מתחילים בקריירה שניה: "אני מודה על זה שפיטרו אותי"
בימים שבהם פיטורים מרחפים כעננה מעל ראשיהם של שכירים רבים יש מי שידעו למנף את הייאוש, חוסר הוודאות והלחצים שנלוו לפיטוריהם והפכו אותם לנקודת הזנק לחיים חדשים. כך תמציאו את עצמכם מחדש
אבל ב-4 השנים האחרונות ליבוביץ (39) הוא הבעלים והמנהל של גן דני, גן פרטי בתל-אביב שיש בו כ-30 ילדים בני שנה עד שלוש. "כשהייתי בן 30 עדיין לא ידעתי מה תחום העיסוק שיכול למלא אותי, ולא חשבתי שאני יכול להיות עצמאי ולשגשג". היום , בזכות שכר לימוד שנתי של 3,150 שקל וגן מלא, ליבוביץ' הוא איש עסקים וחינוך מצליח.
למרות גילו הצעיר עבר ליבוביץ תמורות רבות במסלול הקריירה שלו, שהחל ביורוקום בשנת 1996. הוא התמחה בתיקון הטלפונים הסלולריים הראשונים של נוקיה, שהגיעו אז לארץ. "כולם זוכרים את הנוקיה הקופסתי שלא נשבר לעולם, שאפשר לשחק בו סנייק - עד היום אני יודע לפרק אותו מתוך שינה", אומר ליבוביץ.
כבר אז הוא רצה להתקדם, ואחרי 4 שנים ביורוקום מונה לתפקידי מכירות במגזר הטכנולוגי, שאמנם התגמול בו יכול להיות בשמים, אך הביטחון התעסוקתי ברצפה. "באחת החברות נהג המנכ"ל לברך אותי ב'בוקר טוב' אם הייתי עומד ביעדי המכירות שהוא הציב לי, אך לא היה מתייחס אליי אם לא הייתי מצליח. כבחור רגיש ואוהב אדם התקשיתי להתמודד עם זה, אבל המשכורת היתה טובה.
הגורל ייעד לו כנראה דברים אחרים, ולאחר 5 שנים במכירות בכמה חברות הוא פוטר וחזר לחפש את עצמו. "בין לבין עבדתי תקופה קצרה בבישול וחשבתי שזה יהפוך למקצו ע שלי, אבל זה לא צלח. בהמשך עבדתי כמאבטח בפרטנר, עד שאחד האחראים זיהה אותי כטכנאי מיורוקום והועברתי לתפקיד דומה לזה שאיישתי עשור קודם לכן. זה לא הספיק לי, היה ברור לי שאני ממשיך הלאה".
היום זה נראה ברור יותר, אבל אז זה ממש לא היה קל, הוא מודה. אחרי גיל 30 עם אישה וילד בדרך ניצב ליבוביץ בתחתית שרשרת המזון התעסוקתית. מציאת הלגיטימציה, היכולת והבעירה הפנימית לפתיחת עסק אינה ברורה מאליה.
שנתיים לאחר שהתחיל לעבוד בפרטנר, כשאשתו בחודש התשיעי להיריון, הודיע לה ליבוביץ שהוא מתכוון להתפטר ולהפוך לסייע בגן ילדים. "אמנם היא הכירה את החיפוש הבלתי נדלה שלי אחר עבודה בעלת משמעות, אך הופתעה. מלווה בברכתה עברתי ביום אחד מעיסוק בתיקון מכשירים במעבדה סלולרית לאבחון אם הבכי בארגז החול הוא בכי רגיל או סוציו-דרמטי".
השנה הראשונה כסייע בגן היתה עבורו מסלול המראה לקריירה עצמאית. "סייע, בניגוד לסייעת, מושך הרבה מאוד תשומת לב. כבר בשנה הזאת התחלתי לכתוב טור באינטרנט והתראיינתי לרשתות הטלוויזיה כסייע המעניק עצות להורים ומספר להם מה חווים הילדים שלהם בזמן שהם בעבודה. החשיפה והעניין שהם גילו בעבודתי וגיליתי בה אני גרמו לי להבין שמצאתי את הבית התעסוקתי שלי".
בהיותו בן 35, לאחר 3 שנות ניסיון בחינוך ילדים בגיל הרך, ניסה ליבוביץ לפתוח גן משלו. הניסיון הראשון ב-2007 לא צלח בשל מורכבויות בירוקרטיות, אך ליבוביץ לא ויתר וב-2008 פתח גן שמנה 15 ילדים. השאר היסטוריה.
"איש חינוך מתרגש בכל פעם מחדש: בפעם הראשונה שהוא נאלץ להיפרד מילדים שגידל 3 שנים ובפעם השנייה בתחילת השנה, כשהוא מתחיל לגדל דור חדש. אני מודה על זה שפיטרו אותי מתפקיד שלא מתאים לי ובעיקר מודה לעצמי שהמשכתי לנסות ולחפש עד שמצאתי מקום שיש בו משמעות ואהבה".
לאורך הדרך ליוותה את ליבוביץ קרן שמש, שעוזרת לצעירים בני 35-20 להקים עסקים קטנים. ליבוביץ, שהיה "על הקשקש" מבחינת גילו, התקבל וזכה למנטור עסקי צמוד - מתנדב בעל ניסיון - כחלק מחבילת הסיוע שניתנת ליזמים מתחילים. זה הדריך אותו כשעשה את הטעויות הראשונות.
שרה זלוף, אשת עסקים בתחום הייעוץ הזוגי ומנטורית בקרן שמש, טוענת שהמעבר של מפוטרים טריים לעולם העסקים אינו חלק כל כך לרוב, אך מתגמל. בעברה עבדה כשכירה וניהלה את מדור השכר בחברת מנפאואר, ולדבריה המעבר דרש ממנה אמונה רבה. "בעולמם של שכירים תפקידו של המנהל או של הבעלים הוא לייצר להם סדר יום ומטלות. בעולם העצמאים התמונה שונה לחלוטין - אין להם כובע אחד, אלא שורה ארוכה של כובעים ותפקיד לא מוגדר הכולל שיווק, תפעול, מגע עם לקוחות, פיקוח על הנהלת חשבונות, בירוקרטיה, טיפול בניירת ובכוח אדם. הדבר היחיד שמניע אותם הוא הם עצמם".
טראומת הפיטורים מולידה פעמים רבות תוצאה חיובית - המפוטרים מסרבים להיות שכירים ומאמצים באחת
דבר נוסף שכדאי להביא בחשבון הוא שהעבודה כעצמאי נמשכת 24 שעות ביממה ונכרכת בדימוי של העצמאי הטרי שלפתע מזוהה ב-100% עם העסק החדש שלו. "כדי למנוע שחיקה חשוב מאוד לקבוע יעדים ולוח זמנים שכולל התחלה, אמצע וסוף ", אומרת זלוף. "העבודה והאתגרים הם אינסופיים, וצריך לדעת להקצות זמן פנוי, כי העט לא נופל מעצמו ב-17:00 כמו במשרה ממשלתית, למעשה הוא לא נופל לעולם".
שלום ביטון (45) חשב שכמו רבים אחרים הוא יתחיל ויסיים קריירה נטולת זעזועים בחברת החשמל. בשנת 1996 הוא החל לעבוד במחלקת החשמל של זרוע הפחם בתחנת רוטנברג באשקלון, אולם במהרה גילה שבמקום להגיע לארץ התעסוקה המובטחת, הוא עומד על קרקע לא יציבה שמאיימת לבלוע את עתידו. לאחר 6 שנים פוטר ביטון וחזר לתפקד כקורא מונים במחלקת הגבייה של חברת החשמל באשקלון, תחתית שרשרת המזון אם תרצו.
עשור נוסף חלף, ובאוקטובר 2011 נודע לביטון להפתעתו כי מאחר שהחוזה שלו מסתיים ולא נמצא לו תקן, הוא מפוטר מהחברה בשנית. כך, בהיותו בן 44, הוא מצא את עצמו ללא עבודה. "זה מצב מאוד לא נעים: להפוך לאדם שתלוי באחרים, שמקבל דמי אבטלה. קשה מאוד לחלום במצב כזה", הוא מספר.
בגיל שבו היה אמור להיות באמצע הדרך לפנסיה הוא נאלץ לגלות בעצמו את הכוח להתחיל לחתור מחדש. "תמיד שאפתי להיות חשמלאי עצמאי, אבל לא העזתי לעזוב את החממה של חברת החשמל, בטח לא לטובת עבודה נטולת ודאות", הוא אומר.
בלשכת האבטלה שחתם בה שמע על קורס מיוחד של יזמות עסקית למובטלים שמתנהל בחסות מרכז לטיפוח יזמות (מט"י). מלבד לימודי חשבונאות ומיומנויות משא ומתן שרכש מעיד ביטון שהצליח לבנות בעצמו את האמונה שנדרשת לפתיחת עסק.
כעת, אף שהצלחה של עסק נמדדת לאורך שנים, ביטון כבר רואה שכר בעמלו. "ההכנסה שלי היום גבוהה הרבה יותר מכפי שהיתה בתקופה שבה עבדתי בחברת החשמל. אמנם אני עובד קצת יותר קשה, אבל יש תוצאות, ואני כבר מעסיק אדם במשרה מלאה, מ-8:00 עד 17:00. אני גאה בזה, הלוואי שהייתי יכול לפרנס 10 עובדים נוספים, אין דבר יותר יפה מלפרנס אדם שיש לו ילדים ולדאוג לא רק לעצמי, אלא גם לאחרים", הוא אומר.
"ההחלטה להפוך ממובטל או שכיר לעצמאי דורשת לעשות סוויץ' בראש. פתאום אדם קם בבוקר ויש לו אנרגיות כי יש לו אחריות להמשכיות של העסק, לחיים של אנשים אחרים, להתפתחות שלו, פתאום אין מעליו אף אחד והוא הופך לראש גדול", הוא אומר בסיפוק.
אולי דווקא מי שהיה תלוי זמן רב כל כך בין שמים וארץ וחש את הארעיות ואת התלות יכול להעריך עוד יותר את האפשרות להעניק למישהו משהו שבנקודת זמן מסוימת חסר לו כל כך - עבודה משמעותית.
גם ליבוביץ מתגאה בכך ומעסיק כיום כ-6 עובדים . "מדובר ב-6 משפחות , וזה חשוב לי", הוא אומר, "אני יודע בדיוק מהי החשיבות של זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם