תורת הקבלה: איך שורדים את קבלת ההורים?
מפגש העדכון החצי-שנתי עם המחנכת של הילד, עלול להפוך בקלות לאירוע רב נפגעים. אז איך שורדים את הסיטואציה המלחיצה? רוית גוטמן על הדרכים להפוך את אירוע קבלת ההורים בבית הספר לחוויה חיובית. כן, גם עבור הילד
תחשבו על זה לרגע, ישובים בכיתת הלימוד, לצדנו ההורה, המהווה דמות סמכות מרכזית משפיעה ואף מעצבת בחיינו. מולנו - המורה, חובשת גם היא את כובע הסמכות ובהחלט בעלת השפעה. יותר רגישה, או פחות, היא פורסת בפנינו מגוון ציונים והערכות, דיווחים על רמת תפקודינו כתלמידים, הכנת שיעורי בית, השתתפות בכיתה, שליטה בשפות, וכן גם מציינת איך אנחנו בהפסקות, חברויות, נימוסים, יחס למורים ועמידה בלוחות זמנים.
◄עושים בית ספר: כך תעודדו את הילדים להכין שיעורי בית
נדמה כי עשר הדקות שהוקצבו לנו – הן כה ארוכות. את דבריה היא מסכמת בכל מה שטעון שיפור, פוטנציאל יש - אז זה רק עניין של רצון והשקעה. ובשביל להמתיק את השיחה, מונחת לה על שולחנה סלסלה מלאה בסוכריות טופי. זו כנראה הפעם היחידה שתמצאו את הילד שלכם שולף סוכריה בלי לבחור את טעמה או צבעה.
ואם חשבתם, הורים יקרים, כי כאן מסתיימת החוויה עבור הילדים, אז תמתינו רק עוד רגע אחד. בפניהם עוד כמה מכשולים לעבור.
הראשון, היא היציאה מהכיתה. הכוללת מעבר על פני החברים הממתינים וההורים העייפים, שתורם ממאן מלהגיע, הם יודעים בדיוק כמה זמן הייתם אתם בפנים, בעלי ניסיון קודם, הם כבר מנחשים. חלקם ישפילו מבט, ויאפשרו לכם לעבור מהר, אחרים, מבטם כאילו חודר פנימה אל שלכם, מנסה לתייג את סוג החיוך, האם הוא מסתיר כעס גדול, אכזבה או תסכול, ואולי דווקא כזה אמיתי שיוצא מהלב בעקבות משוב מעודד?
המכשול שאחרי המסדרון, הוא המאיים ביותר. החיוך המאולץ נמחק - כבר נפרדנו מכולם ועכשיו אנחנו לבד. עוד רגע זה מתחיל - דיבור על כל מה שנאמר. כל אחד מילדינו יגיב אז אחרת, יהיו אלו שידממו עד תעבור הסערה, אחרים יענו על כל טענה ויהיו גם כאלה שיגלגלו את האשמה למורה.
כך או כך מעבר לפינה ימתין בסבלנות רבה המכשול השלישי והאחרון. על ההורה שנכח באסיפה להעביר את הרשמים והמידע לאותו הורה שנעדר והסיבה כלל אינה חשובה. הרבה מונח על הכף ברגע זה, אופן התיווך וצורת העברת המידע קריטית ביותר לגבי ההשלכות הסנקציה והתוצאה.
אמנם רק על פעמיים בשנה אנו מדברים, ובכל זאת לכל קבלת הורים כזו ישנן השלכות משמעותיות. מה עלינו ההורים לעשות, על מנת להפוך את קבלת ההורים לחוויה מלמדת, מצמיחה. אחת כזו שלא תפספס את המטרה?

• לחזק את ה"יש" - הילד שלנו יעריך מאד אם נגיב אליו לאור אסיפת הורים לא מוצלחת - בכבוד. אם נאיר את כל אותם מעשים חיוביים שהוא עושה ואף מצליח בהם, נוכל לחלץ את כוחותיו ויכולותיו, את נקודות החוזק שלו, יכולת ההתמדה באותם דברים שחשובים לו.
נאיר
• לשמור על פרופורציה - אספות ההורים נועדו לפרוס בפנינו תמונת מצב כוללת של ילדינו בבית הספר. זכרו כי מדובר בדיווח הנשען על מספר חודשים שעברו, כך ששום דבר בעצם לא ממש חדש לנו. חתמנו כבר על המבחן האומלל בתורה, "למדנו" לחשבון, ומצאנו הערה ביומן על אי הכנת שיעורי בית בלשון. כך שיש לנו מידע מקדים טרם האסיפה. על כן, ממליצה לאסוף את עצמכם, אנחנו הוא הבוגר האחראי אחרי הכל. שימו לב לתגובותיכם, שימו לב לילד שלכם, תהיו שם עבורו ופחות עבור עצמכם.
• הכל תלוי בפרשנות - כל ילד רוצה שהוריו יהיו גאים בו. גם אם נדמה כי הוא לא מתאמץ או אינו משתדל דיו. לפעמים אנחנו מפרשים את התנהלותו בלימודים כחוסר אכפתיות/ זלזול/ דווקא. תסמכו על הילד שלכם. יכול להיות שמדובר בקושי אובייקטיבי, סיטואציה חברתית כזו או אחרת, אי התחברות למורה, למקצוע - גם אתם לא מתחברים להכל.
• קיימו שיחהמוקדמת - רגע לפני - ואף יום קודם, שבו עם הילד, שאלו אותו מה הוא חושב שיהיה באסיפה, מה יאמרו עליו, מה יהיו החוזקות וחולשות, מה יוכרז כטעון שיפור ומה יהיה עליו לשמר.

• ברגע האמת, מול המורה - תהיו איתו. חשוב מאד שהילד שלנו ירגיש שאנחנו בעדו. שאנו סומכים עליו וכל נושא אסיפת ההורים נועד בעצם לתת לו משוב שיעזור לו להשתפר, להתקדם, למקד את העשייה שלו.
• תנו מילה טובה - "אפילו בשרב הכי כבד, ידעתי שהגשם עוד יירד" (יהודית רביץ). למילה יש הכוח להרים את האדם אל על, לאפשר לו להוציא מעצמו את הכי טוב שהוא יכול. מילה גם יכולה בקלות להנמיך, לדכא, להשפיל. הלמידה המשמעותית תגיע כאשר הילד פנוי ללמידה, ואת היכולת הזו הוא ישיג כאשר יחווה תחושת השתייכות טובה.
• שוחחו עם הילד - בסיומה של אסיפת ההורים שבו עם הילד, העלו ביחד איתו את שנאמר, בדקו מה הוא מבקש מכם, איך אתם יכולים לעזור, מה הוא חושב שיכול לקדם אותו ולעזור לו להשתפר.
• זכרו שהכל יחסי - התעודה היא תוצאה של עבודה קשה. לכן חשוב לעודד את הדרך, את המאמץ, את ההתקדמות האישית ביחס לעצמו ולא ביחס לחבריו. אסיפת ההורים היא תחנה בדרך שאמורה להיות מזינה ולא מייאשת או מדכאת.
• החליפו בתפקידים - טיילו אחורה, במנהרת הזמן, אל הרגע בו אתם ישבתם על כסא התלמיד. נסו להיזכר מה הכי תרם לכם בתגובות הוריכם, מה הכי פחות. זוהי נקודת מוצא חשובה לאיזה הורה אני רוצה להיות.
• להתמקד בעצמנו - תפקידה של קבלת ההורים אינו לשים מראה ולהראות לנו איזה הורים אנחנו. זה בכלל לא הסיפור שלנו. בית הספר הוא הסיפור של ילדינו. מיקוד בנו ובמה המורה תחשוב עלינו, מסית אותנו מלתת עזרה ומענה לילד שכרגע צריך אותנו בשבילו ולצדו.
• ביקורת - הורים רבים, מאמינים, מכוונות הכי טובות, כי אם יעירו לילד שלהם ויתקנו כל שגיאה כך הוא ילמד. הביקורת מנמיכה ובכך מצמצמת את יכולת ההתפתחות והצמיחה.
• הערות - נוותר על הערות וכעסים המופנים אל עבר הילד שלנו, בנוכחות המורה. נודה לה על המשוב, נשאל לדעתה ואולי אף נקבע שיחה משותפת איתה לסיעור מוחות והעלאת דרכים ורעיונות שיקלו על הלמידה ויפרמו את הקשיים.
• דיבור "מעל" הילד - הילד שלנו יושב לצידנו, בואו לא נדבר עליו בגוף שלישי - "הוא ... והוא.. אמרתי לו... ", אלא נדבר איתו - "אני רואה שאתה לא תמיד מכין שיעורים, לעיתים קשה לך לגייס את עצמך ללמוד למבחן... " וכו'.
• חיזוקים - נוותר על עונשים, הבטחות ופרסים. כל אלו אינם מובילים ללמידה משמעותית. דמיינו לעצמכם ששללתם ממנו לאחר האסיפה שבוע שלם של חברים, טלוויזיה או משחקים (פלייסטיישן/ ווי ואחרים) האם אתם באמת חושבים שהעונש הזה יאפשר לו מקום ללמידה? האם הוא ישב בחדרו ויחשוב על חומר הלימוד, או על החברים שבחוץ משחקים? אם עונשים היו תורמים, אז כנראה כולם היו מחונכים. המציאות אומרת אחרת.
רוית גוטמן, היא מנחת קבוצות הורים במכון אדלר.
◄מדריך:תזונה להצלחה במבחנים