש צביקה אורן את כיסא נשיא התאחדות התעשיינים; בשביתה הגדולה הוא שם את האגו בצד והניח לקודמו שרגא ברוש לקחת את המושכות, ועכשיו רוצה להסתדר עם שטייניץ ועם עיני; מי שצמח מהמעברה בפרדס חנה והפך לקול של אנשי התעשייה יודע שמצפה לו משימה קשה: "הצעירים מעדיפים להיות ברמנים מאשר רתכים במפעל"
במהלך המערכות הללו נטען נגדו כי הוא פועל בכוחנות למניעת התנהלות דמוקרטית תקינה. בבחירות לנשיאות התאחדות התעשיינים טען המועמד השני דוד ארצי שמתנהל סביבו מחול שדים ושהנשיא המכהן שרגא ברוש ואורן עומדים מאחורי קנונייה להדיחו כדי שאורן ימונה אוטומטית לתפקיד.
המאבק החדש על סדר היום של אורן הוא על המינוי ליו"ר לשכת התיאום, ושוב עולות הטענות שהוא מנסה להשתלט על התפקיד בהליך אנטי דמוקרטי, לאחר שהוביל מהלך לדחיית הבחירות שהיו אמורות להיערך השבוע. חברו של אורן, נשיא התאחדות המלונות עמי פדרמן, ניסה לשנות את התקנון כך שהעומד בראש התאחדות התעשיינים יקבל את תפקיד יו"ר לשכת התיאום.
אורן דוחה לחלוטין את הטענות נגדו ואומר: "האפשרות הגרועה ביותר מבחינתי היתה לקבל את התפקיד ללא תחרות ושב-30 השנים הקרובות מישהו יסתובב ויאמר שהוא היה מנצח אם היו מאפשרים לו להתמודד. לכן אמרתי לוועדה שיש לתת לתעשיינים להחליט". עם זאת, הוא מדגיש: "עד היום אני חושב שחברי ועדת הבחירות בהתאחדות צדקו, כיוון שארצי לא תעשיין וזה לא עניין טכנוקרטי. בסופו של דבר אנחנו רוצים מישהו שיבין את הבעיות ואת המשמעות שכרוכות בלהיות תעשיין פעיל. אף אחד לא עשה לארצי בכוונה".
לכל אורך מערכת הבחירות הסוערת וכשהופנו טענות קשות לא השמעת קולך. למה?
"כל הפרשה הזאת לא עסקה בי, היא עניין בין ארצי לבין ההתאחדות. לא היה שם שיקול טקטי מבחינתי, אלא שיקול עקרוני. אני לא חושב שלמתמודד יש זכות להביע דעה על מי שמתמודד נגדו בשום דרך, וגם רציתי להיבחר מאהבת מרדכי ולא משנאת המן, מה שקרה לשמחתי בסוף".
בלשכת התיאום טוענים חלק מהחברים שאתה ופדרמן מנסים למנוע בחירות דמוקרטיות לתפקיד היו"ר.
"אני מבין למה צצה הטענה הזאת, 'למה נשיא ההתאחדות יהיה היו"ר ואחרים לא?', אבל התקנון מותאם למינויו של היו"ר לנשיא התאחדות התעשיינים, ולכן זה לא נראה לי אחראי לקום ולומר 'אני רוצה בחירות'". אורן טוען כי "מי שרצים עכשיו לבחירות (יו"ר להב יהודה טלמון ויו"ר התאחדות הקבלנים ניסים בובליל) רצו בכלל שברוש יישאר, אבל לשמחתי ולשמחתו הוא לא הסכים. אני בטוח שנגיע להסדר".
אורן נולד בעיר סיגט ברומניה להורים דוד וטובה איינהורן ולמשפחה שהיא נצר לשושלת רבנים ידועה. כשהיה בן 3 החליטו הוריו לעלות לארץ, ואורן הקטן חי במשך שנה במעברה בפרדס חנה. "האוהל היה עף באמצע לילה והיינו נרטבים בגשם, אבל כילד אני זוכר את עצמי מתרוצץ בחוץ בכיף ומשחק עם שאר הילדים. לא הרגשנו מסכנים". אחרי כשנה במעברה עברה המשפחה לגור ביישוב מגדיאל, וכשאורן היה בן 11 נפטר אביו בפתאומיות ממחלת הסרטן; אורן מצא את עצמו לבד עם אמו ועם אחותו הקטנה, אך גם היא נפטרה בגיל מבוגר מאותה המחלה. אמו התחתנה בשנית וילדה אחות נוספת לאורן, אך כילד דתי הוא מצא משפחה חדשה בישיבת נחלים ליד פתח תקווה, בהיותו בן 13 בלבד.
כשהפך לגבר צעיר הוא ויתר על הכיפה הסרוגה, אך עד היום מגדיר את עצמו כ"פריק של דת" והוא אף היה היזם המרכזי של הקמת בית הכנסת הראשון במעוז
בשנת 1991 הוא השתחרר מצה"ל והקים את חברת עמית תעשייה שהחברה-הבת שלה מתר (מפעלי תעשיות רכבת) מייצרת קרונות רכבת במפעל בדימונה. עם אשתו טובה התחתן כשהיה בן 28, גיל שנחשב מאוחר יחסית לחתונה בתקופתו ("עד אז הייתי קצת שובב"), ולזוג יש שני ילדים, נדב ורועי. לצערו של אורן, נכון לעכשיו אף אחד מהם לא מביע כוונה להמשיך בדרכו ולהפוך לתעשיין. "הצעירים היום לא רוצים ללכת לתעשייה וזה מצער מאוד ברמה הלאומית, הם מעדיפים להיות ברמנים מאשר רתכים במפעל. אני מקווה שהבנים שלי יתבגרו ויבינו שהתעשייה היא האמת".
למה בחרת ללכת דווקא לתעשייה?
"הקמתי את העסק כדי להגשים את עצמי, ובמשך 20 שנה אני שם אבן על אבן. כשהשתחררתי הוצעו לי אינספור משרות אטרקטיביות במשק ולא יכולתי אפילו לחשוב על עבודה במשרד קיים - שיגידו לי 'זה הכיסא שלך וזו המכונית שלך' וזהו. עד היום אני זוכר את הקומקום הראשון שקניתי. עשיתי את הקפה לעצמי", הוא אומר בחיוך.
מאז כניסתו לתפקיד נאלץ אורן להתמודד עם כמה סוגיות בוערות, שבראשן סוגיית עובדי הקבלן. אף שאורן כבר היה נשיא התאחדות התעשיינים הרשמי, הדמות הדומיננטית שייצגה את התעשיינים בנושא מול ההסתדרות היתה שרגא ברוש. הסיבה לכך, לדברי אורן, היא ששרגא עדיין היה יו"ר לשכת התיאום, אך "שרגא לא זז מילימטר בלי להתייעץ איתי ולא עשה דבר בלי הסכמתי. אני לא חושב שכל דבר צריך להיות מעורב באגו".
היית מרוצה מההסכם הסופי של עובדי הקבלן?
"בסך הכל הגענו להסכם עקרונות יפה שאפשר לחיות איתו. מצד אחד היה חשש בהתאחדות שהשכר של עובדי הניקיון יועלה ביותר מ-25% ועל כך יעלה שכר המינימום בשיעור זהה, וזו מבחינתנו אלטרנטיבה לא טובה. מצד אחר אנחנו בעד תגמול אנשים בשכר ראוי ונגד מניפולציות כספיות על הגב שלהם".
אתה מאמין כי תצליח לשחזר את הקשר הטוב שנוצר בין ברוש לבין יו"ר ההסתדרות עופר עיני?
"אני שמח שברוש ועיני זיהו את האינטרס המשותף ופעלו יחד אף שיש סיכונים בחברות הזאת. הצעתי את החברות שלי לעיני באירוע הכניסה שלי לתפקיד, כי אני חושב שנוכל לפעול יחד אם נהיה חלוקים בדעותינו".
ברוש, קודמו של אורן בתפקיד, התפרסם לא מעט גם בזכות יכולתו לייצר עימותים תקשורתיים מתמשכים מול ראשי המשק. ברוש נהג לתקוף ללא היסוס אם האמין שזה יכול לשרת את האינטרסים של ההתאחדות, והיתה לו שורת התבטאויות מפורסמת נגד שר האוצר יובל שטייניץ. הוא טען כלפיו כי הוא "לא רלוונטי", "כוחני" ו"פופוליסטי" ורק פוגע בכלכלה הישראלית.
מהבחינה הזאת התעשיינים לא יכלו לבקש לעצמם נשיא שונה יותר מברוש, שכן אורן הוא דיפלומט טבעי - חייכן ומאופק, כל מילה שהוא מוציא מהפה נמדדת ונשקלת. הוא לעולם לא ייתפס במתקפה ישירה על ראשי הממשל, ואם יש לו טענות נגדם הוא יאמר אותן בחדרי חדרים לגורמים הרלוונטיים ולא ייצא בפומבי לתקשורת. גם במהלך הראיון נזהר אורן, וכשנשאל על שטייניץ ועל האחריות שלו למהלך הורדת המכסים, הוא אומר "אני רוצה לבנות יחסים טובים ולהצליח. אני יכול לומר על שטייניץ שפגשתי אדם שרוצה את טובת המדינה לא פחות ממני. אני לא חייב להסכים עם כל דבר שהשרים אומרים והם לא חייבים להסכים עם כל מה שאני אומר, אבל צריך לדבר זה עם זה ולהגיע להסכמות".
לאורן יש רק דברים טובים לומר על מי שהסתמן מזמן כאויב התעשייה מספר אחת - השר לאיכות הסביבה גלעד ארדן. "מדובר באיש נחמד, חכם ומוכשר. היה לי חשוב להבהיר לו שלא צריך להרים בבת אחת את כל הדגלים של איכות הסביבה, דווקא בשנה של האטה כלכלית".
הדבר היחיד שמוציא את אורן משלוותו הוא הצהרתו האחרונה של שר התקשורת משה כחלון כי הוא לא מעוניין שעובדים בפריפריה יעבדו במפעל פחיות מתכת כגזירת גורל של אנשים עניים, אלא בחברות היי-טק. "השלט הראשון שביקשתי שייתלה בחיל החימוש בכל מקום הוא 'בחיל חימוש יש אנשים עם ראש טוב וידיים חכמות', שכן אני רוחש כבוד רב לאנשים עם ידיים חכמות שיודעים לרתך מטוס או לבנות ארון יפה", אומר אורן. "אני לא נגד היי-טק, חס וחלילה. הענף מסב גאווה גדולה למדינת ישראל ומביא לידי ביטוי את הראש היהודי, אבל לתפיסתי המדינה צריכה לקחת אחריות להכשרת אנשי מקצוע ולשנות את התדמית שלהם".
הסערה היחידה שאורן הצליח לפסוח עליה לפני הכניסה לתפקיד - אך כעת נתקל בתוצאותיה בתצורת ועדות טרכטנברג וקדמי - היא המחאה החברתית. אף שהיא גרמה לתעשיינים לחשוש לראשונה מקיצוץ משמעותי ברווחיהם, אורן אומר כי המחאה גרמה לו גאווה; עם זאת, הוא מרגיש שישנה היסחפות בנושא הורדת המחירים ושהיא עלולה לפגוע במשק.
"אני גאה שהדור הצעיר יכול לצאת לרחובות ולהיאבק למען מה שהוא מאמין בו", אומר אורן, "מה שעשה לי טוב הוא שפתאום כולם נכנסו לפאניקה והתמקדו בצמצום סל ההוצאות רק דרך הורדת מחירים. ציפיתי מההנהגה לראייה כוללת".
התחלת לפעול נגד הורדת המכסים?
"לפני שבוע קיימתי ישיבה עם אנשי תעשיית המזון כדי להבין את מצבם - והבנתי שהם בסכנה גדולה. מצד אחד מתייחסים אליהם כטייקונים, 'גרידים', ומצד שני הם בקושי שורדים. אני מרגיש שגם התקשורת וגם שרים בממשלה נסחפו בעניין הזה ויש להחזיר דברים לאיזון".
לדעת אורן ההיסחפות של הממשלה בניסיונה להוריד את יוקר המחיה הגיעה לשיאה במאבק על הפחתת מכסי הטונה. "זה נטול היגיון כלכלי ומפספס את המטרה שלשמה יצאו אנשים למחות", טוען אורן. "המכסים המושתים על הטונה בארה"ב הם 35%-44%, לעומת 22% בישראל. השרים מתחילים להבין את זה והמגמה תשתנה. זה גם מעצבן שקוראים למי שלא מצליח לגמור את החודש 'טייקון'. תעשיינים הם עם שקשה לו. יש מי שמגיע להם שיפעלו נגדם להורדת המחירים, כי הם מגזימים, אבל לא צריך לעשות מזה מכלול".
אתה חושב שלתנובה זה הגיע?
"על-פי הרווחיות שלה לא".
זה היה הוגן לגבות 8 שקלים עבור קופסת קוטג'?
"אם הם הורידו בסוף את המחיר, אז כנראה היה ממה להוריד, אבל זאת לא סיבה להחרים חברות, נדרשת גם קצת אחריות. מאחורי תנובה יש אלפי עובדים וחקלאים. גם לא הסכמתי עם הלחץ על תנובה לחשוף את הדוחות שלה. כל חברה צריכה לקבל בעצמה החלטות כאלה".
אז מה הפתרון - לתת לחברות להקפיץ מחירים?
"אני שמח לדעת שעם ישראל לא פראייר, אבל צריך להפחית את יוקר המחיה באחריות, שמי שמפגין נגד המחירים לא יירה לעצמו ברגל. מה אנשים רוצים? שמחיר הטונה יירד ב-20 אגורות ו-200 איש ילכו הביתה?".
ואולי מחירי המזון באמת גבוהים מדי?
"ביצענו בהתאחדות בדיקה מקיפה לרווחיות של כולם. רציתי לדעת את האמת ולא לשמוע סיפורים. בישראל אומרים שהמחירים גבוהים ב-30% בהשוואה לחו"ל, אבל מתברר שבחו"ל על רוב מוצרי המזון כלל לא מוטל מע"מ ואין הוצאות נוספות, כמו בדיקות כשרות, שמעלות את המחיר הסופי לצרכן".
michal.tc@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם