חסימת דרכי הדמעות: דרכים לזיהוי וטיפול
בלוטת הדמעות אחראית לכ- 70% מהפרשת הדמעות. לרוב מדובר בבעיה קלה, שעלולה להתפתח לזיהום
לרוב, בעת הלידה או לאחריה, נפתח החלק הסופי של תעלת הדמעות, דבר המאפשר את מעבר הדמעות התקין וניקוזן אל האף. במידה שהוא לא נפתח, יסבול הילוד מדמעת והפרשה מוגלתית. בעת חסימה מסוג זה, שק הדמעות מתמלא בנוזל שאינו מוצא את דרכו החוצה. הימצאות הנוזל מהווה קרקע פורייה לחיידקים, שעלולים להתרבות ולגרום לדלקת של שק הדמעות (דקריוציסטיטיס), המחייבת אשפוז וטיפול אנטיביוטי.
כיצד ניתן לאבחן אם קיימת חסימה בדרכי הדמעות בתינוקות? ראשית, האבחנה מסתמכת על ההורים. הם ידווחו על דמעת תמידית, בדרך כלל בצד אחד, גם כשהתינוק אינו בוכה. בנוסף, הם יתארו הפרשה מהעין לאורך זמן. רופא העיניים יכול להיעזר בטפטוף חומר צבע מיוחד לעין וצפייה במשך היעלמותו (Dye disappearance test).
ברוב המקרים מקובל לנקוט בטיפול שמרני לבעיה זו עד גיל שנה. הטיפול כולל מסאג'ים מיוחדים, שמטרתם לגרום ללחץ על שק הדמעות ולפתיחה של איזור החסימה. לחץ זה אינו מכאיב לתינוק ומבוצע מספר פעמים ביום לפני ההנקה. במרבית המקרים (כ-90%), טיפול זה יוביל לפתיחה של החסימה ולפתרון הבעיה.
בנוסף, הטיפול כולל גם טיפות ומשחה אנטיביוטיים למניעת התפתחות זיהום. במידה שהטיפולים הללו לא הועילו, ניתן בגיל שנה לבצע שטיפה ופתיחה מידי רופא עיניים. פעולה זו מבוצעת בחדר ניתוח בהרדמה כללית ונמשכת מספר דקות.
במבוגרים מיקום החסימה מעט גבוה יותר, באיזור תעלת הדמעות. במרבית המקרים החסימה מתרחשת בנשים מבוגרות, עם התייבשות איזור התעלה הצר וסתימתו כתוצאה משינויים הורמונליים. סיבות אחרות הן מחלת סינוסים, פוליפים באף, טראומה או גידולים.
כיצד ניתן לאבחן חסימה בדרכי הדמעות במבוגרים? בעיקר לנוכח תלונות של אדם הסובל מחסימת דרכי דמעות נרכשת כולל דמעת קבועה, לרוב בצד אחד אך
אבחון בעיה זו מתבצע לרוב במרפאה. רופא העיניים משתמש במזרק בעל צינורית דקיקה באמצעותה הוא שוטף את צינורית הדמעות כדי לבדוק את מעבר הנוזל אל האף. במידה ששטיפה זו לא צלחה, רוב הסיכויים שמדובר בחסימת דרכי דמעות.
טיפול בחסימת דרכי דמעות נרכשת במבוגרים מורכב יותר מזה שבתינוקות. במבוגר לא ניתן לשחרר את החסימה על ידי פתיחה ושטיפה בלבד. הטיפול כולל ניתוח ליצירת מעקף משק הדמעות, ישירות אל האף, ללא מעבר בתעלת הדמעות הגרמית. ניתוח זה יכול להתבצע באופן חיצוני, או פנימי (אנדוסקופי).
ניתוח חיצוני (DCR) - החתך מתבצע באף, קרוב לזווית העין. המנתח יוצר פתח בין שק הדמעות והאף, ומעביר צינוריות סיליקון זעירות שמוצאות מהאיזור בתום מספר חודשים. הצלחת הטיפול גבוהה, אך נותרת צלקת קטנה באיזור האף.
ניתוח פנימי (אנדוסקופי- EDCR) - ניתוח זה מבוצע לרוב על ידי צוות הכולל רופא עיניים ואף-אוזן-גרון. הם חודרים לאיזור הפנימי דרך נחיר האף בעזרת אנדוסקופ דק, ויוצרים את הפתח בין האף ושק הדמעות, ללא צורך בחתך בעור.
גם בניתוח זה מוחדרות צינוריות סיליקון המסייעות לשמור על דרכי הדמעות הפתוחות, וכעבור מספר שבועות הן מוצאות. ניתוח זה עדיף במרבית המקרים, מכיוון שהוא נוח יותר למטופל ולא מותיר צלקות.
חסימת דרכי דמעות בתינוקות ובמבוגרים, היא בעיה שיכולה להוות מטרד בצורתה הקלה, אך מנגד עלולה להוביל לסיבוכים כגון דלקות וזיהומים קשים. אבחנה וטיפול מתאימים, יכולים לפתור את בעיית החסימה, לשפר את איכות החיים ולמנוע סיבוכים אפשריים.
הכותב הוא רופא עיניים בכיר במרכז הרפואי עיניים ובבית החולים קפלן ברחובות
נא להמתין לטעינת התגובות
