מי מפחדת ללדת?: איך תתמודדי עם עוצמת הכאב
לידה ראשונה? שניה? שלישית? לקראת כל לידה מתגברים הפחדים והחששות. התמודדות נכונה עם הפחדים תפחית את עוצמת הכאב. הנה כמה דרכים לעבור את הלידה בשלום
פחדים יכולים אף להתבטא במצב גופני בו המערכת אינה מייצרת את ההורמון שמקדם את הלידה ובמקומו מפרישה הורמון שעוצר את הלידה. כך, לעיתים, אנו עדים ללידות ארוכות, ו/או עם סיבוכים והתערבויות, כגון שימוש בזירוז, שימוש בואקום, וניתוחים בלתי רצויים.
איך התמודדתן עם ההריון והלידה? שתפו אותנו
כמו כל רגש שלנו, גם הפחד מבקש שיכירו בו. נשווה את קשת הרגשות שלנו לגן ילדים כשכל רגש מייצג ילד בגן. כל ילד זקוק שיראו אותו. ילד שאינו מקבל יחס, יחפש להראות ולהשמע בכל מחיר. נשווה את רגש הפחד לילד שובב. אם לא יקשיבו לו הוא יעשה יותר רעש. אם יוציאו אותו מהחדר הוא ידפוק על הדלת.
חששה של ההריונית לשתף את האחר בחרדותיה, נובע מכך שבעידן בו לרפואה יש (כביכול) תשובות לכל בעיה כמעט, כל מה שיוצא משליטה נחשב לא לגיטימי להודות בו.
לעיתים הפחד כל כך גדול, עד כי נשים בהריון חוששות שאם יפתחו את הנושא, הוא ישתלט. זוהי תחושה בלבד אך היא חזקה עד כדי חוסר יכולת להתמודד או להכיל את הפחד. חוסר היכולת לשתף גורם לנשים רבות לחשוב שהן יחידות במערכה ומוסיף לחרדות השונות גם תחושת בדידות גדולה.
פחד מלידה יכול להיות קשור לרתיעה מהכאב הגופני. בחברה אשר משמיצה כאב ונלחמת בו, יש פחד רב מהצירי הלידה. פחד זה גורם למתח ובכך עשוי לעכב את הלידה. לעיתים הכאב הרב של הצירים בתחילת הלידה מלחיץ את היולדת שחוששת מהתגברות הצירים בהמשך ומכניס את הגוף למתח. לעיתים, בשל הלחץ הרב, ניתן האפידורל בשלב מוקדם מדי, מה שעלול לעכב את הלידה.
פחדים נוספים סובבים סביב שלום העובר/ התינוק והיכולת להעניק לו אהבה. טובי בראונינג, מפתחת "עוצמת הרכות", אומרת כי פחד מוות מסתיר מאחוריו פחד מהחיים. ופחד מהקושי מסתיר מאחוריו פחד מלחיות את הטוב.
הלידה היא סימן ראשון לחיים החדשים שלנו שבהם גלומה גם אהבה ללא תנאי. חוויה זו היא עוצמתית ביותר ולעיתים אינה מוכרת לנו. המילה הלועזית "OVERWHELLMING" מיטיבה להגדיר את החוויה הזו במדויק: הצפה.
כדי לשרוד את העוצמות הרגשיות האלו, אנחנו מעדיפים לעיתים להעסיק את עצמנו בפחדים אחרים - אודות בריאותו של התינוק, למשל.
גם אם החלטתן לקבל זריקת אפידורל בלידה וגם אם לא - צפויה לכן התמודדות שדורשת הכנה
הנה כמה דרכים להקל הפחד, וגם על הכאב:
כאב מסמל עבורנו חדשות לא טובות ובעצם בא להתריע על בעיה או מחלה בגופנו. כאב בלידה, לעומת זאת, לא מעיד על בעיה או מחלה. אלא מסמן אירוע משמח.
עם קבלת הצירים נוכל להזכיר לעצמנו שככל שכואב יותר, הציר יעיל יותר. כלומר, מקרב את התינוק שלנו לעברנו. לכאבי הצירים יש סוף וכל ציר תפקידו לקדם אותנו לסוף הטוב הזה. אם תקבלו את הציר בברכה, בנשימה, בתודה, הוא יקדם אותכן בצורה יעילה יותר לקראת הלידה.
כשאנו מקבלים מכה ברגל, איפה כואב לנו? ברגל? לא מדויק. מסרים של כאב עוברים במערכת העצבים מהרגל ומגיעים למוח ורק אז המוח יודע שכואב. (וגם אנחנו). מה יקרה אם בזמן המכה ברגל המוח יהיה "עסוק" בסיפור אחר? אם נתרכז ברעיון אחר המוח לא יהיה פנוי לקבל את המסר של הכאב ואז פחות יכאב לנו.
הפניית תשומת הלב לדבר אחר כגון רעיון, מחשבה, תמונה / דימוי היא חוויה שכוללת את כל החושים ונותנת למוח "להאמין" לחוויה המסופרת. דרך לימוד ותרגול דמיון מודרך ניתן לרכוש מיומנות כזו.
המוח מציית לחזרתיות. מה שחוזר על עצמו נלמד על ידי מערכת העצבים. ניתן להשתמש בידע זה על מנת לתרגל (במוח) את מה שמקל על הכאב. לדוגמה: נשימה עמוקה שאנו "שולחים" בדמיוננו אל מקום הכאב, ומדמיינים שאותה נשימה מאווררת, מרככת ומפוגגת אותו. עוד שתי נשימות כאלה... וניתן לחוש שינוי.
בפעם הבאה שניישם טכניקה זו, יהיה הדבר קצת יותר מוכר למערכת העצבים. אם נשתמש בטכניקה פשוטה ויעילה זו בכל הזדמנות של אי נוחות, יהיה בידנו (ובמוחנו) כלי שימושי שמקל על כאב וכשנגיע ללידה נחוש בטחון בו.
עם התגברות הצירים מפריש המוח את הורמוני האנדורפינים, המשרתים את היולדת בכך שהם מטשטשים ומקהים את חדות הכאב. גם אם נדמה כי הכאב גובר מציר לציר, זכרו שבאותה עת גם גוברת יכולת ההתגברות של הגוף בעזרת האנדורפינים המטשטשים שיוצרים תחושת מיסוך ומסטול.
"חוכמת הכאב" באה לידי ביטוי בכך שהכאב גורם לנו לזוז. תזוזה במהלך הלידה מסייעת לעובר לעשות דרכו למטה והחוצה. זהו מנגנון חשוב ביותר, שכן ככל שתהיו קשובות לגופכן ותתנו לו לנוע כפי שהוא מבקש, כך יוכל העובר להתקדם ביתר קלות ולקצר את משך הלידה.
בהפסקה בין ציר לציר, ברגע שלא כואב, עשויה היולדת להחזיק את הכיווץ בגופה כתוצאה מהציר שהיה, או מפחד הציר שיבוא. בכך, עוצר גופה המכווץ את התקדמות העובר. גם אם ההפוגה בין הצירים קצרה, השאיפה להרפיה תאפשר לעובר להגיע ביתר קלות ומהירות.
באחת הלידות שליוויתי, היתה היולדת בה תמכתי "מחוברת" ללא מעט מכשירים, מה שהכריח אותה להישאר במצב שכיבה. במצב זה, שאינו מאפשר לה לזוז או ליהנות מטכניקות מגע, היא היתה זקוקה לשימוש בשפה ובמוח.
"אני לא יכולה!" קראה בחוזקה עם כל ציר. הצעתי לה לומר בציר הבא את ההיפך: "אני יכולה". גם אם זה הפוך למה שמרגישה. הגיע הציר הבא והיא זועקת: "אני יכולה!". כך היא קיבלה גם את הצירים הבאים וכעבור זמן קצר ילדה בתחושת ניצחון עצומה. המשפט 'אני יכולה' הביא עמו כוח, גם אם נאמר בהתחלה באופן שרירותי ועשה לה שירות גדול.
משפטים נוספים שיכולים לתת זריקת כוח בלידה: "אני עוד מעט מחבקת את התינוק שלי". וגם: "בוא אלי", או "אני מוגנת". אולי תוכלו לחשוב על משפט שמתאים לכן.
זכרו: לידה היא לא רק כאב, היא גם חדשות טובות והזדמנות להתחבר לרגשות חיוביים. לכן סמכו על גופכן ובואו עם בטחון. כך תוכלו לתרום להתקדמות הלידה באופן תקין.
אביטל גרינפלד מרדכי, היא מדריכת הכנה ללידה, דולה ומטפלת בשיטת קיי.
כנסו לפייסבוק של להיות הורים והשארו מעודכנים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם