שומר הקרקעות: הבכיר שלא נותן לגזול את אדמות המדינה
ישראל סקופ עומד בראש אגף הפיקוח במינהל מקרקעי ישראל. הוא אחראי למנוע פלישה לקרקעות מדינה ומתעמת עם רשויות ועם גורמים פרטיים הגוזלים רכוש ציבורי. אף שעומד לרשותו ארגון קטן, הוא מדווח על הצלחה בנגב: "לפני 10 שנים היו פלישות ל-15 אלף דונם בשנה, היום רק ל-4,000"
"גם לו היו לי 200 מפקחים היתה עבודה לכולם", אומר סקופ, "כשהקמנו את אגף הפיקוח ב-2003 תקציב האכיפה היה 35 מיליון שקל לשנה. היום הוא יותר מ-100 מיליון שקל". גודל התקציב מעיד על היקף העבירות המבוצעות בקרקעות מדינה, שלדברי סקופ הולכות ומשתכללות. הפולשים מכירים היטב את החוק, הם מתוחכמים, נעזרים בשירותיהם של עורכי דין ומנסים להטעות את הרשויות ואת גורמי האכיפה. האגף מקבל את המידע מקבל בדרך כלל מעדים לפלישות. "אנחנו לא חסמב"ה", מבהיר סקופ, "אנשים הגונים מדווחים לנו, ודיווח על פלישה לקרקע ציבורית הוא לא הלשנה".
כשאדם נמצא על קרקע שאין לו זכויות בה זו השגת גבול, ואת ההליכים המשפטיים נגד העבריין מנהלת פרקליטות המדינה. המחלקה המשפטית במינהל מטפלת במאות מקרים בשנה של בעלי זכויות בקרקע חקלאית שמשתמשים בה לשימושים שונים ומשונים. רוב הפלישות הן טריות, ובאגף הפיקוח יודעים שככל שהפינוי מתבצע בשלב מוקדם יותר כך ייטב. "בימים הראשונים רוב הפולשים עוד לא התבססו בקרקע", מסביר סקופ, "לכן הם יסתלקו מהשטח באופן עצמאי כדי להימנע מתביעות משפטיות שהמינהל מגיש נגד פולשים בגין הוצאות פינוים מהקרקע. לאחרונה הגיש המינהל תביעה בסך 1.8 מיליון שקל נגד בני הפזורה הבדואית באזור רהט, שחוזרים ופולשים לקרקעות מדינה".
לאגף הפיקוח סמכות להוציא צווים מינהליים בגין עבירות של הסגת גבול שלא עברו 180 יום מאז שהתגלו או 36 חודשים מאז שבוצעו. "אנחנו מממשים כ-100 צווים כאלה בכל שנה", מספר סקופ, "יש מקרים שבהם טמון יסוד מוכח של הפרת סדר ציבורי, ואז אנו מקבלים סיוע משטרתי. יש אירועים קטנים שבהם משתתפים 20 שוטרים ויש אירועים חריגים שבהם משתתפים 1,000 שוטרים . עלות של שוטר ליום מסתכמת ב-1,500 שקל , ולכן תביעה בסך 1.8 מיליון שקל מתייחסת לאירוע שבו השתתפו 1,000 שוטרים".
מקרים מורכבים יותר מתנהלים במשך שנים בבתי המשפט, מעורבים בהם תיקי הוצאה לפועל, וחלקם מגיעים אפילו לבית המשפט העליון. "במקרים כאלה אנשים טוענים לזכות בקרקע", מסביר סקופ, "ולא פעם הם מפרים צווי מניעה במהלך ההליך המשפטי וחיים בקרקע שאליה פלשו".
לאחרונה ביצע האגף אכיפה בלוד והרס שני בתי מגורים
סקופ טוען כי האוכלוסייה הבדואית בישראל מונה 200 אלף נפש, ומחציתה מתגוררת בפזורות לא חוקיות. "המדינה לא יכולה לאפשר ל-100 אלף אנשים לגור על גבעות חשופות בלי תשתיות ציבוריות, מבני ציבור, כבישים ושירותים מוניציפליים", הוא אומר, "לכן יש היום הצעת חוק ממשלתית להסדרת סכסוך הקרקעות בנגב ולהסדרת ההתיישבות שם. הבדואים לא ששים להתגורר ביישובים מסודרים, בין היתר משום שהם מעוניינים לא לגור ביישוב עירוני, אלא לגדל צאן, ומשום שהם לא מוכנים לגור על אדמה שאינה אדמתם. גם במקרים שבהם יש טיעון לזכותם בקרקע, מדובר בקרקע חקלאית שאיש אינו רשאי לגור בה".
באגף מטפלים כמובן גם בבנייה חדשה בלתי חוקית, ובכל שבוע הורסים 12-10 מבנים בנגב. תופעה אחרת שמאפיינת את הדרום היא פלישות לאלפי דונמים למטרת עיבודי חורף חקלאיים. "לפני 10 שנים היו פלישות ל-15 אלף דונם בשנה, היום צמצמנו את התופעה ל-4,000 דונם בשנה. פעם טיפלנו בפלישה ל-800 דונם מעובדים בשטח אש. המדינה מבקשת להשכיר לבדואים קרקע חקלאית בשני שקלים לדונם לעונה של 10 חודשים בלבד, אך משיגי הגבול בכל זאת תופסים את הקרקע".
לדברי סקופ, בערים ערביות וביישובים בגליל ובמשולש יש ריבוי פלישות לקרקעות שעומדות בפני שיווק לציבור במכרז. פעמים רבות הפלישות מתבצעות טרם פרסום המכרז או מיד לאחר ההכרזה על הזוכה. "ביפו למשל פולשים לקרקעות בעלי אגרוף שמאיימים על קבלנים שמעוניינים לגשת למכרז, ולכן היו מכרזים שלא ניגש אליהם אף מציע אחד", אומר סקופ, "במקרים אחרים הוכרזו זוכים במכרזים, ויום לאחר מכן השתלטו פולשים על הקרקע ודרשו כסף מהבעלים החדשים. ביפו היה מקרה שבו פינינו פולש, שיווקנו את הקרקע במכרז ולאחר הזכייה הפולש שב אליה כדי לסחוט את הזוכה".
לדבריו , "הפלישה שהכי קוממה אותי היתה פלישה לקרקע בירושלים באזור החניה היקר ביותר בעיר שבה הפולשים הקימו על השטח חניון. בחקירת המקרה התברר שבית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה כוזב בין שני צדדים שלאף אחד מהם לא היתה זכות בקרקע. אני אישית הגשתי תלונה ליחידה הכלכלית במשטרה נגד מסיגי הגבול. הוצאנו צו לסילוק, הם פונו, וכעבור 4 חודשים היחידה הכלכלית במשטרה עצרה אותם. הם יובאו לבית משפט בגין הסגת גבול ובגין הטעיית בית המשפט. אגב, הקרקע תשווק בקרוב למגורים". פלישה מקוממת לא פחות אירעה ביער ירושלים, שם התגלה בית מגורים שהוסווה באמצעות צמחייה צפופה.
אך גורמים עברייניים הם לא היחידים שפולשים, כך מתברר. "לפני חודש תפסה המועצה המקומית שטח והקימה עליו חניון בתשלום", מספר סקופ, "10 ימים לאחר מכן פנה המינהל למועצה, אך היא סירבה להיענות ולהתפנות. המפקחים שלנו הגיעו לשם ופינו את השטח. במקרים של פלישה לקרקעות מדינה אנחנו לא מבדילים בין אוכלוסיות או בין אדם לגוף ציבורי".
סקופ מספר כי על אף שיפור בפסיקותיהם של בתי המשפט בשנים האחרונות, הוא נתקל לא אחת בהליכים מקוממים: "פעמים רבות ערב לפני ביצוע צו הריסה או פינוי הפולשים ניגשים לשופט תורן, מספרים שמחר עומדים להרוס להם את הבית ופורסים בפניו טיעונים שונים ומשונים. במעמד צד אחד הם מקבלים צווי מניעה, אך אחרי שמתבררים הטיעונים של שני הצדדים 100% מהצווים הללו מתבטלים".
כדי לשמור על קרקעות שישווקו בעוד שנים רבות הוחלט במינהל לנטוע בהן עצים. לדברי סקופ, מהלך זה הוכח כיעיל במיוחד: "כל המגזרים מכבדים את העץ. ב-5 השנים האחרונות נטענו בדרום יותר ממיליון עצים על פני עשרות אלפי דונמים. עלות נטיעה של דונם עצים היא 300 שקל, ואילו עלות פינוי של דונם מתחילה ב-10,000 שקל ועשויה להגיע ל-150 אלף שקל. בכך אנו גם תורמים לסביבה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם