סוגרים חובות: סמכות הורית - עצות מהשטח
לקראת יום זכויות הילד הבינלאומי בדקנו אילו זכויות 'בלתי כתובות' הוספנו לילדינו בשנים האחרונות, ואיך זה שאין זכר לחובות של ילדים ובני נוער אלא רק לחובות שלנו כהורים. איך מחזירים את ה"סמכות ההורית" למושג שאפשר לקיימו בשטח ולא רק לדבר עליו? כמה עצות מועילות להורים המבולבלים וגם קליפ ששווה להראות לילדים
לפרק המלא, כנסו לאתר הופ!
הילדים של היום מודעים היטב לזכויותיהם. הם מכירים את אמנת זכויות הילד הבינלאומית, אולי אפילו למדו עליה בבית הספר, אבל הם מכירים גם את הזכויות הבלתי כתובות שהענקנו להם מרגע לידתם. אותן זכויות שהמציאו "רגשות האשם" שלנו והשאיפה להיות "ההורה המושלם".
הילדים הורגלו לכך שיש להם זכויות - והרבה. לעתים הם אפילו משוכנעים "שהכול מגיע להם". מצד שני, המבוגרים כבר הספיקו לשכוח כי לילדים האלה יש גם חובות: הורים כבר לא יודעים מה הם רשאים לבקש מילדיהם ומה לא, כאשר מעל ראשם מרחפות אותן "זכויות בלתי כתובות" של ילדיהם.
אז איך יודעים היום מה מותר ומה מוגזם? מי קובע את הגבולות? ואיך מחזירים את ה"סמכות ההורית" למושג שאפשר לקיימו בשטח ולא רק לדבר עליו?
כמה תשובות לשאלות שיכולות לצוץ בכל בית:
כאשר הורה מבקש מילדו לעזור במטלות הבית הוא בעצם מעביר לו מסר שבמשפחה שלנו יש לכל אחד זכויות וחובות וכי כל אחד תורם את חלקו על מנת שנחיה באווירה נעימה וכבוד הדדי. שום דבר לא מובן מאליו. העזרה בבית מפתחת אצל הילד עצמאות ואחריות לסביבה שבה הוא חי לצד התחשבות באנשים לצדו.
אורח החיים במשפחה מדמה את החיים בחברה ובקהילה, ולכן חשוב מאוד לחנך ילדים לסייע האחד לשני וליטול חלק בהתנהלות היומיומית של המשפחה. עם זאת, מתבגרים רבים מתרעמים כאשר מבקשים מהם לסדר את החדר, להוריד
המינון הנכון נקבע על פי הצורך והיכולת של בני המשפחה, ובדרך כלל עדיף לגלות גמישות ולעשות תורנויות, כך שהמטלה לא תהפוך לעונש או לנטל אשר "נופל" רק על הורה אחד או ילד אחד. הרבה יותר קל כאשר מתחלקים באחריות ומתאימים את המטלה ללוח הזמנים של בני המשפחה. אם למשל, הילד חוזר מאוחר מבית הספר, ממשיך לאימון ספורט, משם לשיעור פרטי ואז מגיע הביתה תשוש וצריך להכין שיעורים ולהתכונן למבחן - כמובן שבמקרה כזה ראוי שנתחשב בו ולא נתעקש שהוא ירוקן מדיח.
ילד או ילדה בגיל 12 יכולים לשמור או לטפל מדי פעם באחים הצעירים, אך כמובן חשוב שהדבר ייעשה באופן אחראי. השאלה היא בני כמה האחים הצעירים, לכמה זמן הילדה נשארת עם אחיה ומה הציפיות של ההורים.
ברור שזה לא יהיה אחראי מצד הורים להשאיר ילדה בת 12 לטפל בתינוק או בפעוט בן שלוש. באופן עקרוני, השהות המשותפת של אחים, דווקא כשהם לבד וההורים לא נוכחים, עשויה לחזק את הקשר ביניהם. הרבה הורים מספרים שילדיהם נוטים לריב ולהתעמת רק כאשר הם בסביבה. כאשר משאירים אותם לבד הם מתנהגים למופת, דואגים ועוזרים אחד לשני.
דמי כיס הם סכום כסף, קטן בדרך כלל, הניתן על ידי הורים לילדיהם כדי לאפשר לילדים קנייה לפי בחירתם. דמי כיס ניתנים לרוב לילדים בגילאים בוגרים מספיק כדי שיבינו את משמעות הכסף ויוכלו לעשות חשבונות פשוטים - אך צעירים מכדי לעבוד באופן מלא לפרנסתם (סביב טווח הגילאים 18-6).
מטרתם של דמי כיס היא לפתח אצל הילד עצמאות, אחריות וצרכנות נבונה. הקשר בין מתן דמי כיס לבין דרישות הוריות קשור לנושא הרחב יותר של הצבת גבולות במשפחה. בעניין הזה, היינו רוצים שהילד יבין את מהות הדרישה וחשיבותה וימלא את תפקידו ממקום בוגר ואחראי.
כאשר הילד לא ממלא אחר דרישות מסוימות של ההורה, כמו למשל לסדר את החדר או לחזור בשעה מסוימת הביתה, יש לנהוג איתו בדיוק כמו במקרים של הצבת גבולות: לערוך מראש תיאום ציפיות שבו הם מבהירים לילד מה הדרישה שלהם, לשוחח עם הילד ולוודא שהוא הבין מה עליו לעשות, ולסכם יחד איתו מה עושים במקרה שהוא לא יעמוד בדרישה. יש כאלה שיסכמו ביניהם שאי עמידה בדרישות או במטלות הבית יבוא לידי ביטוי במניעת דמי כיס.
ללכת ברגל זה לא עונש. אם הילד בוגר מספיק ומדובר במרחק שהוא יכול ללכת ברגל, עדיף שילך בעצמו - לבד או עם קבוצת חברים. אפשר גם לעשות תורנויות עם ההורים של החברים בכל הקשור להסעות.
הרבה הורים מחלקים את זמנם בין קריירה לבין הבית והמשפחה, וזה לא קל. כהורים אנו חווים לחצים רבים ואנו כמובן שואפים להיות הורים הכי טובים. זמן איכות עם הילד זה זמן שבו אנו עוצרים את מרוץ החיים כדי לראות את הילד שלנו ולהקשיב לו. זו הזדמנות - זו זכות ולא חובה!
לזמן האיכות עם הילד יש השלכות משמעותיות על הקשר והתקשורת בין ההורה לבין הילד, על איך שהילד תופס את הוריו, על המעורבות של ההורה בחיי הילד, על היכולת להיות שם כשהילד גדל ולעזור לו להתפתח בצורה מיטבית.
בספרות המקצועית ישנם ממצאים רבים לכך שנוכחות הורית וזמן איכות משפיעים על ההתפתחות של הילד, על המוטיבציה שלו ועל התנהגויות סיכון. לכן, בהחלט עדיף לפנות זמן אמיתי ולהיות שם עם הילד.
דליה אלוני היא פסיכולוגית חינוכית, מומחית באבחון וטיפול בילדים ונוער, ומנחת צוותים חינוכיים וקבוצות ילדים והורים מטעם "עשר פלוס – מגזין אינטרנט להורים למתבגרים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם