הכניסה למועדון חופשית
אפשר להפסיק לשמוח על קבלתנו ל-OECD ולהבין שכדאי לנו מאוד לא להידמות לרוב מדינות הרווחה בארגון
אלא שלצערנו, פרדוקס זה, שיש בו הרבה מן האמת בכל הנוגע לחברות במועדונים, לא חל עם קבלתה של ישראל לארגון ה-OECD - ארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי, שהולך והופך כאיגוד של מדינות פושטות יד ורגל, אשר ישראל, שמגלה יציבות מפתיעה, איננה רוצה או צריכה להידמות אליהן.
שטייניץ ואנחל גורייה מזכ"ל ה-OECD. ארגון שעתידו מאחוריו משרד האוצר
בשנת 2010 התקבלה ישראל ל-OECD, וגאווה גדולה שטפה אותנו. אחרי הכל, חברות בארגון זה נחשבה לתקן המצביע על רמת התפתחות כלכלית גבוהה, ולפיכך למודל שכל מדינות העולם צריכות לשאוף אליו. ואכן, מודל מדינות הרווחה - המאפיין יותר ממחצית מחברותיו - הכולל מסים גבוהים, מגזר ציבורי רחב וכלכלת שוק ברמת פיקוח בינונית עד גבוהה, סיפק משנות ה-50 ועד לא מזמן רמת חיים גבוהה ויציבה.
זאת עד המשבר של 2008 שחשף וחושף את הבלוף של המדיניות "בזבז עכשיו ושלם אחר כך", שבה הצליחו כלכלות המערב ובעיקר אירופה לגלגל חוב עד לקריסתן הבלתי נמנעת.
המציאות הכלכלית העגומה שמדינות הרווחה נקלעו אליה היתה יכולה להורות לישראל מה לא כדאי לעשות. אלא שלמרבה הפלא, בשעה שהטיטניק הולכת וטובעת קברניטי הספינה הישראלית המשקיפים עליה מבקשים עצות מהקברניט השיכור השוקע לתוך ים של חוב - ומכוונים לממוצע ה-OECD ברמות חוב, הוצאה ציבורית ומיסוי.
יכול מאוד להיות שלא כדאי לסנכרן את כלכלתנו עם זו של טובע ודאי; אחרי הכל, החבר הממוצע ב"מועדון המכובד" הוא זומבי כלכלי אשר עברו מפואר ועתידו לוט בערפל אם לא שחור משחור. אולי אפשר ללמוד שיעור או שניים משוויץ, חברה חריגה בממוצע ה-OECD. שיעור מס החברות בה הוא מהנמוכים בעולם, והתחרותיות בה היא הגבוהה ביותר; היא איננה
מתעללת במגזר העסקי שלה, אלא מאפשרת לו ליצור מקומות עבודה, וכך שיעור האבטלה בה הוא כמעט אבסורדי- 3.4% בלבד .
במים הסוערים ואל מול האופק המעורפל והעגום שמדינות הרווחה מספקות לתושביהן, אולי כדאי שישראל תפנה את מבטה לאלו שבאופן יוצא מן הכלל התנהלו בצורה שהצליחה להבטיח כי לאזרחיהן יהיה לא רק עבר, אלא גם עתיד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם