ואם כבר לבד, אז שתהיה חתולה: על חסרונות הרווקות
גם אם להיות אמא לילדים זה לא להיט גדול, להיות רווקה, פלוס מינוס חתול או שניים, לא פחות מתסכל. לני ירושלמי מסבירה מדוע קשה פי שניים להיות רווקה אבל לא שוכחת ליהנות
למרות שהתרבות, העולם והחיים מכתיבים לנו את התשובה מאז שחר האנושות, התשובה לשאלת ה"מה עדיף?" היא כבר מזמן לא שחור ולבן.
בהבדל אחד קטן. בעוד אימהות היו פעם רווקות הוללות, רווקה לא חוותה את עניין האמהות. היא מעולם לא נאלצה להתמודד עם תינוקת שמשלשלת עליה בשנייה שמורידים לה את הטיטול. היא מעולם לא חוותה את העונג המפוקפק של ילד כפוי טובה שנשכב על רצפת הקניון וצורח. מצד שני, היא גם מעולם לא חוותה טפשת הריון ואת אובדן הזיכרון הקל, כך שיכול להיות שהאם האומללה פשוט לא זוכרת שרווקות זה לא פיקניק (כי מי עושה פיקניק לבד?).
מה אומרת האמא העסוקה?חופשי זה לגמרי לבד: 30 סיבות להשאר רווקה
בגדול, אפשר לומר שאם הסביבה והחברה היתה טיפה יותר סלחנית כלפי רווקות מאוחרת, גם הגברים ובייחוד הנשים היו נהנים מהרווקות שלהם הרבה יותר.
כן, יש משהו בחופש הזה ובלהיות אדם לעצמך בגיל 30 פלוס שהוא כיף גדול. אנחנו יותר עצמאיות כלכלית מאשר בשנות העשרים שלנו, אנחנו יותר בוגרות ולא כל משבר הופך לסימפוזיון, ולקבוע לקפה עם חברה לא כרוך בהפקה שדורשת תכנון מוקפד של שבוע. אנחנו יכולות להתאהב, להתאכזב, לטוס לחו"ל, ללכת למסעדות, להוציא את הכסף שלנו על עצמנו ולא להיגרר לאיזו הצגת ילדים רועשת או הכי גרוע – לפסטיגל בחנוכה.
רוב הזמן כיף לנו, לפעמים אנחנו גם בוכות אל תוך הלילה.
שאטרסטוק
אז כן, יש הרבה דברים טובים וכיפיים בלהיות רווקה, אבל אנחנו מוקפות בקרובי משפחה קרובים כרחוקים, שלמרות שאנחנו מחליפות איתם רק כמה מילים בשנה והם לא יודעים עלינו כלום הם בטוחים שהם יודעים מה טוב לנו (מה זה מה טוב לנו? זוגיות! ולא משנה עם מי!), אנחנו מתמודדות עם עקיצות של מכרות שההישג העיקרי בחייהן הוא שהקימו בית בישראל והן רוכבות על ההישג המפואר והנדיר הזה כאילו הזמינו אותן להדליק משואה ביום העצמאות.
היינו מסתדרות גם בלי אלה שמשוכנעים שאין מכנה משותף גדול יותר בין שני אנשים בני 30 פלוס מלבד הרווקות שלהם ועל כן יש לשדך ביניהם, מה שאומר שלא מעט פעמים אני וחברותיי וגם חבריי הרווקים מוצאים את עצמנו בדייטים עם אנשים שאין לנו דבר וחצי דבר איתם.
וכל הדברים האלה היו בעיקר משעשעים אותנו, אלמלא
ל-90% מאיתנו זה לא היה באמת מפריע, אם זה לא היה משהו שבאופן קבוע נמצא במחשבות שלנו. כי סביר להניח שכמה שאמהות טריות מתקשות להסתגל לעידן החדש בחייהן – הן מקסימום היו רוצות לחזור לימי תחילת הזוגיות שלהן, או לימים שלפני סימני המתיחה על הבטן שלהן. לא לארוחת ערב לבד מול הטלוויזיה, לא לפגישות עיוורות מחרידות ולא לתחושת הבדידות שעולה בגרון בערבי שישי, בחגים, בחתונות, ואפילו בביקור בסופרמרקט.
אבל - וזו נקודה שחשוב לי להדגיש במיוחד: אנחנו לא מסכנות, באמת שלא, ואין צורך לרחם עלינו, דפדפו בעיתון ותמצאו בקלות עשרות אנשים אחרים שראויים לרחמים שלכם. בסופו של דבר, לכל סטטוס בחיים יש את היתרונות והחסרונות שלו. רוב הזמן כיף לנו, לפעמים אנחנו גם בוכות אל תוך הלילה, אבל בינינו? את זה כולם עושים.
ילדים זה שמחה או עבודה קשה? ענו על הסקר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם