מועיל או מזיק? על תיאוריית ההורות המקרבת
הסערה שעוררה הכתבה של הטיים, שעסקה בתיאוריית ההורות המקרבת של ד"ר ביל סירס, הובילה לדיון נרחב בתופעת התאוריות ההתפתחותיות שדוגלות בקשר בלתי נפרד של האם והתינוק עד גיל מאוחר יחסית. בדקנו מה חושבים על זה אנשי המקצוע
המרכז, שהוקם בשנת 1998 בארץ, מלמד הורות מקושרת כפי שמדבר עליה ד"ר גורדון ניופלד שכתב בין היתר את הספרים "למה זה כל כך מסובך?", ו"אחזו בילדיכם: מדוע הורים צריכים להיות יותר חשובים מחברים". נויפלד, שייך לאסכולה הדומה לזו שמטפח כבר שנים רבות ד"ר ביל סירס, שהפך בשבוע האחרון למפורסם במיוחד הודות לשער השערורייתי של המגזין "TIME" ולכתבת הפיצ'ר שחגגה 20 שנה לצאת "ספר התינוק" שכתב סירס יחד עם אשתו מרתה.
גישת ההורות המקרבת, אותה הגה סירס, מבוססת על אותה ההיקשרות עליה מדברת הימן ולפי סירס, עליה להתבטא בשלושה אלמנטים בגידול התינוק: הנקה, נשיאת התינוק על ידי האם או האב ושינה משותפת. הד"ר עצמו ידוע כמישהו שבודק תינוקות בעוד הם שכובים על אימם, ובמקרה של ילדים גדולים יותר, הוא מתחיל כל בדיקה רפואית בחיבוק. גם אם זה נדמה כמביך, כפי שבוודאי תחשבו, המצדדים בשיטה טוענים שלרוב אותו חיבוק מפיג את החששות של הילד ומפיק חיוך גדול.
עוד באותו נושא:תפסיקו לפחד מהנקת פעוטות
"הרעיון הגדול הוא שהאחריות שלנו כהורים הוא לגדל את הילד עד לגיל שהוא מספיק בוגר להשתלב בחברה. עד שזה קורה, הוא צריך את ההורה שלו כדמות מכוונת. שההורה יהיה המצפן שלו, שהוא ירגיש שיהיה מישהו שם שיכול לסמוך עליו. ההיקשרות שומרת על המוכוונות של הילד להורה שלו". מסבירה הימן.
"הורות מקרבת היא לא תורה, הרעיון הוא לקחת אלמנטים שנראים כמתאימים ולנסות ליישם אותם. כל אחד לוקח מזה מה שמתאים לו. חשוב רק לדעת שיש מחקרים על שינה משותפת, הנקה וקירבה להורים שמראים כמה הדברים האלו נותנים לילד. הרי הצורך הכי גדול בשביל התינוק הוא להיות קרוב לאמא ולאכול", מפרטת לידיה בייבסקי, מדריכת הנקה ומנהלת האתר "מקום תומך הנקה" שדוגלת בהורות מקרבת.
- אבל מתישהו צריך לשחרר...
"אנחנו אומרים שההריון הוא 18 חודשים, תשעה חודשים בפנים ותשעה חודשים בחוץ. התינוק מתרגל במשך תשעה חודשים לזה שהוא נמצא כל הזמן בסוג של חיבוק ולאכול כל פעם שהוא רעב, לכן מן הראוי לפחות לתת לו את אותו הזמן להתרגל לחיים בחוץ. גם מבחינת התפתחות ביולוגית, עד גיל תשעה חודשים המוח מתפתח באותו הקצב כפי שהוא התפתח בתוך הבטן".
- אז מה קורה כשאשה חייבת לחזור לעבוד אחרי חופשת לידה של 3 חודשים?
"אנחנו קטנים כנגד המציאות, אין מה לעשות. יש נשים שעושות הורות מקשרת גם אחרי שהן יוצאות לעבודה, אפשר לתת לילד הרגשה כזאת גם אחרי. זה דורש מאמצים, זה לא קל, אבל כל אמא היא שונה ואין מה לעשות פה. הורות מקושרת זה עד הגבול שמתאים לכל אחד, זה תלוי בהורים וגם בילדים. כל אחד לוקח את זה לכיוון שמתאים לו".
בייבסקי היא בעצמה דוגמה טובה למישהי שלא נתנה למציאות הישראלית להפריע לסגנון ההורות הצמוד שלה וגם אחרי 18 חודשים בחרה
"יש לי שני ילדים בגילאי 9 ו-6. כשילדתי את הגדולה עבדתי בהייטק עשר שעות ביום. יצאתי בבוקר וחזרתי בערב, לא הייתי בקטע של הורות מקרבת למרות שקראתי את הספר של ד"ר סירס. אבל אחרי שנולד לי הילד השני החלטתי קצת לחשוב על שינוי מגמה. פרשתי מהעבודה, למדתי הדרכת הנקה, הוצאנו את הגדולה שלי לחינוך ביתי, והיום היא בבית, דבר שהיא מאוד מרוצה ממנו, והקטן בגן". מסבירה בייבסקי.
מה עם החיסרון החברתי שבחינוך ביתי?
"זה לא חיסרון, אלא אתגר, זה נכון שיש פחות ילדים שהיא נפגשת איתם בבוקר אבל יש לה אחר הצהריים פנוי שבו היא הולכת לחוגים ונפגשת עם חברים ומהבחינה הזאת אנחנו לא מרגישים שהיא מוגבלת במשהו, היא גם לא רוצה לחזור לסידור הקודם".
המהדרין בהורות מקרבת טוענים שמה שמתחיל בהנקה ממושכת ובשינה משותפת, לא נגמר שם, אלא ממשיך הרבה מעבר לינקות אל הילדות וגיל העשרה. ד"ר גורדון נויפלד, לדוגמה, טוען בספרו "אחזו בילדיכם", שבגיל ההתבגרות חשוב שבעתיים שההורים יהיו המשפיעים העיקריים על ילדיהם כדי למנוע בעיות בגיל זה.
- שושנה הימן, דווקא בגיל שבו הילדים הכי רוצים להשתחרר?
"כל משפחה לגופה. אין תשובה אחת ואנחנו צריכים לקחת בחשבון מה הצרכים של כל משפחה. השאלה הנשאלת היא איך ההורים יכולים לספק לילד שלהם את התנאים הטובים ביותר? אם זוג מתגרש, או אם האמא צריכה לעבוד, איך הילד יכול עדיין לקבל את מה שהוא צריך? אנחנו לא יכולים להתעלם מהתנאים הקיימים אבל אנחנו להכיר במה שעובר על הילדים שלנו, מה חסר להם, מאיפה מגיעות הבעיות, מה מניע את הילד, מה חסר לו ואיך לספק את מה שצריך".
- אבל לא מדובר בתינוק רעב, אלא במתבגר
"אין כאן טיפים או רצפטים, זה פשוט להקשיב להורה, למקם את הילד על מפת ההתפתחות, וליצור את התנאים שההורה צריך כדי לעזור לילד שלו ומשם להתחיל. אנחנו מזהים את השורש של הבעיה ומטפלים בשורש. בסופו של דבר, אנחנו מאמינים שההורה הוא המטפל הכי טוב שיש לילד שלו. אבל, אם יש בעיות קשות בין ההורים לילד, ניתן לפנות למישהו חיצוני. כאמור, כל מקרה לגופו".
אפי נבו-כהן, יושבת ראש ליגת לה לצ'ה בישראל, ארגון בינלאומי שקם במטרה לתת מידע ותמיכה לאמהות בנושאי הנקה, מסכימה עם הרעיון שכל משפחה צריכה לבחור את סגנון ההורות המתאים לה, תוך כדי התמקדות בהנקה, שהיא כאמור, אחת מאבני הבסיס בהורות מקרבת.
- אז איך אתן מעודדות נשים להניק?
"התפקיד שלנו הוא לא לשכנע נשים להניק, אלא רק לתת מידע ותמיכה לאמהות במקום שבו הן נמצאות. אנחנו בלה לצ'ה אומרים שאת תמיד תהיי האמא הכי טובה של התינוק שלך. זה לא משנה מה את עושה, אין פה כללים. מה שטוב לך - טוב לתינוק. באופן כללי, אף אמא לא קמה ואומרת מתי היא מפסיקה להניק, כך שגם במקרים של הפסקת הנקה לא משנה באיזה גיל התינוק, התפקיד שלנו זה לעזור לאמא. אנחנו לא אומרות לאמהות מתי להפסיק להניק".
- כשהאם והתינוק כל כך צמודים, יש מקום לאבא?
"התפקיד של האבא הוא ליצור קשר עם התינוק בכל דרך אחרת מלבד ההזנה שלו. זה יכול להיות מקלחת, הרגעה על הידיים, סיפור, חיבוק ומשחק. הכל, מלבד ההנקה".
מוטי גלעם, עובד סוציאלי קליני, יועץ לנישואין ומטפל משפחתי מוסמך מסכים שלאב מקום חשוב. "זה לא מקרה, שפעמים רבות נוצרות בעיות בזוגיות עם הגעתו של תינוק חדש. זה נכון שהאמא היא זו שחווה את ההריון ומניקה אותו, אבל לכן חשוב עוד יותר שהאבא יהיה שם מהרגע הראשון, יחבק, ייקלח את התינוק ויהיה איתו. אסור להיווצר מצב שבו האמא מבקרת את הטיפול של האב בילד. יש מקרים של שתלטנות של האם, מה שיוצר המון בעיות בזוגיות. זה מעגל שמוביל למקום לא טוב. האבות צריכים להיות חלק מהמשפחה. לאבא יש הרבה מקום והוא צריך לתפוס את המקום. חשוב לזכור שגם גברים חווים תהליך של אבהות ראשונה".
- אז מה דעתך על הורות מקרבת?
"אני לא יכול להגיד אם זה טוב או לא טוב. ברור לי מאיפה הבסיס של הגישה מגיע. כאשר תינוק נולד מתחיל תהליך של היפרדות, הוא כבר לא חבילה אחת עם האמא ובאופן טבעי הצרכים שלו לא מסופקים באופן מיידי כמו שקרה כשהיה בבטן. התיאוריה הזאת מובילה לכך שההורים משתדלים להיות איתו כל הזמן ללא כמעט נפרדות. הוא ישן עם ההורים, הוא מחובר לשד של האמא והיא מצדה לוקחת את התינוק עם הלונגי בכל מקום. התינוק חווה חוויה של אמא זמינה, גם פיזית, בכך שהוא נמצא על האמא ומרגיש אותה באופן שממשיך כמעט לגמרי את מה שחווה בבטן".
- נשמע כאילו אתה בעד השיטה
"הבעיה היא שיש בזה משהו נורא סימביוטי שלא מאפשר נפרדות. כל ילד חייב להרגיש נפרדות. התיאוריות הקלאסיות דוגלות בזה שעל הילד להבין שהוא והאמא הם נפרדים. התינוק צריך להרגיש את ה'אני' שלו בנפרד מהאם.
"גם ההורים עצמם צריכים את הנפרדות שלהם. הורים רבים נשאבים בקלות לתינוק ראשון ומבלים איתו זמן רב מה שמוביל אחרי לתלונות על כך שהילד הראשון לא יודע להעסיק את עצמו, כי בעצם מעולם לא נתנו לו להיות לבד. תהליך הנפרדות כאן הוא בעייתי, זה לא תמיד פייר כלפי הילד".
- המצדדים בשיטה אומרים שהיא מבוססת רק על הצרכים של הילד...
"לא רק. הורים רבים פועלים לפי הצרכים שלהם, במיוחד בקשר מקרב. אין לי ספק שיש פה צורך מאוד בסיסי של האם בסימביוזה. הורים שמבלים ימים שלמים עם הילדים עושים את זה כי הם רוצים את זה. אפשר להבין את זה, אבל ילד צריך לחוות את הלבד שלו וככל שזה יקרה יותר, זה יהיה בריא יותר וקל יותר. אין דבר יותר קשה מלפרק סימביוזה וההורות המקרבת יוצרת סימביוזה. האמא נתפסת כ'אמא אדמה' וברגע שהיא לא נמצאת, מאוד קשה לו, כמו במקרה של ילדים שלא הולכים לגן בקלות. בסופו של דבר צריך למצוא את האיזון וזה נראה לי העיקרון החשוב ביותר בהורות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם