מעבר לדף: קריאה אחרת בספר "חתול תעלול"
חשוב שלכל ילד יהיה עולם פנטזיות משלו, שבו הוא יכול להתפרע באין מפריע, כפי שאכן קורה בספרו הקלאסי של ד"ר סוס, "חתול תעלול". נעמי גוברין קוראת בין השורות
הספר "חתול תעלול" של דוקטור סוס עוסק בנושא הזה באופן משעשע ומעורר מחשבה. הוא נפתח בתיאור שני ילדים היושבים בצייתנות בסלון ביתם ומתבוננים בגשם השוטף מבעד החלון. הם לבד בבית, משועממים, אבל יודעים שאסור לשחק בבית את משחקי החצר הפרועים. האמצעי היחיד העומד לרשותם הוא דמיונם הפרוע.
בספר ההתרחשות הפנטסטית מתוארת כאמיתית - החתול שנכנס לפתע הביתה אינו נחווה כיציר דמיונם של הילדים, אלא כחתול אמיתי, שיודע לדבר ולעשות תעלולים מצחיקים, טיפשיים וגם די הרסניים. הוא מתפרע, מבלגן ונהנה מכל רגע, והילדים מתבוננים בו בהשתאות הולכת וגוברת. הם אינם מתנגדים או מנסים לעצור אותו, אולי משום שהוא עושה עבורם את כל מה שחלמו לעשות ולא העזו. נדמה שהוא מבטא דחפים לא מודעים שלהם ומאפשר להם להתפרע באמצעותו, בלי לחשוב על תוצאות המעשים הללו. לעומת זאת, הדג שלהם משמיע את קול המוסר והמצפון, אבל אף אחד לא מקשיב לו בשלב זה.
חתול תעלול עסוק עד צוואר בסיפוק ההנאות שלו בלי להתייחס למגבלות ואיסורים: '"הסתכלו! הסתכלו! הי, תראו אותי! זה נקרא תענוג, תענוג אמיתי'' אומר החתול, ואילו הדג המיוסר מבטא את הדאגה מההשלכות שיהיו להתנהגותו שלוחת הרסן של החתול: " ... אסור שתהיה פה, לא תשאיר לנו כלום. הסתלק מן הבית!".
גם כשהחתול מגזים באופן פראי בתעלוליו, הוא אינו חש בושה או תחושת כישלון. הדג נוזף בו, מציג בפניו את תוצאות מעשיו חסרי האחריות ודורש ממנו ללכת. אבל החתול אינו מתנצל: "אבל טוב לי להיות כאן, לא עשיתי עוד כלום... אני עוד נשאר", ומיד פותח במשחק פרוע עוד יותר ואף מצרף כתגבורת עוד שני יצורים פרועים: "דבר 1 ודבר 2". הדג המצפוני הופך היסטרי: '"לא! זה נורא! לא הזמנתם אותם, שילכו חזרה! אסור שיהיו פה, אל תתנו להם כלום, גרשו אותם! גרשו אותם!". אבל הילדים לא עוצרים בעדם, והחתול פונה אל הדג בקול מרגיע: "אל תחשוש... הם טובים ושקטים, מצחיקים כשנחוץ. בייחוד הם טובים כשיש גשם בחוץ".
חתול תעלול.
עטיפת הספר
מה שנראה בעיני החתול כהתנהגות מצחיקה, הוא למעשה השתוללות הרסנית וחסרת גבולות של היצורים שרצים בכל הבית וזורעים כאוס מוחלט: "ואז ראינו עפיפונים נתקלים בקירות. החוטים הסתבכו בתמונות ומנורות....". סוף-סוף גם הילדים מבינים שהעניינים יצאו לגמרי משליטה, ואחד מהם אף אומר ש"המשחק הזה הוא לא טוב. הוא לא טוב. כשאמא תבוא, אז מה היא תחשוב?". בדיוק אז, הדג זועק שאמא מתקרבת לבית ומיד תיכנס אליו. עתה, כשה"סכנה" כה קרובה, הילד בשל להקשיב לדג ולפעול בעצתו: הוא תופס את שני ה"דברים" ומכריח את חתול תעלול לקחת אותם איתו ולהסתלק מהבית מיד. החתול מצטער מאוד שהמשחק נגמר, אבל הוא נענה לבקשה של הילד, והולך.
עכשיו הילדים עומדים מול תוצאות ההשתוללות הנוראה: "הבלבול הוא עמוק וגדול ונורא, לא נוכל להכניס את הכל חזרה".ברגע המכריע, בדיוק לפני שאמא נכנסת, חתול תעלול חוזר באופן פלאי,
והפעם הוא "משחק בלסדר את הדברים בחזרה בארון", וכמו קוסם הוא מחזיר את הבית למצבו המקורי. כשאמא נכנסת, שני הילדים יושבים באותו המקום מול החלון, כאילו לא אירע דבר - ואולי באמת הכל היה רק פרי דמיונם?
יש הבדל משמעותי בין דמיון למציאות - בפנטזיה מותר לדמיין כל מיני דברים שבמציאות אסור לעשותם. חשוב שיהיה לכל ילד עולם דמיוני משלו. מידת הפרטיות הזו הכרחית כבר בגיל צעיר וגדלה והולכת ככל שהילד גדל ומתבגר. ואכן, בסוף הסיפור, כשאמא נכנסת הביתה, היא שואלת "... מה עשיתם שניכם פה לבד כל היום?" והילדים מתלבטים אם לשתף אותה באירועי היום הסוערים, או לשמור אותם לעצמם.
דוקטור סוס משתף גם את הקוראים בדילמה הזו. "האם כדאי לספר לאמא? מה דעתך? בעצם מה היית עושה בעצמך לו אמא שלך שאלה אותך?". מניסיון, רוב הילדים אומרים שלא היו מספרים לאמא מה קרה בבית בהיעדרה...
נעמי גוברין היא תרפיסטית בהבעה ויצירה - ביבליותרפיה.
NAOMIGOV@NETVISION.NET.IL
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם