תורת הקבלה: לימוד ערכי סובלנות בגיל הרך
ילדים לומדים להיות סובלניים כלפי האחר מתוך חיקוי דפוסי ההתנהגות של ההורים. את יום הסובלנות, שחל השנה בתאריך 9.11, מציינים ביום הזכרון השנתי להרצחו של יצחק רבין, ובטח לא במקרה. הנה קליפ מיוחד המשודר בערוץ הופ! שכדאי להראות לילדים וכמה טיפים שיעזרו לכם להעביר להם את המסר
הנה פרק מיוחד בסדרה רחוב סומסום המשודרת בערוץ הופ! שעוסק בהתחשבות בקהילה ובמניעת אלימות ואחריו מאמר של הדר קוגל, מנחה בכירה ומורה במדרשה של מכון אדלר, על הדרכים לטעת בילדים ערכים של סובלנות. קריאה נעימה.
לפרקים נוספים בסדרה רחוב סומסום, כנסו לערוץ הופ!
אבא שלי לוקח אותי לפינת הרחוב התל אביבי שליד ביתנו. שם עובד מנקה הרחובות - אדם נמוך קומה שרגלו האחת קצרה מהשנייה, ראשו גדול. אני מתבוננת בסקרנות על "האיש המוזר" ואבי אומר לי: "תראי תראי איך האיש הטוב הזה מנקה
אני הייתי עסוקה במראהו החריג של האיש ואילו אבי היה עסוק בלהעביר לי ערכים וללמד אותי שלכל אדם שונה במראהו ונחות בעבודתו יש מה לתרום לי ואני רק צריכה לגלות את היופי.
הזיכרון הפרטי שלי מגלם בתוכו רעיון עקרוני בתיאוריה של ד"ר אלפרד אדלר, לפיו כל בני האדם באשר הם, שווים בערכם. כמובן שיש הורים ויש ילדים, יש גדולים ויש קטנים, יש מנהיגים ויש מונהגים וכו' אך לכל אדם יש זכות להישמע ואפשרות להביע את עצמו בדרך של אמירה, נתינה, מועילות.
גם תינוק יכול לתרום חיוך ובכך להועיל להוריו, ילד בן 3 יכול להביא לאמא את המפתחות ובכך להועיל ולתרום. ואם אנחנו ההורים נשקף ונאמר: "עזרת לי מאד בזה שמצאת את המפתחות", ירגיש הילד שלנו שערכו שווה לשלנו גם אם הוא נמוך וקטן. רעיון זה יוביל אותו החוצה לחיים שבהם גם הקטן יכול להרגיש ולהיות שווה ערך.
אם אנחנו רוצים באמת ללמד את הילד סובלנות וקבלה, כל מה שעלינו לעשות הוא לבדוק את עצמנו: איך אנחנו מקשיבים לילד? האם אנחנו מעבירים חווייה של כבוד בזוגיות שלנו? איך אנחנו מתמודדים עם דעה שאינה תואמת את תפיסת העולם שלנו? איך אנחנו משוחחים ביננו? האם אנחנו מוצאים את הטוב שבבני האדם סביבנו או שאנחנו מגיבים בשיפוטיות ובביקורת על הכל?
אלו שאלות קשות וחשובות. הילד לומד ערכים לא מתוך שנגיד לו: "תהיה סובלני לחבריך" אלא מתוך חיקוי דפוסים של ההורים.
אז ראוי וכדאי ללמד את עצמנו תחילה לקבל את עצמנו - לקבל את העובדה שלעיתים איננו מושלמים ולא לפחד להציג דמות לא מושלמת לילדינו: כן, גם הורה טועה ונכשל לעיתים והעיקר הוא להעביר את המסר שאפשר באומץ להתגבר ולהמשיך הלאה, ללמוד לקבל דעות שונות ולכבד את השונות.
כי כשאנחנו אומרים לילד שלנו: "צריך להתנהג יפה לחברים" אבל מתווכחים עד זוב דם עם כל מי שחושב אחרת מאיתנו, הילד שלנו לומד מההתנהגות ולא מהאמירה!
שיחה ליד שולחן האוכל למשל, מספקת זמן נעים של העברת מסרים וערכים אגב חלוקה בחוויות היום.
יש גנים ובתי ספר המשלבים כיתות/ילדים כבדי שמיעה וראייה, שמצמידים אליהם בחלק מהזמן ילדים שומעים שיילוו אותם. נתקלתי בהורים שהתנגדו לכך שילדם יסומן כמתחבר עם ילד חריג, וכאן חשוב להפנות תשומת לב לכך שאין כמו חיכוך יום יומי עם השונה והאחר לפיתוח סבלנות, סובלנות, קבלה וגמישות התנהגותית.
ועל כן, אנא, כהורים, עודדו התנדבות עם אוכלוסיות שונות. כך יוכלו ילדיכם לגלות שלעזור לחלש זה גם לקבל הרבה מאד, ושהיכולת לתת מרחיבה ומפתחת את האישיות.
ממליצה בחום לקבל כל דבר שנראה לכם מובן מאליו, שלא כמובן מאליו: להקפיד לומר מילים חמות וטובות אחד לשני, לשים לב למאמץ ולהשקעה, לומר לשני אחים: "היה לי נעים היום לראות אתכם משחקים אחד עם השני". כל זה שווה פי כמה מלתת להם הרצאות על יחסי אחים.
הדר קוגל, היא מנחה בכירה ומורה במדרשה של מכון אדלר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם