חוכמת רחוב: סמארט פאשן החדשה - חכמה וקטנה
הסמארט פאשן החדשה היא כמו וספה ממוזגת - קומפקטית, חסכונית, מתחשבת בסביבה, מצטיינת בחניות ובתמרונים עירוניים - אבל אם אתם סובלים מקלאוסטרופוביה, אל תביטו אחורה. אין אחורה
לכן היה לי ברור שאת הסמארט פאשן, על 71 כוחות הסוס שהיא מייצרת ו-269 הסנטימטרים שהיא מדגמנת, אני לוקח ללוינסקי לסיבוב דאווין. חייב לראות איך היא מתגברת על הבעיה האקוטית. ובכן, בתוך 6 דקות מצאתי 5 חניות. אולי זה היה יום נוח במיוחד, שביתת ספקי בלוני ההליום; אולי זה הרכב הזה, שאין חור שהוא לא יכול להיכנס אליו, במובן המוטורי כמובן. תירגעו, חברים.
עד לא מזמן היתה לי דעה מוצקה על סמארט ועל אחיותיה. לפני כמה שנים נסעתי בה למשחק כדורגל בסכנין. אני זוכר את כאבי הגב, את הצוואר התפוס, את המבטים המחויכים בכניסה לגליל ובמיוחד את הטראומה בדרך חזרה. אי שם ליד מכון וינגייט, בשעת לילה מאוחרת, חתכה אותנו ב.מ.וו, מאלה שמהצדדים יוצאים להן רמקולים והן מגרדות את ה-200 כשאין שוטרים. מעולם לא הרגשתי חסר אונים כל כך במכונית. אבל הפעם המפגש עם הדור החדש של סמארט היה ידידותי הרבה יותר.
קודם כל הגדילו את נפח המנוע מ-700 סמ“ק ל-1,000. הכיסאות נוחים ויש מקום לרגליים, אבל אם אתם סובלים מקלסטרופוביה, אל תביטו אחורה. אין אחורה. תסתכלו קדימה ואל תביאו מטען, אלא אם כן מדובר בקלסר דק, בחתול אנורקטי או במזוודות של עכבר הכפר שהחליט לנסות שוב את מזלו אצל חברו עכבר העיר. תתעלמו מתא המטען.
ובכן, הגעתי ללוינסקי לקראת 9:30, וכמו שאמרתי - יש חניה. אמנם לא היו לי סידורי יום הולדת, אבל אמרתי שאלך להרביץ בורקס גבינה על הבוקר, אולי אקח חמוצים מהמעדנייה של חיים רפאלי. ברחוב חפציבה עשיתי רוורס כדי להשתחל למקום זעיר. אז לא מדובר במכונית קטנה, אלא בצעצוע להרכבה.
נסעתי אחורה וחיכיתי למכה הקטנה שכל תל-אביבי מכיר, מעיכת הפגוש של השכן, והיא לא באה. הרנו שמלפנים כבר היתה לי בתוך הגב, אבל הסמארט המשיכה לנסוע והבחור שעמד על המדרכה, בהתנדבות, סימן שיש עוד מקום. זה היה מדהים. נכנסתי לחניה שאולי אצבעוני עם המכונית שהרכיב מקופסת גפרורים היה נכנס אליה. מה שמדהים בסמארט הוא שהיום אפשר להחנות אותה גם לרוחב. בהתחלה פקפקתי כשאמרו "לך על זה חופשי.“ אני מכיר את הפקחים העירוניים, הם רק מחכים לפראיירים כמוני, אבל שלומי הפקח אמר שזה בסדר כל עוד אני לא מפריע לתנועה ולא חוסם נתיב.
סיפרתי על בחור שכיוון אותי לחניה: יוסי בן-יוסי, בעל חנות בגדים שעמד מוקסם מהווירטואוזיות שהפגנתי. "כמה עולה“? היתה השאלה הראשונה שלו, עוד לפני שהחלפנו מספרי טלפון. לא הסתרתי נתונים. עלות הפאשן היא כ125- אלף שקל. הסמארט הבסיסית מתחילה ב-107 אלף שקל וזה יכול להסתיים גם ב230- על הדגם הכי מהודר, כולל תפירה אישית והתאמות במפעל בראבוס שבגרמניה.
מחיר די היסטרי, זה בטוח, אבל סמארט לא מיועדת לכל אחד ברחוב. היא מבית היוצר של מרצדס ומתאימה למי שכסף הוא לא הבעיה שלו בחיים, או למי שממש בקטע של עיצוב, כי בניגוד ללא מעט מכוניות משעממות כאן מדובר במונומנט עיצובי.
לכן היו שנים שהיבואן הפסיק להביא אותה לארץ. לא היתה דרישה, בטח לנוכח המחיר הגבוה, אבל לאחרונה, בגלל המודעות לזיהום האוויר 2 (כמעט מינימלי במדד הזיהום), צריכת הדלק הנמוכה (ליטר אחד על כ-20 ק“מ) וענייני חניה, אנשים החלו להזמין. אולי עדיין לא רואים אלפים, אבל יותר ויותר נהגי סמארט מסתובבים בעיר הגדולה.
בן-יוסי המשיך לעשות רונדלים של קונה מסביב לרכב. הביט דרך החלונות, דפק על הפח. הוא נוהג כל יום לדרום העיר הקשוח בשברולט גדולה, שכבר נדפקה כמה פעמים בחיים, והסמארט הזאת הדליקה בו משהו, אבל בסוף הוא שאל מה עם הביטחון האישי, שנראה לו רעוע מדי לנוכח הממדים המיניאטוריים.
ובכן, האמריקאים העניקו לקופסה 5 כוכבים במבחני הריסוק,
נפרדתי לשלום מבן-יוסי ומהבורקס והתחלתי בנהיגת שטח. דרום תל-אביב, לא יערות האמזונס. גיר רובוטי 5 הילוכים. אפשר להעביר מאוטומט להילוך ידני בלחיצת כפתור - שזה קל ומדליק בבת אחת. בסך הכל פשוטה לתפעול.
רק שיש פה פואנטה קטנה. במכונית יש מערכת אקו שקיימת בכל מכוניות המרצדס. רק לחצתם על הברקס והמכונית דוממת, מצבר מדליק אותה מיד וכעת היא פועלת בחשמל. חסכונית יותר ומזהמת פחות. אור ירוק ברמזור, לחיצה על הגז, והיא חוזרת לדלק הישן והטוב. מרשים, אבל נמצאה הבעיה. בעצירות הכל פועל חוץ מהמזגן. מסתפקים באוורור. אז אם אתה גרמני שמשייט לו ברחובותיה הרחבים של מינכן במזג אוויר סתווי, זה סבבה - חיסכון, ירוק, גם אנחנו ממחזרים - אבל באוגוסט התל-אביבי, 37 מעלות בצל, 80% לחות, בתוך שנייה אתה בוער ועצבני.
אז עם כל הכבוד לאקו יש כפתור שמכבה את המערכת הירוקה ונותן למכונית להתנהג לפי המסורת. המזגן פועל, הכל בסדר. יופי, הכל דבש. המכונית נוסעת, מתמרנת יפה ברחוב. יש חלון פנורמי שמאפשר לראות את השמים הכחולים, רק שעם כל היכולות והחוכמה היא עדיין קטנה. כל מהמורה מורגשת היטב בישבן. כל באמפר כמו עלייה להר סיני. מי שרגיש, שיישאר ביגואר הישנה שלו.
נכנסתי להערכת מצב אצל דני סימןטוב, שמנהל את מוסך פאר הנמצא ליד אצטדיון בלומפילד ביפו. הבחור בתחום מכונאות הרכב משנת ,1969 אבל מעולם לא עבד על סמארט. כשקבענו פגישה רץ לאינטרנט כדי לברר פרטים על הדייט.
"לישראלים יהיה קשה לקבל את הרכב,“ חשב בקול רם כשפגש בו לראשונה. "זה בגלל שני המושבים. אצלנו גם בקטנות רגילים לארבעה. אבל לאשתי הייתי לוקח, וואלה היתה מבסוטית. היא נוסעת עכשיו על פיג‘ו 206". דני חייך כשנכנס. "מבחינת נוחות היא נוחה. אני גבוה, 1.83 מטר, והיא לא עושה רושם של קטנה בישיבה,“ אבל רק התחלנו לנסוע, עיקם קצת את הפרצוף. "גיר רובוטי“? שאל. "אתה מרגיש את ההשהיה בחילופי ההילוך, זה לא כמו בגיר האוטומטי, המוכר. פה זה נותן דחיפה קצת משונה. יש אנשים שלא מתים על זה.“
ברמזור דני שאל אם אני מרגיש את הוויברציה הקטנה שמגיעה מהמנוע. אמר שצריך להתרגל לגיר הרובוטי וגם למערכת האקו. אחרי שעשינו סיבוב קצר בעיר עלינו על נתיבי איילון, לכיוון בת ים. המוסכניק הוותיק רצה לראות איך היא מגיבה למהירויות. הסמארט אכלה יפה את 80 הקמ“ש, .90 "הייתי שמח אם היה לה מנוע חזק קצת יותר,“ אמר. "שומעים שהיא מתאמצת, אבל יש לה אחיזה טובה בכביש, ממש כיף לי.“
רק שאז הוא חיפש את שעון הסל“ד ולא מצא אותו ליד מד המהירות, כמו שהוא רגיל. הסל“ד מתחבא מעל הדשבורד, ליד השעון הרגיל, כמו איזה חייזר שמשקיף מהצד. דני אמר שזה קצת מבלבל, כי כשהוא ברייס הוא רוצה לראות את המאמץ מול העיניים ולא להתחיל לחפש אותו בפרונט. בסוף קבע: "בשביל העיר המכונית הזאת היא אחלה פתרון.“
חזרנו למוסך עייפים אך מרוצים. ישבו שם כמה חברים והמתינו בסבלנות. אחד מהם שאל את דני מה הוא מספר על החוויה האורבנית, והבחור התלהב. "נוח? שב פה ושב בטויוטה שלך וזה אותו הדבר, עד כדי כך.“ לקינוח אמרתי שאני אנסה למחוק את הסיוט ההוא של נהיגה ארוכה, כמו ההיא לגליל, שגיבשה אצלי דעה די שלילית על המוצר. אז נסעתי לקרובי משפחה שגרים לא רחוק מתל מונד. הסמארט סחבה יפה, נגעה בלי בעיות בסקאלת ה-100, אבל הבהירה מהר שמקומה הטבעי בעיר הגדולה. לשבת בה יותר מדי זמן זה לא קל, בטח אם בצומת רעננה יש פקק ואז הקלאוסטרופוביה מאיימת להתפרץ בכל רגע.
לכן עדיף להישאר איתה בתל-אביב ולא לחשוב על חופשה ארוכה באילת. היא כמו וספה ממוזגת, לסידורים בבנק או לקנייה מהירה בסופר. קטנה, קומפקטית, ממשפחה יקית.
eyal.levy@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם