השלייה שנשכחה: פיתחה גידול סרטני לאחר הלידה בגלל שאריות ברחם
כשעירית ברן ניצחון ילדה את בתה הבכורה היא לא דמיינה לעצמה שהרגע המאושר בחייה כמעט יוביל לסיומם. בבית החולים השאירו שאריות שלייה בגופה, והיא הפכה במהרה לגידול סרטני מסוכן, שגם אותו נכשלו הרופאים לזהות. עכשיו היא יוצאת למאבק כדי להציל אמהות נוספות. בית החולים: "הטיפול שלנו הציל את חייה"
ועדיין, עם שם משפחה כמו "ניצחון" - ויתור לא היה אפשרות. "זה היה יום חמישי בערב. הובילו אותי למחלקה הגינואונקולוגית בבית החולים בילינסון, ושם הושיבו אותי מול הרופא והאחיות. ואז זה בא: 'יש לך מחלה שלייתית, עם גרורות בריאות, שהטיפול בה הוא כימותרפי'", נזכרת ניצחון בבשורה הקשה שמסר לה הרופא.
פוחדת להיכנס להריון פעם נוספת. ברן ניצחון צילום: רובי קסטרו
"הוא אפילו לא השתמש במילה סרטן, אבל אני כבר הבנתי לבד. העיניים שלי התמלאו דמעות, האוזניים נאטמו, וכל מה שעבר לי בראש זו המחשבה איזה מסכנה עופרי, שתצטרך לגדול בלי אמא".
ניצחון , שמעידה על עצמה כאישה חזקה ואופטימית, נשברת רק כשהיא מדברת על עופרי. "היא היתה אז רק בת שלושה חודשים. איזו אמא היא תזכור? איזה חיים יהיו לה ומי ימלא את החסר אחרי שאלך? אמרתי לעצמי: 'עירית, יש לך את הלילה הזה לבכות כמה שאת רוצה, אחרי זה את מתחילה להילחם'".
היום , שנה אחרי, כשבגופה אין עדות לתאים ממאירים, מוטרדת ניצחון שמא לא תוכל ללדת שוב, אבל בעיקר היא רוצה להביא למודעותן של נשים את העובדה, שלהשארת חלקי שלייה ברחם עשויות להיות השלכות הרות אסון. לשם כך היא מוכנה לצאת למאבק נגד בית החולים והרופאים שלא עשו די כדי למנוע את המחלה שאיימה על חייה.
הבדיקה יצאה תקינה
עירית ברן ניצחון, 30, תקציבאית במשרד "סברינה בלהסן תקשורת ויחסי ציבור", לא זוכרת בעיות מיוחדות בהריון. במשך תשעה חודשים המילה אימא התגלגלה בראשה אינספור פעמים בניסיון להפנים את העובדה, שבקרוב תחבוק בידיה תינוקת קטנה. זאת היתה אמורה להיות התקופה המאושרת בחייה.
חודש ימים בלבד הספיקה ניצחון לתרגל את האימהות, עד לרגע בו דימום מסיבי שלח אותה בחזרה אל בית החולים. "אני זוכרת שבמהלך ארוחה משפחתית ראיתי שאני סובלת מדימום שנראה לי לא תקין. בכל פעם שהנקתי את עופרי הדימום התגבר. היה לי ברור שאני צריכה ללכת למיון".
במהלך צילום אולטרה-סאונד התאמתו חששותיה של ניצחון. הובהר לה שלעיתים השלייה לא יוצאת באופן מלא, ולכן יש לבצע גרידה שתסלק את שארית השלייה מרחמה. "התאשפזתי לשלושה ימים, בהם כל הזמן שאבתי חלב לעופרי. עברתי את התהליך שבסופו נשלחה דגימה מהרקמה שהוצאה לפתולוגיה. הרופאים אמרו לי שאין לי מה לדאוג, ושמדובר בהליך שגרתי. שוחררתי לביתי, וכשתשובת
הפתולוג היתה תקינה, שמתי מאחורי את כל הפרשייה הזאת וחזרתי להיות אמא במשרה מלאה, אבל לא למשך הרבה זמן".
לאחר חודשיים בלבד, כשעופרי כבר בת שלושה חודשים, החלה ניצחון לסבול מדימום קל נוסף. "בהתחלה חשבתי שמדובר במחזור, ובבית החולים הכינו אותי לכך שייתכן שיהיה לי דימום קל. מכיוון שהרגשתי טוב, לא חשדתי בכלום, עד שערב אחד התעלפתי בבית כשעופרי בידיי. התקשרתי לרופא, שליווה אותי לכל אורך ההיריון, ובשעה 11 בלילה נסעתי אליו למרפאה".
ארשת פניו הרצינית של הרופא העידה על בעיה חמורה, אבל מלבד משפט לקוני, המתאר כלי דם מורחבים ודם ברחם, היא לא הבינה במה מדובר. "הרופא שלח אותי מיידית למיון, עברתי שוב צילום אולטרה-סאונד, והוחלט לשלוח אותי לצילום ריאות, שם התברר סופית שאני חולת סרטן עם גרורות בריאות. בהמשך נודע לי שכבר באותה דגימה שלקחו מהרחם שלי בניקוי הראשון, ניתן היה לזהות את הגידול. המחשבה, מה היה אם היו מגלים את זה בזמן, מנקרת בי כל הזמן".
בשורה קשה לעיכול, איך מתמודדים?
"הכל קורה כל כך מהר. מרגע שהחלטתי להילחם, אין זמן לרחמים עצמיים. מי שמסוגל היה להיות חזק לידי - נשאר, מי שבכה וריחם - ביקשתי שיילך. לא רציתי שיראו שקשה לי. לבכות הרשיתי לעצמי רק בשקט לתוך הכר. הכול הפך להיות מאוד פרקטי. למרות שאני הייתי החולה, ניהלתי את כולם. אחד הדברים שבכל זאת שבר אותי זו העובדה שבעלי לא היה מסוגל לשאת את הכאב והסבל שאני עוברת. הוא בסך הכל רצה משפחה נורמלית, ובמקום זה קיבל אישה חולת סרטן".
ובנוסף היה גם את עופרי לדאוג לה.
"זה לא היה פשוט. במשך כל השנה הראשונה לחייה הייתי נוכחת נפקדת. יומיים לאחר הניתוח כבר התחלתי טיפולי כימותרפיה למשך שלושה חודשים. הייתי פותחת את המחלקה בשבע בבוקר, ויוצאת בשמונה בערב. ההתנהלות בבית היתה כמו מכונה משומנת.
"התפקיד שלי היה להיות בבית החולים, בעלי המשיך לעבוד ולהביא פרנסה, ואמא שלי, חמותי וגיסתי, היו ממונות על הטיפול בעופרי. בתקופה של הטיפולים סבלתי מאוד, והיו ימים שהייתי ממש סיעודית. לא יכולתי לקום לשירותים, כל הגוף כאב לי, שלא לדבר על זה שלא הייתי מסוגלת להאכיל את עופרי, להחזיק אותה, או לקום אליה בלילה".
השקט של החודשים האחרונים, סיום הטיפולים והחזרה לשגרה מסוימת, בה היא ועופרי מתוודעות אחת אל השנייה, נעימים לניצחון, אבל למרות האופטימיות היא נזהרת שלא לשכוח איפה הייתה לפני חצי שנה. "למרות שכרגע אני נקייה, אני נמצאת במעקבים תכופים ביותר. גם עכשיו, כל פעם שאני עוברת בדיקת דם או סי.טי, אני בחששות כבדים מאוד. זה פחד נוראי שכל הזמן נמצא שם, וכמה שנראה לנו שאנחנו שולטים בחיים ויש לנו בחירה, אנחנו בעצם לא שולטים בכלום".
מסוגלת לחשוב על היריון נוסף?
"ברור שאני רוצה משפחה גדולה עם הרבה אחים לעופרי, אבל כרגע לא ברור אם אוכל בכלל ללדת שוב. מעבר לכך, אני מפחדת מאוד. זה כמו להתגרות בגורל פעם נוספת. למרות שאני אופטימית, נשארה בי סוג של צלקת שלא תיעלם בקרוב".
"רשלנות משולשת"
ההחלטה לתבוע את בית חולים בילינסון בגין רשלנות רפואית התגבשה במהלך ששת החודשים האחרונים. לברן ניצחון חשוב להדגיש, שלאורך כל התקופה היחס והטיפול של צוות בית החולים היה מקצועי ואדיב. "למרות שהסביבה לחצה עלי להגיש את התביעה, לראיון הזה אני מגיעה ללא תמיכתם. אני נחשפת על מנת שנשים יהיו מודעות לסוג הזה של הגידול, במיוחד נשים שעוברות הפלה בבית, ולא תמיד מגיעות לבית החולים".
עירית ברן-ניצחון. צילום: רובי קסטרו
"הרשלנות הראשונה שלהם היתה השארת השלייה ברחם. כל הדעות המקצועיות מצביעות על כך שזאת הסיבה שהסרטן התפתח. הרשלנות השנייה שנעשתה היא שהם לא ביקשו ממני לבצע אולטרה-סאונד נוסף לאחר הגרידה כדי לוודא שהרחם נקי ושהכל נראה תקין.
"והרשלנות השלישית היא הטעות בזיהוי של הגידול בעת בדיקת הפתולוג שלמעשה גרמה לכך שבמשך שמונה שבועות נמנע ממני טיפול ומצבי הוחמר. הכעס שלי הוא לא כלפי הרופאים אלא כלפי בית החולים וכלפי המצב שנקלעתי אליו. במקום להתחיל את חופשת הלידה שלי כמו כל אמא טרייה, הייתי צריכה להיות במלחמה על החיים שלי".
גם לדברי ד"ר רוני רביע, רופא נשים בכיר ועורך דין במשרד אילן להב ושות' המתמחה בתביעות של רשלנות רפואית ואשר משרדו מייצג את ברן ניצחון, בגידול מסוג כוריוקרצינומה, שנחשב לגידול אגרסיבי ביותר, הזמן משחק תפקיד קריטי, ומשפיע ישירות על הטיפול וסיכויי ההחלמה של החולה.
"כוריוקרצינומה הינו גידול של רקמת השלייה, שמתפתח מתאים שנוצרו בגוף לאחר הפלה או היריון מלא. רק לעיתים נדירות, כמו כאן, מתפתח גידול זה ביחד עם עובר תקין.ב-2-3 אחוזים מהמקרים הגידול ממאיר, ומתפשט גם לאיברים נוספים".
ורד קויטל, דוברת המרכז הרפואי רבין, מסרה בתגובה: "כתוצאה מהטיפול שקיבלה אצלנו נעצרה התקדמות המחלה, והיא נמצאת היום בהפוגה מלאה. המטופלת קיבלה טיפול אופטימלי עם סיכויי ריפוי גבוהים ביותר. למיטב ידיעתינו, אין שום עדות בספרות הרפואית לכך שעיכוב של שמונה שבועות החמיר את המחלה עד כדי שינוי מהלך ההחלמה. אנו מאחלים לה בריאות שלמה".
נא להמתין לטעינת התגובות
