למה חברי הקיבוצים המופרטים לא חייבים במס?
אתה גר בקיבוץ במרכז הארץ, הילדים שלך לומדים במוסד יוקרתי, אתה נוהג ברכב יוקרתי ומרוויח עשרות אלפי שקלים בחודש. זה עדיין לא אומר שאתה חייב מס. למה? זה בדיוק מה שאנחנו שואלים
עין המפרץ הוא קיבוץ עשיר יחסית שבבעלותו מפעלי קרטונים, בריכות דגים, מפעל לפלסטיקה, רפת גדולה בשותפות עם קיבוצים נוספים, אלפי דונמים של גידולי שדה ומטעים ואפילו עסקים בחו"ל. אם תרצו ללמוד על יכולת ההשתכרות של חברי הקיבוץ תצטרכו לקבל את הנתונים מהעובדים עצמם, ולא את הנתונים הרשמיים מהרשויות. זאת מכיוון שלמעשה לכל עובד משק יש שני תלושים שונים.
האחד, זה שהעובד מקבל ובו מצוין השכר בפועל, לצורך התחשבנות הקיבוץ עם העובד. השכר הזה מתחיל ב-4,500 שקלים לעובדים פשוטים ועד לעשרות אלפי שקלים לעובדים מקצועיים. התלוש השני הוא זה המוצג לשלטונות המס והוא מחושב בצורה שונה.
לא, זה לא נעשה בניגוד לחוק, החוק הוא הבעיה. תחשיב המס לקיבוצים עדיין נעשה באופן קולקטיבי ולכן ההכנסות של המנהלים והבכירים מתחלקות לכוח העבודה הפוטנציאלי בקיבוץ - כולל כולם, והמס משולם לפי ממוצע ההכנסות המתקבל. כך הקיבוץ חוסך בין 2 ל-2.5 מיליוני שקלים בשנה בתשלומי מס הכנסה וביטוח לאומי. תכפילו את זה במספר הקיבוצים ותקבלו מושג מה לא מגיע לקופת המדינה.
למעשה, מלבד השם ושיטת ההתחשבנות המשונה מול רשויות המס, עין המפרץ רחוק מאוד מהדגם של הקיבוץ המסורתי. ולמרות זאת ועל אף שפערי השכר שם מגיעים לפי חמישה ויותר, הקיבוץ הצפוני (הרשום משום מה כמסורתי ברשם האגודות) מציג שכר הדומה ל-180 קיבוצים המוגדרים מופרטים ונהנה ממדיניות שנוצרה בתקופה אחרת - סוציאליסטית ותמימה, שהפכה בינתיים לכלי קפיטליסטי למהדרין; תכנון מס אגרסיבי בחסות חוק מיושן המאפשר לקיבוצים ללכת בלי ולהרגיש עם. גם לאמץ את כלליו של השוק החופשי, התחרותי והלא-שוויוני, וגם לקטוף מיליוני שקלים כפירות של חלום שהיה ואיננו.
כידוע, עם קום המדינה לקיבוצים היה תפקיד משמעותי מאוד בהתהוותה. הם שימשו כחיל חלוץ לכיבוש הפריפריה, האדמה והעבודה, וביקשו בהווייתם השיתופית להוות לא רק כלי לכיבוש הארץ אלא מודל ממנו יצא ה"יהודי החדש" ותצמח "חברה חדשה" המבוססת על ערכי השוויון.
בקיבוצים המסורתיים של פעם, ההתלהבות, כמו גם השיתוף היו טוטאליים. לכן היה ברור ששכר העובדים שווה והקניין משותף, כולל ניסיון לבטל את התא המשפחתי ולהמירו ביצירת קומונה - משפחה קיבוצית אחת גדולה, בדרך ליצירת משפחה אנושית כלל עולמית, כחזון אחרית הימים של המרקסיזם.
צורת החיים הייחודית והמשונה דרשה יחס שונה מהרשויות, כמובן שגם מרשויות המס. בחוק הקיבוצים המדינה אפשרה לקיבוץ להתחשבן מול מס ההכנסה בשם כל החברים, וזאת כי בסופו של דבר היו כולם חלק מישות שוויונית אחת הנהנים משכר ותנאים שוויוניים, מה שייתר את הצורך בהתעסקות פרטנית בתלוש של כל אחד ואחת מהם בנפרד.
לפיכך, סך ההכנסה החייבת במס של הקיבוץ מחולקת באופן שווה בין כל חבריו, וכתוצאה מכך נקבעה הכנסה (משכורת) ממוצעת נמוכה. גורם בכיר בקיבוץ גדול מודה שבדרךכלל שיטת החישוב הזה מובילה לכך שאין לחברי הקיבוץ שום חבות מס. "קח בחשבון שיש מובטלים בקיבוץ, יש שעושים עבודות פנימיות שאינן מתומחרות והשכר של העובדים הרשמיים מחולק בין כל החברים". אלא ששיטה פשוטה זו התאימה לעולם פשוט, ואילו מציאות חייהם של הקיבוצים הלכה והסתבכה.
הסדר חובות הקיבוצים בסוף שנות השמונים, על רקע משבר פיננסי מתמשך של רוב הקיבוצים, הגירה שלילית מהקיבוצים הזדמנויות נדל"ן שנפלו לידי הקיבוצים והצמיחה בישראל בכלל שהציבה למוכשרים שבאנשי הקיבוצים הזדמנויות חדשות, הביאו לתהליך מואץ של הפרטה ופירוק השיתופיות בכלל: ראשונים היו
חברי קיבוץ דרשו ביטחון כלכלי אישי בצורת בעלות על הבית והפרדת רישום הרכוש; בעלי השכר הגבוה, "העשירים החדשים" בקיבוץ דרשו שהתרומה היחסית הגבוהה שלהם תבוא לידי ביטוי בשכרם. במילים אחרות, הקיבוץ הפך לישוב שיתופי-חלקית. בקיבוצים המופרטים, ומרבית הקיבוצים מופרטים כיום במידה זו או אחרת, הילדים לומדים במוסדות חוץ, רבים מהחברים עובדים באופן עצמאי ומתחשבנים עם הקיבוץ וחדרי האוכל, במידה שם קיימים, מופעלים על ידי זכיינים.
קיבוצים רבים עברו לשיטת תשלום דיפרנציאלי, חלק מחברי הקיבוץ העובדים בחוץ וזוכים למשכורות יפות וגבוהות אותם הם יכולים לשמור לעצמם, ולמעשה פעמים רבות אחד המאפיינים היחידים שנותרו הם דרך החישוב וההתחשבנות אל מול מס הכנסה ומוסדות המדינה, הדומה בקיבוצים המופרטים לזו של הקיבוץ המסורתי.
גורמים המצויים בעולם הכספים הקיבוצי אומדים את החיסכון הממוצע לקיבוץ בשל שיטת החישוב הנוכחית ב-1-2.5 מיליון שקלים. לפי אותן הערכות הקיבוצים בכללם חוסכים מעצם תשלומים של כ-200 מיליוני שקלים בשנה למס ההכנסה ולביטוח הלאומי (מסים ישירים).
"הקיבוצניקים יודעים לדבר על שוויון וצדק, ועל הצורך בחלוקה שווה של הנטל, אבל כשזה נוגע לכיס שלהם הם שוכחים את זה", אומרת חברת הכנסת מירי רגב ומוסיפה: "בעבר היה נכון לנהוג על פי תכנון מס שכזה, אבל כיום בקיבוץ כל אחד מרוויח לפי יכולתו וחריצותו, והוא צריך לשלם למס הכנסה לפי ההכנסה שלו, כמו אדם בשדרות, קריית שמונה, אריאל או תל אביב".
"זה חטא שהקיבוצניקים לא משלמים מס אמת. אני אפעל לכך שהקיבוצניקים ישלמו מס אמת לא רק מעכשיו והלאה, אלא גם רטרואקטיבית. נאה דורש, נאה מקיים, את עיקרון השוויון בנטל צריכים להחיל גם על הקיבוצים", אומרת רגב.
יש מי שלא רואה בהטבה המיוחדת הזאת בעיה, אלא בונוס שמגיע לקיבוצים. חבר הכנסת וחבר קיבוץ כפר עזה, שי חרמש, ניצב לצד שרת החקלאות אורית נוקד. הוא דווקא רואה הרבה היגיון רב בשימור חוק המס הישן, למרות שרבים מהקיבוצים, וביניהם גם הקיבוץ שלו - שינו את עורם. "למס ההכנסה לא צריך להיות אכפת איך אנחנו מחלקים את ההכנסות בינינו, בעצם הם צריכים להיות רק מרוצים. בכל הקיבוצים המופרטים מס הכנסה מקבל יותר כסף, כי אנשים רואים את פירות עבודתם - ולכן הם לא הולכים לעבודה, אלא הולכים להתפרנס".
אבל בשורה התחתונה הקיבוצניקים משלמים פחות מסים מאזרחים אחרים, שגם הם עובדים קשה?
חרמש: "בקיבוץ מתחדש נשמרת האחריות החברתית לכל חבר וחבר. בכסף העודף הקיבוץ משתמש בכדי ליצור מערכת רווחה משלו. ראשית כל, כל המשכורות עוברות עדיין דרך חשבון הבנק של הקיבוץ שמוריד סכום משמעותי בכדי לצמצם פערים. למעשה בשביל להמשיך ולהיקרא קיבוץ אנחנו מחויבים במתן שורה של הגנות ורשתות עבות של ביטחון סוציאלי שבלעדיהן אנחנו לא יכולים ליהנות מהסטאטוס של קיבוץ מופרט.
למס הכנסה יש רווח אחד ענק מהשיטה הנוכחית - הוא צריך להתעסק עם צ'ק אחד בלבד. במקום שמס הכנסה יצטרך להתדיין עם 227 שכירים בכפר עזה, הוא מקבל מ'ברית פיקוח' דוח מס אחד. אתה יודע כמה זה נוח למס הכנסה לשבת עם גזבר אחד ולסגור איתו את כל המספרים, במקום מול מאתיים שכירים?"
יש לציין כי למרות ש'וועדת פרידה' לא הצליחה לבצע שינוי מהותי בשיטה, הרי שברשות המסים לא קפאו על השמרים. בשנת 2000 מונתה הוועדה במטרה לבחון התאמות במיסוי הקיבוצים. 'ועדת פרידה', קרויה על שם רואת החשבון פרידה ישראלי, סגנית נציב מס הכנסה דאז שעמדה בראשה ומשמשת כיום כממונה על הכנסות המדינה. פרידה ביקשה לערוך שינויים במיסוי הקיבוץ, בכדי להתאים את החקיקה והתקינה למציאות החדשה והמורכבת.
הוועדה המליצה לקבוע גבולות גזרה שקיבוצים שיחרגו מהם לא יוכלו עוד לערוך תחשיב קולקטיבי. לפיכך, שכר שוויוני יוכל להיות רק בקיבוצים בהם פערי השכר בין החברים לא יחרגו מ-25%. "פערים גדולים יותר מעידים על סטייתו של הקיבוץ ממחויבותו לשוויון" נקבע בוועדה. אלא שהמלצות הוועדה לא הבשילו מעולם לחוק, לתקנות או לנהלים ברשות המסים, והשיטה נותרה פחות או יותר כשהייתה.
לשאלותינו מדוע ממשיכים כיום מרבית הקיבוצים המופרטים ליהנות מהטבות מס של מאות מיליונים, האם יש כוונה לצמצם את מספר הישובים הנהנים מהטבות המס, בכמה מעריכים ברשות את הגבייה אותה יוכלו להשיג אם והקיבוצים ימוסו ככלל האזרחים, בחרו ברשות המסים לענות: "בשל השינויים שחלו במגזר הקיבוצי, כפי שגם עלה בסוגיות שהועלו אל ידיכם, הקים מנהל רשות המסים ועדה שבחנה את ההיבטים השונים של מיסוי הקיבוצים. הוועדה סיימה את עבודתה בימים אלה והגישה את המלצותיה. לאחר שההמלצות ייבחנו תקדם רשות המסים את השינויים הנדרשים בנושא".
בשנת 2010 מונתה ברשות המסים ועדה חדשה, בראשות פקיד השומה יובל כהן, בכדי לשוב לבחון ולרענן את ההמלצות הקודמות, ובמטרה ליצור כללים חדשים שיתאימו למציאות שכבר הפסיקה להיות חדשה. לאחר יותר משנתיים הוועדה הגישה את הדוח שנותר חסוי, והדיון בו צפוי להתקיים ברשות המסים בתחילת חודש דצמבר.
גורמים המקורבים לוועדה מציינים כי ההמלצות צפויות להיות בכיוון של החלת משטר המס החל על כלל אזרחי ישראל, גם על הקיבוץ המתחדש. מאתיים מיליון שקלים בשנה, צדק ושוויון עומדים על הכף, ההכרעה תתגלגל לממשלה הבאה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם