יוסי רוזן: "ניתן היה להבין שסמי עופר מצטער שחזר לארץ"
יוסי רוזן מסכם 50 שנות קריירה ו–5 שנים כיו"ר דירקטוריון בזן ומסרב להיפרד מעולם העסקים, אף שלטענתו המגזר - ובו משפחת עופר שהעסיקה אותו - סופג מטחי ביקורת מופרזים. בראיון פרישה בלעדי הוא מודיע: "הממשלה ובנק ישראל חייבים להיערך לשנה קשה"
רוזן (73) הוא תמצית ההוויה של איש העסקים הישראלי הממוצע בשנים האחרונות: לימודים, קריירה בשירות הציבורי, ניהול במגזר הפרטי ומיזמים פרטיים. הוא התחיל את דרכו המקצועית ככלכלן צעיר במשרד החקלאות, ומלבד כהונתו בקו-אופ הספיק לשמש כמנכ"ל של אגרקסקו, של ארקיע, של משאב (בעלת נשר ותעבורה) ושל החברה לישראל. בין לבין מעד קלות בתקופת השותפות שלו בבעלות על רשת קלאבמרקט, שבסופו של תהליך פשטה את הרגל.
ב-50 שנות הקריירה שלו התחכך רוזן עם מרבית אנשי העסקים הישראלים. כולם תיארו אותו כאיש עבודה שקול, לא מתלהם וצנוע בהשוואה לנורמות המקובלות בקרב מנהלים מסוגו. ההצעות ממשיכות להגיע לפתחו של רוזן, ובכללן מינוי ליו"ר דירקטוריון תנובה. רוזן מאשר כי אכן פנתה אליו זהבית כהן, מנכ"לית איפקס, בעלת השליטה בתנובה, ומוסיף: "מבחינתי הנושא אינו רלוונטי כעת. במצב מערכת היחסים בין בעלי השליטה בתנובה אינני יכול להיכנס לחברה".
ב-5 השנים האחרונות משמש רוזן כיו"ר בתי הזיקוק. "תכננתי לכהן בחברה 3 שנים ונשארתי בה שנתיים נוספות. עם כניסתי לבזן ב-2007 הצבתי לי כמה מטרות והגשמתי את כולן: מיזוג כל חברות הקבוצה - כרמל אולפינים, גדיב ושבח - עם בזן; השקעה של 270 מיליון דולר באיכות הסביבה; השלמת פרויקט הפצחן המימני על-פי התנאים שקבעתי; ותהליך הצערת ההנהלה, ששיאו במינוי פנחס בוכריס למנכ"ל. אני מסתכל לאחור בסיפוק רב".
האם ההשקעה בבתי הזיקוק כדאית מבחינה עסקית? הרי חברות הדירוג הפחיתו את דירוג האג"ח.
"מדובר בתעשייה כבדה המושפעת ממחירי הדלק בעולם וממרווחי הזיקוק, ובתעשייה כבדה יש להתנהג כמו רץ למרחקים ארוכים. ב-2013, כשהפצחן המימני יתחיל לפעול והחברה תשתמש בגז טבעי, זאת תהיה חברה אחרת לחלוטין בעלת מנועי צמיחה אדירים. המהלך יצדיק את הסבלנות בתהליך ההשקעות".
אז מדוע בכל זאת ירד הדירוג?
"אני לא רוצה לפגוע בחברות הדירוג, אבל טיב השיקולים שלהן שנוי במחלוקת והן מתמקדות אך ורק במצב הנוכחי. הן מתנהגות כמו חזאי מזג אוויר, שמודיע על גשם ומבקש להתחיל לצאת עם מטריות, אבל שוכח שבעוד שבועיים יגיע האביב ואחריו הקיץ והשמש תזרח. אם הן היו מביאות בחשבון את התרחיש הצפוי בבזן ב-2013, אין ספק שהיתה להן סיבה טובה להשאיר את הדירוג בעינו. הן הסבירו את ההורדה בבעיות בתזרים, במחירי הדלק הגבוהים ובשחיקת הרווחיות, אך נערכנו לכל אלה מראש באמצעות הלוואות ארוכות טווח".
הדוחות הרבעוניים הביאו למצב שבו חברה נמדדת בשוק ההון על סמך שיקולים קצרי טווח בלבד, ולפיכך יש סכנה של חתירה לרווחיות מקסימלית מיידית על חשבון דברים אחרים. רוזן מסביר כי בבתי הזיקוק הדברים שונים וממליץ לחברות הציבוריות לפרסם דיווחים חצי שנתיים: "צעד זה ייצור תמונה ברורה הרבה יותר של מצב העסקים וינטרל את השאיפה לגדול בכל מחיר".
במשך כעשור שמר רוזן על קשר עסקי הדוק עם סמי עופר, בעל השליטה בחברה לישראל, ובהמשך עם בנו עידן. המשפחת מינתה אותו למנכ"ל החברה לישראל, ליו"ר דירקטוריון כימיקלים לישראל (כיל) וכן ליו"ר בתי הזיקוק, שם ישמש כדירקטור לאחר פרישתו. כמו כן הוא הספיק לכהן כדירקטור בבנק מזרחי-טפחות שבשליטת המשפחה.
אתה מכיר היטב את משפחת עופר. ממה לדעתך נובע הבוז הגובל בשנאה כלפיה?
"בדברי ההספד על קברו של סמי עופר אמרתי שמקור ההתקפות הוא בורות או רשעות. מי שבקיא במעשיו לא יכול היה להתקיפו בברוטליות כזו. סמי עשה הון עתק בחו"ל, ולכן החליט בערוב ימיו להשקיע בישראל, שאהב מאוד, ורכש את החברה לישראל. יכול להיות שהוא עשה טעות. ייתכן שעדיף היה שהחברה לישראל תימכר לחברת פוטאש הקנדית. סמי הציע מחיר גבוה וקנה, ובמקום לחבק אותו על שרכש חברה במצב קשה זכה לקיתונות ביקורת.
"כשכיל היתה בבעלות הממשלה היא הרוויחה 20 מיליון דולר, אבל אשתקד היא הרוויחה 1.5 מיליארד דולר ושילמה מס של מאות מיליוני דולרים ותמלוגים של עשרות מיליוני דולרים. היא מחזיקה חלק מתושבי הנגב, אז מדוע השנאה? ייתכן שמדובר בשנאה כלפי מצליחנים".
מה הוא אמר לך ערש דווי?
"סמי עופר שאל אותי לפני מותו 'למה תוקעים לי סכין בגב? מדוע שונאים אותי? למה הייתי צריך את זה? איזה פשע עשיתי? רק רציתי לעזור למדינה'. זה כאב לו מאוד. ליבו שתת דם. הוא לא אמר שהוא מצטער שחזר לארץ, אך מהדברים שאמר ניתן היה להבין שזה המצב".
אולי כעסו עליו בגלל קניית צים ובשל האופן שבו הוצג בסרטו של מיקי רוזנטל "שיטת השקשוקה".
"ייתכן שהמילה האומללה של עו"ד רם כספי, 'שקשוקה', הביאה לכותרות השליליות. צים לא היתה יכולה להתקיים בבעלות משותפת של הממשלה ושלנו, וללא ההפרטה היא כבר היתה נסגרת כמו אגרקסקו, שהממשלה נטשה. החברה לישראל הצילה את צים. הממשלה החליטה להפריט אותה ובמשך 3 שנים ניסתה למצוא שותפים, אולם כשלה. מנהל רשות החברות הממשלתיות הקודם אייל גבאי הצליח להשיג מחיר טוב בהרבה מזה שהתכוונו לשלם. רק בעוד עשור נדע אם הקנייה היתה טעות".
הביקורת נגד האחים עופר קדמה למחאה החברתית. איך המצב היום?
"תחילת המחאה היתה של אנשים תמימים, דור מעמד הבינים, שנושא בעיקר העול ודורש הקלה בנטל המס וביוקר המחיה והדיור, אבל כל מיני גורמים 'תפסו עליה טרמפ'. היא שינתה כיוון והציבור התחבר אליה. היו מי שניסו להסיט את האש מהממשלה אל המגזר העסקי, ואני בפירוש מרגיש שהציבור תוקף את אנשי העסקים ואף מביע שנאה כלפי המגזר.
"אני נכוויתי כשניסיתי לסייע בפרויקט לשיכון 200 סטודנטים בלוד, אשר
אולי חלק מהמגזר העסקי קנה את הביקורת ביושר.
"ייתכן שהיו מקרים כאלה, ואין ספק שיש בעיות במגזר העסקי וגם הוא צריך להפיק לקחים. אבל לדעתי הדרך מכאן ועד הסטת הביקורת מהממשלה אל המגזר העסקי בלבד - ארוכה מאוד".
בעבר השמעת ביקורת רבה כלפי הרגולציה.
"אני לא פוסל ביקורת רגולטורית, אך המינון הפך מוגזם והוא מאלץ את ההנהלות לעסוק כל הזמן בזהירות יתר. היום דנים הרבה פחות בתוכניות עסקיות לעתיד והרבה יותר בדרישות הנוגעות לדוחות הכספיים, לממשל התאגידי ולמתכונת הדיווחים. אני חושב שזה מוגזם ושרשויות הפיקוח חייבות להירגע מעט לטובת המשק כולו".
ייתכן שבמגזר העסקי צריכים להפנות את טענותיהם לשר האוצר או לראש הממשלה.
"פעם הם נהגו להתייעץ איתנו, ולכל ביקור בחו"ל של ראש ממשלה או של שר אוצר התלוותה משלחת של אנשי עסקים, אולם לצערי בגלל האיבה כלפי המגזר העסקי והכותרות על הון-שלטון זה כבר לא קורה. הפוליטיקאים חוששים שמא תתפרסם עליהם כותרת שלילית בעיתון שלפיה הם מתרועעים עם טייקונים".
כיצד נראה המשק היום?
"המשק הישראלי עומד על יסודות בריאים, בזכותם עברנו בשלום את משבר 2008. אבל את המשבר הנוכחי קשה יותר לצלוח. המשק הוא חלק מהכלכלה הגלובלית: נפילת היורו והקשיים בארה"ב מורגשים היטב בישראל כי הייצוא ניזוק. אמנם המערכת הפיננסית איתנה ויש לה יתרות מט"ח גדולות, אבל ברור שגם הכלכלה הישראלית נפגעת, ההכנסות ממסים יורדות ובקרוב יירשם גם גידול במספר המובטלים. בגלל הבעיות הגאופוליטיות המשקיעים הזרים עלולים למשוך את השקעותיהם וישראלים יעבירו כספים לחו"ל. הממשלה ובנק ישראל חייבים להיערך לשנה קשה".
בימים אלה מתנהל ויכוח קשה על הגירעון ועל התקציב. מה עמדתך בנושא?
"חשוב שיהיו הבנות בין בנק ישראל לבין האוצר בנושא המדיניות המוניטרית והפיסקלית. אני מסכים שאין פער גדול בין יעד גירעון של 2.5% ליעד של 3%, אבל לא אופתע אם תהיה חריגה נוספת. בנוגע למדיניות המיסוי יש לשקול העלאת מסים זמנית, אך ורק לתקופת המשבר, ובעניין זה אני לא מוציא מהכלל את מס החברות. לא הייתי בוחר להעלות את המסים שמשלמות שכבות הביניים, המשתכרות 7-25 אלף שקל בחודש, הייתי אף שוקל להמשיך להפחית אותם".
מה המלצתך בנושא מיסוי הרווחים הכלואים של הקונצרנים הפעילים בחו"ל?
"הגישה שלי היא שאם חברות מחזיקות ברווחים כאלה על סמך מדיניות המיסוי וחוקי העבר, כדאי שישחררו את הכספים תמורת תשלום מס. זה ייצור מקורות כספיים חשובים וישפר את אווירת האמון במגזר העסקי. עם זאת, אני מתנגד בתוקף לאפשרות 'להלבין' בחוק כספים שלא דווח עליהם, כי מועבר כך מסר שלילי למי ששילם את מסיו כחוק".
נחזור לאחים עופר. מה דעתך על הסכסוך העסקי בין ילדיו של יולי עופר, ליאורה ודורון?
"אני קורא על הסכסוך רק בעיתונות ומצטער על כך מאוד. לילדיו של סמי זה לא קרה כי לפני פטירתו הוא השכיל לחלק ביניהם את תחומי האחריות - עידן בישראל ואייל בחו"ל".
רוזן משמש כיו"ר רשת, זכיינית ערוץ 2, מטעם אודי אנג'ל, שמחזיק ב-51% ממניותיה. היתרה מתחלקת בין משפחת שטראוס, בין אביב גלעדי ובין פולאר תקשורת. על מידת הרווחיות של התחום הוא אומר: "בשל הרגולציה הנוכחית, העלויות ורמת ההכנסות אין מקום ל-3 ערוצים מסחריים בישראל. היקף הפרסום בטלוויזיה קטן בשנים האחרונות, ולמרות ההפסדים החברות משלמות תמלוגים גבוהים הנאמדים ב-3% מהמחזור.
"אני לא יכול למסור נתונים מדויקים, אבל גם את 2011 סיימנו בהפסד נמוך בהשוואה ל-2010. אנחנו מחויבים להפיק תוכניות סוגה יקרות, אבל הן לא זוכות לשיעורי רייטינג גבוהים. הרגולציה חייבת להתאים את עצמה למתרחש בשוק, לא ייתכן שהזכיינים לא מרוויחים. השקענו עשרות מיליוני שקלים בקבלת הזיכיון, ועל אף הירידה החדה בהפסדים והשיפור ברווחיות התפעולית - אנחנו מפסידים".
אז מדוע שלא תתמזגו עם ערוץ 10?
"אנחנו רואים בחיוב אפשרות למיזוג עם ערוץ 10 ולא מתכוונים לוותר על ערוץ 2. יש לנו זיכיון עד 2016, ואני מניח שכמו ערוץ 10 נקבל אופציה לשנתיים נוספות. מיזוג עם ערוץ 10 מתחייב, אף שכעת לא מתנהלים מגעים. ברקע נאבק ערוץ 10 על קיומו, ולמרות הבטחותיה המדינה לא ויתרה לו על חובותיו. אם היא תמחל לו, אין מצב שהיא לא תמחל גם לנו וגם לקשת".
ותוכניות לעתיד?
"אני מביט לאחור בסיפוק. בקרוב אכנס לתפקיד יו"ר המכון לאנרגיה ולסביבה במקום אמיר מקוב ואמשיך לשמש בדירקטוריון כיל ובזן. אסור לי לפרוש בתחושה של אני ואפסי עוד, יש לי הצעות נוספות וכולן ייבחנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם