להשאיר או להוריד? על סוגיית ברית המילה
במדינת ישראל טקס ברית מילה הוא דבר כמעט מובן מאליו - אבל מתברר שאלפי משפחות ישראליות בוחרות לוותר עליו. לא פחות משישה ארגונים ועמותות בארץ מתריעים כיום נגד הסכנות הכרוכות בהליך הכירורגי, בעודם מגובים במחקרים ובממסד הרפואי ברחבי העולם. אז להשאיר או להוריד? סוגיה שחותכת בבשר החי
כמו תשעים ושבעה אחוזים מהישראלים כיום, כולל חילונים שמפרים כמעט כל מצווה אחרת של היהדות, גם שדה לא ויתרה על הברית מילה של בנה הבכור. "הורים חושבים שלחתוך את רקמת העורלה שאיתה נולד הילד זה טוב ובריא, גם אני חשבתי כך, פשוט מחוסר ידע," אומרת שדה.
אך למרות הבטחות הסובבים כי מדובר בהליך שכיח וטריוויאלי, "כזה שכולם עושים," השתבשה המילה והותירה את תינוקה עם נזק. "בגיל שנה הבן שלי היה צריך לעבור ניתוח תיקון, כי המוהל חתך יותר מדי מהעורלה. זו הייתה המתנה שלו לגיל שנה, ניתוח כואב וקשה באיבר המין", אומרת שדה בעצב.
כאשר נולד הבן השני החלו בני הזוג שדה לתכנן את טקס ברית המילה שלו, אך החששות והזיכרונות מן האירוע הטראומטי שחוותה שדה עם בנה הבכור החלו להתעורר, "וככל שהתקרבנו לתאריך, כך פחדתי יותר ויותר".
ימים אחדים לפני טקס הברית המתוכנן קיבלה שדה שיחת טלפון מבעלה ששינתה את דעתה בנוגע לברית. "ערן התקשר אליי וסיפר לי שהוא החליט לקרוא ולחקור קצת על מילה, ומה שהוא נחשף אליו גרם לו לרצות לוותר על ההליך הזה. גילינו שלמרות מה שלימדו אותנו, לעורלה יש תפקיד משמעותי בהגנה על איבר המין ובתפקוד המיני, זה לא סתם איבר מיותר".
עד אותה שיחה ולמרות הטראומה שחוותה בטקס ברית המילה של הבן הבכור, מספרת שדה, "בכלל לא חשבתי שקיימת אפשרות לא לימול, אבל ברגע שבעלי שאל, עניתי לו באופן אינסטינקטיבי שאם הוא לא רוצה לחתוך - אז לא נחתוך, ומבחינתי זה היה מעבר משחור ללבן. באותו רגע בכיתי על כך שעשיתי את זה לבן הראשון שלי. לא ידעתי באמת מה זה ברית מילה - ופתאום כשהבנתי שאלתי את עצמי 'איך עשיתי דבר כזה?', הרגשתי שהנה הצלתי בן אחד בזה שלא מלתי אותו ובבני השני פגעתי".
ההחלטה שקיבלו בני הזוג שדה לא לימול
"אילו אנשים היו יודעים שלעורלה יש תפקיד משמעותי בזמן קיום יחסי מין ושהיא אחד הגורמים האחראים לגרימת הנאה אצל בת זוג, או שמילה גוררת סיבוכים ונזקים מיותרים ובעצם אף פעם לא הוכח שיש לה יתרון בריאותי ואפילו להיפך - אולי המיתוס המקובל שברית מילה היא דבר בריא היה מתנפץ," אומרת שדה.
אתר האינטרנט של בני הזוג מצטרף ללא פחות משישה ארגונים ועמותות הפועלים בישראל נגד מילת זכרים. רוב העמותות הוקמו על ידי הורים, שכמו במקרה של בני הזוג שדה, החליטו לוותר על ברית המילה מתוך אמונה כי אם ישנה תועלת בקיום הברית, היא איננה מצדיקה את הסיכונים והנזקים הכרוכים, לדבריהם, בהסרתה של העורלה הידועה לשמצה.
אחד הארגונים הללו הוא קה"ל - "קהילת הורים לילדים שלמים", שהוקם לפני כעשר שנים בידי רונית טמיר, 45 תושבת תל אביב, אם לשלושה, מתוכם ילד בן אחת-עשרה וחצי שלא נימול.
"עוד כשהייתי נערה, היו כמה מקרים שגרמו לי לחשוב על זה שברית מילה זה לא טקס שמח", מספרת טמיר על הרגע שהוביל להחלטתה לוותר על ברית המילה. "הייתי בברית של קרובי משפחה ופתאום הבחנתי שהאמא עצובה, שאלתי אותה למה והיא ענתה לי, 'הברית זה אף פעם לא יום שמח בשביל האמא'. זו בעצם הייתה הפעם הראשונה שחשבתי על זה, כי גם אותי חינכו לחשוב שזה לא כואב".
כאשר הייתה בהריון עם בנה, לטמיר כבר היה ברור שהיא "לא חותכת", והיא חיפשה הורים שקיבלו אף הם את אותה ההחלטה ושיוכלו לשמש לה קהילת תמיכה. "מאוד רציתי שיהיה לאן לפנות. כל הדיון בנושא פה בארץ עוד היה בחיתוליו", מספרת טמיר, "הייתה חסרה קהילה תומכת, מקום שבו הורים יוכלו לדבר בחופשיות".
מאז חלפו עשר שנים וקה"ל מונה כבר יותר מאלף משפחות, ומחזיקה באתר אינטרנט פעיל שנועד לשמש כתובת להורים. מדי חודשיים מרכזים בקה"ל את כל הפניות שהגיעו אליהם מצד הורים השוקלים לוותר על ברית המילה ומזמינים אותם ל"מפגש מתלבטים".
טמיר מציינת כי "לכל מפגש מגיעים בין עשרה לעשרים זוגות הורים, והגיוון של האנשים הוא כפני החברה הישראלית. מחילונים ועד דתיים וכאלה שמגדירים עצמם דתיים בדרכם. יש חלק גדול מההורים שצמים בכיפור, אוכלים כשר, אבל החליטו שלחתוך חלק מהגוף של הילד שלך, זה לא מה שאלוהים התכוון. את הפסוק 'והסרתם עורלתכם מלבבכם', ניתן לפרש גם כמשהו רוחני ולא גשמי. הזהות היהודית חשובה לנו, אבל להטיל מום, זה פשוט לא נראה לי חלק מזה".
על השאלה המרכזית שמעניינת את רוב ההורים המגיעים למפגשי המתלבטים - איך יגיבו הילדים האחרים כאשר יציצו לעבר איבר מינם של בנם בשירותי בית הספר? - עונה טמיר כי "לילד שלי למשל אין בעיות, בכלל לא אכפת לו, וכך קורה גם אצל האחרים. יש ילדים שנולדו לחברים בקה"ל וכיום הם כבר בשנות הארבעים לחייהם, הורים לילדים בעצמם שחזרו על הבחירה ולא ביצעו בילדיהם ברית מילה".
"הבן שלי מבין שהוא שונה, אבל מבחינתו ככה הוא נולד, והרי במילא כולנו שונים", טוענת שדה, "אני לא מכירה מישהו שהייתה לו בעיה עם זה, לא בצבא ולא בבריכה. ברית מילה מובילה לכל כך הרבה סיבוכים. לדעתי איך שהבן שלי נולד, זה מה שהטבע קבע - אבל אצל אחרים, זה מה שהמוהל קבע".
בעוד בארץ הדיון בעד ונגד ברית מילה מתקיים בעיקר ברשת ובעשרות פורומים ואתרים שמוקדשים לסוגיה, בעולם ובעיקר בארצות הברית, כבר קיימות מספר הצעות חקיקה נגד קיומה של הברית מילה, הנשענות על התפישה שמילת זכרים זהה באכזריותה ובחוסר נחיצותה למילת נשים, ומפרה את זכויות האדם של העולל הרך, שאינו יכול לתת את הסכמתו לניתוח שמבוצע בגופו.
מבחינת שדה, מילה היא אכן אקט חמור שמשמעותו היא לא פחות מהטלת מום, "זה כמו שמישהו יבוא ויגיד לי להוריד לבן שלך חתיכה מהאוזן, או לחלופין לכרות לכל הנשים את השדיים רק כי יש סיכוי שבעתיד ייפתחו סרטן. כמו שלא הייתי עושה מילה לבת שלי, למרות שיש מקומות בעולם שזה נהוג, אני לא אעשה את זה לבן שלי, יש דברים שפשוט לא עושים".
על פי הערכות משרד הבריאות, במדינת ישראל מתבצעות מדי חודש כארבעים אלף מילות - מדובר באחד מהניתוחים השכיחים ביותר בארץ. נתון רשמי המציין את מספר הבנים שנולדו במהלך השנים האחרונות בישראל ולא נימולו - לא קיים.
טמיר טוענת כי "כיום התופעה של הורים שמוותרים על מילת בנם מאוד נרחבת, עד שבלתי אפשרי לכמת. כשהתחלנו את קה"ל רשמנו כל אחד שהצטרף, אבל בשלב מסוים פשוט הפסקנו, כי זה איבד שליטה ולא הצלחנו לעמוד בקצב. על פי ההערכה שלי, בישראל ישנם אלפי הורים שבחרו לא לבצע ברית מילה ועשרות אלפים שאינם נימולים. אם היינו בודקים ברחבי הארץ ומורידים לכולם את המכנסיים, היינו מגלים שיש הרבה מאוד ילדים לא חתוכים", מוסיפה שדה.
כיום נהוג לחשוב כי לברית מילה יש יתרונות רפואיים, בעיקר בכל הנוגע למניעת מחלות מין, החל בסרטן איבר המין ודלקות בדרכי השתן וכלה בהידבקות בנגיף האיידס. אך נדמה כי על כל מחקר המוכיח את יתרונות התהליך קיים מחקר סותר.
קהילת הרפואה העולמית מטילה ספק באמינותם של רוב המחקרים עקב היותם מוטים מסיבות דמוגרפיות או דתיות. כך למשל, בשנת 2007 פרסמה מועצת האו"ם העולמית המלצה לבצע ברית מילה במדינות אפריקה, עקב מחקרים שמצאו כי מילה מפחיתה את שיעור ההידבקות באיידס בכשישים אחוזים. מחקרים שנערכו בקניה, אוגנדה ודרום אפריקה הראו כי סיכון ההדבקה נמוך הרבה יותר בקרב מי שנימולו.
המחקר התקבל באהדה רבה בארצות שבהן נהוג לבצע מילה מסיבות דתיות, כגון ישראל ואיראן, אך ברחבי העולם צצו טענות נגד אמינותם של הממצאים. רופאים רבים, ובעיקר בארצות הברית, טענו כי המחקרים לא התחשבו בהבדלים שיש בקרב האוכלוסיות הנבדקות בכל הנוגע להרגלי היגיינה ומודעות לשימוש באמצעי מניעה.
מחקר שפרסם בשנת 2009 על ידי המרכז לבקרת מחלות בארצות הברית קבע שברית מילה לא מספקת הגנה במקרים של קיום יחסי מין אנאליים, ואחוז הנדבקים בנגיף בקרב הנימולים נותר זהה בקרב אלה שאינם נימולים.
מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת המדעי cancer קבע כי הסיכויים ללקות בסרטן הערמונית, נמוכים בכ-15 אחוז אצל גברים שנימולו. עם זאת, ג'ונתן רייט, מוביל המחקר שנערך במרכז האצ'ינסון לחקר הסרטן בסיאטל אמר בתגובה לממצאים כי, "לא הייתי מרחיק לכת וממליץ בצורה גורפת על ניתוח מילה גברית כדרך להימנעות מסרטן הערמונית. הגם שקיימת זיקה בין הדברים, אין בהכרח סיבתיות".
מחקר נוסף שפורסם בשנת 2010 בכתב העת medicine annals of internal קבע כי אין די הוכחות מדעיות לכך שמילה מונעת מחלות מין, סרטן הפין ודלקת בדרכי השתן או אפילו איידס מחוץ לאפריקה. גם לא נמצאה עדות לכך שגברים שלא נימולו נמצאים בסיכון גבוה יותר ללקות בסרטן הפין, והמסקנה הייתה כי הסרטן הזה אינו נובע מהימצאות העורלה. החוקרים אף לא מצאו כי מילה מפחיתה את הסיכון ללקות בדלקות בדרכי שתן.
בנוגע לאיידס נמצא כי מילה מפחיתה את הסיכון להידבקות בנגיף במדינות שמדרום למדבר סהרה באפריקה, אולם לא נמצאה עדות לכך כי קיימת הפחתה בהידבקות במקומות אחרים בעולם. מחקר זה, שנערך בראשותו של ד"ר גאי מדרן, כירורג בבית החולים קווין אליזבת באוסטרליה, קבע כי "ההצדקה הרפואית היחידה לביצוע ברית מילה היא כדי לטפל בבנים או גברים הסובלים מבעיות חריגות במבנה הפין ואין הסכמה מוחלטת או עדויות ליתרונות הפעולה, היכולה לגרום לסיכונים בריאותיים ופסיכוסוציאליים".
מחקרים נוספים אף הראו כי הסיכויים ללקות בעגבת, קלמידיה, יבלות והרפס גבוהים יותר בקרב אוכלוסייה נימולה, ולפחות ארבעה מחקרים טענו כי הסיכוי ללקות באיידס דווקא גבוה יותר בקרב נימולים.
הניסיון לקבוע את יתרונותיה או את חסרונותיה הבריאותיים של המילה מושפע, בין היתר, מהמשמעות הדתית והחברתית של חיתוך העורלה. חוסר הוודאות הרפואית שאופף את ברית המילה הובילה לכך שרוב ארגוני רופאי הילדים בעולם המערבי, מארצות הברית ועד אוסטרליה, נמנעים מלהמליץ על ההליך, ונשענים על התפישה כי יש לכרות איבר מהגוף או לנתחו רק אם הוא חולה.
לטענתם ביצוע שינוי כירורגי באיבר מין בריא, כשאין לכך נחיצות רפואית וללא הסכמה מדעת של המנותח עצמו, אינו עולה בקנה אחד עם האתיקה הרפואית. ההחלטה של ארגון רופאי הילדים האמריקאי שלא להמליץ על מילה כהליך רפואי הובילה לכך שבמהלך השנים האחרונות ירד אחוז הגברים הנימולים בארצות הברית, והוא עומד כיום על 40 אחוזים מהאוכלוסייה.
לדברי ד"ר אורי גור, אורולוג מומחה בכירורגיה אורולוגית ושחזורית, "הקונצנזוס או היעדר קונצנזוס לגבי הצידוק הרפואי של מילת זכרים עדיין שנוי במחלוקת. יש המצטטים יתרונות רפואיים ויש המצטטים חסרונות, כמו סיבוכים שיכולים להיות, ואני מסכים עם האמירה שהיתרונות הרפואיים של המילה לא מספיק משמעותיים ואין להם חשיבות או משמעות גדולה, לפחות לא בעולם המערבי. מצד שני, למרות שמדובר בניתוח, חשוב לציין כי זהו ניתוח שמבוצע במינימום זמן ואם הוא מבוצע נכון, יהיה מדובר גם במינימום סבל וסיכוי נמוך לסיבוכים. כעקרון, רוב הסיבוכים שנגרמים כתוצאה ממילה הינם סיבוכים קוסמטיים שניתנים לתיקון ואין להם השפעה על התפקוד בהמשך".
השפעת המילה על התפקוד המיני אף היא שנויה במחלוקת - כמות המחקרים המעידה על שיפור התפקוד המיני (או על חוסר שינוי בו) זהה לכמות המחקרים הקובעים כי ברית מילה מפחיתה את ההנאה המינית.
לדברי פרופסור פנחס לבנה, מנהל המערך האורולוגי במרכז הרפואי "רבין" ומנהל מחלקת אורולוגיית ילדים במרכז הרפואי "שניידר," "המחקרים אינם חד-משמעתיים. אין למשל הוכחה שאצל גברים שעברו מילה התפקוד המיני או יכולת גרימת ההנאה פחותה. על מנת לקיים מחקר שכזה יש צורך לתחקר גברים לפני שעברו מילה ואחרי, ויהיה קשה מאוד למצוא דבר כזה. בדרך כלל גברים שעברו מילה בגיל מאוחר, רצו לעבור אותה, ולכן סביר שהם לא ידווחו על ירידה בתפקוד או בהנאה, מסיבות חברתיות וגם מתוך בושה".
כמו בכל ניתוח ולמרות היותו שכיח, הליך המילה אינו נעדר סיבוכים. במחקר שערך פרופסור לבנה בבית החולים שניידר בשנת 2006, נמצא כי לבית החולים מופנים מדי שבוע ילד או שניים עקב סיבוכים שאירעו במילה - מדובר בממוצע של כשבעה מקרים של סיבוכים בחודש. במחצית מהמקרים היה צורך לנתח את התינוק כדי לטפל בסיבוך שנוצר.
הסיבוכים הנפוצים לאחר מילה הם דימום, זיהום, פגיעה בעטרה, נמק בפין, הידבקות של שאריות עורלה לעטרה, חיתוך לא סימטרי של העורלה המצריך ניתוח תיקון בהרדמה והיצרות של פתח השופכה.
לטענת שדה, "מחקרים מוכיחים שמדובר בסיבוך שנוצר אך ורק כתוצאה ממילה, ואחד מכל עשרה ילדים נאלץ לעבור ניתוח להרחבת הפתח".
לדברי עו"ד ענת מולסון, המייצגת נפגעי רשלנות רפואית, "תביעות רבות מוגשות בישראל כנגד מוהלים ורופאים בגין ביצוע רשלני של ברית מילה. בדרך כלל מדובר על מצבים בהם נגרם נזק אסתטי או תפקודי לאיבר המין".
עו"ד מולסון ייצגה הורים אשר לטענתה, "ילדיהם נפגעו באופן קשה במיוחד עת ביצוע ברית מילה, וכי הפיצוי שבתי משפט פוסקים תלוי בגודל הנזק שנגרם ובהשלכות שיהיו לו על חיי הילד גם בבגרותו. תביעות מסוג זה נמשכות בדרך כלל כמה שנים והפיצויים יכולים לנוע בין עשרות למאות אלפי שקלים, בהתאם לחומרת המצב".
באחד ממקרי הרשלנות הידועים ביותר חויב הרב ניסים זאב לפצות ב-800,000 שקלים תינוק שסבל מדימומים קשים עקב המילה. הרב חבש את איבר מינו של התינוק באופן שגרם לנמק, וכתוצאה מכך איבד התינוק שני שליש מאיבר מינו. במתן הפיצוי הגבוה שפסק בית המשפט העליון בשנת 2001, נלקחו בחשבון הטיפולים ההורמונליים והרפואיים שיידרש התינוק לעבור במרוצת השנים.
במקרה אחר, שאירע בשנת 2005, חייב בית המשפט המחוזי בתל אביב מוהל לפצות בחצי מיליון שקלים תינוק שבעקבות המילה נאלץ להטיל את מימיו דרך פתח באיבר המין ולא דרך פתח השלפוחית, ועבר ניתוחים רבים לתיקון הנזק.
"אף אחד בעצם לא טורח להסביר להורים את כל ההשלכות והנזקים האפשריים," טוענת שדה, "משרד הבריאות לא מיידע את הציבור לגבי סטטיסטיקות, סיכונים וסיבוכים של ברית מילה, ולצערי אף אחד לא מדבר על זה. רוב ההורים פשוט לא מודעים לכל הנזקים הכואבים והקשים שיכולים להיגרם לילד שלהם, ולעומת ניתוח אחר, הם לא נדרשים לחתום על מסמך הסכמה. המדינה משלמת על עשרות ניתוחים שהם תוצאה של נזקי המילה, ובסוף מי שמשלמים את המחיר הכי גבוה, אלה הבנים שלנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם