כשהלידה מסתיימת באסון: רשלנות רפואית בלידה
יש לידות שנגמרות בדמעות של כאב וצער: מאות תביעות על מקרי רשלנות רפואית הוגשו בשנים האחרונות נגד בתי החולים. מה אפשר לעשות כדי למנוע אסון? (רמז: לשכוח מנימוסים והליכות). תחקיר מיוחד
"אני כועס, אבל זה לא יחזיר את הילד. אני לא רופא ולא מבין בזה, אבל שמישהו יסביר לי, למה חיכו עשרים שעות לפני שהכניסו את אשתי לחדר הניתוח"? אומר חיוט (32), עובד בחברת מחשבים. הוא ואשתו (המבקשת לא לחשוף את שמה) הגיעו לבית החולים במרכז הארץ בשבוע ה40- להריון, עם חשד למיעוט מי שפיר. הם מעידים כי עברו את כל הבדיקות, ידעו שההריון תקין, וציפו בכליון עיניים להולדת בנם הראשון. דבר לא הכין אותם לקראת האירוע הנורא שהתרחש בחודש יולי השנה.
בעודם מנסים להתאושש מהכאב, הם בטוחים שאת הטרגדיה הזו היה ניתן למנוע. "שלחו אותנו לבית החולים (מאחר שטרם הוגשה תביעה משפטית, אנו מנועים מציון שמו של בית החולים, א"ע), הכניסו את אשתי לחדר לידה, נתנו זירוז.
אשתי הרגישה לא טוב, הקיאה ואיבדה הרבה נוזלים. וכל הזמן הזה אמרו לנו שהכל בסדר, שזה קורה כל הזמן. רק כשהתחלפה משמרת אחר הצהריים, אחד הרופאים זיהה בעיה עם המוניטור. החליפו מכשיר כמה פעמים, עד שהתברר שהבעיה לא במכשיר, אלא בעובר.
"הוציאו אותי החוצה ואמרו שיקראו לי עוד מעט. אבל הזמן חלף, ושום דבר לא קרה. עד שנכנסתי ללא רשות לחדר הניתוח, ושם אמרה לי האחות הראשית שיש סיבוך בלידה" יוסי נאנח בצער. "בצד ראיתי כמה אחיות עומדות ובוכות. הבנתי שאיבדתי את התינוק. "היום אני חושב שהיינו צריכים לבקש שמישהו בכיר יותר יבדוק אותה ושיתן את הדעת. להורים צעירים שממתינים ללידה אני אומר שאם רואים את סימן המצוקה הכי קטן שיש להיות יותר מעורבים, לבקש, אפילו לצעוק אם צריך."
כ140-160- אלף לידות מתבצעות בישראל מדי שנה בעשור האחרון. מרביתן מסתיימות בטוב - אם ואב מאושרים שחובקים תינוק בריא. אבל במקרים מסוימים הלידה עלולה להסתיים אחרת. אלה מקרים דרמטיים, שמותירים חלל וכאב עצומים בקרב ההורים שאיבדו את תינוקם, כשלעתים נגרם לאם נזק בלתי הפיך.
גם הרופאים המעורבים באירוע נושאים צלקת ותחושות קשות, ומובן שפרסום המקרים בתקשורת מעורר חרדה בקרב כל מי שנמצאים לקראת לידה או חושבים להרות.
בשנת 2010 הוגשו למשרד הבריאות 64 תלונות על חשד לרשלנות רפואית במהלך לידה. על פי הערכות שמסרו עורכי הדין המתראיינים לכתבה, מדי שנה מוגשות לבתי המשפט בישראל מאות תביעות בגין רשלנות רפואית בלידה, אלא שרובן מתייחסות לאירועים שאירעו בשנים עברו. לדברי דוברת משרד הבריאות, "עד שהתלונה, הדיווח או המקרה לא מתבררים ועד שלא מוכיחים אחרת, לא ניתן לקרוא להם רשלנות רפואית."
"אנחנו נמצאים בחדר הלידה כדי לגרום אושר, כדי שנשים בריאות תלדנה ילדים בריאים, אבל לצערי יש מדי פעם תוצאות לא רצויות. בחלק מן המקרים מתברר בדיעבד שאלה היו מצבים שניתן היה למנוע ושהרופא הפעיל שיקול דעת מוטעה," אומר פרופ' אריה הרמן, יו"ר איגוד הגינקולוגים ומנהל מחלקת נשים ויולדות במרכז הרפואי "אסף הרופא." "כרופאים אנחנו נמצאים בחזית העשייה, וצריכים לקבל החלטות תחת לחץ. למרבה הצער, טעויות אנוש הן בלתי נמנעות."
לכאורה נדמה שטעויות אנוש אמורות להצטמצם בזכות הטכנולוגיה והקידמה הרפואית, אבל מתברר שדווקא הטכנולוגיה עלולה להיות הסיבה לתקלה, כפי שעולה לכאורה מסיפורה של משפחת חיוט. ובכלל, מתי מדובר בטעות אנוש ומתי ברשלנות וזלזול בחיי אדם? פרופ' הרמן מסביר כי אחת הבעיות הקשות ביותר שבהן נתקל הצוות הרפואי היא פענוח ממצאים במוניטור. "צריך להבין שהמוניטור לא פותר את כל הבעיות, ושלא תמיד ניתן לזהות בצורה נכונה את מצוקת העובר."
לדבריו, ישנם מחקרים המוכיחים כי מומחים שונים יכולים לפענח באופן שונה, אפילו מנוגד, את אותו המצב, על כל הההשלכות הכרוכות בכך.
אם כך, איך יודעים מה האמת, ומי קובע מתי זו רשלנות? עו"ד שי פויירינג, מומחה לרשלנות רפואית: "לידה היא תהליך טבעי, אבל יש בו המון סיכונים. אם ניתן לצפות ולטפל בסיבוך, כמו היפרדות שליה או קרע ברחם, או כריכה של חבל הטבור - ולא עשו זאת, זו רשלנות רפואית. כשהצוות לא מזהה בזמן או לא נותן לזה מענה נכון, כלומר כשהצוות לא נהג בצורה סבירה."
"רק בית משפט יכול לקבוע אם התרחשה רשלנות או לא, על סמך הערכה מה היה רופא סביר נוהג לעשות באותן נסיבות. ויש גם הליך בדיקה של ועדה שמונתה על ידי משרד הבריאות," אומר פרופ' הרמן וקובל על כך שלא אחת ידיעות דרמטיות מתפרסמות בתקשורת, ו"גורמות לציבור לחרוץ דין, בלי להכיר ולדעת את פרטי המקרה."
רחל מדלסי (43), מזכירה תושבת ירוחם, נשאה ברחמה הריון בסיכון שכלל ליווי צמוד של רופאה מומחית, נסיעות מדי יום לבאר שבע לקבלת זריקות והרבה דאגות. לכן, כשבבוקר השבוע ה24- היא הגיעה למרפאה עם כאבים חדים, רופא הנשים שלה אמר לה "לטוס לבית החולים" ורשם על ההפניה באותיות גדולות "דחוף מאוד," מספרת רחל.
בבית החולים לא התרשמו שיש דחיפות ולאחר בדיקה קצרה ביקשו מרחל להמתין. האישה העדינה ("אני לא אוהבת לצעוק ולא עושה מהומות"), ישבה על הספסל במסדרון במשך כשש שעות, עד שרופאה התפנתה לבדוק אותה.
כשהרופאה הבינה שרחל נמצאת בלידה, ויש פתיחה של צוואר הרחם, היא נכנסה ללחץ והתחילה להאשים את רחל ובעלה ישי. '"איפה הייתם עד עכשיו?' היא צעקה עלינו. 'הייתי פה,' אמרתי לה, 'איפה אתם הייתם,"'? מספרת רחל, אם לארבעה ויולדת מנוסה.
לדברי הבעל ישי 46)) עורך דין במקצועו, "זו לא הייתה הפשלה היחידה. השכיבו את אשתי בחדר מרוחק, וכשהלידה התחילה למחרת בבוקר לא היו ערוכים לקלוט את התינוק שנולד במשקל 630 גרם. עד שהופיע רופא והריץ אותו לפגייה, נוסף לו נזק."
התינוק נפטר לאחר תשעה ימים. "בית החולים טוען שלא עשינו מספיק כדי שיקבלו אותנו בזמן. הדרך שבה הם מגלגלים את האחריות עלינו מקוממת ומרגיזה. אם הייתי מתפרץ ומרביץ לרופא, אולי הם לא היו אומרים כך. אבל אנחנו אנשים תרבותיים, לא אימפולסיביים, לא צועקים ולא תוקפים," כועס ישי.
"האמנתי שהרופאים יודעים מה עליהם לעשות, ושאני יכולה לסמוך עליהם. הלקח שלנו הוא שצריך לצעוק. רופאים הם בני אדם והם יכולים לטעות," מוסיפה רחל.
האירוע התרחש בחודש פברואר בשנת ,2009 באחד מבתי החולים הגדולים בארץ. בימים אלה מתחילים בני הזוג לנהל תביעה משפטית נגד בית החולים, באמצעות עו"ד פויירינג.
"כשמיילדת אחת מטפלת בשלוש או ארבע יולדות, זה בהחלט עלול להשפיע על תוצאות הלידה, בעיקר כשמדובר במקרים מורכבים יותר, או שלא ניתן מספיק מענה לצד הרגשי של היולדת. לדעתי, מיילדת צמודה לכל יולדת זה לא פינוק, זו דרישה ריאלית ולגמרי מוצדקת," מדגישה דורית קרייזר, מיילדת מוסמכת.
"אין ספק שהרופאים והמיילדות רוצים בטובת האישה. הם לא באים להזיק, אבל הם מותשים, עובדים בתנאי לחץ, וחלק גדול מהמקרים קורה בגלל היעדר כוח אדם ומיעוט שעות שינה," אומר עו"ד פויירינג, "לכן הגישה שאומרת 'אני מפקיד את גופי בידכם' אינה נכונה. קל להיעלם במערכת ולא להישמע.
אישה צריכה לעמוד על שלה. לדבר עם רופא, להתקבל בדחיפות, לקבל מיטה, להיבדק. להתערב ולהשפיע. אומרים שזו גסות רוח שיכולה לעורר את זעם הצוות, אבל גם הצוות צריך להבין שזו דרכה של האישה לשמור על עצמה."
הצרות יכולות להתחיל הרבה לפני הלידה, אבל להתגלות רק אחריה. למרות שלל הבדיקות שנשים ישראליות עוברות בהריון, ישנם מצבים שלא מתגלים במועד.
בשנת 2009 חייב בית המשפט המחוזי בירושלים את אחת מקופות החולים "מכבי" לפצות ב1.43- מיליוני שקלים ילד שנולד עם צלע חסרה ומומים בגפיו העליונות, משום שהגינקולוג לא הציע לאמו לבצע סקירת מערכות מורחבת, שבה המומים היו יכולים להתגלות.
תביעה נוספת, שהתבררה בשנת ,2008 היא של הורים לילד שנולד עם מום בלב ואמה ימנית חסרה. גם במקרה הזה הנתבעת הייתה קופת חולים "מכבי" , שחויבה לשלם להורים סכום כספי שיאפשר להם לשאת בהוצאות גידולו של ילדם הנכה.
עילת התביעה בשני המקרים הייתה "הולדה בעוולה." זהו מושג משפטי שמשמעו אירוע שבו נולד תינוק פגוע, שאלמלא רשלנות רפואית לא היה נולד בכלל. נדמה כי מקרים כאלה היו יכולים להימנע לו היו מבוצעות כל הבדיקות במועד, אבל עולה מהם שהטכנולוגיה אינה חזות הכל.
"לא הכל אפשר לזהות, כי לא בודקים את התינוק כל שבוע. גם כשעושים את כל הבדיקות במועד, לא מקבלים תעודת ביטוח. הריון הוא הליך התפתחותי, והליקוי או המחלה יכולים להתרחש שבועות אחרי שהבדיקה בוצעה, כך שאין סיכוי לאתר אותם בזמן," מדגיש פרופ' רוני טפר, מנהל יחידת האולטרסאונד במרכז הרפואי "מאיר" ויו"ר החברה הישראלית לאולטרסאונד.
זה נשמע כמו תירוץ שמנקה רופאי נשים מאשמה, אם כך בשביל מה לעשות בדיקות בכלל?
"ממש לא מנקה מאשמה, וזה יהיה חסר אחריות לוותר על האולטרסאונד. מצד שני, שוגה מי שחושב שהוא קונה לעצמו שקט בבדיקה יקרה אצל מומחה גדול עם מכשיר מפואר. כשקורה משהו, מחפשים אשמים. אבל לא כל מום הוא רשלנות. וזו הסיבה שמרבית התביעות נדחות," אומר פרופ' טפר. גם במקרי "הולדה בעוולה" הפוסק הבלעדי הוא בית המשפט. לדברי פרופ' טפר, מדובר בעשרות מקרים בודדים בשנה של הרשעות, מתוך אלפי תביעות שמוגשות.
לאחרונה הוקמה ועדה ציבורית בראשות השופט בדימוס אליהו מצא, כדי לבחון את שאלת תביעות הנזיקין מתחום הרשלנות הרפואית ב"הולדה בעוולה." אחד המסמכים שהוצגו לוועדה הכיל נתונים שנאספו מקופות החולים, שעל פיהם הוגשו בין השנים 2010-2005 יותר מ600- תביעות משפטיות, כשני שליש מהן עדיין מתנהלות בערכאות השונות. מתוך שליש המקרים שנדונו, נפסקו לתובעים פיצויים בסכום ממוצע של
אז מדוע לא מזמינים את האם לבדיקה נוספת ביום המחרת?
פרופ' טפר: "יש נהלי עבודה, ניירות עמדה והגדרות שנקבעים על ידי מוסדות רפואיים רשמיים, משרד הבריאות וכדומה. בסקירת מערכות, למשל, לא אמורים לבדוק אצבעות. ואם חלילה נולד ילד עם ארבע אצבעות ורוצים לתבוע, אין לזה הצדקה. לא צריך לספור אצבעות, זו ההנחיה."
איך קובעים מתי זו טעות של הרופא ומתי מדובר ברשלנות?
"יש טעויות, ויש עבודה שלא לפי נהלים. הבדיקות שלנו מתועדות. אפשר להכריע אם רופא עבד מסודר לפי הפרוטוקל ולא גילה מום שקשה לזהות, או שהתרשל בבדיקה לא מקצועית ולא רצינית. אם הרופא לא מצליח לראות איבר מסוים, עליו לכתוב זאת בדו"ח. אני נוהג במקרה כזה לבקש מהאישה לחזור כעבור שעה, או למחרת או כעבור שבוע. כי אם לא ראיתי איבר, זה מחייב סדרה של בדיקות.
יש פה אחריות. יש מומים שלא יעלה על הדעת שרופא לא יזהה, אבל המציאות היא שיש כ6-2- אחוזים של מומים שלא ניתן לזהות. מחציתם יכולים להיות קשים. אנחנו עלולים לטעות, אבל אנחנו לא רשלנים. ואנחנו מתייסרים אם מתברר לנו שטעינו, לכן צריך להבין שהמוטיבציה שלנו לא להתרשל היא גדולה מאוד", מבהיר פרופ' טפר.
לדברי פרופ' טפר, עורכי דין רבים "יקחו מקרה שאין בו עילה לתביעת רשלנות, אבל יטעו את הלקוח לחשוב שיש, וינפחו את המקרה. בעיני זו רשלנות מקצועית מצדם של עורכי הדין." "אין ספק שלעתים מוגשות תביעות שלא היה מקום להגיש, אבל הניסיון לבוא ולהאשים את ציבור עורכי הדין אינו הגיוני. עורך דין מקבל שכר טרחה באחוזים מסכום התביעה. הוא לא היה משקיע כל כך הרבה עבודה אם לא היה חושב שיש סיכוי לפיצוי כספי," מגיב לדברים עו"ד פוזנר.
עו"ד פוזנר מבקש להבהיר שמדובר בתהליך שלוקח שנים, ומתאר את חיי ההורים הנפגעים סביב הילד וצרכיו. "ההורים בהלם, לידת הילד הפגוע היא הפתעה שקשה לעכל. בנסיבות כאלה פגישה עם עורך דין לצורך הגשת תביעה נראית כמו הדבר הכי פחות חשוב. כשכבר מקבלים ייעוץ משפטי, לוקח כמה שנים עד שהתביעה מוגשת, כי עורך הדין צריך לאסוף חומרים וחוות דעת רפואיות.
בממוצע, מדובר בתהליך שאורך 8-7 שנים, עד שמתקבלת הכרעת הדין וההורים זוכים לפיצוי. מערכת בתי המשפט עמוסה וצריך לקחת זאת בחשבון. לבתי החולים ולקופות החולים יש יכולת עמידה משפטית - החוליה החלשה היא ההורים, שצריכים לממן את הטיפול בילד, ולעתים נשברים ומסכימים לפשרה."
עו"ד פויירינג מבהיר, כי אמנם במקרה של פשרה ההורים זוכים בפיצוי הכספי, אבל המשמעות היא שבית החולים או קופת החולים מנוקים מאשמה ואינם לוקחים אחריות למקרה. "זה התנאי שנכפה על אנשים שרוצים לסיים את התביעה ולשים את הפרק הזה מאחריהם. בעיניי, זה לקוי מבחינה ציבורית. אין רע בזה שבית חולים לוקח אחריות ומודה שהייתה תקלה, וישנם מקרים שבהם פשוט צריך להגיד 'סליחה.' אני מאמין שהתנצלות תקדם את הרפואה, ותוריד את המוטיבציה של אנשים לתבוע".
כנסו לפייסבוק של להיות הורים והשארו מעודכנים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם