כך נפלנו
עכשיו זה כבר ברור: גוש היורו הוא טעות חמורה שעלולה לדרדר את המדינות החזקות ביבשת עם יוון ועם ספרד
שבדיה ושוויץ לא היו צריכות להקריב את השגשוג של האנשים הפשוטים, ובאותו זמן נהנו משוק עבודה חזק ומתקציב מאוזן. מכאן נובעת מסקנה אחת בלבד: היורו היה טעות מההתחלה. צריך לנטוש אותו באחת ובקרוב. 13 שנים אחרי, ואיפה אנחנו? ליוון יש גירעון של יותר מ-11% מהתוצר הגולמי, וגם עם צעדי הצנע יגדלו חובות הממשלה. אם יוון תישאר בתוך גוש היורו היא תצטרך תספורת של 100% מחובה . אבל יכול מאוד להיות שהיא תוכרח לעזוב מאוחר יותר השנה.
גם לאיטליה אין סיכויים רבים לשיפור, וכלכלות אחרות בגוש היורו - פורטוגל, ספרד - במצב גרוע עוד יותר. רוב התמיכה במדינות הגירעוניות היתה עד כה לא ישירה, והגיעה מהבנק האירופי המרכזי, הגוף ליציבות פיננסית באירופה וקרן המטבע הבינלאומית. התמיכה אמורה להפוך למפורשת יותר בהמשך, והמספרים גדולים. הטיפול ב-4 השנים הקרובות בחובות האבודים של יוון ושל פורטוגל ובגירעונות התקציביים של איטליה ושל ספרד יכול לעלות כ-1.25 טריליון יורו, והסכום הזה יוכפל אם יהיה צורך להציל את אגרות החוב של איטליה ושל ספרד.
זה יהווה איום על המעמד הפיננסי של כמה ממדינות הליבה של גוש היורו, כולל ירידות בדירוג האשראי שלהן. צריך להימנע מסדרת פרישות לא מסודרת מהגוש בגלל הסחרור שעזיבות כאלה עלולות ליצור. אבל יכול להיות שהפוליטיקאים שמנהלים את כלכלות עידן היורו ינהיגו את הרפורמות מרחיקות הלכת שצריך כדי לחזור לצמיחה ארוכת טווח רק אם כמה מדינות אכן יעזבו את הגוש. כתוצאה מכך, חזרה סימולטנית למטבעות לאומיים עצמאיים תציע הן את הסיכויים הטובים ביותר עבור המדינות החברות, והן תהליך פירוק של הגוש שיהיה כרוך בנזק המזערי ביותר.
עזיבה של גוש היורו עשויה להיות זולה יותר מאשר הישארות בו. דוח עדכני מעריך שעזיבת הגוש תעלה להולנד כ-51 מיליארד יורו, סכום שהכלכלה תצליח להחזיר לעצמה, ועוד יותר, בתוך שנתיים, רק מכך שלא תצטרך להמשיך ולתרום לתוכניות הסיוע של מדינות הגוש. הצורך בפעולה רדיקלית דחוף. בספרד, למשל, כבר יש אבטלה בגובה-23% ו-49% בקרב הצעירים - אבל במסגרת גוש היורו היא מחויבת להמשיך בצעדים שיעלו את המספרים האלה עוד יותר. הפוליטיקה של אירופה הים תיכונית יכולה לאבד את יציבותה בקרוב. עברו פחות מ-40 שנה מאז נגמרו ימי הדיקטטורה של פרנקו בספרד, של סלזר וקייטנו בפורטוגל ושל פאפאדופולוס ביוון. המקבילים שלהם אולי עדיין לא עומדים לחזור למערכות הפוליטיות, אבל הסכנה של אנדרלמוסיה הולכת וגדלה במהירות.
הכותב הוא יו"ר לומרד סטריט ריסרץ' בלונדון. פורסם במקור בוושינגטון פוסט
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם