הענקת ידע כלכלי תוביל אותנו לחירות הפיננסית
המחוקקים צריכים להירגע ולהפסיק להתנהג כאפוטרופוס הכללי של אזרחי המדינה. אם הם רק יקנו לנו חינוך פיננסי ואת הידע הנדרש, נוכל לצאת ערב חג הפסח מעבדות לחירות
השבוע בדקתי אם המחלקה הוקמה ומה שלום עובדיה. התברר שבאוצר כבר פועלת מחלקה תחת חסותה של לי דגן, המשנה לממונה על שוק ההון ובניהולה של נירית גדסי, אך יש בה שני עובדים בלבד. בשנת תשע”ב לא יהיה לנו חינוך פיננסי. נקווה שזה יקרה בפסח תשע”ג.
"אנחנו נפגשים עם גורמי המקצוע בתחום. מעניין אותנו ללמוד, לדעת מה חשוב, מה צריך לשנות ובאילו נושאים לטפל. אנחנו מתייעצים אפילו עם עיתונאים, אתה מוזמן לחוות את דעתך" הסבירו לי באוצר את פשר העיכובים.
עוד לפני שהמורים מתחילים ללמד את הקורס מבוא לכלכלה כדאי לשדרג בדחיפות את איכות הדוחות המשוגרים לחוסכים לטווח הארוך. מהדוחות הללו, ששוגרו אלינו בימים האחרונים, ניתן ללמוד על גובה דמי הניהול ששילמנו בגמל ובפנסיה למרות ההפסדים שצברנו ב־2011. מונחים כמו גירעונות אקטואריים (יש גירעונות אחרים?), קופה משלמת (יש קופה שלא משלמת?) או תשואה אישית לעמית (ומהי תשואה לא אישית?) מצביעים על עומק אניגמטיות הנושא.
מי שיודע להשוות את דמי הניהול שהוא משלם לאלה שמשלם השכן ממול יודע להתמקח. התערבות הרגולציה באמצעות קיצוץ של מחצית מדמי הניהול - נחסכת עבור לקוח כזה. הידע הפיננסי והכלכלי הוא כלי הנשק האולטימטיבי המבטיח את היציאה מעבדות לחירות כלכלית פיננסית.
בינתיים המחוקק והרגולטור פורסים מעלינו כיפת ברזל פיננסית בנימוקים של ריכוזיות והיעדר תחרותיות. הם מתנהגים כאילו הם האפוטרופוס הכללי של אזרחי המדינה. האם הם חושבים שאנחנו אינפנטילים ושהם יודעים טוב מאיתנו מה טוב לנו באמת?
התופעה מקיפה את כל תחומי החיים. לפני יציאת הכנסת לפגרת הפסח השתעשעו חברי הכנסת ברעיונות הזויים - מחוק הפוטושופ האוסר להעסיק דוגמניות בתת־משקל ועד הצעת החוק למיסוי מוצרי ג’אנק פוד ולעידוד מזון בריאות. הרגולטור לא יהסס לשגר הנחיות למתכונת סידור המדפים ברשתות השיווק ולא יירתע מהטלת קלון במי שיעז לבקש הסדר חוב במהלך העסקים הרגיל. לא אופתע אם בקרוב יפרסם בנק ישראל נוהל בנקאי תקין הקובע את כללי המותר והאסור במפגשי מנהלי הבנקים במסעדות או בשמחות משפחתיות. בקצב הנוכחי עוד קיימת סכנה שמחר יתערב המחוקק בתפריט הכיבוד בישיבות הדירקטוריון ומחרתיים יפורסם חוזר המחייב לשיר את הההמנון בפתח כל ישיבת מועצת מנהלים.
מחברי הכנסת היקרים ניתן רק לבקש - "תרגיעו". האהבה שלכם חונקת כחיבוק דוב. גם רשויות המס צריכות להגדיל את מרחב הנשימה של האזרח, ובמקום אלף ביקורות טורדניות מומלץ לאמץ את השיטה האמריקאית: אזרח שייתפס בעבירת מס יחטוף בלא פרופורציה.
יש לומר שהגופים העסקיים קנו ביושר את מעורבות היתר שגררה את הרגולציה לפתח דלתם. פעולות הניקיון ערב החג יסייעו בטיהור האווירה ובהפחתת מוקדי החיכוך עם הלקוחות, כפי ששואפת מנכ”לית בנק לאומי היוצאת גליה מאור. הבנקאים מוזמנים לקדם את חירות האזרח אם ישחררו אותו לדוגמה מעמלת ”שמירה על תיק ניירות ערך”. הם לא צריכים להמתין להתערבות בנק ישראל בעניין. עמלה זו יוצרת את הרושם שהבנק מעסיק חברת אבטחה לשמירת שלמותו של תיק ההשקעות.
גם חברות הביטוח אינן חפות מרשעות. רצוי לשנות את הגישה שכל מגיש תביעה הוא רמאי בפוטנציה, ואין שום סיבה שהטיפול בלקוח הפונה למחלקת התביעות
חג החירות יהיה שמח אם מרכזי שירות הלקוחות בחברות הסלולר, הביטוח הישיר, הכבלים והלוויין יחליפו דיסק וישרתו לקוח קיים בחיזור אינטנסיבי כאילו מדובר בלקוח חדש.
ואי אפשר ללא מילה על שכר הבכירים. החירות האישית של המנכ”ל הישראלי היא בידיעה שהוא מסוגל למשוך יותר כסף, אבל מטעמי היגיינה ציבורית הוא מרסן את עצמו ומוותר על חלק מהבונוס. כל זה נשמע אוטופי, אבל אם זה יקרה, יגלו חברי הכנסת והרגולטורים שהתפנה להם זמן איכות. אז הם יוזמנו לטפל בבעיות שבאמת מטרידות את החברה הישראלית.
"מבצע נוסף בשרשרת מבצעי 'מעלימים - משלמים': 42 מיליון שקל נגבו מחייבים במבצע ענק בשווקים ובאזורי המסחר במחוז ירושלים”, כך דיווחה רשות המסים לפני חודש בדיוק. במהלך המבצע נכנסו כוחות המס למתחמים מבוצרים שנחשבו עד כה לבלתי חדירים - שוק מחנה יהודה, שכונת מאה שערים, מזרח ירושלים, שוק הבוכרים ושוק רמלה־לוד. הביקור באזור מאה שערים לווה בתגבורת של שוטרים ושל אנשי יחידת החקירות. “התלבטנו אם לפרסם על כך הודעה לעיתונות, והיינו בטוחים שהסיפור יגיע בכל מקרה לתקשורת, לאחר שיתפתחו עימותים מול חמומי מוח”, הסבירו ברשות המסים.
העמקת הגבייה היא אחת המשימות החשובות של הרשות בעידן המנכ”ל דורון ארבלי. הצלחתה, בעיקר בתחום המסים העקיפים, היא הצלחתנו. עם ההיטלים הישירים נמנים מס ההכנסה, מסי ביטוח לאומי ומס החברות. רשימת המסים העקיפים כוללת את המע”מ, המכסים, היטלי הייבוא, מסי הבלו ומסי המקרקעין.
מגזרי המיעוטים והחרדים נחשבים למועדים לפורענות ביחס למוסר תשלומי המס. מבחינת רבים מהם העלמת מס היא לא רק עבירה, אלא מצווה. במגזרים אלה עשרות אלפי אנשים עובדים ”בשחור”, ואכיפת חוקי המס היא כמעט בלתי אפשרית.
לא במקרה היקפי גביית המס הישיר קטנים במגזרים החרדי והערבי ביחס למגזרים אחרים. מנגד, את המס העקיף ניתן לגבות מהם בקלות: מי שקונה סיגריות - משלם מס; מי שממלא דלק - מזרים אחוז ניכר מן התשלום עבורו לקופת האוצר.
המיסוי העקיף מתכתב עם כל מי ששולף מהכיס את הארנק לפעולה צרכנית. זאת הסיבה שראש הממשלה בנימין נתניהו עודד במשך 5 שנים (עד 2010) להנהיג את המיסוי העקיף. הוא הפחית את המס הישיר כדי לעודד אזרחים לצאת לעבוד (זוכרים את הדלק הסילוני לצמיחה?), ואילו את שיעורי המס העקיף הוא הגדיל או הותיר ללא שינוי.
תמונה זו משתקפת היטב בנתונים. בשנת 2010 הגיעו 51% מההכנסות ממיסוי עקיף ורק 49% ממס ישיר. בשנים שקדמו לכך חלקו של המס העקיף בנטל המס הכולל היה גבוה עוד יותר. רק בשנת 2011 נרשם איזון בין המס הישיר לבין זה העקיף: גביית המסים הסתכמה ב־212.1 מיליארד שקל; 103.1 מיליארד שקל מתוכם כמס עקיף ו־103.7 מיליארד שקל כמס ישיר. יתרת הפער (5.3 מיליארד שקל) מוסברת בהיטלים.
המצב במדינות ה־OECD שונה לחלוטין. ב-2009 (הנתונים זמינים עד לשנה זו) היווה המס הישיר 69% מהיקף הגבייה, ואילו המס העקיף היווה 31%. מבחינת נטל המס הכולל ישראל נמצאת במקום טוב באמצע: ב־2011 שולם בארץ שיעור מס של 33.9% מהתוצר בהשוואה ל-32.6% במדינות ה־OECD, ובשנת 2006 שולמו 35.7% מהתוצר לעומת 35.4% ב־OECD.
ואולם, המחאה החברתית שינתה את כללי המשחק, יצרה סדקים ראשונים בשיטה ולחצה לשינוי סדרי העדיפויות דרך הגדלת המס הישיר (המיטיב עם העשירים) והפחתת המס העקיף (הפוגע בשכבות החלשות). בוועדת טרכטנברג אימצו בשמחה את הרעיון. גם בדוח בנק ישראל שפורסם בשבוע שעבר לא התעלמו מהמצב: "נוכח האתגרים תיאלץ הממשלה לשקול העלאה נוספת במסים (הישירים) ולחזור לנטל המס שהיה ב־2006־2007, שרמתו דמתה לרמה במרבית המדינות המפותחות".
השינוי אירע מוקדם מהצפוי. המתווה להמשך הפחתת מס החברות נבלם, שיעור המסים הישירים התחיל לעלות (למעט חריגים), ומנגד החלו המסים העקיפים להתכווץ. זה החל בהפחתת 500 מיליון שקל במכסים ונמשך בצמצום מיסוי הבלו שהיה כרוך ב-2.5 מיליארד שקל ובלחץ להמשיך ולהפחית את המס. אבל זה בדיוק המלכוד של ראש הממשלה: מצד אחד נתניהו קולט שהעלאה נוספת במיסוי הישיר עלולה לפגוע בצמיחה ומנוגדת להשקפת עולמו, מצד אחר המשך הפחתת המסים העקיפים מטעמי ”קשב לרחשי לב הציבור” יצמצם את מעגל משלמי המס וייצור חור תקציבי גדול יותר. העובדה שבמוצ”ש האחרון הוא זרק לפח 525 מיליון שקל באמצעות סבסוד הדלק כדי לעשות לעם ישראל פסח שמח לא תחזור על עצמה. לנתניהו לא תהיה ברירה והוא יחויב לבלום את הזיגזג במסי הדלק.
הדיונים על תקציב המדינה ל-2013 החלו בשבועות האחרונים. התקציב הדו־שנתי הושלך לפח, ותוכנית התקציב תקפה לשנה אחת בלבד. כעת כבר נבחנת ברצינות האפשרות להעלות את שיעור המע”מ ב־1% מ־16% ל־17%, כפי שהמליצו כלכלני קרן המטבע הבינלאומית. נראה שלנתניהו לא תהיה ברירה והוא ישקול להעלות גם את מס החברות ב-1% ל-26%.
בשבועות האחרונים רוגשים עיתוני הכלכלה בעקבות החלטת האוצר לגלח 9.5% מזכויות עמיתי קרנות הפנסיה הוותיקות והמאוזנות. על משמעות המושג “קרנות פנסיה ותיקות ומאוזנות” ארחיב בהזדמנות אחרת, ובשלב זה אסביר שהקיצוץ יחבוט בגמלאים של קרן הע”ל (חברי הסתדרות העובדים הלאומית), של קרן עתודות (חברים מהקיבוצים ומהמושבים) ושל קרן גלעד (עובדי המגזר הדתי). מדוע האוצר נטפל דווקא לאומללים אלה ולא לעמיתי קרנות הפנסיה ההסתדרותיות? ממש לא במקרה.
במאי 2005 הצליחו קרנות הע”ל, עתודות וגלעד לחמוק מהגזירות שספגו החברים ממבטחים, ממקפת, מקג”מ ועוד. המכות כללו את דחיית גיל הפרישה לפנסיה ל־67, את העלאת דמי הגמולים מצד המעבידים והעובדים וקיצוץ נוסף בזכויות. הפגיעה בעמיתי הקרנות - התספורת - נאמדה ב־25%, הרבה מאוד כסף. השחיטה שביצע שר האוצר דאז בנימין נתניהו, אשר היום היתה מעוררת מהומה רבתי, עברה בשתיקה. מזכ”ל ההסתדרות לשעבר עמיר פרץ עבר לסדר היום.
מנגד, האוצר תרם לתוכנית ההבראה רשת ביטחון של 80 מיליארד שקל לטובת הקרנות. תוכנית החילוץ אכן הצילה את הקרנות ההסתדרותיות ושיפרה את איכות השינה של מאות אלפי הגמלאים. אז איך באמת ניצלו קרנות הע”ל, עתודות וגלעד? הסיפור האמיתי הוא שכיו”ר ועדת הכספים של הכנסת, אשר אישרה את השערורייה, כיהן אז ח”כ אברהם הירשזון.
כפטרונה הפוליטי של הסתדרות העובדים הלאומית הצליח הירשזון לשכנע את האוצר שקרן הע”ל מאוזנת אקטוארית, ולכן אפשר לוותר על הטלת הגזירות עליה. כדי לסייע לחבריו הדתיים מהקואליציה הוא השליך גלגל הצלה גם לחברי קרן גלעד, ובהמשך, מטעמי מראית עין, צירף את עתודות. גמלאי קרנות אלה חגגו את הניצחון, שלימים התברר כניצחון פירוס. היום הם כבר נאלצים לפרוע את השטר השווה מיליארדי שקלים. על חוויותיו של הירשזון מאז אין צורך להוסיף מילה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם