קיצוץ או פיצוץ
נתניהו שוב התעלם משטייניץ וביטל את ישיבות הממשלה על תקציב 2013. הדילמה של ראש הממשלה היא אם לאשר היום צעדים לא פופולריים או להקדים את הבחירות ולאחריהן לאשר תקציב התואם את משנתו הכלכלית
בתחילת השבוע השמיע נגיד בנק ישראל פרופ’ סטנלי פישר הערכות דומות באוזני נתניהו. הנגיד, שהוא גם היועץ הכלכלי לממשלה, הפך בשבועות האחרונים לאיש הרע בענייני התקציב. הוא כבר כופף את ראש הממשלה כשכפה עליו סבב קיצוצים בתקציב 2012, והיום כבר אינו מסתפק בכך.
פישר לא בטוח שתחזית ההכנסות ממסים ב-2013 ריאלית ומסופק אם במסגרת המלחמה בהון השחור ניתן להגדיל את גביית המסים בשני מיליארד שקל. בעייתית עוד יותר היא היומרה לגבות מהחברות הרב-לאומיות 3 מיליארד שקל נוספים בגין הרווחים הכלואים.
גם אם הנס יתרחש והכסף ייגבה, תהיה זו הכנסה חד-פעמית. אם נשאל את הביטוי ”פצצה או הפצצה” מדילמת הגרעין האיראני, נגיע לנוסחת הדילמה הפיסקלית הנוכחית - קיצוץ או פיצוץ.
מצד אחד קיצוץ חד של 13 מיליארד שקל בתקציב 2013, בעיקר בתקציב הביטחון, ומצד אחר פיצוץ עם הקואליציה שיוביל להקדמת הבחירות, שמועדן המקורי הוא נובמבר 2013.
ראש הממשלה נקלע למצב לא פשוט. הגזירות של תקציב 2012, הכוללות את הגדלת המס בגין הסיגריות והבירות ואת העלאת המע”מ בשבת הקרובה, נגסו בפופולריות שלו. להן יש להוסיף העלאה של 1% במס ההכנסה בתחילת 2013 ואת מס העשירים.
לרוע מזלו גם עליית מחירי הסחורות בעולם חלה במשמרת שלו. מחירי הבנזין יקפצו בסוף השבוע בכ-55 אגורות לליטר בשני שלבים: היום בחצות (בגין המע”מ) ומחר בחצות (בגין ההתייקרויות בעולם). בניגוד לפעמים קודמות, הפעם נתניהו יתקשה להתערב.
גם העלאת מחירי הלחם בפיקוח ב-6.5% גררה סערה ציבורית. יצרני המזון האחרים עדיין לא מייקרים את מוצרי המזון שאינם בפיקוח, והם ממתינים לעיתוי המתאים (אחרי החגים). כדי לשמור על מסגרת התקציב ולא לחרוג מיעד גירעון של 3% יש צורך בקיצוץ של 13-14 מיליארד שקל. בגלל בעיה בהכנסות ייתכן שיהיה צורך בסיבוב נוסף של העלאת מסים שתניב 3-4 מיליארד שקל. אלה מתכונים מנצחים לשחיקת מצבו הפוליטי של נתניהו. הבאזז השלילי כלפיו יקשה אישור של סבב גזירות נוסף בתקציב 2013.
המצגות של הנהלת האוצר השבוע כללו יעדים שאפתניים הנשמעים מצוין: המשך הצמיחה, עידוד התעסוקה וצמצום הפערים החברתיים. באוצר לא מתלהבים מקיצוץ בתקציבי החינוך והרווחה ובהשקעה בתשתיות התחבורה. תקציב הביטחון הפך, איך לא, ליעד הקיצוץ העיקרי. ”אין מדובר בקיצוץ בבשר החי, אלא בקיצוץ התוספת לתקציב הביטחון, שב-2012 חרג ב-6 מיליארד שקל לפחות מהמתווה המקורי”, הבהירו השבוע באוצר.
ואולם, אם תקציב הביטחון יאושר ללא שינוי יקוצצו התקציבים החברתיים. בין היתר מצויים בסכנה תנאי ההעסקה של עובדי המגזר הציבורי (תוספות שכר, דמי חופשה והפרשות לפנסיה), קצבאות הילדים (שיקוצצו בגין הילד השלישי ומעלה) והשקעות של מיליארדי שקלים בתשתיות.
יו”ר ההסתדרות עופר עיני לא יתנדב לאשר צעדים הפוגעים בשכר במגזר הציבורי. עיני, שבמאבקי השכר ב-2011 עשה בית ספר לאוצר, לא ימהר לוותר על הישגיו יוצאי הדופן. באגף התקציבים העלו באחרונה את האפשרות לדחות את יישומו של חוק חינוך חינם, שההוצאה הכספית בגינו נאמדת ב-2.5 מיליארד שקל. נתניהו דחה זאת על הסף.
ראש הממשלה נתון בדילמה לא פשוטה: האם להקריב את תקציב הביטחון למרות האתגרים הקשים? האם לקצץ בתקציבי הרווחה ולהתעמת עם ש”ס? האם להמשיך בהעלאות מס ההכנסה ומס החברות על אף השקפתו הכלכלית?
במקום להוביל את הכלכלה ביוזמות שונות הוא נאלץ להתעסק
גזירות נוספות בתקציב 2013 יגרמו לנתניהו נזק פוליטי קשה, והוא ייאלץ לאשר במסגרת התקציב החלטות הנוגדות את אמונתו הכלכלית. אם כן, תקציב 2013 לא יאושר בממשלה לפני החגים. עד אוקטובר 2012 יידרש נתניהו לקבוע אם התקציב יאושר בחודשיים שייוותרו עד סוף 2012 או שיוקדמו הבחירות ורק לאחריהן תתקבל ההחלטה.
בסביבת ראש הממשלה מעריכים שהבחירות יוקדמו והתקציב יאושר לאחר מכן. זה הדבר הנכון ביותר מבחינתו. לאחר שייבחר הוא יוכל להתעלם מהלחצים ומהאילוצים ”החברתיים” וליישם החלטות התואמות את אמונתו הנאו-ליברלית, כפי שעשה ב-2003 עם כניסתו לתפקיד שר האוצר.
הניסיון להשוות בין פרשת תיק המניות של הרמטכ”ל לשעבר דן חלוץ לבין פרשת תיק ההשקעות של בנימין נתניהו אינו הוגן בלשון המעטה וגורם עוול לראש הממשלה. אין דין מעשה חלוץ בפרוץ מלחמת לבנון השנייה כדין בקשת נתניהו לשנות את מבנה תיק ההשקעות שנוהל ב”נאמנות עיוורת”.
עם זאת, לשני המקרים יש מכנה משותף: מדובר בשני אישי ציבור שלא עמדו בפיתוי ובעיצומה של כהונתם נדרשו לענייניהם הפיננסיים הפרטיים. חלוץ חיסל את תיק המניות ערב המלחמה, ונתניהו ביקש היתר לשנות את הרכב תיק ההשקעות ערב תקיפה אפשרית באיראן, או עקב המשבר באירופה על-פי הגרסה של באי כוחו.
בתחילת 2009, עם מינויו לראש הממשלה, העביר נתניהו את תיק ההשקעות לחברה לנאמנות של בנק דיסקונט, כפי שמתחייב. ראש הממשלה נאמן לחברה לנאמנות: שרה ובנימין נתניהו הם לקוחות ותיקים של סניף דיסקונט בירושלים, וגם כשר האוצר היה נתניהו לקוח הבנק.
”הוראות ההשקעה בתיק ניתנו לפני 3.5 שנים, ומה שעומד לקרות בכלכלת אירופה מחייב את עדכונן”, מסביר עו”ד דוד שמרון, בא כוחו של נתניהו. ”בסך הכל רצה ראש הממשלה להקטין את רמת הסיכון בתיק למינימום. הוא לא רצה לסכן את הקרן”.
כשאני מבקש לשמוע מהו הרכב תיק ההשקעות אשר מחייב שינוי דחוף מסביר עו”ד שמרון: ”בתיק ההשקעות לא היו מניות, בטח לא של חברות ישראליות. ייתכן שתעודות ה-ETF (מעין תעודות סל - י.ש) כללו השקעה בעקיפין במניות. התיק היה סולידי ורצינו להפוך אותו לסולידי יותר”.
אני תמה אם זאת לא היתה טעות להידרש לנושא ההשקעות נוכח הביקורת הציבורית הצפויה בעקבות הצעד. “גם מבקר המדינה קבע שהשינויים החדים בכלכלה העולמית מצדיקים את השינוי”, אומר שמרון. “כשהוא קיבל את מתווה ההשקעות המוצע, ברור היה לו שאין כאן שום דבר ספקולטיבי או השקעה שראש הממשלה עלול להשפיע עליה. נוכח העיסוק התקשורתי המוגזם ייתכן שזאת היתה טעות לטפל בתיק ההשקעות, מה גם שראש הממשלה החליט לרדת מהנושא ביוזמתו. אולי זאת שגיאה מבחינת התהודה התקשורתית שהעניין זכה לה”.
שמרון טוען כי יש לשנות את כללי ההשקעה בנאמנות עיוורת ומוסיף: “את הדוח השנתי על ההון יש להגיש כיום למבקר המדינה ביום השנה להקמת הממשלה, אך לדעתי צריך לשנות את המועד ל-31 בדצמבר, סוף השנה העסקית. ייתכן שיש לאפשר לשנות את הרכב תיק ההשקעות המנוהל בנאמנות עיוורת פעם בשנתיים. פרק זמן של 4 שנים הוא תקופה ארוכה, בוודאי כשהכלכלה סוערת. בכל מקרה, ראש הממשלה הודיע למבקר המדינה שייעשו שינויים רק במסגרת כהונת הממשלה הבאה”.
“התעשייה עומדת בפני רגולציה חדשה היוצרת אי-ודאות באשר למתווה התחרותי של השוק בטווח הקצר או הבינוני”, כך הסביר פטריק דרהי, בעלי חברת הכבלים הוט, את המניעים להצעת הרכש שהגיש השבוע עבור מניות החברה שבבעלותו.
שלשום, אחרי יומיים בלבד, הכריזה קרן ההשקעות פימי על הצעת רכש למניות המ-לט, שאת רכישתה השלימה רק לפני שבועיים. פימי לא הסבירה מדוע היא רוצה למחוק את מניות המ-לט, אך מבדיקה שערכתי עולה כי ברצונה להתרחק ממהלכים עסקיים פומביים שעלולים לגרור ביקורת לא עניינית. המתחרים של המ-לט מצויים מחוץ לבורסה, כך שאין סיבה שכל פעולותיה העסקיות יזכו לחשיפה מיותרת.
המ-לט והוט הן דוגמאות מהשבוע האחרון בלבד לעולם הולך ונעלם ששמו הבורסה לניירות ערך. בריחת המוחות הפיננסית נעשית באמצעות מחיקת המניות מהרישום למסחר. במהלך 2012 רשמו לא פחות מ-20 בעלי שליטה בקשות להצעות רכש כדי להוציא את מניותיהם מהבורסה. המקרים הבולטים ביותר הם של מלך הקניונים דוד עזריאלי (טמבור, גרנית הכרמל), של שאול אלוביץ’ מבזק (וואלה), של יצחק תשובה (אלעד אירופה ואלעד קנדה) ושל לב לבייב (נגב קרמיקה).
פעם נחשבה הבורסה לזירת אירועים המגלגלת מחזורי מסחר של שני מיליארד שקל ביום. היא אפשרה גיוסי הון ומימושים בעת הצורך, ובעלי השליטה שילמו על כך מחיר רגולטורי סביר. אך לא עוד. ”הרגולציה של רשות ניירות ערך והממונה על שוק ההון אכלו כל חלקה טובה. כבר לא משתלם לעשות עסקים בבורסה”, אמר לי השבוע שמואל פרנקל, בעל השליטה בבית ההשקעות אפסילון. בשבוע שעבר נאלץ פרנקל למכור את פעילותו בענף הגמל לבית ההשקעות הדס ארזים ”משום שעודף הרגולציה הפך את הפעילות לבלתי כדאית”.
יו”ר המועצה הלאומית לכלכלה פרופ’ יוג’ין קנדל טען לפני שבועיים שעודף הרגולציה מונע ממשקיעי חוץ להגיע לישראל, אך זה לא הפריע לו להקפיץ שלשום את יו”ר ועדת הכספים משה גפני לדיון בהמלצות ועדת התחרותיות. אולי הוא סבור שסדרת המגבלות הרגולטוריות הנוספת, שתושת בעקבות יישום המלצות הוועדה, תחזיר את אלפי המשקיעים הזרים לארץ הקודש.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם