"רק החרדים יבטיחו שנצרת עילית תישאר יהודית"
ראש העיר נצרת עילית שמעון גפסו קורא לחרדים לשכוח מחריש: "בנצרת עילית יש איכות חיים, בחריש יש 72 מפעלי פחם. בואו אלינו", הוא אומר. "זה גם טוב לאיזון הדמוגרפי"
גפסו גם דאג להגיע לסיור שמשרד השיכון ערך ביוני 2011 עבור קבלנים שרוצים לרכוש את הקרקע. אך הסיור לא היה שגרתי הפעם. גפסו הודיע לכל הקבלנים שהגיעו להתעניין בשכונת הלוויין של העיר כי היא מיועדת לציבור הדתי וכי הוא יסגור את הכבישים שבתחומה בשבת. מינהל מקרקעי ישראל ומשרד השיכון מיהרו לפרסם את ההודעה: "דברי ראש העיר אינם חלק ממסמכי המכרז". ובמילים אחרות, מבחינתם המכרז פתוח לכולם ואינו מיועד לאוכלוסייה מסוימת.
בחודש יולי 2011 פורסמו תוצאות המכרזים, וקרקעות ל-1,500 יחידות דיור שווקו במחירי רצפה של 40-50 אלף שקל בממוצע עבור מרכיב הקרקע ליחידה אחת, כולל הוצאות פיתוח. כמחצית מהן שווקו לקבלנים ערבים כמו אבו ראס וא. ג'ברין. למרות זאת, גפסו בטוח שהשכונה תשווק לציבור דתי וחרדי, גם כשצלה הענק של העיר החרדית המתוכננת חריש מאפיל על השכונה. נראה כי התחרות על כיסו של הצרכן החרדי בשיאה.
"למגזר הדתי תהיה פה איכות חיים", אומר גפסו בביטחון. "כאן ישנו האוויר הכי נקי בארץ, בחריש ייבנו אלפי בתים ליד 72 מפעלי פחם. לא הייתי רוצה להתחלף עם התושבים שם. משום שהמרחק קטן והפער במחיר קטן חרדים יעדיפו לגור בנצרת עילית. מלבד זאת, שם עוד לא שווקו המגרשים, ואצלנו שני קבלנים כבר קיבלו היתרי בנייה".
היום, שנה לאחר השיווק, הוא דבק בהצהרותיו מסיור הקבלנים ולא חושש מהסתערות החרדים על חריש: "הכבישים בהר יונה ג' יהיו סגורים. אני, למשל, למרות היותי מסורתי נוסע בשבת, ולכן לא אוכל לגור בשכונה". מהגינוי של משרד השיכון הוא מסרב להתרגש: "משרד השיכון יכול לספר מה שהוא רוצה, אני ראש העיר, אני קובע. הכבישים יהיו סגורים בשבת, והשכונה היא אלטרנטיבה נהדרת לאוכלוסייה דתית באשר היא".
הסוגיה הדמוגרפית מלווה את גפסו לכל אורך הקדנציה שלו כראש עיר. זאת בניגוד לקודמו, איש מפלגת העבודה מנחם אריאב, שכיהן בתפקיד יותר מ-30 שנה. "אני מאמין שמי שיכולה באמת לאחוז בקרקע, לשמור עליה ולא למכור אותה היא האוכלוסייה החרדית", אומר גפסו. "רק היא מסוגלת להבטיח שנצרת עילית תישאר לנצח עיר יהודית. הצעד הזה ייצור איזון דמוגרפי. אני בעד התיישבות, גם ביהודה ושומרון".
גפסו מנהל את העיר עם מועצה הטרוגנית במיוחד: שני חברי מועצה ערביים, 3 חברים מסיעת ישראל ביתנו וישיבות רוויות האשמות הדדיות והצהרות אידאולוגיות. "לא קל להתנהל כאן", הוא מודה. "אני עובד עם גזבר עוין ועם יועצת משפטית עוינת, אבל אני הוא שמקבל את ההחלטות לבסוף. אחרי שהוצע לי להיכנס לכנסת אמרתי לביבי: אתה ראש ממשלה גדול ואני ראש ממשלה קטן פה. קטן, אבל ראש ממשלה. ולכן אין לי עניין להשתלב בכנסת".
אף שהואשם לא פעם בגזענות, גפסו מבסס את עמדותיו לא רק על תחזיות דמוגרפיות לעשורים הבאים, אלא גם על תופעה שכבר מתרחשת כמה שנים בעיר. תושבים ערבים מנצרת, אשר סובלת ממצוקת קרקעות ודיור, מגיעים לנצרת עילית ורוכשים בתים מתושבים יהודים תמורת סכומים הגבוהים משוויים האמיתי.
הקבלן כמאל שגראוי, אשר מתגורר בעיר ובבעלותו חברת שגראוי, הבונה פרויקטים למגורים באזורי המרכז והצפון, מספר: "זו
גם גפסו מכיר את התופעה. "ב-2008 עברו להתגורר בנצרת עילית 1,218 ערבים", הוא אומר. "ב-2011 הגיעו רק 404. ההגירה לכאן לא הופסקה, אבל היא נמשכת בממדים קטנים יותר. יום אחד הם הגיעו גם לבית שלי ודפקו בדלת. הבית שווה 800 אלף דולר, אך הם הציעו לי 1.2 מיליון דולר. לא ברור אם ידעו שאני ראש העיר. אני מכיר את התופעה ובגללה מעכב פרסום מכרזים של בנה ביתך. מנגד ישנה תופעה הפוכה - דתיים הרוכשים בתים מערבים. עמותת באמונה למשל כבר רכשה 45 בתים".
גם ג'ורג' אחזק מסניף רי/מקס כל הדרך בנצרת עילית מספר כי התופעה תרמה רבות לעליית מחירי הדירות בעיר. "לא רק תושבי נצרת רכשו בתים בנצרת עילית בשנתיים האחרונות, אלא גם תושבי כל הכפרים הערביים בסביבה, מכיוון שזאת פשוט עיר טובה ואנשים רוצים לגור בה. וילה על מגרש של חצי דונם באזור טוב, שעלתה לפני שנה 1.5 מיליון שקל, יכולה להימכר היום ב-3.5 מיליון שקל וגם ב-4 מיליון שקל".
"בשנה האחרונה נכנסו לעיר הרבה משקיעים מהמרכז, הרבה מהם חרדים מירושלים ומבני ברק", מציין אחזק. "ניתן להשיג דירות קטנות להשקעה ב-270 אלף שקל ולהשכיר אותן ב-1,900 שקל לחודש, שזו תשואה שנתית יפה. גם היא הביאה לעליית המחירים בעיר".
גפסו טוען כי אין לו דבר נגד האוכלוסייה הערבית וכי התקשורת אוהבת לסלף את דבריו. "ערבים תושבי נצרת עילית הם שבאים אליי ואומרים לי 'די לכניסת האוכלוסייה הערבית לעיר'. הם רוצים לגור במקומות שיש בהם יהודים ומתנגדים למעבר של עוד ערבים לכאן. היום 18% מתושבי העיר ערבים, ואם לא הייתי מחליט לשנות את המצב, השיעור היה גדול יותר. כבר הצהרתי שכל עוד אני ראש העיר לא יוקם בית ספר ערבי בנצרת עילית. אומרים לי שזו גזענות, להפך, אני גם לא מקים בית ספר לרוסים או למרוקאים, זה אותו הדבר. התפקיד שלי הוא להביא יהודים לנצרת עילית ואין רע בכך. זה היה החזון של דוד בן גוריון ואני ממשיך אותו.
"בתחילת דרכי כראש עיר הצגתי את הנתונים הדמוגרפיים למתכננת הערים ד"ר רונית דוידוביץ' ואמרתי לה שעלולה להיווצר כאן בעיה בעתיד. על-פי הממצאים שלה, בעוד 25 שנה יהיה בנצרת עילית רוב ערבי. ראש העיר שכיהן לפניי לא חשב שצריך לנקוט צעדים בנושא, אני כן. אין לי ספק שהמצב היה גרוע יותר אם לא היינו פועלים. אבל בזכות השכונה החדשה - הר יונה ג' - נאזן את הפער בין הערבים ליהודים".
גפסו מצהיר: "שיווק הדירות בחריש דווקא הגביר את ההתעניינות במגורים בנצרת עילית". שגראוי לא מסכים. "החרדים יעדיפו לקנות דירות בחריש, וכאן יהיה קשה למכור דירות, גם לחרדים וגם לערבים. הקבלנים פשוט ייתקעו".
ימים יגידו אם נהירת החרדים לחריש תכשיל את תוכניתו של גפסו להקים שכונה עבורם בהר יונה ג'. מהנתונים בשטח עולה כי למרות הניסיונות של חילונים להתארגן ולקנות דירות זולות בחריש יכולת ההתארגנות של עמותות חרדיות עולה עליהם עשרות מונים. משרד השיכון, ששיווק לפני שנה את הקרקעות בהר יונה ג', מקשה כעת למכור את הדירות בשכונה, משום שמציע אלפי דירות בחריש למכירה.
אז מה צופן העתיד לנצרת עילית? במשרד השיכון מסבירים כי בשנים 2001-2003 השקיעה המדינה כ-133 מיליון שקל בפיתוח הקרקע במתחם הר יונה. "מדובר בכסף של המדינה, והוא ירד לטמיון, כי השיווק לא צלח. ב-2003-2011 לא נרשמו ביקושים למקום בלשון המעטה, אף שפורסמו כמה מכרזים, וכל התשתיות היקרות נשארו עומדות כאבן שאין לה הופכין. אפשר היה להשאיר זאת כך או לתגבר את הסבסוד כדי שהמחיר יהיה אטרקטיבי למרות הטופוגרפיה ההררית שמגדילה מאוד את העלויות".
כאמור, לאחר הפחתת עלויות הפיתוח, עליית מחירי הדירות ב-2007-2010 וקידום תוכנית להקמת קו רכבת מחיפה לנצרת עילית הצליח משרד השיכון לשווק קרקעות לבניית 1,500 יחידות דיור לפני שנה. עם זאת, במשרד השיכון אמרו השבוע: "למרות הסבסוד הגדול של עלויות הפיתוח חלק גדול מהמכרזים שפורסמו ביולי 2011 וכל המכרזים שהוצאו בדצמבר 2011 - נכשלו".
גם לדברי גפסו במשך יותר מעשור נרשמה הגירה שלילית מהעיר ונסגרו גני ילדים, אך התופעה נעצרה בשנה האחרונה וחלה עלייה קטנה במספר תלמידי בית הספר. לטענתו, המפנה החיובי ימשיך לתפוס תאוצה בשנים הקרובות. "לראשונה אחרי 13 שנה יש כאן התחלות בנייה. אנחנו גם מקדמים תוכנית גדולה לפינוי-בינוי במתחם התירוש, והיא כבר מונחת על שולחן הוועדה המחוזית. במקום 166 דירות ישנות בבניינים רעועים מתוכננות להיבנות 840 דירות בבניינים חדשים בני 12-24 קומות".
גם בתחום המסחר והתעשייה מצויה נצרת עילית בהליך תנופה. כבר היום 60% מהכנסות העיר אינם ממגורים. יש בנצרת עילית מפעלים גדולים ב-4 אזורי תעשייה, ובהם מפעל המלט שהעתיק משכנו ממפרץ חיפה, חברת נאור לייצור סולמות כבלים שנחנכה השנה וחברות היי-טק כמו אלפא אומגה הנדסה העוסקת במכשור רפואי. מלבד הקניון שחברת מבני תעשייה מפעילה ומרכז ביג, לאחרונה הוצא היתר לבניית מרכז מסחרי על חורבות מפעל כיתן, שחברת ע.ז.י כסלו רכשה מקבוצת גרופית.
בפברואר קנה נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר שרגא ברוש את מפעל סלינה, שמייצר ומייצא אריזות מזון, לאחר שסכנת סגירה ופיטורי 150 עובדים, מרביתם תושבי העיר, ריחפה מעליו. ברוש שילם עבור המפעל 31 מיליון שקל.
באוקטובר 2010 אישרה מועצת העירייה את הצעתו של גפסו לשנות את שמה של העיר, ולא להכליל בו את המילה נצרת. "אני בעד הוד הגליל", מציין גפסו. "אני יכול לראות את זה בעיניים", הוא אומר, "בעוד 10 שנים תהיה נצרת עילית העיר היהודית הגדולה ביותר בגליל, תהיה בה קריית היי-טק גדולה בהקמה, וכל זוג צעיר ישאף לחיות בה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם