האביב העברי
שביתת עובדי הקבלן שהסתיימה השבוע פתחה את התיאבון לתביעות נוספות במגזר הציבורי; עובדי הרכבת היו רק הפתיח, וברשימת ההמתנה מצפים עובדי הדואר ורשות הנמלים והמורים
כל משרד ויתרונותיו היחסיים. יש כאלה שיתרונם הבולט הוא החיבור להנהגת הסתדרות העובדים, אחרים מחוברים יותר לקול ההיגיון, ומולם ניצבים בעלי הקו הפרוע המתמחים באמנות ההליכה על הסף. הקצנת המשבר לממדי קטסטרופה, כפי שנראה בקרב הרופאים המתמחים, היא לדידם הדרך לפתרונו.
שביתת עובדי הקבלן שהסתיימה השבוע העניקה רוח גבית לארגוני העובדים במגזר הציבורי, שבוחרים למנף ללא היסוס את החולשה הממשלתית שהריחו במאבק לטובת הישגים נוספים. השקט התעשייתי בנושא עובדי הקבלן שהושג ל-3 שנים בלם סכסוכים עתידיים רק באשר לתנאים הכלכליים. אין מניעה להכרזת סכסוך אם עובדים סוציאלים או פסיכולוגים יתארגנו לשדרוג מעמדם מעובדי קבלן לעובדים רגילים.
ברוח הישגי השביתה הגדולה יצא לאור השבוע באופן לא מקרי הסכסוך ברכבת ישראל. הסאגה הבלתי פוסקת של עובדי הרכבת נמשכת כבר מסוף 2010. בין הנהלת הרכבת לבין הוועד עובר דם רע, ו-8 סכסוכי עבודה פתוחים מתחזקים את מערכת היחסים הרעועה.
מוקד הסכסוך הוא מיקור חוץ של תחזוקת הקרונות החדשים. עובדי הרכבת חוששים שהפקעת התחזוקה לחברת בומברדיה הקנדית תהרוג אותם ברכות, ובעניין זה הם זוכים לגיבוי ההסתדרות.
היעדר הסכמה בנושא ההסכם הקיבוצי, שינויים ארגוניים חד-צדדים ותוספת שעות עבודה לנהגים נראים כמו כסף קטן ביחס לסכסוך מיקור החוץ.
את הדלק שקיבל ועד הרכבת משביתת עובדי הקבלן הוא בזבז בשלומיאליות שפגעה במעמדו הציבורי. יו”ר הוועד גילה אדרעי התאהבה באור הזרקורים והשבוע אף פרצה בשידור חי לתוכנית של לונדון וקירשנבאום ומנעה בגופה ראיון עם חבר הנהלה.
הרכבת אינה נוסעת לבד. ארגוני עובדים מרחבי המגזר הציבורי יצטרפו בקרוב למעגל העיצומים. עובדי חברת הדואר כבר הכריזו שלשום על סכסוך עבודה בטענה שההנהלה החליטה על דעת עצמה לאפשר נגישות של גורמים חיצוניים למרכזי החלוקה. העובדים חוששים שחברות כרטיסי אשראי ואחרות העוסקות בדיוור ישיר ינצלו את מרכזי ההפצה כדי להגיע לבתי לקוחות. ”הם יציעו שירותים במחירים תחרותיים, בזמן שאנחנו בדואר ניאלץ להציע שירותים בפיקוח”, אומרים המוחים.
חשש נוסף הוא שמרכז מיון הדואר בירושלים ייסגר ועל כן יפוטרו עובדים. בשנים האחרונות שיתף הדואר פעולה עם גופים עסקיים כמו ויזה כאל - וזה לא הפריע לאף אחד. פרשת עובדי הקבלן פתחה את התיאבון.
חדשות רעות עבור המדינה והמעסיקים מגיעות גם מגזרת חברת הנמלים. ההסכמים המבטיחים שקט תעשייתי פגו בסוף 2011, ולפני שבועיים הוכרז סכסוך עבודה על תנאי השכר והפנסיה. שלשום נפגשו נציגי הנמלים עם יו”ר ההסתדרות עופר עיני לדיון בקידום מאבקם, והשביתה נחשבת כצעד לגיטימי למאבק. עיני מתחיל להזכיר סדרן בתחנת מוניות הקובע את סדר יציאתן של השביתות לדרך.
ועוד נעמדים בשורה: המורים המועסקים כעובדי קבלן בשירות החברה למתנ”סים - מרכזי השכלה לנזקקים הנשענים על תקציב משרד החינוך - שבתו שלשום ליום אחד בדרישה לשיפור שכרם ותנאי העסקתם.
הישגי עובדי הקבלן כבר עלו לאוצר בהוספת 800 מיליון שקל לבסיס התקציב. בבנק ישראל התחילו להילחץ והשבוע התריעו מפני פריצת מסגרת התקציב ל-2012 בגלל גידול לא מתוכנן של 6.4 מיליארד שקל בהוצאות הממשלה, זאת מבלי להביא בחשבון את התוספת בגין עובדי הקבלן. הגידול מוסבר בהסכמי השכר עם הרופאים, בהעלאת שכר המינימום וביישום דוח טרכטנברג.
מעניין בהקשר זה היה לשמוע את עמדת בנק ישראל לפני שבוע, כשהשביתה היתה בעיצומה: ”יש לצפות שלאחר שיושג הסכם יוגדר שלמשך כמה שנים המשק לא יהיה נתון לאיום מחודש של שביתה באותו העניין. בינתיים השביתה גורמת נזק רציני למשק, וחבל מאוד שבתקופה זאת אנו מקשים עליו עוד יותר. יש טעם להפסיק מיידית את השביתה על רקע צמצום הפער בין עמדות הצדדים”. בנק ישראל תפס אם כן צד בסכסוך וברור במי הוא תומך. האם הנגיד יתמוך גם באפשרות חקיקה המגבילה את זכות השביתה? קשה להאמין.
השבוע צלצל הנייד שלי אך השיחה נותקה מיד. מתוך סקרנות התקשרתי למספר והתברר שהשיחה הגיעה מחברה המתמחה במימון חוץ בנקאי, מילה מכובסת לשוק שחור. הפקידה וידאה שאני עונה על הקריטריונים (שכיר שחשבונו אינו מוגבל) והודיעה לי שאני זכאי ליטול הלוואה של עד 10,000 שקל לתקופה של עד שנה. את הכסף, היא הסבירה, אקבל באמצעות צ’ק, שתמורתו אפקיד 12 צ’קים אשר יבטיחו את ההחזר.
כששאלתי כמה יעלה לי הדיל ענתה הפקידה מבלי למצמץ שאם אחזיר 12 תשלומים יהיה שיעור הריבית 50% לשנה; אם אעשה זאת ב-10 תשלומים אקבל הנחה והריבית תעמוד על 40% לשנה. זו ריבית אסטרונומית המנוגדת לחוק - אבל יש מי שנאלצים לשלם.
הוראות בנק ישראל מחייבות גוף של מימון חוץ בנקאי לגבות ריבית הגבוהה פי 2.25 לכל היותר משיעור הריבית הממוצע שקובע בנק ישראל. כיום תקרת הריבית היא 12.75%. הריבית שהציעה לי החברה בשוק האפור גדולה פי ארבעה מהתקרה המותרת, אך מיותר לציין שאיש אינו אוכף את החוק עליה או על עבריינים אחרים.
תקרת הריבית נקבעה בהתאם לחוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות משנת 1993. עלות האשראי המרבית כוללת הוצאות נוספות הנוגעות להלוואה כמו עמלה בגין
החוק במתכונתו הנוכחית מונע תחרות על האשראי הצרכני. חברות כרטיסי האשראי חוגגות עם ריביות שוק אפור של 14%-16% לשנה, והחברות החוץ בנקאיות המעוניינות להתחרות על האשראי הצרכני מוגבלות בריבית של 12.75%. החברות הבודדות המתחרות בבנקים במימון החוץ בנקאי הן כאלה מענף הביטוח או חברות של יזמים פרטיים כמו חברת המימון פנינסולה. מגבלת הריבית במתן אשראי ללקוחות פרטיים מאלצת אותן לממן אך ורק חברות שמגבלות החוק אינן חלות עליהן.
מנכ”ל פנינסולה מיכה אבני מודה שהמגבלות הותירו אותו מחוץ לתחרות. ”מגבלת הריבית מונעת ממני להיכנס לתחום האשראי הצרכני, ללקוחות אין חלופות”. כשאני שואל מה עושות משפחות הזקוקות למימון דחוף כאשר ברז האשראי הבנקאי סגור, הוא עונה: ”בלית ברירה הן פונות לגופי מימון לא מוסדרים כמו חלפני מטבע שמצפצפים על החוק. כל זה נעשה בחסות בנק ישראל, וחבל”.
השבוע צלצל הנייד שלי אך השיחה נותקה מיד. מתוך סקרנות התקשרתי למספר והתברר שהשיחה הגיעה מחברה המתמחה במימון חוץ בנקאי, מילה מכובסת לשוק שחור. הפקידה וידאה שאני עונה על הקריטריונים (שכיר שחשבונו אינו מוגבל) והודיעה לי שאני זכאי ליטול הלוואה של עד 10,000 שקל לתקופה של עד שנה. את הכסף, היא הסבירה, אקבל באמצעות צ’ק, שתמורתו אפקיד 12 צ’קים אשר יבטיחו את ההחזר.
כששאלתי כמה יעלה לי הדיל ענתה הפקידה מבלי למצמץ שאם אחזיר 12 תשלומים יהיה שיעור הריבית 50% לשנה; אם אעשה זאת ב־10 תשלומים אקבל הנחה והריבית תעמוד על 40% לשנה. זו ריבית אסטרונומית המנוגדת לחוק - אבל יש מי שנאלצים לשלם.
הוראות בנק ישראל מחייבות גוף של מימון חוץ בנקאי לגבות ריבית הגבוהה פי 2.25 לכל היותר משיעור הריבית הממוצע שקובע בנק ישראל. כיום תקרת הריבית היא 12.75%. הריבית שהציעה לי החברה בשוק האפור גדולה פי ארבעה מהתקרה המותרת, אך מיותר לציין שאיש אינו אוכף את החוק עליה או על עבריינים אחרים.
תקרת הריבית נקבעה בהתאם לחוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות משנת 1993. עלות האשראי המרבית כוללת הוצאות נוספות הנוגעות להלוואה כמו עמלה בגין עריכת מסמכים, הוצאות פתיחת תיק, דמי ניהול ועמלות העברה. החוק חל על כל מלווה, למעט תאגיד בנקאי או תאגיד עזר (כמו חברות כרטיסי אשראי). מגבלות האשראי אינן חלות על חברות, אבל הן תקפות לגבי צרכנים פרטיים ועוסקים מורשים (כולל עסקים קטנים).
החוק במתכונתו הנוכחית מונע תחרות על האשראי הצרכני. חברות כרטיסי האשראי חוגגות עם ריביות שוק אפור של 14%־16% לשנה, והחברות החוץ בנקאיות המעוניינות להתחרות על האשראי הצרכני מוגבלות בריבית של 12.75%. החברות הבודדות המתחרות בבנקים במימון החוץ בנקאי הן כאלה מענף הביטוח או חברות של יזמים פרטיים כמו חברת המימון פנינסולה. מגבלת הריבית במתן אשראי ללקוחות פרטיים מאלצת אותן לממן אך ורק חברות שמגבלות החוק אינן חלות עליהן.
מנכ”ל פנינסולה מיכה אבני מודה שהמגבלות הותירו אותו מחוץ לתחרות. ”מגבלת הריבית מונעת ממני להיכנס לתחום האשראי הצרכני, ללקוחות אין חלופות”. כשאני שואל מה עושות משפחות הזקוקות למימון דחוף כאשר ברז האשראי הבנקאי סגור, הוא עונה: ”בלית ברירה הן פונות לגופי מימון לא מוסדרים כמו חלפני מטבע שמצפצפים על החוק. כל זה נעשה בחסות בנק ישראל, וחבל”.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם