תערוכת אוטומוטור 2012 מציגה: מבצע מכירות
אוטומוטור 2012 היא תערוכת המכוניות המאכזבת ביותר זה שנים ארוכות; הבטחות לאטרקציות לא מקוימות, היחס לקהל הוא כאל מטרד, מותגים חשובים אינם משתתפים והאירוע הפך לקרנבל למכירת רכבים מליסינג; ירידה לצורך עלייה או תחילת הסוף?
בהודעות לעיתונות ובמוסף החצי רשמי של התערוכה הובטחו למבקרים 3 דגמים שונים של פרארי ו-4-3 דגמים של מזראטי. ה-599 של פרארי אף הופיע לצילומי ראווה במסיבת עיתונאים כפרומו לתערוכה. אלא שהמבקרים התקשו למצוא ביום ראשון בבוקר את אולם מספר 10, שמבחוץ נראה כאילו הוא בתקופת שיפוץ. לא היה שלט שכיוון אותם לאולם או קידם את פניהם על המבנה עצמו, ועד לשעות הצהריים גם לא ניצב בסביבה שום דגל המעיד על תכולת האולם.
על אף שטחה העצום של התצוגה אי אפשר לתאר אותה אלא כמביכה: יבואנית פרארי-מזראטי, חברת אוטו איטליה, הציבה רק 4 במות במקום 6 או 7 כמובטח, על שטיח לבד זול שנמתח ברישול וסבל מנפיחויות מעליבות. בין האגף שהוקדש לפרארי לזה שהוקדש למזראטי הודבק שביל לינולאום לבן ועגמומי. השטיח שהודבק בתצוגה הסמוכה של חברת המזרח, בין היצרן הסיני גרייטוול לתצוגת לנד רובר, נראה טוב יותר בכמה רמות.
מי שלא ממש מכיר את דגמי פרארי ומזראטי אולי לא שם לב לחסרונם של ה-599 ושל כמה דגמי מזראטי, בעיקר מפני שלא יכול היה להבין אילו דגמים הוא רואה. לצד המכוניות בתצוגה לא הוצבו שלטים עם שמות הדגמים, ומסביב נמתחה גדר זולה מכבלי מתכת, רחוקה שנות דור מהאמצעים האלגנטיים שפרארי משתמשת בהם בתערוכות בעולם. על התאורה לא כדאי להרחיב את הדיבור.
מאוטו איטליה נמסר: "אנו מציגים 4 יצירות-על מוטוריות בסכום העולה על 7 מיליון שקל, לא כולל עלות הקמה. לקוחותינו לא באים ולא יבואו ממבקרי התערוכה. נוכחותנו היא מתוך רצון לתרום לתרבות המוטורית ולאפשר לכל עם ישראל לראות מקרוב את יצירות האמנות של פרארי ושל מזראטי".
מחיר הכרטיס לתערוכת אוטומוטור הוא 89 שקל, פי 2-1.5 ממחיר כרטיסי כניסה לתערוכות חשובות בחו"ל, אף כי מבקרים רבים ניצלו כל מיני אפשרויות להנחות. אבל השאלה היא על התמורה למחיר, ושאלת השאלות היא אופן ההתייחסות לקהל. האם מישהו מבין אלפי המבקרים בתצוגה של פרארי-מזראטי יקנה מכונית כזאת בקרוב? סביר מאוד שלא. אבל האם מי שמציג רכבים בתערוכה יכול להרשות לעצמו להתייחס אל הקהל כאל מטרד ולא כאל נכס? זאת שאלה שנוגעת לא רק לתצוגה של פרארי, אלא גם לתצוגות נוספות.
מדד סביר לחשיבות של תערוכת מכוניות צריך לכלול ראשית כל את מספר המוצגים הייחודיים לה, כאלה שלא נשארים בארץ ואפשר לראותם רק בתערוכה עצמה. לסעיף הזה אפשר להכניס השנה רק רכב מרשים אחד - מכונית-העל לקסוס LFA, שמוצגת בתצוגה המרווחת של טויוטה-לקסוס.
לסקודה יש מכונית תצוגה חמודה- RS2000 - לצד פאביה מונטה קארלו, ול פיג'ו ישנה 508RXH, אבל אלה מכוניות חסרות משמעות אמיתית. עמוק בנבכי ביתני האביזרים, המאבזרים והיבואנים האישיים מסתתרת למבורגיני מורסלייגו אחת בתצוגה שלא מכבדת אותה או את הקהל. כך מסתכם הסעיף החשוב ביותר למידת האטרקטיביות של תערוכה,
מדד נוסף הוא מספר השקות הבכורה - דגמים ששיווקם בישראל יחל בקרוב - וכאן כבר אפשר למלא רשימה מכובדת יותר. יוניון מוטורס השקיעה לא מעט, בעיקר לנוכח המספר הרב של דגמים חדשים שיש לטויוטה להציג - גם כאלה שהושקו בתקופה האחרונה (יאריס, אוונסיס ופריוס( וגם כאלה שמושקים כעת )אייגו, יאריס היברידית, היילנדר, קאמרי אמריקאית ו-GT86).
תצוגות בכורה חשובות נוספות היו לפיג'ו 208 ו-107, ל סיטרואן DS4 ,C1 ו-DS5, ל קיה אופטימה, לסקודה סיטיגו, לסיאט Mii, לפיאט פנדה, ל הונדה סיביק, לשברולט אורלנדו, ל פסאט CC, ל אאודי A1, ל קאדילק ATS, ללקסוס GS, ל איסוזו D-MAX, ל פולקסווגן אמארוק ולגרייטוול C10 ו-H6.
אלא שיחסית לשנים קודמות מורגשת נסיגה משמעותית במידת ההשקעה של המציגים, ורוב החדשות אובדות מעיני הקהל מפני שאיש לא טורח להבליט אותן. בעבר יבואנים השקיעו בתצוגות ברמה בינלאומית, וגם השנה היו 3-2 תצוגות שמעצבים מחו"ל הכינו, אך כמעט את כל התצוגות הקימו צוותים ישראליים והרמה של כמה מהן ירודה למדי.
מאז תערוכת אוטומוטור הראשונה לפני 24 שנים התאפיינה "תערוכת המכוניות הישראלית" בריבוי ביתנים של מוכרי אביזרים וציוד לרכב ובתצוגות שנבנו ברישול. הפעם הוכנסו לשטח גם חברות הליסינג שלמה SIXT ואלבר וחברת הטרייד-אין אוטו סנטר, ומה שאמור להיות "אירוע תרבות מוטורית" התערבב עם קרנבל למכירת רכבים משומשים מליסינג.
מאז ועד היום נטען נגד מסקרי התערוכות שהפינוק שאנו זוכים לו בתערוכות בחו"ל מעלה את הביקורתיות שלנו כלפי מה שאפשר להקים בישראל, ושאין לשכוח את העלויות, את הסטנדרטים הנהוגים כאן, את טיב הקהל ואת העובדה שמאחורי התצוגות עומדים יבואנים ולא יצרנים. כל הטענות האלה לא רלוונטיות כיום: ב-24 השנים האחרונות השתנתה מדינת ישראל כמעט בכל תחום, גם בסטנדרט האיכות שהציבור דורש.
יש לומר שאוטומוטור השתפרה במרוצת השנים: יבואנים למדו את הקהל, השקיעו בתצוגות, הביאו דגמים ייחודיים ושקדו על אטרקציות שונות, ובכמה מהאירועים אפשר היה להרגיש ניחוח בינלאומי שמכבד את הקהל. למרבה הצער, אוטומוטור 2012 מושכת את עצמה לאחור ומזכירה יותר מדי את התערוכות הראשונות במקום את אלה של סוף העשור הקודם.
השנה לא משתתפים בה רבים ממותגי הרכב החשובים (יונדאי, פורד, מאזדה, רנו, ניסאן, אופל, מיצובישי, סובארו, סוזוקי, ביואיק, ב.מ.וו, מרצדס, אינפיניטי, וולבו, יגואר, מיני, סמארט וסאנגיונג), וחלק מהתצוגות של החברות שכן משתתפות נראות כאילו הוחלט על השתתפותן ברגע האחרון.
"אפשר לתאר את חצי הכוס המלאה או את חצי הכוס הריקה", אומר אמרגן התערוכה דורון גילר, שטוען כי יום הפתיחה היה אחד הימים החזקים ביותר בתולדותיה מבחינת מספר המבקרים. "הקהל הוא ששופט אותנו", הוא מוסיף. נכון, אבל לפעמים צריך פשוט לתאר את הכוס, את מה שנכנס לתוכה ואת מי ששותה.
לדבריו, אוטומוטור 2012 משקפת את התרבות המוטורית הישראלית. זאת אולי הטרגדיה הגדולה באמת של תערוכות הרכב בישראל. אחרי 24 שנים גילר יודע היטב שלא באמת משנה מה מוצג בתערוכה, הרבה יותר חשוב הוא איך מציגים אותה לפני האירוע, וזה שמישהו מבטיח משהו לא אומר שהוא מבטיח גם לקיים אותו.
גילר טוען בצדק שחוץ מאשר לתת ליבואני הרכב את הבמה הטובה ביותר ולהביא כמה שיותר קהל הוא לא יכול לעשות דבר, בטח לא להיות אחראי לרמת התצוגות או להבטחות שמופרות. הוא ימשיך לקיים תערוכות רכב מפני שתמיד יימצאו אלפי אנשים שאין להם מה לעשות עם עצמם ועם הילדים, וקפיצה קטנה לתערוכה לא מחייבת אותם להתלבש יפה ולהתארגן מראש. כל ענייני התמורה למחיר או התרבות המוטורית מעניינים כנראה רק במדינות שבהן הציבור רגיל לקבל תמורה ותרבות, וגם אם מישהו התאכזב השנה יהיה מי שיחליף אותו בשנה הבאה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם