הביצה ותרנגולת: כיצד יוצאים ממעגל הכישלון?
תחושת הערך העצמי שלנו מבוססת פעמים רבות על הישגים שהשגנו. אבל מה קורה כשהדברים לא מסתדרים כפי שתכננו, איך נצא ממעגל הכישלון? טור מיוחד לכבוד יום האישה
אחרי הישג אחד או שניים, אנחנו כל כך מלאות בטחון, שאנחנו ממשיכות, ומשיגות עוד ועוד הישגים. פריחה רומנטית יכולה להביא לפריחה בקריירה, למשל, וכשהילדים מסתדרים טוב בבית הספר, פתאום גם הזוגיות פורחת. אחרי תקופת רווקות ארוכה, פתאום יש קשר רומנטי – ופתאום עוד הצעות זורמות מכל הכוונים. הכל קל ופשוט כאשר אנחנו מרגישות טוב עם עצמנו.
כאשר יש לנו תחושת ערך עצמי, אנחנו אוהבות את עצמנו ופחות ביקורתיות כלפי פנים וחוץ. איזה כיף.
אבל מה קורה כשלא?
כשמישהו אחר קודם בעבודה ועקף אותנו. כאשר הצעות מחיר שלנו נדחות, כאשר הילד חוזר אומלל מבית הספר, או שהמשקל מראה את מה שכבר ידענו, השיחה הבאה שלנו עם הבוס כבר לא תהיה במצב רוח קליל ובטוח. הצעת המחיר הבאה שנגיש תהיה נמוכה יותר. ויש לנו עוד פחות פנאי רגשי להרעיף על הילד. אנחנו במערבולת שסוחפת אותנו כלפי מטה. מרוב דכדוך נאכל עוד שוקולד ונשמין עוד יותר. ובמקום לתכנן את הקמפיין השווקי החדש שלנו, נצפה בטלויזיה. אפילו סקס כבר לא בא לנו לעשות.
ביצה ותרנגולת. קל להשיג הישגים (תרנגולת) כשיש הישגים (ביצה). מה עושים עם זה? איך משיגים הישגים כאשר כרגע אין הישגים? איך פורצים קדימה? איך יוצאים מהמערבולת השלילית העגומה הזו?
כשיש הישגים, משהו רגוע בפנים. אנחנו יודעות שיש לנו משהו טוב לתת. שאנשים רוצים לקבל מאיתנו. השאלה היא, איך לייצר את התחושה הזו בפנים – של ערך עצמי – לפני ההישגים. כשהם לא קיימים עדיין או אפילו כשחווינו כישלון.
בתוך התפיסה הזו – שהערך העצמי שלנו נובע מתוך ההישגים שלנו – אנחנו לכודות. לא מסוגלות להתחיל. אפשר להשיג הישגים, כן, אבל הם יושגו במאמץ, בסבל – מתוך תחושה שאני לא שווה. אהיה שווה רק אחרי שאוכיח את עצמי, וגם אז עדין לא שווה כל כך – כי עוד לא הוכחתי את עצמי מספיק. כי יש דברים שעוד לא השגתי.
יש כאן עוד בעיה. אי אפשר להעריך אחרים אם הם לא משיגים הישגים. אי אפשר להעריך את הילד, אם הוא חוזר עם ציונים נמוכים, אי אפשר להעריך את בן הזוג, אם הוא פוטר ואי אפשר להעריך את הכפופים לנו – אם הם לא הצליחו במשימה.
אחד הספרים האהובים
אפשר להשיג הישגים אם יש משהו נוסף, קצת אחר מאשר הישגים – אם לומדים לבסס ערך עצמי אמיתי, שלם, עמוק. ביצה קצת אחרת. ערך עצמי שלא בנוי רק על הישגים. אז איזה ערך עצמי זה?
יש סיפור על מאמן NBA שישב עם קבוצה לפני משחק גורלי ואמר להם כך: אם אתם לא בעלי ערך (worthy) בלי הגביע, לא תהיו בעלי ערך עם הגביע. ערך עצמי אמיתי לא יכול להיות מבוסס על הישגים.
זוהי משימת חיים. לא עניין של טיפים כאלה ואחרים. לבנות בעצמנו משהו יציב וחזק, שלא תלוי באירועים שקורים סביבנו, בהישגים או בכישלון, במעשיהם של אחרים. ובכל זאת, קצות חוטים שרקמתן יתחילו אולי לגלגל את הדרך הזו קדימה.
נסו לחשוב מה אתן מנסות לבנות מעבר להישג כזה או אחר? בררו עם עצמכן למען מה ההישג. למשל, אם אני רוצה לקבל קידום – עבור מה? אני רוצה את הכסף, נניח. בסדר. אבל עבור מה אני מנסה להשיג את הכסף?
אז פה יש שאלה מעניינת, וכל אחת תשיב משהו אחר. אולי אני רוצה את הכסף בשביל לבנות חופש כלכלי לעצמי. אולי אני רוצה לבנות את עתיד ילדי. אולי אני רוצה לבנות עסק אחר, שבו אני רוצה לתרום משהו לחברה, אולי אני רוצה את הכסף כדי שההורים שלי יהיו גאים בי, אולי אני רוצה את הכסף פשוט בתור משחק, כמו מונופול. בשביל מה את רוצה את המטרות שלך?
מתוך התשובה, יכולים להגיע כיווני חשיבה חדשים. יתכן שכדי לבנות את המטרות שלי, אפשר לבחור בעוד דרכים ולא רק בקידום. זה כמעט תמיד נכון. וזה כבר משחרר. שנית, ייתכן שבחתירה שלי אחרי קידום אני הורסת את מה שבעצם תכננתי לבנות. ואז יש פה נקודה מעניינת לבדיקה. ייתכן שאני לא רוצה בכלל את הקידום, ואז אני מתחילה לחשוב על דרכים חדשות לבנות את הבטחון הכלכלי שלי.
ובכל מקרה, הקידום, המכירות, ההצלחה של הילדים, או המשקל, מפסיקים להיות טוטליים כל כך. גורליים כל כך. מעידים כל כך עלינו. אלו שלבי ביניים, לא הכרחיים אולי, בתהליך שלנו קדימה לבניית החיים שאנחנו רוצות, לנו, למשפחה שלנו, ולחברה שלנו.
אולי אחרי חשיבה מן הסוג הזה, יתחדד לנו הרצון להגשים את המטרות הללו. אבל לא כי אנחנו חייבות. לא כי הערך שלנו תלוי בזה. אלא כי זה מה שאנחנו רוצות. זה מה שיהיה שווה את השקעת הזמן שלנו, את החיים שלנו. בואו נעריך את עצמנו מספיק, שנקדיש את חיינו למה שחשוב לנו.
סאלי תדמור, אימון אישי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם