פקידי ציבור יכולים ליישר קו עם דה מרקר או לחטוף
בתנועה לאיכות השלטון בחרו לתקוף בבוטות התבטאות לגיטימית של יו"ר ני"ע. זה כמובן הבטיח לאליעד שרגא כותרת ראשית בדה מרקר
האוזר, על הכוונת של התנועה לאיכות השלטון צילום: יח''צ
לטענת האוזר, הצעותיה של הוועדה לא מידתיות. הוא לא לבד. יו"ר מגדל אהרון פוגל אמר שראש הממשלה בכבודו ובעצמו מתנגד בחדרי חדרים למסקנות. פוגל אמר שהוא יודע שנתניהו מתנגד מ"-ידיעה." הרמתי טלפון ללשכת נתניהו, ולהפתעתי התבשרתי שהם לא מעוניינים להגיב על הנושא.
קל לבקר את נתניהו על התקרנפות, אבל האמת היא שהוא מפחד, ובצדק. אחרי הכל, לא עברו 24 שעות מאז העז יו"ר הרשות לניירות ערך לפרוס בצורה מנומקת את דעתו ובאתר דה מרקר מופיעה ידיעה הנושאת את הכותרת "התבטאויותיו של האוזר נגד ועדת הריכוזיות מנוגדות למינהל התקין." הידיעה, שמוקמה כשעתיים בראש האתר, ניפחה הודעה משונה בת 154 מילה שהתנועה לאיכות השלטון הוציאה, ולפיה דבריו של האוזר הם לא פחות מחבלה במשק הישראלי.
וכך נמסר: "במכתב ששוגר היום לראש הממשלה, לשר האוצר ולחברי הוועדה להגברת התחרותיות במשק טוענת התנועה כי הוועדה לא פירסמה את הדוח הסופי לעיני הציבור, ולכן מוטל על פרופ' האוזר להמתין לפרסומה בטרם יצא בקול קורא נגדה," וטוענים בנוסף - למי שלא הבין את הסיבה לדרישה המוזרה - כי האוזר נותן "גושפנקה לתוקפי מסקנות הוועדה בנוגע למבנה הפרמידיאלי."
במילים אחרות, בתנועה לאיכות השלטון, האמונה כביכול על ביעור השחיתות השלטונית, בחרו הפעם לתקוף לא חריגה מחוק או מתקנה לא ראויה, אלא ממחשבה חופשית של פקיד ציבור המסכנת במקרה זה את המטרה האמיתית: העברת המסקנות "הנכונות" של הוועדה.
גם כאן ניתן לטעון לכאורה כי התנועה לאיכות השלטון טעתה. אחרי הכל, כמי שמבקשת לסייע כביכול לשיח הדמוקרטי, ניתן לטעון כי היא היתה אמורה לתמוך בריבוי ובליבון דעות בסוגיה כה חשובה על סדר היום הפוליטי-חברתי-כלכלי. לכאורה ניתן לומר כי אליעד שרגא, יו"ר התנועה, יורה לעצמו ברגל כשהוא מוציא הודעה מעוררת פלצות המבקשת להלל ולקדש את אחידות המחשבה.
אבל לא, האמת היא שבמציאות ההפוכה שבה אנו חיים גם שרגא, כמו נתניהו, צדק. עובדה - הוא כבש את ראש העמוד של אחד מ3- האתרים הכלכליים הפופולריים בישראל לשעתיים שלמות. לעמותה שהמאבקים ציבוריים הם לחם חוקה, החשיפה הזאת שווה הרבה מאוד. אז מה אם זה שטויות, העיקר שלא מרימים גבה, שמאייתים את השם נכון ונותנים כותרת. או במקרה של נתניהו - שעוזבים אותו בשקט.
מי שכל ההתרחשות הזאת נראית לו משונה לא לוקח בחשבון
את אחד מהשחקנים החשובים ביותר בזירה הפוליטית – עיתון TheMarker. בשנתיים האחרונות הפך המרקר שתמך בעבר בשווקים חופשיים לשופר ופעמים רבות המלחין של גל הרגולציה וההתערבות הממשלתית ששטף את המשק ושוק ההון.
מששינסקי, דרך חודק ועד ועדת הריכוזיות קברניטי העיתון הנפגשים גם עם בכירים במשרד ראש הממשלה בכדי לקדם הגדלה והעמקה של הרגולציה מתוך מחשבה כי היא-היא הפיתרון לצרותיו של המשק הישראלי, ויש להם אומץ: בדרך הם יצרו גיבורים, ימציאו נוולים, ויבזבזו את האשראי הציבורי אותו הם צברו כגוף דיווח חדשותי בכדי לקדם אג'נדה בכל מחיר; אפשר לכעוס, לחשוש, להעריך או לבקר אותם על כך אך במקרה שאתה פקיד ציבור צריך בעיקר להבין.
האוזר - שרגא ונתניהו צודקים ואתה טועה, פשוט כי אתה לא מביא בחשבון שהדבר החשוב ביותר בישראל הוא לא מה שקורה, אלא מה שכתוב בעיתון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם