הארץ הטובה: החקלאים שמייצרים עבורכם את החלב, הדבש, היין והשמן
יצאנו לבקר בארבעה משקים שמגדלים גפנים ליין, דבורים לדבש, עיזים לגבינה וחלב, וזיתים לשמן ושמענו למה דבש עולה 40 שקל, איך מגדלים ענבים באיכות של יין בוטיק, האם אפשר לשרוד כלכלית בעסקי הגבנות ומי מוכן לשלם יותר עבור שמן זית מאיכות מצוינת
רחלה ויהונתן חורש, בעלי משק חורש (http://www.horeshf.co.il), הם הורים לארבעה. המשפחה מתגוררת בכרכור יחד עם גדיים, ארנבות וכלבים בחצר המשק. בנם הבכור ברק שהשתחרר לא מזמן משירות קרבי בצה"ל החל לעבוד לאחרונה יחד עם יהונתן במכוורות.
משק חורש הוקם בשנות ה-50 על ידי יענקל'ה חורש ז"ל, אביו של יהונתן, שנפטר לפני כ-4 שנים. "כשהעסק גדל ומספר המכוורות עלה", מספר יהונתן," אמא, יוספיה, הצטרפה לעזרה. אמא היום צעירונת בת 76 ועדיין עוזרת לנו בעיקר בגידול מלכות חדשות, ככה שכבר שלושה דורות של המשפחה עובדים פה".
יהונתן חורש ינק עוד מילדות דבש ואת האהבה לדבוראות. "בגיל שנה נעקצתי לראשונה. הורים אז היו לוקחים איתם את התינוקות
העובדה שאשתו של יהונתן, רחלה, היא בכלל אלרגית לדבורים לא מונעת ממנה לאהוב ולהעריץ את היצור הקטן. רחלה, שהיתה אשת חינוך שנים רבות, פועלת היום לקבלת היתרים למען פיתוחו של המשק כפרוייקט תיירותי מעבר לצד החקלאי שלו. הדבר יאפשר פתיחת חנות קטנה בה ימכרו מוצרי המשק, הקמת מרכז מבקרים והעברת סיורים והדרכות במרכז הרדייה החדש שהוקם בגן שומרון לבתי הספר שבסביבה ולמבקרים חיצוניים.
"יענקל'ה תמיד סיפר שלמד את עבודת הדבוראות מאדון בלוך מגן שומרון. הוא היה בעצם 'שוליית כוורן' שלו", היא מספרת, "המדהים בעניין הוא שכשחיפשנו אדמה כדי להעביר את מרכז הרדייה שלנו (שהיה לפני כן בחצר ההורים) היו לנו הרבה התלבטויות ולקח לנו מספר שנים לבחור את החלקה שהתאימה לצרכינו. כשבחרנו את החלקה שהתאימה לנו ביותר בגן שומרון, הסתבר לנו, שבעבר הייתה שייכת לאדון בלוך...".
במשק חורש מייצרים דבש, דונג, פרופוליס ומזון מלכות מפרחי בר, הדרים, אבוקדו, אקליפטוס ועוד. הדבש המיוצר הינו מקומי, טבעי, וללא תוספות של דבשים אחרים מהארץ או מחו"ל, כפי שנהוג לעשות בדרך כלל. "אני מזיז את הכוורות בהתאם לעונה", מספר יהונתן , "באביב הן נמצאות בפרדסים באזור שלנו ובסוף אפריל אני נודד איתן לרמת הגולן ולגליל. אפשר להגיד שאני בכלל רועה דבורים". הכנסה נוספת למשק מקורה בהאבקות של שדות ופרדסים מכל המינים. "ההפרייה היא בעצם חלק גדול מהעבודה", אומר יונתן, "ובעלי הפרדסים משלמים עבור השירות הזה".
שיחה עם בני הזוג חורש שוטפת אותך בהתלהבות הרבה של השניים מהיצור הזעיר, ובכמות עובדות מפתיעות ומרתקות על חיי הדבורים. "זה יצור פשוט מדהים", אומרת רחלה, "אפילו יונתן שגדל מגיל אפס בין הדבורים עדיין נוסע מידי פעם כסטודנט שלא מן המניין לפקולטה ברחובות לשמוע הרצאות, וחוזר בעננים. כל הזמן המחקר מתקדם ומגלים עוד דברים".
הדבורים התפתחו לפני 300 מיליון שנה יחד עם הפרחים. יש להן זכרון גנטי מדהים ושעון פנימי, הן פשוט נוצרות עם כל המידע של מה הן צריכות לעשות או ממה להיזהר. דבורה שתשמע שרקרק בפעם הראשונה בחייה לא תצא מהכוורת. אותה דבורה תלך תמיד לאותו הפרח בשדה, והריקוד הקטן שהן מבצעות של סיבובי שמיניות בחלק התחתון של גופן לכיוון מסויים, הן מעבירות על ידו מידע לדבורים אחרות לאיזה כיוון לעוף, לאיזה מרחק (תלוי מס' הסיבובים) ועד כמה 'שווה' הצוף שם לפי ההתלהבות והמהירות בה הן רוקדות".
בשנים האחרונות צונחת אוכלוסיית הדבורים בעולם באופן מדאיג, כפי הנראה בשל שימוש בחומרי הדברה ווירוסים שונים. גם בארץ המצב אינו שונה. "אם בתחילת החורף יש לי 100 כוורות עד האביב נשארות 70", מספר יהונתן, "אין מה לעשות, צריך לעבוד יותר ולעשות יותר". הפקה של ק"ג דבש דורשת עבודה רבה, וזאת אחת הסיבות למחירו היקר יחסית.
"אנשים מתלוננים תמיד למה ק"ג דבש עולה כ-40 שקל", אומר יהונתן, "מה שהם לא יודעים הוא שמדובר בעבודה קשה בהוצאות ייצור גבוהות. אין הטבות או סבסוד מהמדינה. כמובן שדבש מסין יהיה זול יותר. אני משלם לפועל התאילנדי שכר ישראלי ולא שכר סיני. בנוסף כמויות הדבש הן מוגבלות, האביב בארץ הוא מצמוץ קצר ואז הוא חולף. העונה בעצם היא מאפריל ועד אמצע יוני בערך, שזה כבר השאריות של הסוף".
עם זאת לייצור הדבש יש משמעות כלכלית עצומה. "חשוב להדגיש כי בייצור של ק"ג אחד של דבש מופרים 100 ק"ג של פירות וירקות, מה שמאפשר את מחירם הנמוך יחסית של אלה, לעומת מקרים בהם היה צריך להשתמש בהאבקה ידנית למשל"," הוא אומר, שהיתה מעלה מאוד את מחיר הפירות והירקות. זאת הסיבה שועדת טרכטנברג מהר מאוד ויתרה על ייבוא מקביל של דבש או העלאת המיסים בתחום. זה פשוט לא יהיה חכם כלכלית. לא יהיה משתלם לגדל דבורים בארץ ואז מחירי התוצרת החקלאית יעלו מאוד".
הזוג מוכר את תוצרתו בחנויות טבע מקומיות, דוכנים שונים ורשתות מרכולים מקומיות. "קשה עד בלתי אפשרי לחדור לשוק הגדול", נאנח יהונתן, "כשאני מגיע לרשתות שיווק כולם שם מחבקים אותי ואוהבים אותי, ועם זאת הם לא יקנו ממני כי אני לא יכול להציע להם את ההטבות שמציעות להן החברות הגדולות (שטראוס מחזיקה היום בבעלות של 51% ממכוורות יד מרדכי - ד"כ), להטיל סנקציות מנגד או לקנות שטחי מדף".
הזוג מוכר את תוצרתו בחנויות טבע מקומיות, דוכנים שונים ורשתות מרכולים מקומיות. "קשה עד בלתי אפשרי לחדור לשוק הגדול", נאנח יהונתן,"כשאני מגיע לרשתות שיווק כולם שם מחבקים אותי ואוהבים אותי, ועם זאת הם לא יקנו ממני כי אני לא יכול להציע להם את ההטבות שמציעות להן החברות הגדולות (שטראוס מחזיקה היום בבעלות של 51% ממכוורות יד מרדכי, ד.כ.), להטיל סנקציות מנגד או לקנות שטחי מדף". רחלה מסבירה: "זאת הסיבה שחשוב לנו לפתח פה את המרכז, כדי להגיע לצרכן ישירות וגם כהכנסה נוספת".
שחר, בנם האמצעי של הזוג, נבחר לאחרונה לייצג את ישראל בתחרות דבוראים צעירים בינ"ל שתתקיים באירופה, יחד עם 2 בני נוער נוספים. "הם ייבחנו שם גם על ידע מעשי וגם על ידע תיאורטי, ושחר כל כולו בתוך שינון החומר בהתלהבות רבה".
איך משפחת חורש אוכלת את הדבש שלה? "אני פותח כל יום בטוסט עם כף טחינה גולמית וכף דבש מעורבבים, זה נותן אנרגיה לכל היום וטעים נורא", אומר יהונתן. "חשוב לציין", מוסיפה רחלה, "שלדבש יש סגולות רפואייות מדהימות. הוא אנטיספטי ועוזר לכוויות, פצעים או שיעול. אפשר גם למרוח אותו על פטמות אחרי הנקה לדוגמא (רק לשטוף לפני שמניקים, כי צריכת דבש אינה מומלצת עד גיל שנה). יש לנו חבר שעבר ניתוח להשתלת לב בבלגיה, ושם בביה"ח הרופאים מרחו לו דבש על הצלקת לאחר הניתוח, לספיחת נוזלים וחיטוי. כנראה שהם ידעו מה הם עושים".
אילן זעפרני, נשוי ואב ל-4 בנים צעירים, מתגורר בקיבוץ אורטל שברמת הגולן. הקיבוץ ידוע בכרמיו הותיקים, עוד משנת 1983, והוא מספק את ענביו ליקבי רמת הגולן, בהם הוא אף משמש כשותף. זעפרני שעבד כאיש מיכון חקלאי בכרמים, ו"מכיר את החקלאות מלמטה" לדבריו, הגה בשנת 2009 את היוזמה להקים יקב עצמאי בקיבוץ.
"כל החיים אהבתי יין", הוא מספר, "ולפני 12 שנים התחלתי להפיק יין באופן פרטי במקלט בקיבוץ, בכמויות קטנות שנועדו בעיקר לשימוש עצמי ולחברים". לאט לאט עלו כמויות היין שהפיק וכשהצטברו 3 חביות של יין באיכות מעולה, החליט אילן לקדם את התחביב צעד אחד קדימה. הוא הציג בפני הקיבוץ תכנית עסקית, והקיבוץ מצידו החליט שהוא הולך עם החלום של זעפרני.
"יש לנו פה בקיבוץ המון ניסיון בגידול כרמים והטרואר (תנאי הגידול) באזור מושלמים להפקת ענבים מצויינים". הזנים אותם מגדל זעפרני הם קברנה סוביניון, קברנה פרנק, מרלו, סירה ופטיט בורדו באדומים וסוביניון בלאן, שרדונה ו-ויונייה בלבנים. בעוד כשנה תעמוד תפוקת הבקבוקים של היקב על כ-30,000.
"יש פה אדמה מדהימה", אומר אילן, "ומאדמה טובה יוצא יין טוב. שטח הגידול, הגובה, משטר הרוחות, האדמה הבזלתית והפרשי הטמפרטורה הקיצוניים בין העונות ובין היום לילה, מייצרים איכות מעולה של ענבים כי ידוע ש'ענב סובל הוא ענב טוב'".
הסיפוק מיצירה של יין הא מעשה אמנות של ממש מבחינתו של אילן. "הכנה של יין היא אינה דבר של מה בכך, זהו מעשה יצירה וככזה הסיפוק הוא ענק. התנאים פה לחקלאי הם קשים מבחינת תנאי מזג האויר, אבל לענבים זה עושה רק טוב. לא קל לייצר ענבים באיכות מצויינת". לצידו של זעפרני, עובד גדי קנטי, איש יין ותיק וחבר הקיבוץ בעצמו, שגם הוא, כזעפרני, התחיל לייצר יין לשימוש עצמי בנפרד, עד שדרכיהם נפגשו. "קנטי הוא איש שחי ונושם יין, והוא נכנס כיום לעסק בעיקר כדי לתגבר ולעבוד בנושא של שיווק".
היין הראשון של היקב שיצא באוגוסט 2011, נקרא "תל שיפון" והוא נמכר כיום במרכז המבקרים של היקב, ובחודשים האחרונים אף משווק למסעדות באזור המרכז. מרכז המבקרים של היקב פתוח בכל ימות השבוע (בשלב זה היין אינו כשר), והסיורים בו מתבצעים בחינם מתוך מטרה לעודד אנשים להגיע לגולן ולחוות את החוויה של יצירת יין מקומי. כרגע מדובר במרכז קטן יחסית, אך אחת המטרות שהציב לעצמו זעפרני היא לפתח ולהרחיב את המרכז.
ביום שישי האחרון, נערך ברחבת היקב ארוע "אמנות ויין" כחלק מחודש היין בגולן ובגליל. "חשוב לנו לכנס אנשים ולהראות שאנחנו נושמים, חיים ובועטים אמנות ויצירה", הוא מספר. בארוע השתתפו רצען עור, נפח ברזל, חרט עץ וקדריות. בנוסף תתקיים תערוכת ציורים וכן תערוכת צילומים של הגפנים הצמודים לרחבת היקב". "הכוונה היא בעצם לייסד פה מסורת שנתית, של שילוב בין היקב לאומנות מקומית וחיי יצירה בגולן- אמנות בגובה האדמה", מסכם אילן.
זעפרני, שמעיד על עצמו שאף פעם לא היה איש של יין לבן, מספר כי כשהתחיל לייצר אותו התגלה לפניו עולם קסום ומרתק, וכיום הוא נהנה מטעימות אינסופיות של היינות המצויינים שלו לאורך כל שעות היום, לבנים כאדומים. לטעמו האישי השעה הכי טובה ביום לשתיית יין היא יחד עם ארוחת הצהריים "ארוחת צהריים טובה יחד עם יין איכותי ופירותי יכולה להיות קסם של דבר. למזלי יין לא נוטה להרדים אותי אלא דווקא עושה אותי היפר", הוא צוחק, "בגלל זה אני משתדל שלא לשתות אותו בשעות המאוחרות של הלילה".
אתר יקב אורטל: http://www.israelwines.co.il/MiniDefault.aspx?mi=237
עמוד הפייסבוק של יקב אורטל: https://www.facebook.com/ortal.winery
מחלבת שביל עיזים ממוקמת במושב טל שחר, למרגלות הרי ירושלים, ופועלת כבר משנת 2006. כיום מנהל ועובד במקום אלון צבן, נשוי ואב ל-5, אך במקור המשק נקנה על ידי אחיו דרור. "התחלנו בכלל בגלל אחי, שעבד בחוות יערה, נחשף לתחום של גידול עיזים ומאוד התלהב. הוא בעצם זה שיזם את פתיחת העסק של דיר ומחלבה. ההורים שלי קנו את החווה עם 25 העיזים הראשונות, ואחרי שנה אני ומשפחתי עברנו לגור במושב והצטרפנו לעסק".
בינתיים דרור האח פנה ללימודים וגם אב המשפחה עבר לעבוד בתחום אחר, ובמשק נותרו אלון, אשתו רות וגיסו יונתן, כאשר רות ויונתן מופקדים על המטבח (בשביל עיזים גם מעדניה ומסעדה חלבית) ואלון מופקד על גידול הצאן, חליבה והכנת הגבינות. "ממש לא חשבתי שאגיע להיות גבן אבל היום אני עושה זאת בשמחה", הוא מספר.
"למדתי חקלאות בפקולטה לחקלאות ברחובות ואחר כך עשיתי תואר שני בביולוגיה בפינלנד, שם התגוררנו תקופת מה, וחקרתי תפוחי אדמה". עם הרקע שצבר בכימיה וביולוגיה ובליווי של טכנולוג מזון, החל אלון בייצור הגבינות של המשק, כאשר הוא מעשיר עצמו בקורסים שונים, חלקם גם בצרפת, מעוז הגבינות. "ובכלל עם כל הקורסים שלקחתי גם לדוגמה בניהול עדרי צאן, את העבודה לומדים בסופו של דבר מהשטח עצמו".
סוגי הגבינות שמייצרת מחלבת שביל עיזים הם רבים ומגוונים "יש לנו כמובן חלב עיזים, יוגורט עיזים עדין שהרבה אנשים מאוד אוהבים, גבינת פטה, לבאנה, גבינות עם עובש כמו ברי וקממבר, וגם מגוון של כ-7 גבינות קשות שהן בעצם מוצר הדגל שלנו והן בעלות טעמים מאוד ייחודיים".
את הגבינות משווקת המשפחה בעיקר במעדניה שבמקום וכן במס' מרכולים מקומיים באזור "אין לנו שאיפות להתמסחר ולהפוך למחלבה גדולה שמשווקת ברשתות ארציות", אומר אלון, "אנחנו מעדיפים להמשיך בקטן, לממש את הפוטנציאל התיירותי של המקום ולהרחיב את מגוון המוצרים. עכשיו לדוגמה אנחנו חושבים בכיוון של גלידה מחלב עיזים".
במשק שביל עיזים קיימות כאמור מסעדה חלבית ומעדניה, וכן מרכז מבקרים פעיל אליו מגיעות משפחות וקבוצות לסיורים, הדרכות וסדנאות להכנת גבינה ביתית. המקום כשר ואינו פתוח בשבת, ויש לתאם הגעה מראש".
העבודה במשק חקלאי אינה עניין של מה בכך, לדברי אלון. "הקושי הוא בעיקר באינטנסיביות הרבה. ראשית, מדובר בעבודה עם בעלי חיים כך שאי אפשר להגיד 'היום לא בא לי'. מעבר לזה גם שרשרת הייצור חייבת להמשיך בכל יום, ברגע שחלבתי את העיזים, צריך להשתמש בחלב, אחרת ייזרק. זה אומר לקום כל יום מוקדם לחלוב, ושוב אחר הצהריים. ובגלל שהעסק קטן ומשפחתי, וככה אנחנו גם רוצים שיישאר, מדובר בעבודה בלי הפסקה. מזל שיש לנו את ההורים ואת דרור שנותנים כתף כשאנחנו צריכים קצת חופש".
עם זאת ההנאה שבעשייה עולה על הקשיים. "רואים בסוף כל יום את התוצאות של מה שעשית וזה דבר מאוד מספק, במיוחד לטיפוס כמוני שקשה לו בעבודות שלא רואים בהן תוצאות מיידיות של מה שעשית. מלבד זאת כמובן יש את הגידול של העיזים וההמלטות שמרגשות בכל פעם מחדש. ביום –יום לא יוצא תמיד להרים את הראש, אבל כשרואים את ההתלהבות של המבקרים גם מהדיר ומהמחלבה וגם מהגבינות, נזכרים שהעבודה הקשה שווה הכל".
במשפחת שחר צורכים רק מוצרים מחלב עיזים. "אפילו את הקפה אני שותה עם חלב עיזים, זה אמנם משהו שצריך להתרגל אליו, אבל בסוף זה עובד". שתי הגבינות של שביל עיזים שאותן אלון אוהב במיוחד הן הגבינה בסגנון ברי ואחת הגבינות הקשות הנקראת מורגנטל, ע"ש היישוב טל שחר.
"את הגבינות הרכות אפשר אמנם לאכול עם לחם", הוא אומר, "אבל את הקשות אני אוהב פשוט ככה לבד, כדי להינות מהטעם של הגבינה. הייתי שמח להגיד שאני אוכל אותן לצד שתיית כוס יין, אבל אין לי באמת זמן להגיע לזה...", מסכם אלון, "בסופו של דבר להיות חקלאי זה לא כל כך רומנטי. בסופו של יום צריך לשרוד כלכלית ולגמור את החודש עם הרבה עבודה קשה, השקעה ואהבה לתחום".
אתר הבית של משק שביל עיזים: http://www.shvilizim.co.il
בני וחיה שחם בעלי המשק מתגוררים בכפר קיש, אשר בגליל התחתון, מזה יותר מארבעים שנה. לזוג 4 בנים, שניים מהם תושבי המקום העוזרים במשק בעיקר בתחום השיווק. "תמיד היינו חקלאים", מספרת חיה, "אבל עם קריסת תנועת המושבים, פנינו כל אחד לעיסוקים של השכל". חיה עבדה כמנהלת כספים באוניברסיטה ובני כמהנדס אנליזות, אך חיידק החקלאות, לדבריה, לא הרפה מן הלב.
בשנת 98' החליטו בני הזוג לנטוע עצי זית כדי לספק את יצר הגעגועים לאדמה. "הרעיון היה לעסוק בכך רק כהובי ולכן שתלנו 15 דונם בלבד". את בני הזוג ליווה ולימד ראובן בירגר, גם הוא תושב כפר קיש, הידוע כמאסטר בתחום שמן הזית. "אמנם תכננו לעסוק בזה רק כתחביב, אך לאט לאט התברר לנו שכנראה עשינו את זה כמו שצריך והשמן קיבל טעם פשוט נהדר. השמועה פשטה מפה לאוזן והשמן פשוט התחיל להיגמר".
הזוג החליט לשתול אחרי 6 שנים חלקה נוספת בת 10 דונם וכעבור 6 שנים נוספות חלקה שלישית של 15 דונם. "התחלנו עם תת זן של זית סורי מיוחד שרכשנו במשתלה איזורית. כשהעסק התחיל להתרחב, התלבטנו האם לשתול זנים נוספים, אך בסוף החלטנו לא להתפזר ולהתמקד במה שאנחנו בטוחים שכבר מוכיח את עצמו".
המוניטין המצויין של שמן הזית של שחם תפס תאוצה, ולפני כשנתיים אף זכה במדליית הגולד פרסטיז' בתחרות בינ"ל שהתקיימה בירושלים." עולם שמן הזית הוא עולם מרתק ויפה, בו כל הקולגות מכירים זה את זה ושמחים לטעום זה מהתוצרת של זה מידי שנה", אומרתחיה,"כאשר הטעם משתנה בהתאם לתנאים ששררו באותה שנה כמו כמויות גשמים ואדמה ממש כמו ביין. לשמחתנו, האיכות של השמן שלנו מצליחה לשמור על רמה שווה וגבוהה בכל שנה מחדש".
לזוג שחם אין תכניות התרחבות מיוחדות. "אנחנו לא רוצים לגדול יותר מידי", מסבירה חיה, "רק כשחלקה אחת בשלה לחלוטין נטענו את השניה וכנ"ל עם השלישית". בעוד שנה תבשיל החלקה השלישית והזוג יתחיל למסוק גם ממנה. "אנחנו נורא נהנים מהתהליך, מהשתילה ועד התוצר הסופי. אנחנו נותנים לטבע לעשות את שלו בקצב שלו, ולא רצים לשום מקום. זאת בעצם הפנסיה שלנו".
בני הזוג עובדים יחד בכל אחד מהשלבים, החל מהמסיק שנעשה על ידי מכונות ועד ההובלה לבית הבד, השגחה בארבע עיניים על תהליך הייצור עד טיפת השמן האחרונה, הביקבוק, האריזה והשיווק. "בתחילת כל שנה אמנם יש את החשש האם נצליח למכור את כל התוצרת, אך החשש תמיד מתבדה לשמחתנו בכל פעם מחדש", מספרת חיה, "90% מהמכירות הם ללקוחות שצברו השניים במהלך השנים, בעיקר על ידי השתתפות בירידים וכמו כן מפה לאוזן. אין ספק ששמן זית איכותי עולה יותר מאשר שמן שניתן למצוא ברשתות שיווק גדולות, ורוב הלקוחות הם אנשים שמוכנים לשלם יותר ולקבל תמורה באיכות מעולה".
הזוג שיווק את השמן גם ברשת עדן טבע מרקט ולאחר הפסקה, שבו לאחרונה לשתף פעולה. בנוסף מייצא הזוג שמן גם לחו"ל . "ישנו לקוח גרמני שמבקר פה פעמיים בשנה. חשוב לציין שמדובר בקימעונאי, והשמן לא עובר תחת יותר מידי ידיים עד שמגיע ללקוח הסופי".
לדברי חיה אין כמעט עבודה שמקבילה בעוצמותיה לעבודה החקלאית ובעיקר עם שמן זית. "שמן זית הוא משהו מאיר, תרתי משמע, כיף לגדל משהו שהוא חי, והעובדה שיוצא לנו שמן זית כ"כ מוצלח ואיכותי רק מוסיפה לכיף. אני הכי אוהבת לאכול את שמן הזית שלנו עם עגבניות שרי חתוכות לשניים, מלח גס ובריכה של שמן זית", מספרת חיה, "יש גם הרבה לקוחות שמגיעים לטעימות, אוכלים אותו ככה רק עם לחם, ולא יכולים להפסיק". את השומרים על הגזרה ממהרת חיה להרגיע. "שמן זית הוא לא משמין, על אף שקוראים לו 'שמן', זאת טעות נפוצה. זהו שמן שלהבדיל משומן מהחי מתיישב בכל המקומות הנכונים, מפחית כולסטרול ובריא בהרבה מובנים אחרים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם