מחקר: האימייל יהרוג אותך
מהמחקר אמריקאי עולה כי בדיקה תכופה של תא ההודעות הנכנסות בדואר האלקטרוני פוגעת בתפוקה בעבודה וגם מגבירה את הלחץ הנפשי "ברמה שמסוגלת להרוג". החדשות הרעות: כמעט כולנו עושים זאת
זו כנראה אחת הסיבות שצוות חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה באירווינג, בשיתוף צבא היבשה של ארה“ב ובמימון הקרן הלאומית האמריקאית למדע, החליט לחקור לעומק את טיבו של הדואר האלקטרוני ואת מידת השפעת השימוש בו מהיבטי בריאות הנפש. המחקר הוצג בשבוע שעבר בכנס באוסטין, טקסס, שעסק באינטראקציה שבין מחשב לאדם.
משתמש אימייל ממוצע, כך נתגלה עוד במחקר קודם, מבלה שעתיים ומחצה מהיממה כדי לקרוא 147 מיילים. רוב האנשים עושים זאת במקומות העבודה, במשרד - כך שחלק נכבד מהמיילים שהם מקבלים עוסק בנושאי עבודתם. כמות גדולה כזאת זוללת זמן משמעותי מתוך שעות העבודה
הרגילות של המשתמש, בין שהוא מבצע את מטלותיו בישיבה מול מחשב ובין שהוא עסוק במטלות אחרות.
מהמחקר החדש - שהובילו הפרופסור לאינפורמטיקה גלוריה מארק, מנהל הפרויקט סטיבן וידה והחוקר הבכיר מטעם הצבא ארמנד קרדלו - עולה כי הטיפול היומיומי באימייל מלחיץ מאוד ולעתים רמת הסטרס שהוא מעורר במשתמש היא בעלת אפקט כבד. לא בכדי נאמר על האימייל שהוא גם "מסוגל להרוג אותך.“ לא פחות.
המחקר נשא את הכותרת "קצב שאיננו מוכתב בידי אלקטרונים: מחקר אמפירי על עבודה ללא אימייל,“ והוא בוצע על קבוצה קטנה מאוד: 13 עובדי משרד, גברים ונשים, שהמטלות הנדרשות מהם ביום העבודה הרגיל הן שגרתיות ואופייניות לכלל עובדי משרדים בכל מקום. העובדים נשאו בתפקידים ובדרגות שונים במדרג הארגוני.
אלא שקבוצת הניסוי התבקשה להינתק ממערכת הדואר האלקטרוני למשך 5 ימים רצופים: לא להיכנס, לא לקרוא, לא לענות. החוקרים עקבו אחר התנהגותם של אותם אנשים מנותקי אימייל, וגילו שבתקופה שבה נטלו חופשה מוחלטת מכל מגע עם הדואר האלקטרוני הם בילו פרקי זמן ארוכים יותר כשהם ממוקדים במשימה אחת שהמשרה דרשה מהם. הם גם צמצמו במידה משמעותית את הדילוגים בין חלונות מחשבים - כל זאת לעומת חבריהם שהוגדרו כ“עבדיו הנרצעים של תא הדואר הנכנס.“ במלים אחרות: מנותקי האימייל היו פרודוקטיביים הרבה יותר בעבודתם, וסיפקו תפוקה גבוהה יותר בעבור המשכורת שהם מקבלים.
אלא שהחוקרים לא הסתפקו רק במעקב אחר כל תנועה שביצעו אותם "שפני ניסוי.“ הם גם חיברו אותם למערכת ניטור לבישה, "הולטר“ (מתקן הניטור המקובל למדידת לחץ דם ודופק לאורך יממה), כדי לעקוב אחר רמות הסטרס של אותם אנשים במהלך שעות העבודה במשרד. התברר כי הסטרס היה פחות במידה משמעותית מאוד אצל הנבדקים בהשוואה לעמיתיהם שנוסף למטלות המשרד בדקו על בסיס קבוע, לאורך כל זמן השהות במשרד, את מצב תא הדואר הנכנס שלהם במערכת האימייל.
פרופ‘ מארק אמרה: "עלינו, כעובדים, לנסות ולשנות את הדרכים שבהן אנחנו משתמשים במערכת הדואר האלקטרוני שלנו כאשר אנחנו נדרשים לבצע עבודה אמיתית, שיש בה תכנון, מטלה, אחריות, בדיקת איכות - כל מה שמתבטא במושג תפוקה ופריון עבודה. אנחנו מציעים, כמסקנה מהמחקר, לשנות את דפוסי העבודה במשרד עם הדואר האלקטרוני. כדאי להכניס שינוי בתוכנת מחשב השרת המזרים את האימיילים כך שההזרמה תבוצע בצורה אחרת מזו הקיימת כיום. אנחנו קראנו למתכונת הזאת "אצוות אימייל“ .( Emails Batching) המשמעות היא שהשרת יזרים לתאי הדואר הנכנס של העובדים את האימיילים שלהם פעם אחת או פעמיים בלבד ביום העבודה במקום שיגורם באורח מתמשך, ללא הפסק - ואז העובדים יידעו שאל להם לטרוח לבדוק את מצב הדואר נכנס לתאיהם פעם
לדברי פרופ‘ מארק, "התקשינו לגייס את משתתפי הניסוי. אבל אלו שהסכימו אמרו כי דווקא התלהבו מהרעיון להינתק לתקופה מוגדרת, לחיות ולעבוד בלי אימייל - במיוחד אם הבוס הישיר נתן את הסכמתו לכך. כללית ניתן לומר שהם דווקא היו מרוצים יותר לנהל את התקשורת שלהם פנים-אל-פנים. ואגב: סתם לקום מהכיסא במשרד וללכת לחדר אחר - גם זה תורם, פיזית, לתחושה של יתר נינוחות ופחות לחץ.“
ועוד הציעו החוקרים: "מומלץ בחום שהעובדים פשוט ייקחו חופשה מהאימייל, כלומר יתנתקו מדי פעם לכמה ימים ממערכת הדואר האלקטרוני.“ כיום, כאשר האימיילים מועברים ישירות, אוטומטית, מהמחשב לסמארטפון שרבים מאוד מאיתנו מחזיקים בכיס - זה כנראה תהליך מסובך קצת יותר. לא ביצועית כמו נפשית.“
המחקר אפשר לראשונה למדוד מדי שנייה בשנייה את רמות הלחץ והעקה של עובד המחובר למערכת דואר אלקטרוני. כך נתגלה כי עובד משרד הפוקד את תא הדואר האלקטרוני שלו על בסיס קבוע, כלומר בתכיפות רגילה, עובר מחלון לחלון במחשבו 37 פעמים בשעה אחת, ואילו אלו שהסכימו מרצונם לבחון הינתקות מהאימייל החליפו מסכים בתכיפות שירדה ל18- פעמים בלבד בשעה.
המעברים התכופים הללו ממסך למסך הם שיוצרים את הסטרס - וללחץ יש כידוע אפקט בריאותי שלילי. עובד שפוקד את תא הדואר האלקטרוני שלו בתכיפות גבוהה תוך כדי העבודה מצוי במצב של כוננות גבוהה מתמשכת. הביטוי הפיזיולוגי שלה ניכר בקצב פעימות הלב, שעולה. במצב של כוננות גבוהה מתמדת עולים קצב פעימות הלב ורמת הורמון העקה, הקורטיזול. לעומת זאת, מתנזרי האימייל שמרו, כך הוברר, על קצב לב טבעי, לא מוגבר. הם גם דיווחו לחוקרים שחשו יכולת משופרת, לדעתם, בהתמקדות במטלה שהוטלה עליהם. הם בזבזו פחות זמן לשווא.
צבא ארה“ב, שהיה שותף למחקר, בוחן עתה את השימוש בסמארטפונים וביישומי אימייל עבור חייליו המשרתים בפעילות מבצעית, ותוהה כיצד הם יפעלו בשדה הקרב, מסר דובר מחלקת המחקר שלו. "אנחנו מעריכים כי בסיס הנתונים שנבנה מהמחקר הזה ותוצאותיו יעזרו לנו לתכנן את היעדים שנקבעו לנו.“ ואולם, החוקרים מצביעים על היתרונות שמצאו בגישה "הספרטנית“ הזאת לטובת הבריאות הנפשית והמליצו לבחון את ההתנהלות שהם מציעים, אך חלק ממשתתפי הניסוי שנותקו כליל מהדואר האלקטרוני שלהם דיווחו כי הם דווקא חשו תחושות בלתי נעימות במהלך תקופת ההינתקות. הם הגדירו אותן ככניסה ל“בידוד מעיק“ עקב האיסור שהוטל עליהם לגשת לאימייל, הן הפרטי והן הארגוני.
הניו-יורק טיימס, שדיווח על כך, מסר כי המתלוננים מצאו פתרון מתוחכם להתמודד עם הבעיה: הם פשוט ביקשו מעמיתיהם הלא מנותקים לדווח על כל אירוע חשוב הקשור בעבודה שפרטיו הועברו במערכת הדואר האלקטרוני וכך היו מעודכנים כל הזמן. ובכלל זה - גם ברכילות הארגונית הפנימית.
על המחקר - איך לא - גם נמתחה ביקורת. וכרגיל באינטרנט, בחלקה עם קורטוב של הערות בנוסח מלגלג: "ייתכן שהדואר הנכנס שלכם מסוכן ואולי אפילו מלחיץ, ’הורג‘ - אבל מהו התחליף המעשי? דבר אחד הוא להסכים להתנזר 5 ימים מאימייל לצורך ניסוי ומחקר - כלומר ’למען המדע‘ - ודבר אחר הוא להינתק באמת לאורך תקופה ארוכה 5( ימים- !? אלוהים ישמור ,“(כתבה מגאן גרבר, אחת המבקרות, בבלוג שלה הסוקר באחרונה כל מיני מחקרים העוסקים בהיבטים השליליים של מקומות העבודה (נהיגה למשרד, האפקט השלילי של הקפה הראשון של הבוקר, עבודה משותפת, מצבו הפיזי של הכיסא במשרד ועוד) . "הינתקות כה ממושכת מהדואר האלקטרוני איננה דומה לגמילה מעישון או לוויתור על טוגנים. התנזרות מאימייל היא החלטה בעלת השלכות רבות ונרחבות הרבה יותר מאלו האישיות של מקבל ההחלטה הזאת. כי היא תשפיע על קשריו עם אחרים, על מי ששולח אליו אימייל ומחכה לתשובתו ועל גורמים עסקיים, פיננסיים ואחרים שמנהלים תקשורת כזאת עם צרכנים, עם לקוחות ועם עמיתים לעבודה או למחקר. מי ששולח אליך אימייל מצפה שתענה לו מיד - ואם הצד המקבל מתנתק, גם המשגר נלחץ. גם עבור הצד האחר קיים אפקט של בריאות הציבור,“ כתבה גרבר.
על הסיבה שרק קבוצה קטנה של מתנדבים הסכימה להשתתף במחקר היא העירה: "היה כנראה קשה למצוא יותר אנשים שיסכימו להינתק זמן רב כל כך ממשהו שהוא כבר בגדר צינור החמצן של כולנו. ייתכן שיתברר במחקר המשך כי עצם ההינתקות הזאת מהאימייל היא שיוצרת לחץ נפשי גדול.“
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם