ביד ברזל: מאבקי הכרייה של בני שטיינמץ
בני שטיינמץ עומד בימים אלה במוקד מאבק איתנים בגינאה ששווה מאות מיליארדי דולרים. לאחר שקיבל מחצית מזכויות הכרייה ברכס הסימנדו מדיקטטור ששלט שם במשך עשרות שנים, התחלף השלטון והקים ועדה שתבחן מחדש את כל חוזי העבר. ענקיות כרייה ומתכות מכל העולם קפצו על המציאה בתקווה לקבל נתח מהרווחים והכניסו את החברה של שטיינמץ לסחרור: "יהיה מאבק, זה בטוח"
על העולם חולף על פניהם.
במרחק כמה מטרים מהם בישלה אישה שתינוק קשור לגבה אורז על מדורה, בשעה שילדים יחפים שיחקו כדורגל בין בקתות הבוץ. הרזון של דיאבטה, שבולט עוד יותר משום שהחולצה שלובש גדולה עליו בשתי מידות, מעיד על החיים בפינה הזאת של מערב אפריקה. "החיים קשים מאוד, כולם רעבים", הוא אומר. "אנו מחכים להר".
קרואנה שוכן למרגלות רכס סימנדו, שרשרת הרים המשתרעת על פני כ-110 ק "מ וגדושה באחת הסחורות המבוקשות ביותר בעולם - עפרת ברזל, החומר הגולמי לייצור פלדה. זה המרבץ הלא מפותח הגדול ביותר מסוגו, והוא מכיל כמות עפרת ברזל מספקת להפעלת מכרה במשך 50 שנה ולהפיכת גינאה, שמחצית מתושביה חיים בפחות מדולר ליום, ליצרנית עפרת הברזל השלישית בעולם אחרי אוסטרליה וברזיל.
מומחים מעריכים כי סימנדו יכול לייצר 140 מיליארד דולר בתמלוגים במהלך 25 השנים הקרובות -סכום מדהים עבור הממשלה, שהוציאה בשנה שעברה 1.4 מיליארד דולר. אך יש בעיה אחת גדולה. סימנדו נקלע לקרב מר על שליטה בכיכובם של גורמים יוצאי דופן. הרשימה כוללת שתיים מענקיות הכרייה העולמיות, וייל ו-ריו טינטו מברזיל, את ענקית המתכת של סין צ'ינלקו, את נשיא גינאה אלפא קונדה ואת ג'ורג' סורוס, הסוחר המיליארדר. במרכז הזירה ניצב בני שטיינמץ, אשר ממוקם במקום השני ברשימת עשירי ישראל.
הטייקון בן ה-55 הפך את עסק הסחר ביהלומים של אביו לאימפריה גלובלית כשהגיע למקומות שאחרים לא רצו לבקר בהם - ממכרות יהלומים בסיירה לאון ועד לכור ניקל שנאט"ו הפציץ בקוסובו. על-פי ההערכות הונו מסתכם ב-5.9 מיליארד דולר. אך עד שהגיע לגינאה לא עסק בפיתוח מכרה לעפרת ברזל, שלא לדבר על המכרה הגדול בתבל.
קונדה, פרופסור למשפטים לשעבר שבסוף 2010 מונה לנשיא גינאה הראשון בבחירות דמוקרטיות, יכול גם הוא לקחת בחזרה את הרישיון. בינתיים הוא הקים ועדה לבדיקת כל חוזי הכרייה אשר תבטיח שהממשלה תזכה לחלק הוגן מהרווחים. רבים עוקבים מקרוב אחר מאמציה של גינאה לערוך רפורמה בסיועו של טוני בלייר, שהפך השנה ליועץ של קונדה. במיוחד משום שכולם - מסין, דרך חברות הדלק ועד לחברות כרייה קטנות - הגיעו לגינאה בניסיון למצוא את הדבר הגדול הבא. אך נראה שכל
מה שיעשו לא ישתווה למחטף סימנדו של שטיינמץ.
בתקופה שבה זכתה BSGR בזכויות לניצול סימנדו מנה פרויקט עפרת הברזל של החברה 12 עובדים. גאולוגים מזמן מזילים ריר נוכח המחשבה על עבודות פיתוח בסימנדו, וכבר בשנת 1958 הכינו הרוסים הערכה ראשונית לעושר של ההר. הבעיה היא שסימנדו היה מוקף אז בג'ונגל ורחוק מאות קילומטרים מהנמל. הזינוק במחירי עפרת הברזל הפך את ההר לאטרקטיבי.
הסחורה הזאת, שנמכרה ב-20 דולר לטונה בשנות ה-70, נמכרה בשבוע שעבר ב-145 דולר לטונה. קבלת הזכויות היתה צעד בלתי ייאמן ומשתלם באופן בלתי נתפס. ריו טינטו טענה שמדובר בהפקעה בלתי חוקית ואיימה לתבוע את שטיינמץ. BSGR התעלמה מהמחאות.
לשטיינמץ היה טריק נוסף בשרוול. לBSGR לא היה סיכוי לבצע לבדה את עבודות הפיתוח בסימנדו. לכן באוגוסט 2010, שנה וחצי לאחר שנטלה את הזכויות, הוא מכר לווייל 51% מהזיכיון - שקיבל בחינם-תמורת 2.5 מיליארד דולר. העיסקה שיקפה לנכס שווי של 5 מיליארד דולר - יותר מפי 33 מ-150 מיליון הדולרים
בענף המכרות הגדירו את המהלך של שטיינמץ "עיסקת המאה". ואולם , כעת העיסקה הזאת בסכנה. ועדת המכרות החדשה בוחנת את כל החוזים, במיוחד את אלה שנחתמו בשנים 2010-2008, כאשר 28 שנות שלטונו של קונטה הסתיימו בהפיכה. מטבע הדברים ניצב סימנדו בראש רשימת הנבדקים.
מוחמד לאמין פופנה, שר המכרות, טען ש-BSGR " לא פעלה בהתאם לחוק" בנטילתה את הזכויות ואמר: "אם תוצאות הבדיקה יעידו שהפעולות שנעשו מצדיקות את ביטול הזיכיון, הוא יבוטל. ואם לא, אז לא".
BSGR מתעקשת שהיא פעלה על-פי החוק ונערכת למאבק. אשר אבידן, נשיא BSGR בלונדון, ציין: "הם לעולם לא ייקחו את זה מאיתנו. אם הם רוצים נלך לבית משפט בינלאומי, ושום דבר לא יקרה בגינאה גם ב-10 השנים הבאות".
המערכה הראשונה של הדרמה הזאת נפתחה בנובמבר 2007, כאשר הכלכלה העולמית פרחה ומחירי הסחורות זינקו. מריוס קלופרס, המנהל החדש של BHP ביליטון, היה נחוש להטביע את חותמו כראש חברת הכרייה הגדולה בתבל. ימים לאחר שנכנס לתפקידו הוא הציע לקנות ב-75 מיליארד ליש"ט את ריו טינטו, המתחרה הגדולה ביותר שלו, וכך ליצור גוליית של משאבי טבע.
ואולם, עמיתו בריו טום אלבנס טען שההצעה לא משקפת את שווייה של ריו ואת תחזיות הצמיחה שלה. באמצע התמונה שהציג למשקיעים מוול סטריט ועד סינגפור ניצב בגאון סימנדו. "אי אפשר להמעיט בערך של סימנדו עבור ריו טינטו נוכח הגודל והאיכות של המרבץ במקום והאפשרויות שהוא מציע בשווקים", אמר אלבנס.
קונטה, חייל בן 73 שהפך לנשיא, כבר ראה באופק את סיום שלטונו. הוא היה חולה וחסר סבלנות. באותו הזמן החזיקה ריו טינטו ברישיונות לסימנדו, שהיה מחולק ל-4 בלוקים , במשך 10 שנים. היא עשתה מחקרים וקידוחים, אך לא ייצרה דבר.
וכך, בעת ששוק הסחורות רתח, גינאה - קולוניה צרפתית לשעבר שנפגעה קשות במהלך חצי מאה של דיקטטורה-ירדה על ברכיה. היו למדינה מאגרי הבוקסיט (המרכיב העיקרי של אלומיניום) הגדולים ביותר בעולם. נוסף עליהם היו לה מאגרים עצומים ובלתי מנוצלים של זהב, נפט וכמובן עפרת ברזל. אך גינאה היתה תקועה בימי הביניים, לא מעט בגלל השלטון ההרסני של קונטה. ריו הסתמנה כמטרה קלה.
ב-1 באוגוסט 2008 לקח קונטה בחזרה את כל 4 הרישיונות של סימנדו. כעבור 4 חודשים, ב-9 בדצמבר , הוא הכריז שהזיכיונות לשניים מהבלוקים - מחצית מהרכס - יועברו לידי BSGR. בחלוף שבועיים הלך קונטה לעולמו, ומיד החלו להתפשט שמועות על הדרך שנקטה BSGR כדי לשכנע את הממשלה להעביר לה את הזיכיון. זאת במיוחד נוכח היעדר הניסיון שלה בתחום עפרת הברזל וחוסר יכולתה להשיג 9 מיליארד דולר לפיתוח הפרויקט, שדרש הקמת מפעל דחיסה, הנחת מסילת ברזל וגישה לנמל.
BSGR הכחישה אז וממשיכה להכחיש כיום שנעשו פעולות לא חוקיות. מרק סטרואיק, ראש אגף מתכות וכרייה בBSGR, טוען שהחברה קיבלה את הזכויות משום שבאותה התקופה כבר מצאה מרבץ קטן יותר - זוגוטה - סמוך לסימנדו ועמדה בהבטחותיה להשקיע במדינה. "אנשים יכולים להגיד מה שהם רוצים", הוא אומר. "ממשלת גינאה אהבה את העובדה שעשינו את מה שהבטחנו שנעשה. ריו היתה שם שנים ולא עשתה דבר. הוכחנו שאנו רציניים הרבה יותר ממה שכמה אנשים חשבו".
סטרואיק ואבידן, נשיא BSGR בלונדון, פתחו במשא ומתן עם מוסא דאדיס קמרה, קצין הצבא שהשתלט על המדינה בהפיכה ללא שפיכות דמים לאחר מותו של קונטה, ועם מחמוד תיאם, שר המכרות דאז. תיאם, יליד גינאה שלמד באוניברסיטה בארה"ב, עזב את עבודתו כבנקאי ב-UBS בניו-יורק כדי להנהיג את הטיפול במשאביה האדירים של מולדתו.
BSGR רצתה לזכות באישור לתוכניות שלה בזוגוטה ולהבטיח שתקבל את חלקה בסימנדו. אבל החונטה של קמרה איבדה מהר מאוד את הלגיטימיות שלה. ב-28 בספטמבר 2009 פתחו כוחותיו באש לעבר משתתפים בהפגנה למען הדמוקרטיה, שנערכה באצטדיון כדורגל בקונקרי. יותר מ-150 בני אדם נהרגו ועוד עשרות נשים נאנסו. האיחוד האפריקאי הטיל סנקציות על גינאה והקפיא את נכסיה. ב-3 בדצמבר 2009 נורה קמרה בראשו בידי אחד מעוזריו. אמנם הוא ניצל, אך נמלט מהמדינה כדי לקבל טיפול רפואי.
האירועים הדרמטיים האלה לא שינו את התוכניות של אבידן וסטרואיק, ואלה המשיכו במשא ומתן. וכך, 13 ימים לאחר ניסיון ההתנקשות בקמרה, חתמה BSGR על העיסקה לפיתוח זוגוטה שכללה מתווה כללי לפרויקט סימנדו. סטרואיק, הולנדי שרירי וחובב אגרוף, אמר: "כאשר דאדיס נורה כולם ברחו. זו היתה תקופה מטורפת, אבל אנחנו נשארנו כאן, והממשלה העריכה את זה". ריו , שממשיכה להיאבק על מנת להשיב את סימנדו לידיה, רתחה מזעם.
שטיינמץ היה זקוק לשותף בעל כיסים עמוקים, ולכן BSGR פתחה בשיחות עם סין, שהיתה נחושה לשים ידיה על מרבצי עפרת ברזל איכותיים עבור מפעלי הפלדה שלה, אולם המגעים הגיעו למבוי סתום. ואז וייל התקשרה. באפריל 2010 טס שטיינמץ לברזיל לחתום על העיסקה. כאשר הענקית הברזילאית הודיעה על המיזם המשותף החדש עם BSGR, ידעה ריו שכעת סיכויה קלושים.
יריבים עסקיים של שטיינמץ טענו שהוא הכניס עצמו למדינה שהיתה שרויה בתוהו ובוהו וברח עם השלל, אבל על העובדות לא ניתן לחלוק: BSGR, שראתה עצמה כקבוצה קטנה של לוחמים זריזים וחכמים, הצליחה היכן שגדולים ממנה נכשלו. לפני שטס מברזיל בחזרה הביתה עצר שטיינמץ במספנה צ'יליאנית, שהיתה לו בה סיבה נוספת לחגוג: בניית היאכטה החדשה שלו, שאורכה 82 מטר, עמדה להסתיים.
ואולם, המאבק של שטיינמץ על סימנדו עוד רחוק מסיום. מי שעומד על הפסגה גאף, אחד האזורים העשירים ביותר בעפרת ברזל ברכס סימנדו, ורואה שאין שום כביש או מסילת ברזל בסביבתו, מצליח להבין בבירור את הממדים האדירים של המשימה הניצבת בפני החברה של שטיינמץ. סטרואיק מצביע על ההרים מדרום. "שם מתחיל החלק של ריו", הוא אומר.
לאחר שהוכרזה העיסקה עם וייל הגבירה ריו את מאמציה לקבלת החלק השני של סימנדו. באפריל אשתקד היא הודיעה שחתמה על הסכם עם ממשלתו של קונדה, וזה לא היה זול. החברה הסכימה לשלם 700 מיליון דולר לממשלתו של קונדה כדי לפתור את כל המחלוקות המשפטיות ולקבל בחזרה את הזכויות בבלוקים 3 ו-4. ההסכם גם סלל את הדרך לצ'ינלקו, מונופול האלומיניום הסיני, ששילם 1.35 מיליארד דולר עבור 45% מהזיכיון של ריו. ריו מחזיקה ב-50%, וב-5% נוספים מחזיקFinance Corporation World Bank's International.
כמה סעיפים בהסכם עדיין טעונים את אישור הפרלמנט, אך נראה שהעיסקה הציבה את ריו בעמדת יתרון על פני BSGR. החוזה החדש של ריו כולל רישיון לכרייה, שלפיו החברה יכולה להתחיל להפעיל מכרות במקום ולייצא את עפרת הברזל, וריו מתכננת להתחיל זאת בשנת BSGR .2015 נבדקת ; עליה ועל וייל למלא כמה תנאים נוספים כדי להפוך את ההסכם לחוזה כרייה, וחוזה כזה לא ייחתם לפני סיומה של בחינת הסכם סימנדו המקורי.
משאבי הטבע העצומים של גינאה יכולים לשגר אותה אל העידן המודרני. על כן קונדה שם בעדיפות גבוהה את הצורך לנקות את המגזר ולשנות את האיזון לטובת הממשלה. לשם פיקוח על הרפורמה הוא גייס את סורוס, ששבר את הבנק של אנגליה לפני 20 שנה ומגדיר עצמו כקפיטליסט אחראי. המשטר החדש מבטיח להעניש חברות ששילמו שוחד. הוא גם דורש להעניק לממשלה 15% מכל פרויקט בחינם וקורא לשקיפות רבה יותר, הכוללת פרסום של כל החוזים.
ב-BSGR אומרים שהשינויים האלה יבריחו את המשקיעים. "יהיה מאבק, זה בטוח", אמר סטרואיק. "הוא רוצה 15% בחינם ואת הזכות לקנות 20% נוספים במחירי השוק. מהיכן הם ישיגו את הכסף? " תהה . מורילו פרירה, מנכ"ל וייל שירש את פרויקט סימנדו בכניסתו לתפקידו בשנה שעברה, ציין כי יהיו לו "ספקות רבים" לגבי סימנדו אם החוקים החדשים ייכנסו לתוקף.
בינתיים גוברת המתיחות בין וייל לבין BSGR. במסגרת ההסכם הסכימה הענקית הברזילאית לכסות את הוצאות הפיתוח המסתכמות במיליארדים באמצעות הלוואות מעוררות קנאה הנושאות ריבית של BSGR 16%. תידרש להשיב כספים אלה.
בתוך כך שתי החברות ממשיכות להתווכח בסוגיית התשלומים של חברת וייל. עד עתה שילמו הברזילאים רק 500 מיליון דולר מתוך 2.5 המיליארדים שהם חייבים לשטיינמץ עבור הזיכיון לעבודות בסימנדו, ועוד 500 מיליון ישולמו אם וכאשר תגיע החברה להסכם עם ליבריה, שלפיו תיפרס מסילת ברזל מסימנדו לנמל חדש במדינה השכנה-תוכנית שכלל לא בטוח שתתממש.
קונדה מצדו מעדיף את התוכנית של המתחרה ריו טינטו, הכוללת מסילה ארוכה יותר העוברת בשטח גינאה. מיליארד וחצי הדולרים האחרונים של וייל ישולמו רק בסיומה של בדיקת היתכנות, ובתוך שנה יכולות להיפרד דרכיהן של וייל ושל BSGR, שכן תוקפו של המיזם המשותף יפוג באפריל 2013.
בין שהסיבה היא היחסים המתוחים עם וייל ובין שהיא רצונה של ממשלת גינאה לקבל נתח גדול יותר מהעוגה, דבר אחד ברור: עיסקת המאה של שטיינמץ רחוקה מלהסתיים. מדי יום ביומו פוחתים הסיכויים שהוא יצליח לממש אותה, לפחות בגרסתה הנוכחית. אך בטוח שהוא לא יוותר על שום סנטימטר ללא מאבק. נראה שדיאבטה וחבריו ימתינו להר זמן רב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם