כמה תעלה למשק החלטת דרום אפריקה ודנמרק לסמן מוצרים מיהודה ושומרון?
ההתנחלויות אחראיות לפחות מ-1% מכלל הייצוא הישראלי, אך החלטתן של דרום אפריקה ושל דנמרק לסמן את מוצריהן עלולה להתחיל מגמה מסוכנת
בשורה התחתונה, היבשה, לא מדובר באסון כלכלי. היקף הסחר בין ישראל לדרום אפריקה עומד על 538 מיליון דולר, ולדנמרק על כ-336 מיליון דולר. לדרום אפריקה ישראל מייצאת בעיקר יהלומים, כימיקלים, מכונות, מוצרי כרייה, גומי ופלסטיקה וכן מתכות וציוד טלקומוניקציה. דנמרק מייבאת מישראל בעיקר מוצרים לתעשייה, לצד מוצרים חקלאיים שנמכרים במרכולים ברחבי המדינה וצפויים להיות מסומנים. למכון הייצוא, כמו
לדברי אדם שי, עמית במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה המתמחה בחקר תנועת החרם על ישראל, "מדובר בשתי מדינות שנמצאות בחזית המאבק בישראל, אך את החרם צריך לראות כמאבק לא נקודתי אלא גלובלי". " לצעד שהמדינות בחרו לנקוט יש בעיקר חשיבות הצהרתית ולא כלכלית".
הדרישה לסמן מוצרים שיוצרו בשטחים שמעבר לקו הירוק נשמעה לראשונה כבר ב-1999. בשנת 2005 חתם שר התמ"ת דאז אהוד אולמרט על הסכם להסדרת הנושא עם נציבות האיחוד. לפי ההסכם, ישראל מסמנת מוצרים שיוצרו ביהודה ושומרון, ואלה אינם זוכים להטבות מס שהאיחוד מעניק למוצרים שיוצרו בתוך הקו הירוק. ישראל מעניקה ליצרנים בשטחים פיצוי בגובה הטבות המס שאיבדו. באיחוד האירופי יודעים על כך, אך מעלימים עין.
הלחץ הנוכחי לסימון מוצרים מהתנחלויות הוא קפיצת מדרגה. באיחוד האירופי דרשו רק לכתוב את מקום ייצור המוצר בתעודת המקור, אך בדרום אפריקה הרחיקו לכת וכעת הם דורשים את סימון המוצרים עצמם, כך שהקונים יוכלו לזהותם על המדף ולהחליט אם לרכוש אותם או לא.
בדרום אפריקה לא המציאו את השיטה. באנגליה כבר יש המלצה של משרד החקלאות הבריטי כי מוצרים שיוצרו בהתנחלויות יסומנו במיוחד למען הצרכנים, אך המלצה זו אינה מחייבת ורק חלק מרשות השיווק במדינה בחרו לאמץ אותה. באירלנד ישנה המלצה דומה.
ההשפעה הכלכלית של סימון המוצרים המגיעים מעבר לקו הירוק זניחה, שכן היצוא של ההתנחלויות מהווה כיום פחות מ-1% מכלל הייצוא של מדינת ישראל. כמו כן, מפעלים רבים שפועלים מעבר לקו הירוק מייצרים חומרי גלם לתעשייה, ואילו הלחץ של דרום אפריקה מופנה רק לעבר מוצרי צריכה, שניתן לרכוש ברשתות השיווק. ההשפעה השלילית של הסימון צפויה לפגוע בעיקר בייצוא החקלאי של ישראל, שכן חלק ניכר ממנו מגיע מההתנחלויות.
לדברי שי, רשת סופרקמטים גדולה בדנמרק כבר הודיעה כי תסיר מהמדפים מוצרים מההתנחלויות. "יש סכנה כי גם מדינות נוספות ינקטו אותה מדיניות", אומר שי. "המועמדות לעשות זאת הן שבדיה, שבה יש פעילות חרם אינטנסיבית ולובי פלסטיני חזק מאוד; נורבגיה, שהמצב בה קשה מעט פחות; ואירלנד, שתושביה מזדהים עם הצד המדוכא והכבוש בעקבות ההיסטוריה שלהם. סביר פחות שספרד, פורטוגל, צרפת ובריטניה ינהגו כך. אמנם הן שחקניות דומיננטיות בתנועת החרם, אך יש בהן מנגנונים מאזנים שעשויים למנוע את התפתחות המגמה להחרמה".
לפי שי, "מדובר קודם כל בהישג יחצני, אך בתמונה הגדולה לא מדובר בהישג מהותי. לאורך ההיסטוריה היו מעט מאוד מקרים שבהם טיעון מוסרי, או במקרה הזה טיעון המתחזה למוסרי, הצליחו לגבור על אינטרס כלכלי".
למה דווקא דרום אפריקה? לדברי שי, "לתנועת החרם נגד ישראל יש מקורות היסטוריים ואידאולוגיים, ואחת מהן היא ועידת דרבן שהתקיימה בעיר הדרום אפריקאית ב-2001 והגדירה את הציונות כגזענות. בוועידה זו התגבשה אסטרטגיית דרבן, שמבקשת ליצור מאבק גלובליתודעתי בישראל, תוך כדי זיהוי ישראל כמדינת אפרטהייד. כלומר, דווקא בדרום אפריקה יש ניסיון ליצור זיהוי של ישראל עם משטר האפרטהייד, מה שיוצר סלידה אוטומטית מישראל".
חברת ליפסקי, העוסקת במוצרי פלסטיקה ואמבטיה, מייצאת לאירופה בהיקף של 1.2 מיליון דולר בשנה, וממוקמת באזור התעשייה ברקן שבשומרון, שבו מצויה גם בייגל בייגל, הצפויה לעזוב לצפון הארץ. בעבר פעלה באזור ברקן גם חברת מולטילוק של רב בריח, שעברה לתחומי הקו הירוק. יהודה כהן, מנכ"ל ליפסקי, אמר אתמול: "אני חושש, אבל בעיקר זו טרגדיה שנובעת מחוסר הבנה - אנחנו הגשר הטוב ביותר לדו-קיום".
לדברי כהן, כמחצית מתוך 80 עובדיו של המפעל הם פלסטינאים. "הפועלים הפלסטינאים אצלי אומרים בפה מלא שהם נגד החרם. בסופו של דבר זה פונה נגדם, זה פוגע בהם. הרי במה מדובר? אנחנו לא התנחלות, אנחנו אזור תעשייה שמייצר דוקיום. גם במפעלים אחרים בסביבה מועסקים הרבה מאוד פלסטינאים. זאת הדוגמה הטובה ביותר לשיתוף פעולה, לשלום. צריך לעודד מפעלים כמו שלנו, לא להחרים אותם".
ברחבי יהודה ושומרון מצויים 14 אזורי תעשייה ומפעלים חקלאיים הכוללים כמעט 800 עסקים. לפי נתוני מועצת יש"ע, כ-11 אלף מתוך 17 אלף העובדים המצויים באזורי תעשייה אלו הם פלסטינאים. הלשכה המרכזית לססטיטיקה של הרשות הפלסטינית מדווחת כי עובדים פלסטינאים אלה מתשכרים שכר הגבוה פי שניים עד פי שלושה מהמשכורת הממוצעת ברשות הפלסטינית, וזוכים לכל התנאים הסוציאליים שישראל מעניקה לעובדיה, כולל זכות להיות מיוצגים למול בתי משפט ישראליים.
בנייר עמדה של מועצת יש"ע נטען כי בשל מבנה המשפחה והחברה הערביות, הרי שעובדים אלו מחזיקים כל אחד כ-3 משפחות בחמולה שלו, ולפיכך ניתן להעריך כי כ-100 אלף פלסטינאים תלויים במפעלים שדרום אפריקה ודנמרק מבקשות לסמן.
המטרה של תנועת BDS רחבה הרבה יותר מאשר חרם על מוצרי ההתנחלויות. בטווח הרחוק, כך מעידות פעולותיה, היא מעוניינת להוציא את ישראל מטווח הלגיטימיות. כך למשל, ניסיונותיהם החוזרים ונשנים של אנשיה להבריח אמנים המעוניינים להופיע בתוך גבולות הקו הירוק, הצהרות של גופי חיסכון פנסיוני בשבדיה ובארה"ב והצהרות של ארגוני עובדים, של גופים דתיים ושל פעילים אשר קוראים להחרמה רחבה ככל האפשר של ישראל.
ההצלחה הגדולה ביותר של תנועת BDS היא במקרה של חברת ויוליה-אלסטום, המספקת שירותיים ופתרונות תחבורתיים, אשר לאחר הפעלת לחץ מסיבי החליטה למשוך את ידה מהשתתפות באחד מהמכרזים של הרכבת הקלה בירושלים. ב-2009 ספג בנק בלגי בשם דקסיה פגיעה כאשר ראשי עיריות ומועצות מקומיות בבלגיה הודיעו כי ימשכו את השקעותיהם בבנק עד אשר הוא יוציא את כספו מישראל, אלא שדקסיה קרסה על רקע המשבר העולמי וזכתה לתמיכה ממשלתית שניתנה בתמורה לאוטונומיה הניהולית שלה; תחת הכללים החדשים בחרה החברה לא להוציא את נכסיה מישראל. לפי פרסומים של תנועת BDS, שמידת נכונותם אינה ברורה, קרנות פנסיה אחדות בשבדיה, באנגליה ובארה"ב, כמו גם כנסיות וגופים דתיים, משכו את השקעותיהם בחברות ישראליות הפועלות מעבר לקו הירוק. כך או כך, בטווח הארוך המהלך הסמלי עלול להפוך למהותי ולהסב נזק ממשי למשק הישראלי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם