ארוכה הדרך למטה: התקופה הרעה של הודו
האטה בצמיחה וביצירת מקומות עבודה, אינפלציה גואה, קואליציה חלשה, מעמד בינוני שכורע תחת הנטל ומאות מיליונים מתחת לקו העוני. לפתע נראה שכלכלת הודו זקוקה למטמורפוזה
ב-3 השנים האחרונות, כשמחירי המזון והמצרכים החיוניים האחרים הרקיעו שחקים, סאמוג' היה מסוגל לגבות מחירים גבוהים יותר עבור שירותים כגון תיקוני חשמל ועבודות אינסטלציה. אבל קצב הגידול של הכלכלה ההודית, שירד לשפל של 9 שנים ושיעורו היה 6.5% בשנה הפיסקלית האחרונה, גרם ללקוחותיו של סאמוג', בני המעמד הבינוני, להתחיל לחוש את הכאב. ואם לא די בכך, הכלכלנים צופים כי המחירים ימשיכו לנסוק.
"הדברים נעשים יקרים מאוד", אמר באראט סינג, שכפקח במשטרת דלהי משתייך לקבוצת האנשים שמרוויחה בין 4,000 ל-10,000 דולר בשנה, ואשר מגדירים אותה הכלכלנים המקומיים כמעמד הבינוני, "מחירי הירקות עלו ב-25%. דמי הלימוד שגובים בתי הספר עומדים לגדול ב-20% בסמסטר הבא. אנחנו כבר לא מסוגלים לחסוך ואני חושש מפני העתיד לבוא".
הודים רבים כבר ויתרו על מותרות כגון ביקור בקולנוע ואימצו הרגלים כגון הימנעות מאכילת בשר במשך 6-5 פעמים בשבוע. המעמד הבינוני ספג את הפגיעה הקשה ביותר מהחלטת הממשלה להעלות את מחירי הדלק בכמעט 10% בחודש שעבר. כמו כן, אף שחוקי העבודה של הודו מעניקים הגנות מפני פיטורים, רבים מבני המעמד הבינוני נאלצים להתמודד עם השפעותיה של תחרות גוברת בשוק שאינו מייצר מקומות עבודה בקצב תואם, והדבר עלול לההיא לקיצוצים בשכר. המצב הזה הוביל את אחד השבועונים המובילים במדינה, אאוטלוק אינדיה, להגות כותרת המתייחסת לצמיחה הכלכלית שחוותה הודו עד לא מזמן: "האם היה זה פשוט תעתוע?".
התשובה הקצרה לשאלה הזאת בהחלט עלולה להיות "כן". או כפי שניסח זאת רוצ'יר שארמה, העומד בראש חטיבת השווקים המתפתחים במורגן סטנלי בניו-יורק, "להודו יש כעת סיכוי של 50% בלבד להגיע לרמתן של המדינות המפותחות עד שנת 2050".
אף שצמיחה של 6.5% נשמעת כמו חלום מרוחק עבור מדינות רבות, הכלכלה ההודית הואטה בקביעות במהלך השנה האחרונה. גם טבעה של הצמיחה שבכל זאת נרשמה לא מעודד במיוחד. "חלק גדול מהצמיחה הכלכלית מקורו באנשים שמכרו אדמות", אמר בידק דברוי, כלכלן במרכז למחק מדיניות בניו דלהי, "זה חלק מהסיפור של הודו, לטוב ולרע. אזורים רבים במדינה עוברים תהליכים של עיור, ולכן חלקות אדמה רבות הופכות לבעלות ערך כספי גבוה".
רווחים מנדל"ן - אשר אינם יוצרים מקומות עבודות - הצטברו לכדי אחוז לא בריא מסך הצמיחה הכלכלית של הודו ברבעון הרביעי של 2011, אשר בו צנחה לקצב שנתי של 5.3%. הודו צריכה לצמוח בקצב כמעט כפול רק כדי "להחזיק את ראשה מעל למים". זאת בשל הריבוי הטבעי של האוכלוסייה, המחייב אותה ליצור כ-12 מיליון משרות חדשות מדי שנה בשנה, יעד שעל-פי דברוי יהיה אפשרי רק בקצב גידול שנתי של 9%.
אבל זה רק קצה הקרחון. כדי לחלץ מהעוני כמעט 600 מיליון עובדי חקלאות הודו זקוקה ליותר מתיעוש פשוט - היא זקוקה למטמורפזה; וב-3 החודשים האחרונים, המגזר היצרני שלה, אשר בחיתוליו, התכווץ במקום לגדול. "השאלה אינה אם אנו צומחים מהר יותר מאחרים", אומר דרמקירטי ג' ושי, הכלכלן הראשי של קריסיל, הזרוע ההודית של סוכנות דירוג האשראי S&P", השאלה היא אם אנחנו צומחים מהר מספיק לפתור את הבעיות שלנו? התשובה, בבירור, היא לא".
המשמעות היא שהפתרון היחיד בימים אלה הוא הידוק חגורה. "שכרם של העניים גדל די במהירות במהלך השנה האחרונה והגן
מנהיגיה העסקיים של הודו קראו לממשלה לבצע צעדים ממריצים, בראש ובראשונה הורדת הריבית, ולהקל במיסוי על הייצוא ועל התעשיות עתירות העובדים. אך השינוי הנדרש על מנת להציל את הספינה מטביעה גדול יותר מאשר שינוי סידור הכיסאות על הסיפון. ההנחה הרווחת גורסת כי הכלכלה ההודית סובלת מחוסר יכולתה של הממשלה לבצע רפורמות ידידותיות לעסקים המקלות על משקיעים זרים, כגון ענק הקמעונאות וולמארט. ראש הממשלה מאנמוהן סינג עומד בראש קואליצה חלשה, שלא הצליחה לחולל רפורמות דרסטיות.
אך הסיבות לשיתוק הכלכלי עמוקות יותר וקשורות גם במחאת המעמד הבינוני נגד השחיתות, אשר לבשה צורה של "ציד מכשפות" וגרמה לבירוקרטיה המסורבלת ממילא של הודו לעצור מלכת כמעט לחלוטין עקב חששם של הפקידים. "הבעיה הארורה איננה הפוליטיקות של הקואליציה, מחירי הדלק או מחירי המוצרים האחרים", אמר דבורי. "הבעיה היא שאיש אינו מקבל החלטות, יש פשוט עצירה מוחלטת".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום בורסה ושוק ההון-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם