סיפור לא פשוט: איך מסבירים לילדים על השואה?
תקופת השואה מעלה שאלות רבות בקרב ילדים, בעיקר על למה זה קרה והאם זה יקרה שוב. הנה כמה דרכים מעשיות להסביר לילדים את מה שקשה לנו להסביר לעצמנו. וגם כמה דברים שלא מומלץ להגיד
הילדים שלנו, ילדי הגן. דור שלחופש נולד.
שמים וארץ מפרידים בין ילדי הגן שלנו לילדים של שנות השלושים והארבעים. עד כמה שלא נרד לפרטים כנראה לעולם לא נוכל באמת להבין את גודל הזוועות והכאב, את עוצמות הפחד והרעב את הגעגוע והדאגה, את החוסר את האין. לא אנחנו, הבוגרים ובטח לא הם, הילדים.
יום השואה מעלה שאלות רבות בקרב ילדים. בעיקר סביב השאלות " למה זה קרה?", "האם לנו זה יכול לקרות?". אך לא רק הילדים שואלים שאלות ביום זה. גם המבוגרים, אנשי חינוך והורים כאחד מתלבטים באשר למידת שיתוף הילד אם בכלל, בזוועות השואה.
הבטן מתהפכת, מי מאיתנו יכול להבין את
האם לספר? ודאי. השואה היא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של עם ישראל. אם כך, מה נספר? ואיך נעשה את זה? הנה כמה דרכים מועילות.
לכו לפי הכללים: כיוון שאנחנו לא יכולים לדעת לאן ייקח ילד בגיל הגן את סיפורי השואה, נקפיד על כללי סיפור ברורים, מוגדרים, כאלו שאינם משתקים או מאיימים. לסיפור יש התחלה – החיים שלפני השואה ("היו חיים ואף טובים"), אמצע - השואה עצמה, תקופה אשר בה רצו לאגד את כל היהודים יחדיו, וסוף - סוף טוב , תחילתה של מדינה.
זרמו איתם: התאימו את הסיפור לקצב שלהם. תנו להם לשאול, וענו להם בשאלות פתוחות "מה אתה יודע על השואה?". בעיקר אפשרו להם להעלות ולהציף את הידע שהם רכשו, כך תוכלו ללוות אותם בדרך המדויקת להם.
שימו דגש על האומץ: דאגו לספר סיפורי גבורה ואומץ, סיפורים של יצירתיות ותושייה, סיפורים של גרמנים טובים שעזרו והסתירו, הבריחו והאכילו.
הצפירה: הסבירו מהי הצפירה ומדוע אנו עומדים כשנשמע קולה.
מה קרה לטלויזיה? הסבירו שבמסגרת שימור הזיכרון, ערוצי הטלוויזיה שבהם הם כל כך אוהבים לצפות, נחים היום, הם משדרים תוכניות המסבירות לילדים את השואה, המספרות סיפורי גבורה ואומץ.
דברו בגובה העיניים: לשאלת ה"למה זה קרה?" נענה מתוך עולם המושגים המוכר להם, ילדי הגן מרבים לשחק "בטובים" ו"ברעים". אפשר להסביר להם שאנשים רעים רצו לפגוע באנשים טובים. ובסוף הטובים הצליחו עם הרבה אומץ ואמונה בעצמם לבנות להם מדינה.
השרו תחושת בטחון: לשאלת ה"אם זה יקרה לנו גם?" כאן ההורה יכול להסביר לילדו על מדינת ישראל, החיילים שמגנים עלינו ובעיקר להשרות תחושה של הגנה וביטחון.
היו פתוחים: המשיכו לאפשר לילדים ביום הזה לשמוח, לצהול, לשיר ולרקוד.
לכו לספרים: ישנם ספרי ילדים רבים וטובים על השואה. קראו את הספר בעצמכם לפני שאתם קוראים אותו בפעם הראשונה לילדים. בדקו שאכן הוא מתאים לכם ולילדיכם.
היו זמינים: נהיה שם זמינים, לענות על שאלותיהם, גם בימים של אחרי.
• בראש ובראשונה על סיפורי הזוועות, על חשיפה לתוכניות טלוויזיה שאינן תואמות את גילם.
• על אמירות בסגנון "היום אסור לצחוק", "היום לא שרים".
• על שימוש במילים מאיימות "כולם נספו", "רצחו את כולם".
• על שימוש בציניות.
• על עמידה בצפירה. בואו לא נכריח אותם, את הקטנים, לעמוד. בואו נכבד את הדרך הייחודית שלהם להתמודד עם אותו יום של זיכרון נורא.
רוית גוטמן, היא מנחת קבוצות הורים במכון אדלר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם