לא רוצה! קריאה בספר "האריה שאהב רק תות"
בסיפור "האריה שאהב תות" האריה הקטן, שעד כה למד על העולם דרך הקשר עם אמו ובאמצעותה, רוצה לחוות את העולם דרך התנסות משלו. נעמי גוברין קוראת בין השורות
הגיל הזה זכה לכינויים "The terrible two's" ו"גיל המרי הראשון," ומהווה טעימה ראשונה של גיל ההתבגרות שיגיע עשור מאוחר יותר. בשני השלבים האלו של ההתפתחות, הילד עסוק בנפרדות שלו מהוריו ובבניית העצמיות והעצמאות שלו.
בספרה של תרצה אתר "האריה שאהב תות" מתואר אריה קטן שרוצה דבר מה שאינו מתקבל על הדעת. הוא רוצה תות. פרי אדום, מתוק וטעים, שנראה בעיניו מושך יותר מכל מאכל שאמו מציעה לו. בהמשך הסיפור מתגלה שהאריה הקטן מעולם לא טעם תות ואינו מכיר כלל את טעמו, ורצונו הוא למעשה מעין קריאה לעצמאות ועצמיות, רצון להכיר ולגלות את העולם ואת עצמו.
אמא לביאה מציגה בפני האריה הקטן שלל מזונות טעימים ואומרת לו שאין תות, אבל יש הרבה דברים טובים אחרים, ועליו להפסיק לבכות ולהתלונן, אבל האריה הקטן רוצה דווקא את מה שאין, את הבלתי אפשרי. הוא לא מכיר בגבולות המציאות.
אמו הלביאה מנסה לדבר אליו בהיגיון, אבל האריה הקטן אינו מקבל את ההסברים שלה, וממאן להינחם, "אבל האריה בכה ורצה רק תות... כל הזמן בכה, וכל הזמן רצה תות ותות."
האריה הקטן, שעד כה למד על העולם דרך הקשר עם אמו ובאמצעותה, רוצה לחוות את העולם דרך התנסות משלו, ולא על סמך הבנת העולם של אמו הלביאה. הוא מטייל ביער ורואה חבורת ילדים. הוא מריח את התותים שקיבלו מאמם ורוצה את מה שיש להם. הוא בטוח שמה שיש לאחרים הוא הדבר הכי טוב, טוב יותר ממה שיש לאמו להציע לו. ואכן, בגיל הזה מתעוררת אצל פעוטות המודעות לאחר, לחברת הילדים, והם "מריחים" את מה שיש לאחר, כדי לבחון אם הוא טוב יותר ממה שיש להם.
לעתים ילדים צעירים רוצים דברים שיש לחבריהם, ואינם מבינים שלמעשה עבורם זה אינו דבר מועיל או רצוי, כדוגמת ילדים צעירים שראייתם תקינה לחלוטין, שמתחננים שיקנו להם משקפיים, כמו לחבר מהגן.
המפגש של האריה עם הילדים ביער מאיר אספקט נוסף שמתפתח יחד עם הרצון לפתח עצמי מובחן ונפרד - הבנת נקודת המבט של האחר. האריה הקטן, שעדיין נמצא בשלב הראשוני של התפתחותו החברתית, מגלה חוסר הבנה לכוחו ועוצמתו ולהשפעה שיש לו, כאריה, על הסביבה. אומנם בתוך ביתו, אל מול אמו הלביאה הבוגרת, הוא יצור קטן ובכיין שאינו מבין את דרכי העולם, אבל כשהוא נתקל בילדים, הם רואים בו אריה גדול ומפחיד שעלול לטרוף אותם.
האריה אומר: "תנו לי תות," אבל הילדים שומעים אריה שואג ומגיבים בבהלה: "והם גם לא הבינו את שפת האריות. ולא ידעו שהוא מבקש תות. הם חשבו שהוא רוצה לטרוף אותם אולי, אז הם ברחו."
הקורא הצעיר יכול להזדהות הן עם האריה והן עם תגובת הילדים בסיפור, והדבר מסייע בפיתוח הבנה של מצבים חברתיים: האריה הקטן שקוע בעצמו ולא ער לנקודת המבט של הילדים, בדומה לדרך שבה ילד צעיר שחוטף צעצוע נחשק מידיו של ילד אחר, אינו מבין את השפעתו על האחר ולעתים אף מופתע מהמחאה הקולנית ומגערות
אומנם האריה הקטן בסיפור אינו מתעניין כלל בילדים ובתגובותיהם - הוא עסוק בעולמו וברצונו העז לאכול תות - אבל הקורא הצעיר יכול ללמוד על האחר, על הילדים המבוהלים שנקודת מבטם ודאי מוכרת לו מחוויות שלו במפגש מול ילד תוקפני בגן או מול בעל חיים שמעורר את פחדיו.
לאחר שהפך עולמות כדי להשיג את התות הנכסף, האריה גילה שהוא לא אוהב תות... ההתנסות בחוויה של אכילת התות מאפשרת לו להכיר את העולם ולהבין אותו טוב יותר. באמצעות החושים שלו הוא מבין את מה שלא הצליח להבין דרך ההסברים השכלתניים של אמו. החוויה היא זו שמרגיעה אותו ומסייעת לו לחזור להיות "ילד טוב."
רק דרך החוויה וההבנה, האריה הצעיר יכול להודות בטעות, להירגע ולאכול את מה שאמו מכינה - מאכלים שתמיד אכל ברצון, עד שנכנסה לראשו הגחמה לתות. בסופו של התהליך האריה לומד שמה שהילדים אוהבים לאכול אינו בהכרח טעים או מתאים עבורו, ולמעשה מתחיל לפתח את עצמיותו ועצמאותו.
נעמי גוברין היא תרפיסטית בהבעה ויצירה - ביבליותרפיה. AOMIGOV@NETVISION.NET.IL
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם