מגדלים באוויר: אבנר ישר מעצב את קו הרקיע של תל-אביב
תכירו את האדריכל אבנר ישר, האיש שתכנן רבים מהמגדלים בגוש דן. אחרי ששניים מרבי הקומות הנוצצים שלו כיכבו באולימפיאדת המגדלים, מתפנה ישר לפרש את סיפור האהבה שלו עם גורדי שחקים, להבהיר שגם זוג ממעמד הביניים יכול לגור בקומה 22, ולהסביר איך זה שהוא ואשתו - רונית אלקבץ - גרים בבניין בן ארבע קומות בלבד
(בראשית י"א, א'-ט',) וחזר מלא הגיגים שרשם בפנקסו האדום. "המגדל אמור לספק זהות מלכדת, אבל אלוהים רואה ומחליט לבלבל, לחסל את האחדות", אולי עשה זאת בגלל "הנעשה לנו שם", כפי שכתוב בסיפור המקראי. "לנו ולא לו", מפרש ישר. "המגדל הוא מקום שבו אי דיוק קטן יכול לגרום שגיאה מוסרית גדולה. הוא סמל לסכנה של שכחת הרוח. של השתעבדות לחומר. של היוהרה".
בך אין יוהרה, דחף לתכנן את הדבר הכי גבוה?
"לא. זה דחף שבא מאגו".
אתה חסר אגו?
"אני מאוד מנסה לא לתת לאגו להוביל אותי. זה מקצוע שבו איבוד השליטה על האגו מאוד נפוץ. צריך לזכור שהעשייה היא לא לשם האדרת שמך".
אבל בניית מגדלים שראשם בשמים אינה סוג של היבריס?
"אני לא בטוח. הרבה יותר היבריס זה לקחת נוף פסטורלי ירוק ויפה או מדבר רב הוד ולמלא אותו באספלט, בבתים קטנים ובחניות. זה חטא הרבה יותר גדול. זאת התרסה הרבה יותר גדולה".
תסביר לי.
"כאילו אמרת: 'לא מעניין אותי הטבע, לא מעניין אותי העולם, אני רוצה את הקוטג' שלי".
אבל גם את המגדל לא מעניין הטבע. במרחב שהיה שייך פעם רק לשמים ולכוכבים יש עכשיו גם איזה אהוד ברק קטן שמתנשא עלינו מקומה 30 ומשהו.
"זה נכון, אני מבין מה שאתה אומר. אבל אנחנו לא מתעסקים בעולם אידיאלי אלא באנשים שצריך לתת להם תנאים לחיים טובים. כל דור רוצה איכות חיים טובה יותר".
אבנר ישר מנסה להפיץ איכות חיים גלובלית. מזרח אירופה, הודו, אבל בעיקר בארץ, בעיקר בתל אביב. מאחוריו הזדקרויות נוצצות כצמרות האיילון, מגדל הגימנסיה, העיר הלבנה, ליבר, ONE, תכנון מתחם השוק הסיטונאי ופרויקט שוק בצלאל - ממש ליד משרדו. אוהב את העיר.
"כאן הקיבוץ שלי", יתוודה כשנחצה את רחובות ילדותו. פה נולד, פה חי, פה ימות. מוצא את הכרך ברנסנס נפלא. מייצר אינטראקציה אינטנסיבית בין האנשים. תל אביב היא עיר לכל עת. ידעה לצלוח את השפל הגדול של שנות השבעים ולזנק במהירות למרכז של עשייה תרבותית, עסקית ואינטלקטואלית. באלה השכילה להשתמש כדי לענג את כל באיה. גם את מי שכבר התרגלו אליה.
ישר מסביר שמגדליו אינם פוגעים במרקם התל אביבי. הם נועדו להאדיר את הסביבה, לא לצמצם אותה. עבודתו משרתת השקפת עולם הומנית: לבנות לא רק לאלפיון שנופש באלפים, אלא גם למי שמרשים לעצמם צימר בנחשולים. "שכולם יוכלו ליהנות ממה שהמגדלים מציעים ולא לחיות עם עוד משכנתה".
ממרום מגדליו רואה ישר גם את הארץ הקשה. הארכיטקט שתכנן לבר רפאלי, למאיר דגן ולמשה קפלינסקי, מזדהה עם המחאה. מקווה שלא תחדל. חושב שהמשאבים לא מתחלקים נכון. אם רוצים שתל אביב תמשיך להיות עיר תוססת, צריך לדאוג שאנשים מכל הרמות יחיו בה.
"אני לא קומוניסט", הדגיש , אבל לדעתו צריך לסבסד מגורים, לא לעזוב אנשים לנפשם. "בגין הבטיח להיטיב עם העניים, אבל מאז שעלה לשלטון לעניים יותר רע ולעשירים יותר טוב. אז אולי הסוציאליסטים לא כל כך טעו".
הוא איש שמייצר מילים מאווררות, משחרר משפטים עם פאוזה. טון מהורהר, קול עם קצוות חרוכים. הדקות הראשונות שלנו היו מביכות. ישר נעלם בין זיפיו, התחפר בצל שיערו הלא עבות. עיניו ננעלו על שפיץ העט ששרבט בפנקסו האדום והוא טען שאינו יודע למה התכנסנו. אז הנה. לראשונה בתולדות האדריכלות הישראלית, שני מגדלים שתכנן ישר בתל אביב נבחרו לתחרות "מגדל השנה" בעולם. ה-CTBUH, שבו חברים גופי ארכיטקטורה והנדסה מהחשובים בעולם, אף שילב את המגדלים באלבומו, ."Buildings 2011 Best Tall" מדובר ברוטשילד 1, שבו 32 קומות וגובהו 120 מטר, וב-W, שבו 46 קומות והוא הגבוה בארץ - מגיע ל-168 מטר .
היצירות האלה התחרו בקטגוריית מבנים מהמזרח התיכון לצד גורדי שחקים מדובאי, מכווית ומאיחוד האמירויות. "הם נבחרו", נאמר בהודעת ה-CTBUH, "משום תפקידו של ישר בשינוי תפיסת אדריכלות המגדלים בישראל". בפי המתכנן זה נשמע פחות מהדהד: "כנראה שחשבו שהם טובים, יפים וראויים".
אבנר ישר היה מוכן לגור בתוך אחת העבודות שלו, אבל כרגע הוא חי בדירת גג בבניין בן ארבע קומות בתל אביב עם אשתו, השחקנית רונית אלקבץ. הסיפור של ישר עם אלקבץ התחיל מטלפון שהרים אליה לפריז. שאלתי איך הגיע למספר, ישר רק השיב: "אלוהים כיוון שאקבל את הטלפון שלה". שבוע דיברו בקו תל אביב-פריז עד שנסע אליה. לפני שנתיים התחתנו לעיני קומץ על גג דירתו בתל אביב.
לאלקבץ, אז בת 46, הייתה זאת חתונה מאוחרת. לישר היו אלה נישואים שניים. הראשונים הסתיימו עשר שנים קודם לכן והניבו שלושה ילדים. הבכורה, בת 28, עורכת דין. האמצעית, בת 22, לומדת להיות גננת, והצעיר, בן 21, בצבא . במרס השנה ילדה אלקבץ את תאומיהם: הבן עומרי והבת שאלימר. "מקדש אהבה בהינדו", הוא מסביר, "גם שם של בושם ודמות של סלמן רושדי". ההברקה הייתה שלו, "אבל הסכמנו על זה יחד".
ספר לי על אמא רונית אלקבץ.
"נפלאה. לא יכולתי לתת לילדים שלי אמא יותר טובה ומסורה. יש לנו חוויה מאוד טובה ושמחה לכולנו".
עד כמה אתם מעורבים זה בעבודה של זו?
"מעורבים מאוד. מתוך עניין, מתוך חברות".
מתייעץ איתה אם ללכת לפרויקט זה או אחר?
"אני בהחלט שואל אותה מה דעתה בכל הדברים שאני עושה. אני מקשיב לדעתה. אני חושב שהיא אישה מאוד חכמה ואמנית גדולה".
הלכת על הדגם של ההורים: אשת במה וארכיטקט.
"זה מצחיק כי במידה מסוימת יש בזה דמיון. אבל אנחנו זוג אוהב שמתכונן לחיות את חייו יחד בשמחה ונחת. לא כמו ההורים שלי".
אמו , המאצו-סופרן רמה סמסונוב, נישאה בראשונה לפלמ"חניק יחיעם ויץ, שנהרג בליל הגשרים. אבנר נולד מנישואיה לארכיטקט הכוכב יצחק ישר. זה היה לפני 56 שנה, ביוני 1956. כיכר רבין לא הייתה אז אפילו כיכר מלכי ישראל אלא ערימה של חול. גן העיר היה גן חיות. אבנר גדל בשדרות ח"ן. בשבתות היה מתעורר מתרועות הפילים. מאחורי גן החיות היו פרדס ובריכה והוא השתכשך בשניהם. כשהיה בן שלוש התגרשו הוריו. בימים ההם קראו לזה "משפחה הרוסה", אבנר היה הבן היחיד בכיתה ובמחזור להורים גרושים.
רמה סמסונוב נהנתה אז מכל האולמות. בפסטיבל הזמר הראשון לפני 52 שנה זכתה במקום השני עם גדעון זינגר. לשיר קראו "העלמה". היא השתתפה ב"רומנסרו ספרדי" עם יוסי בנאי, יהורם גאון ומקהלת צדיקוב, הייתה בין מייסדי התזמורת הקאמרית וסולנית באופרה הישראלית. מלחינים חיברו לחנים במיוחד בשבילה.
ציר חייה של סמסונוב נע סביב עבודתה. היא עירבה בהם את בנה והוא ליווה אותה בכל. לא החמיץ חזרה, הצגה או מופע. היה יושב בקונצרטים חושש עד קצות ציפורניו שמא תעשה שגיאה. "הייתי יודע איפה התאמנה הרבה ואיפה לא, איפה היא פוחדת ואיפה לא". הוא זוכר לילות שבהם הייתה שבה אפופה הילת אדרנלין. "ממש זוהרת בחושך". אבל בבוקר לא הצליחה לגרד עצמה מהסדינים להכין סנדוויצ'ים והוא נאלץ לחטוף ביסים מחברים בכיתה. סמסונוב הייתה אישה קשה שכפתה על בנה לנגן בגיטרה, קלרנית ופסנתר, אך השביעה אותו לא להיות מוזיקאי, כדי שלא ייפול לחיי סבל ותסכול.
בגיל 50, עדיין נערצת, החליטה להוריד מסך על עצמה. היא שיתפה את בנה בהחלטתה לפרוש. כיום הוא מוצא שזה היה צעד אמיץ שלמד ממנו רבות. "היא ויתרה על הדבר שחשבה שהיא עושה הכי טוב", הוא אומר, "תאר לך שאני הייתי צריך להחליף מקצוע. לא יכול לחשוב על זה", במשך 35 שנה ועד לפני שנתיים לימדה סמסונוב בבית צבי. כיום היא בת 91 ועדיין בעניינים.
כשהיה בן 90, לפני כשנה, מת הארכיטקט יצחק ישר, אביו של אבנר. כמו אצל גרושתו, גם בחייו ישבה הקריירה בשורה הראשונה. ישר (ראשי תיבות של שם הסב יצחק שמואל רמסיסקין, כשם כפרו בבלארוס) זכה פעמיים בפרס רוקח לאדריכלות ובפרס רכטר. בין עבודותיו הבולטות בית הוועד הפועל של ההסתדרות, מוזיאון תל אביב לאמנות, בית התפוצות, בניין מקסיקו בקמפוס רמת אביב, דיזנגוף סנטר ומשרדי הקריה למחקר גרעיני בדימונה (את הכיפה הידועה תכנן האמריקאי פיליפ ג'ונסון). ישר ושותפו אז דן איתן זכו בעבודה בעקבות תחרות שיזם מנכ"ל משרד הביטחון שמעון פרס. האם ידעו ישר ואיתן על מה הם עובדים? הבן זוכר רק אבא מאוד סודי. "סיפר שפגישות העבודה נערכו ללא תרשומות ושכל התוכניות נשרפו לאחר השימוש".
על מקומות עבודה אחרים יודע אבנר יותר. אבא אהב לקחת אותו לאתרים והוא התמכר לאקשן, לריח הבטון. עם הזמן התחיל לחדד חושים. בפגישה עם מנהל מוזיאון תל אביב, למשל, הבין שאבא עומד לתכנן את אחד המבנים החשובים בעיר. בהזדמנות אחרת, כשאוניברסיטת תל אביב הייתה רק חול, ראה איך אביו מתחיל לגלגל את רעיון בית התפוצות.
אבל את השארם שלו הטביע ישר לא רק בבנייניו. "היה איש יפה ואהוב נשים", מספר בנו. שימש השראה לדמות חיים יקיר ברומן הארוטי "שידה ושידות? של רחל איתן, אשתו הראשונה של שותפו דן איתן. אשתו הראשונה של יצחק ישר הייתה חנה מרון. אשתו השנייה סמסונוב הייתה כאמור אם בנו אבנר. לאחר שהתגרש ממנה היה לוקח את הילד לדייטים.
חוויה מוזרה להיות בדייט של אבא.
"ולא כל כך נעימה. הייתי רוצה שיהיה רק איתי".
אתה חושב שהדייטים האלה השפיעו על היחס שלך לנשים, על הקשר שלך איתן?
"לא יודע, לא חשבתי על זה אף פעם. תראה, הוא היה לוקח אותי לבתי קפה, לא למועדוני לילה, והיו לו חברות מאוד נחמדות. הייתי מתעניין בהן".
אבל אבא הקרין על חייו לא רק בענייני נשים. "חכם, משכיל, צמא דעת, מעריך מילה כתובה,? הוא מגדיר אותו, "ואני כזה במידה מסוימת. לפעמים אני מרגיש שאני עושה את התנועות שלו.? אם אמא הזהירה אותו מפני קריירה מוזיקלית, אבא לא אמר לו להיות אדריכל. רק ניסה לסדר לו את הראש. הוא לימד אותו לחשוב בהיר, לאתר את לב העניין, לעשות קודם כל סדר בבעיות ואז לטפל בהן אחת-אחת. לאחר עירוני א? וקצונה במודיעין הלך ללמוד פילוסופיה ופסיכולוגיה. "חשבתי שאם אבין את נפש האדם אבין הכל, אבל התאכזבתי מהגישה".
ממה בדיוק?
"נפש האדם לא ממש עניינה אותם בחוגים האלה.. עניינו אותם כל מיני ניסויים, ספירות של מצמוצים, ניסו להפוך את ה פסיכולוגיה למדע ולא עסקו בצד הרוחני".
לאחר שנה וחצי של תסכול עבר לארכיטקטורה. למד ארבע שנים בבצלאל, שלא העניק אז תואר, ועבר השלמה בטכניון. ב-1986 הצטרף למשרד של יצחק ישר. אבא היה קשוב, בער מרצון ללמד אותו, אבל החיים לצדו היו לגמרי לא פשוטים. "זה מקצוע של יצירה וכל אחד רוצה לעשות איך שהוא מבין".
למרות המהפך ב-1977, בארץ עדיין שלט מבנה כלכלי אחר. האב היה רגיל להיות סמוך על שולחן הממסד, "כי כל העבודות נעשו דרך מפא"י. הבן הבין שהמשק הולך לכיוון חדש, תחרותי, "ולא הייתה בינינו סינכרוניזציה בעניין הזה".
מי צדק בסופו של חשבון?
"אני, כי העולם באמת השתנה. אנחנו עושים היום בארץ דברים שאבא כלל לא העלה על דעתו".
אבל בעולם של אבא, כך לדעתי, כיבדו יותר את האסתטיקה. היום היא נדחקת מפני הפונקציונליות, נדחסת לסד הקיצוץ בעלויות. ישר לא לגמרי מסכים. הוא חושב דווקא שאנחנו חיים במציאות אסתטית. "התפרצות של יצירתיות חדשה". מבנים שלפני עידן המחשב לא העזו אפילו לדמיין. הוא לא מכחיש שיש גם בנייה אפרורית, כי היקום אדיר ואנשיו רבים. בסין בונים המון. אתה באמת רואה תמונות של שיכונים ענקיים נוראיים, קוביות עצומות. אבל בישראל מדגישים כיום הרבה יותר את האיכות הצורנית. "בטח בתל אביב, אבל לא רק".
אז נגיד כפר סבא. אם רוצים לצמצם עלות של בית משותף, לא חותכים קודם כל את האדריכל?
"חותכים את האדריכל. אבל אחד התפקידים שלי הוא לא להיכנע לחיתוכים האלה. לכוון את הפרויקט שיהיו בו אמצעי איכות. לא להשאיר את ההחלטה רק בידי הבונים".
אבל אתה בטח ניגף לפני השורה התחתונה של מנהל החשבונות.
"זה תמיד נכון. אבל זה היה נכון גם בימי הרנסנס, ובכל זאת יצרו בנייה יפה גם כשלא היה כסף. יש היום חברות שחושבות שמשתלם יותר להשקיע ביופי. אבל גם ליופי יש מחיר. פה בונים ב-1,500 דולר למטר ובמערב אירופה ב-3,000 יורו".
זה אומר שאנחנו מכוערים מהם?
"אם העולם זה פריז ולונדון אז יש לנו עוד הרבה מה ללמוד. אם העולם זה מומביי והדומות לה, אז אנחנו במצב מצוין".
נגיד שאנחנו רוצים להיות פריז.
"פריז היא תכשיט עולמי שאין כמותו, להשוות אותנו לשם זה קצת אכזרי. אבל אנחנו מתקדמים".
לפני ארבעה חודשים הזדמנתי ל-W, אחד משני המצטיינים של ישר. הלכתי בלובי לבן, עם לוביסטיות בלבן שתדרכו שני גברים בשלים בסקיני ג?ינס לבנים. רצועת שני פודלים לבנים הובילה לשתי גברות קורנות מקרם ומעושר. נעלי הפועלים בדירות השחקים נעטפו בניילון כמו של כירורגים בחדר ניתוח. חששת להרים קול שלא יזדעזעו מולקולות האוויר הענוגות. באחת קיבל המושג בועת נדל?ן פנים. הפעם אני מגיע עם אבנר ישר. הוא מנסה להראות את הצד הפחות אריסטוקרטי של המוצר. אמנם אין ילדים בלובי כפי שהובטח לו, אבל ילדים אמורים לשמוח כאן. גנים, בית ספר, חוגים - הכל קרוב. לא צריך בכלל לצאת מהשכונה.
אבנר ישר התווה גם את השפה האדריכלית של המגדלים השכנים ל-W. למרות הביקורת המוטחת הוא סבור שהבנייה לגובה היא שמתאימה לכרך. הוכח שצורת החיים הכי יעילה מבחינה אנרגטית היא בערים צפופות. העירוני צורך הרבה פחות מהפרברי. בית צמוד קרקע צורך פי שלושה אנרגיה מדירה בבניין שבה הבידוד הרבה יותר טוב. התרבות נעשית בעיר. ללא ערים עצבניות, מבעבעות, מורתחות, אין התקדמות. ישראל, שדלה במשאבי קרקע, עומדת עתה לפני בחירה משמעותית מאוד. "לבנות את כל הארץ שלמת אספלט ובטון או לרכז את האוכלוסייה ולהשאיר שטחים פתוחים".
המגדלים חוסכים קרקע והמספרים משכנעים: ב-W, שלמרגלותיו אנחנו מסתובבים, גרים 500 איש. בבניין תל אביבי גרים 30 איש כמעט על אותו שטח. אבל הפרופורציות תופסות לא רק בתל אביב. 30 קומות עם 140 דירות ייבנו על 3.2 דונם . עבור אותו מספר דירות ב-14 קומות יזדקקו ל-9.6 דונם , ובצמודי קרקע ל-56 דונם , "כשטח השוק הסיטונאי כולו", מסביר אבנר. תוך 20-15 שנה תל אביב תגדל מ-400 אלף תושבים למיליון. הדרך היחידה להתמודד עם זה היא לזנק לשחקים, "כי פשוט אין מקום".
אבל הפתרון מתאים רק לעשירים. זאת לא רק הקנייה, זוג צעיר לא יוכל לשלם דמי אחזקה בגודל של עוד משכנתה.
"זוג צעיר יוכל להתמודד עם זה בקלות רבה".
אבנר ישר מסביר כי מתרקמות תוכניות שיטפלו בבעיה. הנה, לדוגמה, שכונת שלושה מגדלים עם 500 דירות. עשר מהן יהיו של החברה המנהלת את הפרויקט. היא תשכיר אותן ובתמורה או בחלק ממנה ישולמו דמי התחזוקה. "אם בבניין רגיל גובים 150 שקל בחודש דמי ועד, במגדל זה יהיה 230". אלה אינם ימי חומה ומגדל, לשיטתו. הקונסטרוקציות שנוגעות בשמים לא יהיו גדר הפרדה בין מי שיש להם ומי שאין להם. המגדל מעצם טבעו אינו דרך חיים יוקרתית. לא כל בית צריך בריכה, לא כל בניין דורש ספא, ג'ים ולאונג'. "אנשים גרים במגדלים בניו יורק רק עם שומר בכניסה".
אבל באנגליה, למשל, מגדלים ננטשו כי התשלום לתחזוקה היה כבד מדי.
"באנגליה נבנו בשנות החמישים והשישים מגדלים כפתרונות דיור באזורים שהופצצו בבליץ. הם נכשלו, אבל כך גם שיכונים שטוחים. כל הקונספט של דיור ציבורי שניתן בחינם יוצר כנראה ניכור בין הדיירים לבניין".
אבל אני לא מדבר על דיור חינם אלא על משהו עממי. על דיור לאנשים שעובדים ומשתכרים.
"דירת חמישה חדרים חדשה בתל אביב אינה בשום מקרה דבר עממי. פה, ב-W לדוגמה , אתה לפחות מקבל גם שתי חניות ומחסן".
הבעיה עדיין בתדמית, שכל הבנייה הזאת היא לעשירים.
"כל מוצר חדש, האוכלוסייה העשירה היא הראשונה לצרוך אותו. כך היה גם עם הפריג?ידר, הסלולרי או המכונית, אבל ככל שירבו המגדלים עלויות הבנייה והאחזקה יקטנו".
לדוגמה הוא מביא ענק שמתוכנן עכשיו בגבעתיים. תמורת שני מיליון ומשהו שקל אפשר יהיה לקנות בו חמישה חדרים. "עצם האמירה על מגדלים לעשירים היא פופוליסטית", הוא קובע. "אפשר לקנות אוטו בשלושה מיליון ואפשר ב-80 אלף שקל". בגלל אמירות כאלה עיריית תל אביב חדלה לתת, לדבריו, אישורים לבניית מגדלים. כך שדווקא מי שרוצים לדאוג לחלשים גורמים למחירי הדירות בעיר לעלות עוד יותר. למרות שאינו גר במגדל, הוא חושב שזאת דרך מקסימה לחיות. אתה מתחבר לנוף, למרחבים, מקבל פרספקטיבה שאין בבתים נמוכים או כאלה שבנויים על הקרקע.
פעם הדגם הישראלי למצליחנות היה בית עם דשא, היום זה דירה עם קירות זכוכית ב-G?
"גינה זה מאוד נחמד, אבל אתה צריך לבלות בדרכים כדי לנסוע לעבודה ולהסיע את הילדים. עכשיו החלום הישראלי קיבל עוד אספקט - מגורים במרכז עירוני".
האם ההתמקמות ברומו של עולם אינה סוג של יהירות?
"אפשר תמיד להגיד שמי שגר בפנטהאוז במגדל מסתכל על כולם מלמעלה. שאין בזה מן הענווה. יכול להיות. אבל אני לא רואה את המעשה המגדלי כמעשה של יוהרה".
אני ראיתי ב-W סלון בגודל בלומפילד. דירות בגודל דונם פה דונם שם.
"הדירות במקור הן של חמישה חדרים, 125 מ"ר. אז יש אנשים שקנו שתי דירות וחיברו אותן".
כשאתה מתארגן עם סלון של 200 מ"ר, מה זה אומר עליך כבן אדם?
"אולי בן אדם שיש לו המון חברים (צוחק), אבל התוכנית הבסיסית של המגדל היא דירות של חמישה חדרים".
איפה אתה עומד בביקורת על מגוריו של אהוד ברק באקירוב, באסותא?
"אדם יכול לחיות את החיים שהוא בוחר. עם זה, כשאתה לוקח על עצמך תפקיד ציבורי ורוב האנשים שאתה בא כוחם ידם לא משגת כידך, אז זאת בחירה שלך אם אתה חייב להפגין את עושרך או לא. לו היה אדם פרטי, אני לא חושב שמישהו היה אומר מילה. מהרגע שהיה יו"ר מפלגת העבודה הסוציאליסטית של ישראל והוא חי דווקא באחד מסמלי העושר זה קצת. . . ביבי נתניהו חי בווילה בקיסריה, אבל הוא לא ממפלגה סוציאליסטית. זה בהחלט בעייתי ומצחיק הפתרון שהוא (ברק) מצא".
דירה בשכר חודשי של 25 אלף שקל עד המעבר לאסותא.
"פנים רבות לסוציאליזם".
המגדל השני בספר "הבניינים הגבוהים הטובים בעולם" הוא רוטשילד 1. בדרך אליו רואים את גן העיר. אבנר ישר עדיין מריח את ניחוח הזבל שעלה שם מגן החיות. כל ילדותו ארוזה בין שדרות ח"ן לאבן גבירול. כל פינה היא סיפור. כל סמטה היא זיכרון. לא שהוא מסוגל לשלוף זיכרון ספציפי, אבל הוא רואה את התמונות. מיטשטשות, מתבהרות. כמו אלה שחולפות על פני הנוסע ברכבת. רוטשילד 1 מתנוסס בשכונה אולי הכי היסטורית בתל אביב, על קו התפר שבין רוטשילד לנווה צדק. "לא פשוט להשחיל מגדל כזה לסביבה כל כך מעוצבת", אומר ישר.
אנחנו מטפסים למגדל שחור-לבן, אלגנטי כמו רודולף ולנטינו. מגדל שלום שממול נראה כמו המפקח קולומבו במעיל הגשם הסמרטוטי. בתחתית הרוטשילד קובייה לבנה: חמש קומות שהן מרכז מסחרי ומשרדי. ממתנות את קנה המידה של המגדל. את המפגש שלו עם הרחוב. גג הקובייה הוא בריכת שחייה לטובת דיירי 32 קומות המגורים שמעל.
סביב הבריכה שני קירות איטלקיים. משובצים חלוקי אבן שחורים שהובאו מלאגו מאג?ורה. משפחת אומנים איטלקית עשתה כאן חודשיים כדי לשבצם בקיר. הבניין תוכנן ללא עמודים פנימיים ומאפשר לאחד דירות לפי צורכי הדיירים. הוא הראשון בארץ שתוכנן למגורים עם מעטפת זכוכית מלאה. הקירות השקופים נותנים תחושת דירה ללא גבולות. מעל ללובי חדר כושר של שתי קומות. מעלית בגובה שני מטרים שקירותיה פרחוניים בשחור-לבן. במבט ראשון נדמה שהיא רופדה בשטיחים עמוקים. וכן, דירת חמישה חדרים כאן תעלה לכם בין 12 ל-15 מיליון שקל.
חזרה לרחוב המהביל. ישר מסכים שבא לשכונה, אבל הוא מביא איתו תשתיות חדשות. "שכנים חדשים וחשובים יקרינו על הוותיקים". אנחנו צועדים בסמטה אפרורית. פחי הזבל הירוקים מותכים בשמש יולי. בחזיתות הבתים החוויר הצבע. "למה אני נמשך יותר?", חוזר ישר על השאלה שלי, "אולי למיקס בין ישן לחדש. הקונפליקטים. הפיצוץ ביניהם, זה מה שעושה לי את תל אביב".
את אחר הצהריים התל אביבי הוא בוחר לסיים ברחוב אורי לסר, מול הרבנות. אנחנו בחזית "מגדלי דוד" שתכנן אביו יצחק ישר. הבן נזכר איך היה מגיע עם אבא לעבודה. פוגש שדה של כלניות ואת החברה שגרה ליד. היום הוא בגיל שהיה אז אביו, רוב הדיירים הראשונים בטח כבר אינם, אבל הבניין של אבא עומד. "ארכיטקט נפלא", הוא מסנן שוב. תכנן ב-1972 מגדל של 17 קומות שהיום היו נחשבות ל-50, עם גן פנימי שהיה פתוח לכל. "תראה כמה הבנייה מסביב סתמית, ותראה איזו בנייה הייתה לאבא".
מה אמר על המגדלים שלך?
"בשנים האחרונות כבר לא התבטא בבהירות, אבל הגובה היה מפתיע אותו".
הספקת עוד להראות לו?
"מהחלון של איכילוב הייתי מראה לו את W" .
הגיב?
"היה מביט, אבל לך תדע מה עבר לו בראש".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם