היצירה הכי טובה שלי: גלית לוי על אימהות וקריירה
מעצבת האופנה גלית לוי, היא אם לנערה מתבגרת, אותה היא מגדלת לבד מאז גירושיה - וזה לא היה פשוט, במיוחד כשהיה עליה גם לנהל עסק חדש ומצליח שדרש ממנה שעות עבודה מטורפות. "אבל בזכות הלידה של סער," אומרת לוי, "נוצר לי איזון בחיים. היה לי למה לחזור הביתה"
מתי הפכת להיות אמא?
"התחתנתי בגיל ,22 הוא רצה ילדים ישר אחרי החתונה ואני חיכיתי עוד שלוש שנים, כך שילדתי בגיל 25. הילדה שלי היא היצירה הכי טובה שלי בחיים, יצירה שהולכת ומשתבחת, ושלמעשה גדלה עם העסק שלי".
האם, כמיטב הקלישאות, התהפך עולמך כשנולדה הילדה?
"העולם שלי התהפך במובן החיובי, כי סער שמרה על האיזון שלי בחיים. העבודה שלי מאוד סוחפת - ואם אין לך למה לחזור הביתה, את מבלה את כל זמנך בעבודה. בזכות הילדה ידעתי שצריך לסיים את יום העבודה וללכת הביתה, כי אנשים מורעלי עבודה לא יודעים מתי לשים לה סוף".
האם האמהות דחפה אותך מבחינת הקריירה או עצרה אותך?
"הקריירה שלי התחילה לנסוק כשסער נולדה, אבל מצד שני זה היה גם מאוד קשה, כי כשהיא הייתה בת שנתיים וחצי התגרשתי, ואפשר לומר שגידלתי אותה לבד. אבל הצלחתי להסתדר, וזה רק חיזק אותי ואותה, כי יכולתי להקנות לה ערכים. לא היה קל לגדל אותה לבד, והיו ימים קשים שרציתי לתלוש את השערות, כמו בפעם שבה היא הייתה חולה והמטפלת לא באה, ולי היו באותו זמן מדידות. תמיד הכל היה מאוד מסובך, אבל עדיין, עם כל הקשיים - סער היא הדבר הכי טוב שקרה לי".
איך הצלחת לתמרן בין הבית לעבודה?
"הצלחתי בזכות אמא שלי. היא הצילה אותי. בין הגילים שלוש עד חמש לסער הייתה אופר. מאז גיל חמש לא היו יותר אופריות, רק מטפלות שלקחו אותה מבית הספר. אבל גם על מטפלות אי אפשר לסמוך, כי פתאום הן נעלמות ומשבשות את התוכניות. הדבר היחיד שהציל אותי זאת אמא שלי. כשהייתי מתקשרת אליה ואומרת ש'המטפלת לא באה', היא הייתה מגיעה. גם היום, אם אני צריכה לטוס לענייני עבודה בחו"ל, אמא שלי נותנת את התמיכה. מגיל שמונה הילדה שלי הייתה ילדת מפתח ומאוד עצמאית".
איך מתנהל סדר היום שלך עם הילדה?
"היום סער אמנם לא צריכה אותי כבייביסיטר, אבל היא צריכה אותי נפשית, שאני פשוט אהיה שם בשבילה. גם אם היא לומדת למבחנים ועסוקה, היא אוהבת לראות אותי. אנחנו קמות כל יום ברבע לשבע. לפעמים אני לוקחת אותה לבית הספר, או שהיא נוסעת באוטובוס ואני הולכת לעבודה. הימים שלנו לא מסתיימים
יש לך נקיפות מצפון על כך שכשסער הייתה קטנה, הקדשת את מרבית זמנך לקריירה?
"יש לי נקיפות מצפון מהיום שהיא נולדה. גם אם הייתי בכל המסיבות ואסיפות ההורים בבית הספר, ותפרתי תחפושות מושקעות לפורים, היא תזכור את אותו ערב הורים שלא הגעתי אליו. יש לי נקיפות מצפון כשאני טסה לחו"ל וכשאני מתעכבת בעבודה. נקיפות מצפון הן חלק מהחיים. אני רגועה רק כשסער עסוקה או נמצאת עם חברות".
האם כאישה גרושה היה לך קשה יותר בחיים?
"היה לי קשה עם העובדה שאבא של סער לא לקח חלק פעיל ומסודר בגידול שלה. יש לי חברות שיש אצלן משמורת משותפת, ואז לאישה הרבה יותר קל. לי לא הייתה את הפריבילגיה הזאת. הרבה יותר קל כשיש מישהו ששותף לגידול הילדים. הקרבתי מעצמי בכך שגידלתי אותה לבד, אבל לאישיות שלה, לאופי שלה - בהחלט היה עדיף ככה. לא היו לה חיים מפוצלים, אלא בית אחד עם חוקים משלו. אף אחד לא התערב בחינוך של הילדה - לא מתי הולכים לישון ולא בבחירת בית הספר. מבחינתי זה היה מושלם, ולילדה אין פיצול אישיות".
האם כאם חד-הורית לילדה יחידה הפכת חרדתית?
"ברור, נראה לי שכל אמא היא חרדתית. אני חרדתית וגם פולניה, לכן אני קרצייה בנושא האוכל - מתקשרת לסער ושואלת 'אכלת? לא אכלת'? מתקשרת לבדוק שהיא חזרה מבית הספר, וכשהיא הולכת למקום מסוים, אני מוודאת שהיא הגיעה לשם. מזל שיש היום פלאפונים".
מתי בפעם האחרונה קראת ספר מהתחלה ועד הסוף?
"כל יום, אני מתה על ספרים. מגיל צעיר אני תולעת ספרים, מסיימת שני ספרים בשבוע. ליד המיטה מונחים 20 ספרים. לאחרונה נסעתי לרגל יום ההולדת שלי לקאריביים וקניתי בשדה התעופה את 'להתאהב בסנט מרטין' - המקום שאליו נסעתי. עכשיו אני קוראת שוב את 'הסוד' ואת 'מצרפי המקרים'".
האם קשה יותר לגדל ילדה בגיל ההתבגרות?
"הרבה יותר קשה. בגילאים הצעירים הקושי היה בטיפול הפיזי - לתת אוכל, להשכיב לישון, לקלח, להזמין בייביסיטר. היום יש קשיים אחרים, למשל אני מבקשת ממנה משהו, והיא עונה 'לא בא לי'. המזל שלי שסער ילדה מאוד טובה ולא מרדנית. היא בצופים, ואני גם לא צריכה להגיד לה 'תלמדי למבחנים', היא עושה זאת לבד. כשהיא יצאה בפעם הראשונה לבלות עם חברות, הייתי קצת בלחץ עד שהיא חזרה, וניג'סתי כל הזמן באס אם אסים. אבל כל עוד אין בנים בתמונה - אני רגועה".
עם איזו תופעה של גיל ההתבגרות הכי קשה לך להתמודד?
"עם כל מה שקשור לסידור החדר. סער זורקת את הבגדים על הרצפה, אני אומרת לה להרים והיא לא מקשיבה לי. בגלל נקיפות המצפון שלי, לא הכרחתי אותה בעבר לסדר ולעזור בבית, וסביב נושא זה מתרחשות המריבות שלנו. הבגדים נשארים על הרצפה ובסוף אני מרימה אותם, אבל אני אומרת תודה שמדובר רק במריבות האלה. גם ממני בתור ילדה לא ביקשו לעזור בבית, ויצאתי בסדר".
יש לה לפעמים גם קריזות של גיל ההתבגרות?
"אין לה קריזות, אבל לפעמים יש מצבי רוח, ואני מתעניינת במה שגרם להם. סער מספרת לי הכל, אני כמו חברה שלה, ואם היא לא רוצה לספר מה קרה - אני נותנת לה להיות עם עצמה".
חופשות: איתה או בלעדיה?
"גם וגם, אני משתדלת לעשות עם סער חופשה שנתית, היינו באוגוסט בניו יורק ביחד, והיה לנו כיף. שנה לפני כן היינו בחופשת סקי, וגם צירפתי אותה לנסיעת עבודה לסין. חוץ מזה, יצאתי לחופשות עם חברים, עם בן זוג, צריך לדעת להיות בשני העולמות".
איך החלטת על השם של הילדה?
"בזמן ההריון רציתי לקרוא לה אופק, אבל הלידה הייתה מאוד קשה ונמשכה 12 שעות, וכשהיא יצאה, היא יצאה בסערה, והשם סער מאוד התאים לה".
האם גם היא נדבקה בחיידק העיצוב?
"סער מאוד מחוברת לעולם העיצוב והאסתטיקה, אבל לא בתחום עיצוב אופנה. היא מצלמת ומעצבת תמונות, והייתה לה תקופה שהיא ביימה סרטים עם החברות שלה".
איך בתך מגיבה לעובדה שאת מפורסמת?
"היא מתייחסת אליי כאמא רגילה, כי זו המציאות שאליה היא נולדה. נושא הפרסום עולה כשחברות שלה או אנשים אומרים לה 'ראינו את אמא שלך בטלוויזיה'".
הטלוויזיה - אויב או מושיע?
"אין לי בעיה עם טלוויזיה, כי סער היא ילדה עם אופי, והצפייה בה לא באה על חשבון הלימודים. אם יש לה מבחן, היא סוגרת את הטלוויזיה והולכת ללמוד. אני גם לא מאמינה בחינוך שמגביל את הצפייה בטלוויזיה לשעה ביום. לדעתי בכך גורמים לילד לרצות לצפות בה יותר".
כמה ילדים את מתכננת?
"אני גמרתי לתכנן, זהו, סגרתי את הבאסטה. כשסער הייתה קטנה, נהגתי לשאול אותה אם היא רוצה אח, והיא ענתה שלא. יש ילדים שמבלבלים להורים את המוח ומבקשים אחים. סער אף פעם לא התלהבה מהרעיון. יש לי שני אחים, וכיף לי איתם, אבל אני לא חושבת שילד יחיד הוא פחות מאושר. סער קיבלה יותר תשומת לב ולא הייתה צריכה לקנא באף אחד. חוץ מזה, העולם שלי מאוד מלא, אין לי זמן לנשום, ובאיזשהו מקום הגשמתי את חלום האמהות. יש לי ילדה גדולה ומדהימה, אני לא צריכה עוד תינוק עכשיו".
מה בתך הכי אוהבת שאת מכינה לה?
"פסטה ברוטב של ארבע גבינות. זו הפסטה האהובה עליה, והיא יכולה לאכול אותה גם בצהריים וגם בערב. אני אומרת לה שזה לא בריא, אבל לפעמים כבר לא אכפת לי, העיקר שתאכל. היא פשוט לא אוהבת שום דבר אחר. לא ביצה, לא שניצל, רק פסטה וקורנפלקס כריות. כל יומיים אנחנו קונות קופסה".
מה הדברים שהיא עושה שהכי מרגשים אותך?
"כשסער כותבת לי ברכות או פתקים מרגשים. לפעמים היא משאירה לי פתק - Mummy I love you, have a nice day ואין יותר מרגש מזה".
השלימי: "אצלנו בבית אף פעם..."
לא צועקים.
השלימי: "חשבתי שלא ארשה..."
לזרוק בגדים על הרצפה, אבל כופפתי את החוקים, ואני חיה עם זה בצער רב"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם