אילמות סלקטיבית: כשהילד שלך לא מדבר
לילד אוצר מילים רחב, עם ההורים הוא מדבר כל הזמן, אבל כשיוצאים מפתח הבית הוא שותק. גם לכם זה קורה?
הילד שלא מדבר בגן צילום המחשה: רענן כהן (למצולמים אין קשר לידיעה)
הכל התחיל לפני שלוש שנים כשנכנסנו לגן חדש. כל ההתחלות קשות ובאמת הפרידה בבוקר כללה בכי רב. חודש ספטמבר היה לא קל בכל. ואז הגיע אוקטובר, והגננת אמרה לנו בוקר אחד ש"הילד לא אומר מילה בגן".
ואנחנו מבולבלים. לא מבינים. הילד מדבר בבית בלי הפסקה, יש לו אוצר מילים רחב, הוא התחיל דבר בגיל שנתיים - הכל היה לכאורה תקין. התחלנו לשוטט באתרי אינטרנט שונים ונתקלו לראשונה בצמד המילים "אילמות סלקטיבית". מדובר בתופעה נדירה יחסית שגם הגננת לא שמעה עליה - רק אחוז אחד מהילדים סובל ממנה.
התחלנו לקבל מסרים מהצוות הטיפולי בגן ומהסביבה ש"עד החתונה זה יעבור", "הוא סתם מתבייש", "תנו לו את הזמן שלו", או "תכבדו את השקט שלו". עבר חודש, ועוד שלושה חודשים, והשתיקה התחילה להתפשט בצורה רחבה יותר.
הילד לא דיבר אצל הסבתא אם הדודה נמצאת, הוא לא דיבר עם ילדים של חברים, התחיל לשתוק מרגע הכניסה למכונית בדרך לגן. התחילה להיווצר חוקיות לא ברורה של מתי ואיפה הוא שותק. בכל מקום בו שתק פעם אחת - הוא לא חזר לדבר בו.
החרדה שולטת
התחלנו להתייעץ עם מטפלים. נפגשנו עם פסיכולוגית הגן שדיברה על ניסיון שליטה של הילד במציאות שלו - תופעה שנקראה בעבר אילמות אלקטיבית מתוך הנחה שהילד בוחר לא לדבר. הלכנו איתו לרכיבה טיפולית (הילד נהנה אבל המשיך לא לדבר), קלינאית תקשורת (שנפרדה מאיתנו לאחר שני מפגשים בטענה שלילד אין בעיה שפתית).
כל הזמן הזה הידהדה השאלה "למה הוא לא מדבר ומתי כבר ירד מהעץ הגבוה עליו הוא טיפס?". יצאנו לחופשה בת שבוע עם חברים, והילד המשיך לשתוק ולא לדבר איתנו שבוע שלם. רק כששבנו הביתה ופתחנו את הדלת לאט לאט חזר הדיבור. הבנו שככה אי אפשר להמשיך והתחלנו בטיפול ממוקד בחרדות.
למדנו על חרדה, מאפייניה, על כך שאילמות סלקטיבית היא סוג של חרדה חברתית. הבנו שהילד לא מנסה
לשלוט בנו או במציאות - החרדה היא זו ששולטת בו. כבר לא היתה בנו אשמה על השתיקה שלו. כל המשפחה התגייסה לשיטת הטיפול שביסודה עומדת חשיפה מדורגת ומבוקרת לגורם הפחד.
בהתחלה הוא הזיז את השפתיים ולא הוציא קול. אחר כך הילד התחיל להפיק צלילים בודדים, מילה, משפט. לאחר שלושה חודשים - הוא חזר לדבר בגן. הטיפול באילמות סלקטיבית לימד את כל המשפחה שיעור בהתמודדות עם פחדים ואומץ. כי כשאנחנו נכנעים לחרדה ומוותרים לילד - אנחנו מוותרים עליו.
היום, שנתיים לאחר הטיפול, לקראת עליה לכיתה א' ובתום שנה בגן חדש, הוא מדבר בחופשיות בכל מקום ועם כל אחד. הילד שלי הוא עדיין החייכן בגן, אבל עכשיו הגננת צריכה להעיר לו מפעם לפעם שיהיה בשקט ושייתן לעוד ילדים להתבטא.
הכותבת היא מאמנת אישית ומנחת הורים לילדים הסובלים מאילמות סלקטיבית
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם