מוש דנון: "אני בהחלט יכול למצוא את עצמי סוגר את החברה"
המפיק מוש דנון יודע שתוכניות כמו הישרדות וכוכב נולד מאפשרות לו להתקיים, אבל הוא אישית תמיד העדיף דרמות איכותיות. כך למשל סיכן את חסכונותיו כדי להפיק את הסדרה אלנבי, שעוסקת בשוליים האלימים של החברה. בינתיים הוא נאבק לשרוד בשוק בלי יכולת לתכנן לשנתיים הקרובות ונאלץ להתפשר גם על פרויקטים שלא מעניינים אותו רק כדי לסגור את החודש
אלא שאחרי התפטרותו המתין לדנון מאבק נוסף - על המשך צילומי הסדרה אלנבי, שתעלה במוצאי שבת בערוץ 10. "הערוץ קיבל החלטה אמיצה מאוד. זו לא סדרה קלאסית לטלוויזיה מסחרית, היא כבדה וקשה ועוסקת בחשפניות, באלימות, בשוליים. נדרש אומץ כדי לשדר אותה, נוסף על העובדה שהיא עלתה הרבה כסף. לדעתי, אין תחנת טלוויזיה אחרת שהיתה עושה זאת, ולכן מגיע לערוץ 10 כבוד גדול", אומר דנון, שהחל לעבוד על הסדרה, המבוססת על ספרו של גדי טאוב, בשיאו של המשבר בערוץ - אותו משבר שהביא לעיכוב הפרויקט.
לאחר שהפרויקט הופשר הוא הושק בהרמת כוסית חגיגית בהשתתפות הנהלת הערוץ, השחקנים אביב אלוש, מורן אטיאס, רומי אבולעפיה וגיא אריאלי, הבמאי אסף ברנשטיין ומי שכתבו את התסריט גדי טאוב וארז קו-אל. אבל אחרי השקות הקאווה והברכות נקלעה הסדרה, שעלות הפקתה נאמדת ב-6 מיליון שקל, למשבר נוסף.
"הבעיות התחילו בנובמבר-דצמבר, לקראת הצילומים, אז חיכינו לסוף ינואר, להחלטת ועדת הכלכלה בעניין הערוץ ולכניסת משקיעים חדשים. בפברואר יצאנו לדרך, אבל בסופו הודיעו לנו בערוץ שאין מזומנים ושנקבל את הכסף בפריסה ובאופן מימון שונים. האמנתי שהם ישלמו בסוף והחלטתי שאני לא עוצר את העבודה על הסדרה באמצעה. אנשי צוות רבים החליטו להישאר לצדי ולהסכים לדחייה בתשלומים.
"השקעתי קצת כסף משלי ואיכשהו התגלגלנו במשך 3 חודשים. סיכנתי מאות אלפי שקלים וחסכונות, סיכנתי את המשרד ואת הפרנסה של האנשים. בסופו של יום שילם ערוץ 10 את חובותיו. אני מאמין אדוק בסדרה ובצורך לשדר סדרות כאלה. אנשים לא מעזים להתעסק בנושאים האלה, ואני לא מדבר על חשפניות וזונות, אלא על עולם שלם ואחר שאנחנו לא מכירים".
בדיונים המקדימים ביקש דנון לשבץ את הסדרה במוצ"ש, אחרי הישרדות VIP, כדי שהצופים יכירו את העולם הזה. לגבי ימי ראשון, שבהם ישודר פרק נוסף אל מול כוכב נולד של קשת, הוא מודאג מעט. "התקבלה ההחלטה להעלות את הסדרה אחרי הישרדות ולמחרת במקביל לכוכב נולד, ולגבי יום ראשון אני חושש שניפגע. הסדרה מעוררת סקרנות ואני מאמין שהפרקים הראשונים יניבו שיעור רייטינג גבוה יחסית. אני יודע שאין לי קיום אלא בצד תוכניות כמו הישרדות וכוכב נולד, לא יכולה להיות טלוויזיה רק של דרמות וסדרות חברתיות".
נדחקת לשוליים.
"אנשים לא רוצים לראות את המציאות משתקפת להם מול העיניים כל הזמן. יש משדרי חדשות, מבזקים, תוכניות אקטואליה וסדרות רבות שמתעסקות בחיים, ולפעמים הם אינם נעימים לצופה. אני מוכן לחיות בכיף ליד כוכב נולד או כל תוכנית דומה, הבעיה היא המינון. תחנות הטלוויזיה מאמינות שרק תוכניות הריאליטי מניבות רייטינג. יש עוד בעיה: לסדרות דרמה נדרשות שנתיים וחצי של עבודה, ותוכניות בידור אפשר להפיק בפרק זמן קצר. כאן לא עובדים לטווח ארוך".
העבודה לטווח הקצר היא נחלתו של ערוץ 10, שעדיין מתמודד
בחברות הפקה רבות עובדים בחוסר ודאות תמידי.
"נכון, גם אצלנו. אני עובד היום, אולם מודאג מהעתיד. פעם היתה לנו תוכנית עבודה לשנה-שנתיים הקרובות, עכשיו הטווח הולך ומצטמצם".
דנון (52), מפיק זה 25 שנה, עובד בימים אלה על סרטים וסדרות דוקומנטריים לערוץ 8 - פרויקטים שנחתמו מול המפעיל הקודם של הערוץ נגה תקשורת - וממשיך לעבוד עם המפעיל החדש סלוצקי הפקות. סדרה על מתנחלים, סרט על נשות האוליגרכים וסרט אחר על אביגדור ליברמן ובהשתתפותו. "לפני כמה שנים החלטתי לעשות דברים שמעניינים אותי ואני מתחבר אליהם, אבל אני לא יכול להיות בררן. לפעמים אני מנסה לקדם פרויקטים לטובת פרנסה".
הצילומים של פרויקט ענק שלו, שהוא מחובר אליו מאוד, יחלו לקראת החגים: תיעוד של 80 דמויות מירושלים במשך כל שעות היממה. העלות: יותר משני מיליון יורו, שהוא גייס באמצעות תחנות טלווויזיה זרות. "400 אנשי צוות נוחתים בירושלים ביום אחד ומתעדים דמויות - מאחרון הפועלים ועד יושב ראש הכנסת. צופים מכל העולם של תחנות שידור מאירופה, שקנו את הפרויקט, יראו בכל רגע נתון מה קורה בירושלים, אבל הצופים בישראל לא יראו.
"הטלוויזיה הממלכתיות בירושלים כנראה לא חושבת שזה מעניין או חשוב מספיק. יו"ר רשות השידור אמיר גילת אמר לי שהוא אוהב את הפרויקט ושלח אותי למנהל מחלקה אחד; זה שלח אותי למנהל מחלקה אחרת, ו-8 חודשים אני רודף אחריהם. אני כבר לא רוצה כסף, רק שישדרו אותה. צריך לסגור את ערוץ 1 ולפתוח אותו מחדש. אם אין נכונות מלבד הרצון לרצות פקיד אוצר כדי שייתן הלוואה - אין ברפורמה תקומה. המערכת לא מאורגנת, התוכניות מזכירות לי את שנות ה-70 מבחינת התוכן והצורה, והפקות מקור לא מוצאות החוצה".
רשות השידור מסרה על כך: "רשות השידור פועלת על-פי נוהל התקשרויות שאושר במוסדותיה, והגורמים המקצועיים בה בוחנים כל הצעה של המפיקים. אין בכוונתנו להתייחס לשקרים ולספינים שמפיצים גורמים אינטרסנטיים".
גם הטלוויזיה המסחרית לא מציפה את השוק בהפקות מקור.
"כל אחת מתחנות השידור החליטה שהיא בוחרת לעצמה את קבוצת היוצרים והמפיקים שהיא עובדת איתה, והקבוצות הולכות ומצטמצמות. מצד אחד הפלורליזם נפגע, ומצד אחד יכול להיות שהשוק הגיע לרוויה בכל הנוגע לכמות האנשים העוסקים בו, ועליו להיות מדולל קצת יותר. אני אומר זאת, וגם אני יכול להיות הקורבן הבא ולא לעבוד.
"כדי לשפר את המצב צריך היה לצמצם את הרגולציה, להגביר את האכיפה, להפחית את התמלוגים, ש-30-40 מיליון שקל שהולכים למדינה יחזרו אלינו בהפקות. אני לא מנסה להיות הדובר של הזכיינים, אבל המצב מעוות. במקום אלפי סעיפים הרגולטור צריך לנסח עשרה ברורים, חדים ופשוטים ל'מה זה דוקומנטרי'. היום הרגולציה עקומה והזכייניות מנסות לחפש פרצות כל הזמן. יש הרבה סעיפים שניתנים לפרשנות, יש למנוע את האפשרות שקשת תוכל להגיד שכוכב נולד היא סדרה דוקומנטרית".
עד אלנבי לא עבדת בערוצים 2 או 10 זמן רב.
"נכון. קשה לעבוד בערוץ מסחרי. במשך 3 שנים לא הגשתי הצעות כי החלטתי שאני לא יכול לריב איתם בבוקר כיו"ר איגוד המפיקים ואז בערב להציע להם פרויקטים. כיום אני אנסה 200 אלף פעם, עד שאצליח למכור משהו".
יכול להיות שבטלוויזיה המסחרית זוכרים לך את המאבקים?
"שם טוענים שלא. אני אמביוולנטי מאוד ולפעמים מרגיש שכן, אך לא מקטר על זה ולא יכול להתעסק בעבר".
אז בעצם הבתים שלכם הם הוט ויס.
"נכון, ולצערי יש סכנה שאם השיקולים יהיו כלכליים גרידא, כפי שקורה עכשיו, התכנים האלה ייפגעו גם שם".
עם מה תישארו?
"אני באמת לא יודע ומעל לכל אני לא יודע איך להילחם בזה. כשידעתי - נלחמתי, אולם היום הדברים לא ברורים בגלל כמות הזרמים והסדין הקטן שכולם מושכים לכל מיני כיוונים. אני בעיקר מאוכזב מהמצב, לאנשים יש דברים חשובים יותר לעשות מאשר לדאוג לבני הנוער, שהולכים לאיבוד. הטלוויזיה הפכה לגורם מרכזי יותר בחינוך, לטוב ולרע, ודברים רבים מתפקששים בדרך. הרבה מצטדקים אמרו שאלנבי נותנת לגיטימציה לזנות, שילדות שאוהבות את מורן אטיאס יהפכו לחשפניות. אבל מערכת החינוך היא שצריכה להסביר על החיים האלה, להקנות ערכים. אני יודע להבהיר לבתי בת ה-6 במה לצפות ואיך, ואני חושב שבמקום שהמורות יתלהבו בבית הספר ממה היה באח הגדול, עליהן להסביר לתלמידים מה זה אח גדול".
דנון מפיק את הסדרה הבורר, שעונתה הרביעית תחל להצטלם באוקטובר, ולא מרוצה מהפיכתה של התוכנית לחביבת הילדים והנוער. "ילדים בני 9 צופים בבורר, אבל היא לא מיועדת להם, אלא לאנשים שמסוגלים להבין שזו מעין פארודיה. ילד מאמין שזו המציאות, הולך לבית ספר ומתנהג ככה. אני חושב שאסור להורים לאפשר לילדים מתחת לגיל 15 לראות את הסדרה, אף שהיא מגניבה ומצוינת".
"האומץ אבד"
למרות ההצלחות של הסדרה בטיפול ושל הסרט עג'מי, שהיה מועמד לאוסקר, דנון לא יודע אילו פרויקטים יהיו בקנה אחרי צילומי הבורר, אם בכלל. "אני לא מתבכיין, אך בהחלט יכול למצוא את עצמי ביוני 2013 בלי תוכנית מוגדרת ואולי אפילו סוגר את החברה. תהליכי הפיתוח נהיו קשים, לא לגמרי ברור מה עובד ומה לא. יש בלבול ואובדן אומץ בתחנות השידור כולן".
על האומץ שאבד הוא מדבר במשרד שלו, שבו תלויה כרזה בולטת של הסדרה פלורנטין, אשר יצר כמפיק זוטר לפני יותר מעשור. "הסדרה, שהיתה הראשונה להציג נשיקה הומוסקסואלית, לימדה אותי המון על אומץ. אני זוכר את הדיונים הארוכים על הנשיקה, שהיתה ממש קצרה. היעדר האומץ היום גורם לאימפוטנציה מסוימת. עכשיו יש גם טרנד חדש, שאני מכבד מאוד: מה יעבוד בחו"ל. אלה ניסיונות חשובים ובטיפול היא דוגמה נפלאה שגם הכניסה כסף לא רע. בפיתוח של כל סרט אנחנו בוחנים שותפות בחו"ל. מכרנו את האקס המיתולוגי, בטיפול, הבורר - זו פרנסה לא גדולה, אך לפעמים היא עוזרת לסגור את החודש".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם