עסקים אפורים: התקשורת בארה"ב לא עושה חיים קלים למיט רומני
מיט רומני, המועמד הרפובליקני לנשיאות ארה"ב, רכב כל הדרך לאהדה ציבורית על גבי הצלחתו המפוארת בעסקים. ברק אובמה לא היסס לשלוף את התותחים הכבדים ופצח במתקפה על התנהלותו העסקית של רומני, שעל–פי דיווחים כוללת פיטורים המוניים, העברת מפעלים אמריקאיים לחו"ל כדי לצמצם עלויות וניהול חשבונות במדינות שמהוות מקלטי מס. "רומני חש בנוח להתנהל בתוך השטח האפור", נכתב בספר עליו. כעת השאלה היא אם יצליח לחמוק מהכדור הזה
מיט רומני, עצרת בחירות, ינואר 2012.
לא מעט קש אכל רומני בעקבות האמירה האחרונה והדי אומללה שלו. יריביו הפוליטיים סחטו עד תום את חלקו הראשון של המשפט כשפעם אחר פעם ניסו להציג את רומני כאיש שכפי שהודה בעצמו: "אני אוהב לפטר אנשים". זו אמירה בעייתית בכל קמפיין פוליטי, קל וחומר בעיצומה של האטה כלכלית, כששיעור האבטלה הוא 8.2%, אחד מכל 6 אמריקאים חי מתחת לקו העוני ומיליוני אנשים איבדו את בתיהם לטובת הבנקים.
בסביבתו של רומני יצאו אז למסע ציבורי למזעור נזקים ולתיקון הרושם הבעייתי שיצרו דבריו. ניתן לשער כי הוא היה בוחר בתגובה אחרת. אולי היה מכנס מסיבת עיתונאים ומשיב לכל המתחסדים שאמירתו היא בסופו של דבר הדנ"א של המפלגה הרפובליקנית - לא חיבה לפיטורי אנשים סתם כך, אלא תפיסה חברתית כלכלית שלפיה לכל אזרח מגיעה הזדמנות שווה. מי שיעשה מלאכתו נאמנה יקודם, ומי שיתרשל יפוטר; תפיסה שלא מכירה בוותק כסיבה להשארת עובד גרוע במקום עבודה ורואה באיגודים המקצועיים אם כל חטאת.
אך גם אם ברור שזו משנתו המובהקת, רומני לא יכול היה להגיד את זה, כי הוא בבעיה. הפוליטיקאי שטיפס כל הדרך לראשות המפלגה הרפובליקנית בזכות עברו כאיש עסקים מצליח שיכול להציל את הכלכלה, כבר הולך חודשים על קליפות ביצים. אותה אמירה היתה המתנה המושלמת שיכול היה להעניק ליריביו הפוליטיים, שכבר כמעט שנה מציגים אותו כאיש עסקים ציני, מנותק ותאב בצע.
רומני, מצדו, סיפק להם לא מעט תחמושת. מי שאוחז בהון אישי של 250 מיליון דולר וברווחים של 42 מיליון דולר בשנתיים האחרונות ושילם עליהם מסים של 14% - פחות ממורה אמריקאית בעלת הכנסה ממוצעת; מי שהציע ליריבו ריק פרי במהלך עימות להתערב על 10 אלף דולר; מי שהתגאה: "אני רוכב במוסטנג ולאן (אשתו -צ.י) יש כמה מכוניות קדילק"; מי שטען כי הרוויח מנאומים בשנת 2011 "לא יותר מדי" - סכום שהתגלה בהמשך כ-400 מאות אלף דולר; ומי שהתמונה המוכרת ביותר שלו היא מימיו בקרן ההשקעות שהקים ביין קפיטל, לבוש חליפת יוקרה, שיערו משוח לצד בקפידה וסביבו שותפיו, כשהם מחזיקים בידיהם ובפיותיהם שטרות כסף, ואלה נזרקים לאוויר כמו בסצנת פתיחה של סרט רע.
"לו הייתי רופא שנתקל באדם הסובל מבעיה רפואית, הייתי רוצה לסייע לו. הניסיון שלי איננו בעולם הרפואה, אלא בעסקים, ואני חושב שלזה אמריקה זקוקה כעת".
מיט רומני, עצרת בחירות, אפריל 2012.
מערכות בחירות לכהונה שנייה של נשיא ניתן לנהל בשני צירים: הראשון רואה בבחירות משאל עם על טיב הכהונה הראשונה ומבקש את אמון הציבור פעם נוספת; השני רואה בהן משאל עם על האלטרנטיבה שמציבה המפלגה השנייה. את מערכת הבחירות הנוכחית החליט אובמה לנצח לא בזכות הרקורד שלו כנשיא, אלא דרך ניפוץ תדמיתו של רומני כגאון עסקי שיכול להציל את המשק האמריקאי ממיתון נוסף.
את ההחלטה של אובמה להעביר את הכדור למגרש של רומני אפשר להבין אם מביאים בחשבון את האבטלה הגבוהה, את מחירי הדלק המאמירים ואת מספר השיא של האמריקאים מתחת לקו העוני. מפתיעה העובדה שגם רומני בורח בחודשים האחרונים מעברו שלו.
לרומני עבר עסקי שרק מעטים יכולים להתפאר בו. הוא טיפס בכמה חברות לייעוץ עסקי, ובהיותו בן 30 הפך לסגן נשיא באחת מהן, ביין אנד קומפני. אבל בו בער הרצון להקים עסק משלו ולא לעבוד עבור אחרים. בחברה לא רצו לאבד אותו, וב-1983 הציע לו המייסד ביל ביין להקים חברה-בת; לא עוד חברה לייעוץ עסקי, אלא קרן השקעות פרטית, ביין קפיטל, שבמקום לייעץ תהפוך לשותפה בפועל - תסייע לחברות שמצבן הכלכלי רעוע לעמוד על הרגליים ותהיה מעורבת בקבלת ההחלטות שלהן.
3 שנים לאחר מכן רשם רומני את הישגו המשמעותי הראשון: ביין קפיטל נמנתה עם המשקיעים הבולטים ביותר בסטייפלס, וזו הפכה מאז לאחת מהחברות המסחריות הגדולות בעולם בזכות
15 שנה הוא עמד בראש קרן ההשקעות הפרטית, והיא הניבה לו מאות מיליוני דולרים וקנתה לו שם של גאון פיננסי שאחראי בין השאר להצלחתן הגדולה של רשתות כמו דומינוס פיצה, Brookstone ו-Sports Athurity. "בשנים שהייתי בביין קפיטל הצלחנו לייצר יותר מ-100 אלף מקומות עבודה", התגאה רומני בהזדמנויות שונות.
במטה אובמה החליטו לצאת למסע יחסי ציבור ארסי שנועד לפעור סדקים בתדמיתו של רומני; לא יצרן של מקומות עבודה חדשים, אלא איש עסקים ציני שגרף רווחים אדירים בשיטות התייעלות הכוללות פיטורים המוניים וסגירה של מפעלים לשם העברתם למדינות זרות משיקולי עלות.
כלי התקשורת החלו גם הם לנבור בעברו של רומני ולתקוע בזה אחר זה סיכות בבלון שמטה הבחירות שלו ניפח בהצלחה במשך חודשים ארוכים. כך למשל, בתחקיר המפורסם של וושינגטון פוסט מהחודש שעבר נכתב: "מיט רומני והחברה שעמד בראשה ביין קפיטל השקיעו בחברות המתמחות בהעברה של מפעלים שעבדו בהם אמריקאים למדינות שכוח העבודה בהן זול, כמו סין והודו". בהמשך נכתב: "ב-15 השנים שבהן עמד רומני בראש ביין קפיטל החזיקה קרן ההשקעות בכמה חברות חלוציות בשינוע עבודות מארה"ב למדינות מעבר לים".
אך לא רק שם. בחודשים האחרונים כל כלי תקשורת מרכזי פרסם תחקירים ומאמרים שליליים על עברו של רומני במגזר הפרטי, כולל כתבה מדוברת שפורסמה לפני 3 שבועות בניו-יורק טיימס, שבה צוין כי "מאז הקמתה ב-1984 ועד 1999 החזיקה ביין קפיטל במרבית המניות של יותר מ-40 חברות, ו-7 מתוכן לפחות הכריזו על פשיטת רגל. בחלק מהמקרים פוטרו מאות עובדים. ואף על פי כן, רוב הנתונים מעידים כי ביין ומנהליה הרוויחו כסף מאותן עיסקאות".
בסביבתו של אובמה החליטו להשתמש בדברים כמוטיב מרכזי בקמפיין ופעלו לקעקע עד היסוד את תדמיתו העסקית של רומני. "וושינגטון פוסט דיווח כי החברות שהיו בבעלותה של ביין קפיטל היו חלוציות בייצוא מקומות עבודה אמריקאים למדינות כמו סין והודו", תקף הנשיא אובמה. "חלוציות? אנחנו לא צריכים יצואן של מקומות עבודה בבית הלבן. אנחנו צריכים נשיא שיילחם על מקומות עבודה בארה"ב".
כמה ימים לאחר מכן לעג סגן הנשיא ג'ו ביידן למועמד הרפובליקני כשאמר כי רומני אכן "יצר מקומות עבודה" בטרם הוסיף בסרקזם "בסינגפור, בסין, בהודו". אך כפי שברור לכל, האסטרטגיה של אובמה היא משחק באש שיכול לעלות לו ביוקר ברגע שהמתקפה שלו נגד רומני תתפרש כמתקפה נגד השיטה כולה.
ואולם, לאובמה, כפי שהצהיר לאחרונה, אין שום רצון לשנות כיוון. "בזה הקמפיין הולך להתמקד", הודה. "אם הדרך המרכזית שלך להביא לצמיחה נשענת על הטיעון 'אני יודע לגרוף רווחים גדולים עבור המשקיעים שלי', אז אתה לא מבין את העבודה הזאת. זה לא אומר שלא היית טוב במגזר הפרטי, אבל זאת לא העבודה בבית הלבן. התפקיד שלי הוא להביא בחשבון את כולם, לא רק חלק".
לאובמה אין יותר מדי סיבות להחליף דרך. בסקר עדכני שערכו רשת NBC ועיתון הוול סטריט ג'ורנל בכמה מדינות "מתנדנדות", הצפויות להכריע את גורל הבחירות הקרבות, השיבו 33% כי ככל שהם לומדים יותר על עברו העסקי של רומני דעתם עליו הופכת שלילית יותר. 18% בלבד טענו ההפך.
"הדרך הטובה ביותר שלי לעזור לבני מעמד הביניים היא להיות נשיא ארה"ב ולקצץ במסים שלהם. לא מעט אנשים אומרים 'צריך לקחת יותר מהמעמד הגבוה דרך העלאת שיעור המסים שהוא משלם'. ואני אומר: בואו לא נשכח את האמירה של מרגרט תאצ'ר, שבמוקדם או במאוחר ייגמר הכסף של אנשים אחרים".
מיט רומני, עצרת בחירות, ינואר 2012.
השבוע הגיעה המתקפה הציבורית נגד רומני לשיאה במסגרת כתבה גדולה שפורסמה במגזין וניטי פייר, ובה ציטוטים מספר חדש בשם "רומני האמיתי" מאת מייקל קרניש וסקוט הלמן. הספר, כפי שעולה מהכתבה, מחזק את התדמית של רומני כאיש עסקים ממולח, כזה שלא בוחל בשום אמצעי בדרך להשגת הון, מנצל פרצות בחוק כדי להימנע מתשלום מסים והתנהל במשך שנים ארוכות בתחום האפור.
כך למשל, עובד לשעבר בביין מספר כיצד הפציר רומני בעובדיו להתחזות לאחרים על מנת לשאוב מידע עסקי על חברות מתחרות. "הוא אמר לי משהו כמו 'אני לא מבקש ממך לשקר, אך זו דרך ממש טובה להשיג את המידע'. זה השאיר לי טעם רע בפה". בעייתיים במיוחד הם הקטעים המתארים את החשבונות שרומני מחזיק במדינות המשמשות מקלטי מס. על-פי התחקיר, הוא נהנה מהון מוצהר של 250 מיליון דולר לצד כמה עשרות מיליוני דולרים בחשבונות בנק מחוץ לארה"ב, ובכללם 30 מיליון דולר באיי קיימן ו-3 מיליון דולר בשוויץ, שבגינם הוא פטור ממס.
התחקיר מתאר את התנהלותו הנכלולית של רומני בימיו בביין קפיטל, שכללה גריפת רווחים אדירים במחיר של פיטורים המוניים וסגירת מפעלים מקומיים. "ההנחה המקובלת היא שרומני לא הפר שום חוק, אולם ראוי לשאול אם היא נכונה", נכתב. "התשובה אינה חד-משמעית. בדיקה מדוקדקת חושפת אדם שחש בנוח להתנהל בתוך השטח האפור בדומה לכמה ענקי וול סטריט".
לרומני, כפי שברור לכולם, יש לא מעט הסברים לציבור האמריקאי. אך ניתן לשער שגם ב-4 החודשים שנותרו לבחירות הוא יעדיף - בדיוק כמו הנשיא אובמה - לדבר פחות על עצמו ויותר על יריבו. ב-6 בנובמבר נגלה אם זה הצליח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם