שנה למחאה החברתית: מה באמת יצא לנו ממנה?
המגזר העסקי המותקף שינה לחיוב את נורמות התנהגותו, מתקפת הרגולציה גילחה עשרות מיליארדי שקלים מהפנסיות של החוסכים, אך הכתובת לשינוי מדיניותה הכלכלית של הממשלה נותרה הקלפי
מחר, 14 ביולי 2012, תמלא שנה למחאה, והיא תצוין לפחות בהפגנה אחת. מה באמת הזרים את המוחים לרחובות? "העם דורש צדק חברתי" היה המוטו, אך כשהתבקשו לפרט את דרישותיהם הם עברו לסיסמה האניגמטית: העם דורש כל מיני דברים.
מה בכל זאת השתנה בשנה האחרונה? מה מבין "כל מיני הדברים" הושג? ממשלתו של בנימין נתניהו, שהמחאה פרצה במשמרת שלה, לא רצתה ולא היתה מסוגלת להתמודד עם תביעות שחייבו פריצה של מסגרת התקציב. אבל אי אפשר לקבל פשוט פטור. נתניהו, שזיהה את פוטנציאל הנזק, נלחץ וגייס בדחיפות את פרופ' מנואל טרכטנברג כתרופת אליל להורדת יוקר המחיה. בנק ישראל טען בשבוע שעבר ש-70% מהמלצות טרכטנברג יושמו, אבל ספק אם הקביעה תואמת את העובדות בשטח.
דף המסרים האופטימי שנתניהו הפיץ בשבוע שעבר לחברי סיעתו מתעלם מהעובדה שבעיית הדיור - שהיתה הסיבה המרכזית לזעקה של מעמד הביניים - לא נפתרה. ממצאי סקר מכון גאוקרטוגרפיה, שפורסמו שלשום, מלמדים שמחירי הדיור עלו ב־3% בממוצע בשנה האחרונה. מחירי השכירות זינקו אף הם. אמנם הבלו על הדלק ירד, אך לאחר מכן שב ועלה. ההישג העיקרי - הפעלת חוק חינוך חינם לגיל הרך - לא ימומן בקיצוץ 3 מיליארד שקל בתקציב הביטחון כהמלצת טרכטנברג.
דפני ליף, מראשי המחאה, קבעה לאחר פרסום דוח טרכטנברג שבמקום טיפול שורש קיבלנו שיננית. את מחיר "הטבות טרכטנברג" נשלם בתקציב 2013: הגירעון יגדל, המע"מ יועלה, תקציב משרדי הממשלה יקוצץ ויוטלו גזירות נוספות. נתניהו נתן וביבי לקח. ראשי המחאה, שאולי שמחים על הגדלת הגירעון, יגלו במהרה כי נפלו בפח. הקיצוצים בתקציב 2013 יפגעו בעיקר במעמד הביניים, ולכן מצפה להם בהמשך הדרך עבודה רבה.
נתניהו לא הסתפק בהקמה של ועדת טרכטנברג, ובתחילת הדרך היה עליו להסיט חלק מהאש למגזר העסקי. הספין נעשה באמצעות הקמת אינספור ועדות בשם "התחרותיות" לצמצום המונופולים והפירמידות. אך הוועדות חנקו את המערכת העסקית בשלל הנחיות רגולטוריות. המערכת שותקה, ובשנה האחרונה הפך הרגולטור לשחקן המרכזי בשגרת חייו של איש העסקים המצוי. התיאבון לביצוע עסקים התנדף. חיים כצמן, שהגדיר את אנשי העסקים מיעוט נרדף, הודה שהנמיך פרופיל.
התוצאות: המניות בבורסה נשחקו ומחזורי המסחר הידלדלו; ההחלטה להעלות את המס על ההשקעה בבורסה, שהתקבלה בעקבות ועדת טרכטנברג, הורידה את גביית המסים אל מתחת לקו האדום של הכינרת; הנהלת הבורסה זועקת הצילו; פירמות, למעט בנקים או חברת החשמל (שקיבלה ערבות ממשלתית), אינן מסוגלות לגייס כספי; הרגולציה שיתקה גם את הגופים המוסדיים, ובחריקת בלמים הם זנחו את מדיניות ההשקעות הפזרנית לטובת אסטרטגיית היד הקפוצה.
המחאה ריסקה את מדד תל־אביב 100. שווי המניות, שב־14 ביולי 2011 הסתכם ב־632 מיליארד שקל, נשחק ב־120 מיליארד שקל. הפנסיות, הגמל ופוליסות הביטוח איבדו עשרות מיליארדי שקלים. כל התספורות בשוק ההון מהוות יחד פסיק מההפסדים בפנסיה. זאת התספורת האמיתית שנעשתה בחסות הרגולציה. בלהט הפופוליזם, הסיסמאות וההתלהמות הפוליטית שכחו לדבר עליה.
למרות הצונמי העסקי השכיל המגזר המותקף להפנים את מסרי המחאה וחל מהפך בנורמות ההתנהגות שלו. ההתחשבות בהלכי הרוח של הציבור מתבטאת בריסון שכר הבכירים ובהורדת מפלס הבונוסים. רשתות המזון הגבירו את התחרות והמחירים נבלמו. מגזרים כמו שוק
כיצד תיראה המחאה בעוד שנה מהיום לקראת בחירות 2013? את השאלה הזאת צריך להפנות אל ראשיה, אך נכון להיום עדיין לא ברור מי מהם הוא הכתובת. המחאה התפצלה וכל צד מושך לכיוון שלו. המחנה המרכזי, הכולל את סתיו שפיר, איציק שמולי, פרופ’ יוסי יונה ופרופ’ אביה ספיבק, ממקד את הטענות בממשלה ובמדיניותה. "אין לנו שום דבר נגד המגזר העסקי", קבעו שמולי ופרופ’ יונה לאכזבת בעלי האג’נדה התקשורתית האנטי עסקית.
שפיר, יונה, ספיבק, תנועת דרור ישראל ומזכ”ל ההסתדרות עופר עיני חתמו כולם על 14 סעיפי האמנה החברתית שנוסחה באחרונה. אלה כוללים את הצורך בהרחבת שירותי הרווחה, בשיפור זכויות הפנסיה ובצמצום הפערים בין המרכז לבין הפריפריה. שמולי, שפיר ויונה רואים בפוליטיקה אמצעי לגיטימי לקידום יעדי המחאה ומבינים שהאמצעי לשינוי מדיניות הממשלה - הוא הקלפי.
דפני ליף, הניצבת בראש המחנה של עצמה, סובלת מחרדת נטישה. היא מתנדנדת בערסל ועדיין מתלבטת ומתחבטת. היא מסרבת "להתמסד" ולא ברורה הדרך שבוחרת בה לקידום מטרותיה. מובילת המחאה ממשיכה להתעדכן ולעדכן בפייסבוק ועד כה סירבה לצרף את שמה לאמנה החברתית.
המחאה גם כוללת את איש הקוטג’ יצחק אלרוב ואת אנשי "ישראל יקרה לנו". אלה תקועים בסיסמאות בנושא הפירמידות, הטייקונים והריכוזיות, שנציגי העיתון של האוליגרך מאביסים אותם בהן. עוכרי המגזר העסקי אף ציידו אותם בעלילה שלפיה המאבק לגיוס תלמידי ישיבות (מאהל הפראיירים) הוא ספין שנועד להסיט את תשומת הלב מהמחאה החברתית. אלרוב וחבריו ימשיכו להפגין גם אם מחיר חטיף פסק זמן יירד לשקל.
"אני עדיין כועס על חברת טבע, שהוציאה מישראל את המחקר ואת הפיתוח. היא פיטרה עשרות אנשים והשנה לא ניתנו מענקי המדען הראשי”, אומר יקי ינאי, יו"ר פורום חברות מדעי החיים שהוקם לפני כמה חודשים. "לא די שתקציב המדען קוצץ ב־-50%", הוא ממשיך, "הוא גם צריך לממן מפעלי תעשייה מסורתיים, לא רק בתחום המחקר והפיתוח". נוסף לתפקידו כיו”ר הפורום משמש ינאי מנהל הכספים הראשי של פלוריסטם - חברה ש־100 עובדיה עוסקים בפיתוח הרפואה הגנטית באמצעות תאי גזע, ומניותיה נסחרות בישראל ובארה”ב.
השבוע קיימתי פגישה משולשת עמו, עם רות בן יקר, מנכ"לית חברת טרומבוטק (שבאחרונה רכשה אותה די פארם), אשר בעבר ניהלה את המחלקה העסקית בחברת ידע של מכון ויצמן, ועם סימונה בוטי, מנהל בכיר בקבוצת מרק־סרונו ישראל, העוסקת בפיתוח תרופות אתיות ומכשור למדעי החיים.
ממחקרים של הפורום עולה כי ההשקעה במו”פ משתלמת: התשואה להשקעות נעה בין 473% ל-1,000%. תמיכת המדען הראשי סייעה בפיתוח תרופות, כמו קופקסון ואינטרפרון למלחמה בטרשת הנפוצה, אזילקט לטיפול בחולי פרקינסון, סטנדים לשימוש בצנתורי לב ותרופה לטיפול במחלת הגושה.
למרות כל אלה קטן תקציב המדען הראשי מ-2,288 מיליון שקל ב-2002 ל־1,165 מיליון שקל היום.
"עצירת גלגל התנופה עלולה להיות בכייה לדורות", מצהירים השלושה, "הקיצוץ בתקציב יפגע אנושות בתעשייה. זה לא יורגש מיד, אבל בתוך שנתיים־שלוש יקטן היקף הפיתוחים המקוריים בחדות".
מדוע נזכרתם רק עכשיו? האם הדליפו לכם שתקציב המדען לשנת 2013 יקוצץ?
"האמת היא שנרדמנו בשמירה. היה מי שביקש מאיתנו להתעורר ולהיאבק כי הכסף נגמר. מקורות נוספים שעמדו לרשותנו בעבר נגוזו: תעשיית ה־VC (קרנות הון־סיכון) נעלמה כמעט לחלוטין; אין אנג’לים (משקיעים פרטיים למימון שלבי הפיתוח הראשוניים) ושוק ההון נסגר בפנינו; אין בורסה, שבעבר אפשרה לנו לגייס כספים בשלבי הפיתוח המתקדמים".
מדוע יש להעדיף את הביוטק על פני השקעה בבריאות או בחינוך?
"הם לא באים זה על חשבון זה. השקעה כדאית מבחינת התשואה היא במדעי החיים. זו תעשיית העתיד, וזה מובן וידוע בכל העולם. חלק משמעותי מההשקעה בה חוזר למדינה באמצעות תעסוקה, מסים, ניסויים קליניים בבתי חולים ותמלוגים. מועסקים בתחום ערבים, עולים ונשים, ובהנהלות בו יש רוב נשי.
"חברות ביוטק בעולם מצליחות בזכות המצאות ישראליות שבלית ברירה זלגו לחו"ל", הם מסבירים. "שליש מהפיתוחים הם של מכון ויצמן. למרות מצבן הקשה הקצו האירופאים לתעשיות אלה טריליון יורו עבור פרויקטים טכנולוגיים בתוכנית של הורייזן ונצ’רס. גם האמריקאים שילשו את תקציבי המדען ל-35 טריליון דולר. הם טוענים שהם מחקים אותנו, אבל הם פשוט עושים את מה שהיה נכון לעשות לפני עשור. הפסקנו לשמש מודל לחיקוי".
ראשי הפורום מדגישים כי נזקי הקיצוצים באים לידי ביטוי בסגירת חברות הנעדרות את ההון הנדרש להגשה של בקשת פטנט, וכי פיתוח הטכנולוגיה הזאת נתקע באקדמיה בגלל קשיי מימון.
מדוע שלא תנצלו מקורות מימון חלופיים?
"קרנות ה־VC אינן משקיעות, כי פירות ההשקעה בתחום צצים לאחר זמן רב. פיתוח תרופה נמשך לעתים 10 שנים. קרנות הוונצ’ר מעדיפות חברות דוט־קום ואינטרנט אשר מעסיקות 3 עובדים שמפתחים אפליקציות בבתי קפה. המודל שלנו לא כדאי עבורן. לכן אנו זקוקים לכספי המדען. עד לאחרונה הוא אישר 30%-40% מבקשות ההשקעה, וכעת, כשנגמר הכסף ל־2012, הוא עצר את המימון גם של תוכניות מצוינות. במקום לקחת סיכון גדול יותר הוא מטיל מגבלות חדשות, וגם תקציבים שאושרו אינם מובטחים".
מה בעצם אתם מבקשים?
"כבר אושרה תוספת של 100 מיליון שקל לתקציב 2012, אבל אנחנו מדברים על 300 מיליון שקל נוספים. האוצר גורר רגליים וטוען שהמדען הראשי בזבז את כל התקציב. אנחנו לא מתנגדים לתעשייה המסורתית, אבל דורשים שהתמיכה הכספית בה לא תבוא על חשבוננו. הטעות הגדולה היא לחלק את התקציב הקיים ולתת קצת לכל חברה. אם אינטל ומוטורולה קיבלו סיוע של מיליארדי שקלים, אין סיבה שהתקציב שלנו ייפגע".
כדי לקדם את מלחמתם נפגשים ראשי הפורום עם שר התמ"ת ועם אנשי האוצר. "אנחנו מעוניינים להיפגש גם עם ראש הממשלה ועם נשיא המדינה, העניין בנפשנו. הבנו שתקציב 2013 יספוג קיצוץ בלתי נסבל, שתקציב המדען נשחק בתוך כמה שנים מ־0.8% מהתוצר ל־0.4%, שההוצאה למו"פ בירידה. אנחנו צועקים רגע לפני שיהיה מאוחר מדי - אם דבר לא ישתנה, ישראל כבר לא תכונה ‘אומת סטארט-אפ.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם