למצוא את השילוב המושלם: הצבת גבולות וחופש הבחירה
תחושת חופש הבחירה חיונית לפיתוח הערך העצמי של הילד, אך כהורים אנחנו חייבים להציב גבולות. איך אפשר לשלב בין השניים בצורה יעילה מבלי לוותר על גבולות חשובים?
אז מתי מסתבכים ומתבלבלים?
סביב גיל שנתיים מגלה הפעוט את רצונו החופשי, שלא תמיד מותאם לצרכיו שלו ולרצון הוריו. הורים רבים מפרשים את התנהגותו בגיל זה כעשיית "דווקא". אך רגע לפני שכועסים, רצוי לנסות לפרש את התנגדותו כבדיקה לגיטימית של כוח וכאומץ לב להתנגד באקטיביות לסמכות הקובעת.
אומץ היא תכונה חשובה לבניית אישיות עצמאית ומתפקדת. הילד אינו עושה "דווקא" אלא עסוק במדידה והערכה של כוחו ועמידה על דעתו. כמובן, שאין זאת אומרת שנסכים למה שהוא רוצה. נהפוך הוא. דרוש הורה יציב דיו על מנת להבין ולהכיל את ההתנגדות של הילד וחוסר שביעות רצונו במצבים שונים, ויחד עם זאת יוכל לשמש כבלם ולא יוותר על גבולות חשובים.
גבולות הם כמו תמרורי דרכים המאפשרים לנו לנוע בבטחה כדי שלא ניתקל זה בזה. החוקים והגבולות נועדו בראש ובראשונה להגן על הילד. לדוגמה, כשאנחנו שומרים על צחצוח שיניים קבוע (למרות התנגדות הפעוט) אנחנו מאפשרים לו שיניים בריאות וחוסכים ממנו הרבה כאב. כמו כן, כשאנחנו מרגילים ילד לישון במיטתו ולהירדם בעצמו אנחנו מאפשרים לו שנת לילה רצופה כדי לנוח, לגדול ולחלום. שנית, חוקים וגבולות נועדו כדי להכין את הילד להשתלב בעולם תוך שמירה על עצמו והתחשבות בזולת.
אף ילד לא נולד בוחר. לגדל ילד שיהפוך למבוגר מודע וקשוב לרצונותיו, ועם זאת בעל יכולת עמידה על שלו, הוא תהליך ארוך המתחיל מבחירות קטנות ויומיומיות. לדוגמה, בגיל שנתיים ילד יכול לבחור בין שתי אפשרויות של מזון או לבוש, ילד בן ארבע יכול לבחור תוכנית טלויזיה אחת שאהובה עליו במיוחד.
מכיוון שתחושת חופש הבחירה חיונית לפיתוח הערך העצמי של הילד, עלינו ההורים מוטלת המשימה לאפשר לו לבחור על פי
ילד בן שנה לא יבחר מתי מחליפים לו חיתול, אחרת יסתובב מלוכלך ופצוע. ילד בן שנתיים לא יבחר לוותר על הגן. חשוב לזכור לאפשר לילד בחירה מושכלת מאחר ועודף בחירות עלול להציף, לבלבל ולהביא לתוצאה הפוכה: ילד שצריך לבחור במקום הוריו, עלול להרגיש שאין לו מבוגר לסמוך עליו. כך יהיה לו קשה לסמוך על עצמו.
חשוב שתבינו שלכם, ההורים, אין שליטה על מצב הרוח של הילד. כלומר, ילד שנדרש להפסיק לשחק על מנת לצאת לגן, לא בהכרח יהיה מרוצה וסביר שימחה על כך בקול רם.
זוהי נקודה מבלבלת, מכיוון שהיינו רוצים שהילד יבצע את שנאמר לו, ובמקביל גם יהיה מרוצה מדרישתנו ויפגין פנים מחייכות. לכן, אם כולנו נלמד לכבד את הבחירה של הילד לא להיות מרוצה לעיתים, ונוכל לומר לו: "אני מצטער שאתה לא מרוצה אבל לגן הולכים עכשיו" וגם להוסיף חיבוק, ילדנו יוכל לחוש את חירות הבחירה, כי הוריו מכבדים את תגובתו. סביר להניח שילד המרגיש מוכל ומובן, יחוש עם הזמן יותר בטוח ויוכל לוותר על הפרצוף החמוץ.
את השילוב המנצח בין גבולות לחופש הבחירה אני בוחרת להביא דרך טיפול ב"מקרה מהחיים". גיא בן החמש מסרב באופן קבוע להיפרד מהמשחקים בערב ולהיכנס למקלחת. בכל יום אמו המותשת "מנסה הכל" על מנת לזרז אותו: בקשות, איומים, שוחד והוא בשלו - מורח את הזמן. סוף האירוע תמיד קבוע: גיא נגרר בכוח ובבכי.
אז איך אפשר להתנהל אחרת תוך שילוב שני העקרונות: גבולות ובחירה?
1. גיבוש עמדות: שלא בנוכחות גיא, חשוב שההורים יבהירו לעצמם האם, מתי ולמה חשוב שגיא יתרחץ מדי יום.
2. שיתוף: לשתף את גיא ברציונל ובקושי: "בכל יום אני רואה שקשה לך להיפרד מהמשחקים שלך. חשוב לי שתתרחץ כי כל היום אספת לכלוך ולא בריא... ".
3. התייעצות: "האם יש לך רעיון איך אפשר שתגיע בעצמך למקלחת"? (כאן מופעל עיקרון הבחירה שאם גיא יבחר את הדרך לביצוע, תהיה בידיו השליטה והאחריות). אם יהיה רעיון הגיוני, כדאי וראוי לאמץ. אם לא - ממשיכים לשלב הבא.
4. הודעה על דרכי פעולה: "ברבע לשבע תצטרך להיפרד מהמשחקים ולהיכנס למקלחת. אשמח לעזור לך וללות אותך לשם. יהיה לי נעים אם שנינו נשתף פעולה... ".
5. עקביות: אם גיא לא יבוא מרצונו ובזמן, אמו תגיע לקחתו בתקיפות אדיבה וללא צעקות ואיומים תיקח אותו למקלחת (שימו לב שהעשייה האקטיבית מחליפה את הצעקות והאיומים!).
6. בחירה: חשוב לשתול את המילה בחירה בתוך האירוע: "למקלחת צריך להיכנס, אבל רק אתה בוחר אם לבוא בשמחה או בבכי".
7. סיכום אירוע ועידוד: במקרה שהאירוע עבר חלק, חשוב לעודד ולומר כמה נעים היה. במידה שהאירוע עבר בקושי, חשוב לא פחות לעודד ולומר: "היה קשה אך לא נורא, אנחנו לומדים... מחר יהיה יותר נעים". רצוי ומותר לקנח בחיבוק.
חג חירות שמח.
הדר קוגל היא יועצת זוגית ומשפחתית, מנחה בכירה במכון אדלר, 054-7949300.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם