זכות הבחירה: על הפגיעה בזכותן של נשים ללדת בלידת בית
מחקרים רבים מחזקים את הטענה שלידות בית אינן מסוכנות כאשר ההריון בסיכון נמוך. אז למה משרד הבריאות מתעקש לפרסם תקנות הפוגעות בזכותן של נשים לבחור עבור עצמן את סוג הלידה? עורכת הדין ענבל זוסמן מתקוממת
לא תמיד הייתי יולדת בית. פעם לא הייתי יולדת בכלל, ואחר כך ילדתי בבית חולים. לידות בית נראו לי כמו נטיה של קבוצות ניו אייג' אזוטריות במיוחד להרפתקנות רוחנית. ומי שמכיר אותי יודע שרוחניות וניו אייג'יות היא ממני והלאה.
איפשהוא במהלך שש השנים שבין הלידה הראשונה ללידה השניה, נחשפתי לעניין הזה של לידות בית עם מיילדת. שמעתי הרצאות של מיילדות בית, חברות ומכרות שילדו בבית הראו לי פעם אחר פעם מחקרים שהראו שלידות בית מתוכננות בהריון בסיכון נמוך אינן פחות בטוחות מלידות בבית חולים.
הבנתי שבעצם, מבחינת תמותה ותחלואה חמורה, מדובר פחות או יותר באותו סיכון, אבל שהסיכון לתחלואה "קלה" – זאת שכוללת גם חתכים וקרעים שהם הפחד של כל יולדת, וניתוחים קיסריים בלתי מתוכננים – דווקא קטן יותר בלידת בית.
ועדיין, לא חשבתי ללדת בבית. הבנתי לחלוטין שהסיכון אינו גדול יותר, פירגנתי בלב שלם לחברותי יולדות הבית, אבל לגבי עצמי הודעתי שארגיש יותר בנוח בבית החולים. המכשור לא מפחיד אותי, רופאים לא מפחידים אותי, ולמי יש ראש להתעסק עם כל הבלאגן של לידה בבית?
המהפך הגיע כשגיליתי שאני בהריון שני. ההבנה נחתה עליי באופן מיידי – אני לא רוצה לצאת מהבית בזמן צירים. אני לא רוצה ללדת במקום זר, אני לא רוצה להיפרד מהבת הגדולה שלי, אני לא רוצה להתעסק ב'לעמוד על שלי' במקום בללדת. והסיכון לא גדול יותר. אז אני יולדת בבית.
ידעתי שאני והמיילדת צריכות לעמוד בתנאים שקבועים בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות משנת 2008, שאינם פשוטים. ידעתי שאני מוותרת על מענק לידה מביטוח לאומי. אבל זה היה שווה את זה. אין כמו לחבק ילדה גדולה ותינוקת שזה אך נולדה, במיטה שלי, עשרים דקות אחרי הלידה. אין כמו להיכנס למקלחת שלי בבית שלי אחרי הלידה, ואז ללכת לישון במיטה שלי. אני מוכנה לוותר על אפידורל בשביל זה.
בישראל אין מספר רב של לידות בית, אם כי הוא עולה בהתמדה. על פי נתונים שאסף ד"ר אבנר שיפטן, רופא מיילד העובד בבית חולים והמלווה לידות בית, בשנת 2003 היו בארץ 258 לידות בית מתוכננות ומלוות על ידי איש או אשת מקצוע, ועד לשנת 2010 מספר לידות כאלו בארץ עלה ל- 735.
הנתונים ללידות הבית המתוכננות שאירעו בשנים 2003-2007 פורסמו בכתב העת "הרפואה", וניתן ללמוד מהם שמעל ל-90% מהלידות שהתחילו בבית הסתיימו בהצלחה בבית, כ-3% מהלידות הסתיימו בניתוח קיסרי (לאחר העברה לבית החולים), וכ-1% מהלידות הסתיים בלידה מכשירנית.
הטוענים כנגד לידות בית יקפצו ויאמרו, שעם מדגם כה קטן, קשה להגיע לתוצאות סטטיסטיות תקפות. אלא שפנייה למחקרים שנערכו בשנים האחרונות במדינות העולם המערבי לגבי לידות בית מתוכננות של הריון בסיכון נמוך עם ליווי של אשת מקצוע מוסמכת, מחזקת את המסקנה שלידות בית, או לידות במרכזי לידה מחוץ לבתי החולים, אינן מסוכנות יותר מלידות בהריונות בסיכון נמוך בחדרי לידה בבית החולים.
לאחרונה פורסמו תוצאות מחקר שנערך באנגליה על כ-65,000 יולדות. בניגוד לישראל, באנגליה, לידת בית, או לידה במרכז לידה שאינו חלק מבית החולים, מוכרת על ידי המדינה וממומנת על ידה. תוצאות המחקר הראו, שלידות בית מתוכננות, בהריון בסיכון נמוך, מלוות על ידי מיילדת מוסמכת, בטוחות באותה מידה בחדרי לידה בבית החולים, במרכזי לידה של בתי החולים או של מיילדות, שאינם קשורים לבתי חולים, ובבית. מחקר המשך הראה, שלידות בית אצל יולדות שזו אינה לידתן הראשונה, זולות יותר למדינה. גם מחקר שנערך בשנת 2005 בארה"ב, על אותו סוג של אוכלוסיה, הגיע למסקנות דומות.
בתקופה האחרונה, שמעתי וקראתי על החמרות מהחמרות שונות שמשרד הבריאות רוצה להטיל על לידות בית. משרד הבריאות הפיץ חוזר מנכ"ל חדש, רק ארבע שנים אחרי שפרסם את הקודם, ובו החמרות מהחמרות שונות. החוזר עבר כמה גילגולים, שבהם ספג ביקורת רבה, הן מצד ציבור יולדות הבית ובני זוגן, הן מצד אנשי המקצוע העוסקים בליווי לידות בית מזה שנים, רופאים ומיילדות, ואף מן הצד האתי של הרפואה, באמצעות מכתב מאת פרופ' נעם זהר, ראש התכנית ללימודים מתקדמים בביואתיקה במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בר אילן.
בימים האחרונים פרסם משרד הבריאות חוזר מנכ"ל חדש בעניין לידות בית.
על אף המחקרים שהוזכרו למעלה, בכסות של המלצות רפואיות, אולם ללא תימוכין מחקריים כלשהם, יוצא החוזר מנקודת הנחה שלידות בית מתוכננות, של הריונות בסיכון נמוך, המלוות על ידי רופא או מיילדת מוסמכים, הינן פחות בטוחות מלידות בחדרי הלידה בבתי החולים. על סמך הנחה זו, שהיא לכל הפחות שנויה במחלוקת, החוזר גורם לפגיעות אנושות בזכויות יסוד של ציבור שלם.
החוזר מטיל שורה של מגבלות על אנשי המקצוע העוסקים בלידות בית, באופן הפוגע בחופש העיסוק שלהם, ובאופן שמפלה לרעה את לקוחותיהם – יולדות וילודים, ופוגע בכבודם ובחירותם לבחור בטיפול רפואי ההולם את רצונם.
בין ההוראות הרבות הכלולות בו, קובע החוזר החדש כי חל איסור על הפעלת מקום המיועד לקבל לידות, שאינו מוסד רפואי מורשה.
ראשית לכל, מדובר בפגיעה בחופש העיסוק של מיילדות ושל רופאים אשר מיילדים בפועל במרכזי לידה כאלה ואחרים שהקימו במיטב כספם. מדובר באנשי מקצוע שקיבלו רשיון מאת המדינה לעסוק ביילוד, ושחוקי המדינה מאפשרים להם לקבל לידות ללא מגבלה בקשר למקום הלידה.
כאשר מגבילים זכות עיסוק, יש לעשות זאת בהתאם לחוק יסוד: חופש העיסוק. ודאי במקרים שבהם חוק מדינה אינו מגביל את העיסוק. סעיף 4 לחוק יסוד: חופש העיסוק קובע מפורשות: "אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". חוזר מנכ"ל איננו חוק. הוא הנחיות פנימיות של משרד ממשלתי, וככזה, לא ניתן לעשות בו שימוש כדי להגביל עיסוק.
שנית, מדובר גם באפליה. אנשי רפואה רבים עוסקים בתחומי הרפואה שלהם באופן פרטי, שלא במסגרת בית חולים, ולעיתים אף בקליניקה שבביתם. רופאי שיניים הם דוגמה טובה לכך. מדוע חל איסור על אנשי מקצוע מיומנים ובעלי רשיון לבצע לידות בבית שאינו בית היולדת, לרבות מרכז לידה, שאין ספק שניתן להכין אותו באופן מוצלח הרבה יותר מאשר את ביתה של יולדת לקבלת לידות? מדוע מותר לאנשי מקצוע מצויינים ובעלי רשיון לבצע הליכים כירורגיים במרפאות שיניים פרטיות בביתם? על סמך מה ננקטה האפליה התמוהה הזו?
בנוסף לכך, מדובר באפליה של ציבור היולדות. החוזר שולל את יכולתה של אשה, שאינה מעוניינת ללדת בבית חולים, אולם מסיבות שונות אינה מעוניינת או אינה יכולה ללדת בביתה, ללדת במרכז לידה שמתאים לרצונותיה, ושמתופעל על ידי אותם אנשי מקצוע שהיו מילדים אותה בביתה! אין גבול לאבסורד.
גם נהלים בעת הלידה עצמה ולאחריה המופיעים בחוזר החדש, מגבילים את עבודת מיילדות ומיילדי הבית, מצרים את צעדיהם ונוטלים מהם כל שיקול דעת מקצועי. כך למשל, חלה החובה על הרופא המיילד או האחות המיילדת להפנות כל ילוד שנולד במשקל של מעל ל-4 ק"ג באופן גורף לבית החולים, גם אם על פי שיקול דעתו המקצועי התינוק במצב מצוין. וכך, למשל, חלה עליהם החובה לבצע מעקב סימנים חיוניים (דופק ולחץ דם) אצל היולדת לפחות פעם בשעה. לא רק שאין חובה או נוהל כזה בלידות בבית חולים, בבית החולים יולדת רשאית לסרב לכל בדיקה, והצוות יוצא ידי חובתו בהסבר ובחתימה על טופס סירוב.
במקרה של לידות בית, נראה שלמשרד הבריאות לא כל כך משנה מה חושבת היולדת, והוא סבור שחוק זכויות החולה אינו חל בלידות בית. והאחריות לסירוב, כך לומדים מהחוזר – על ראשו של איש או אשת המקצוע המלווים את הלידה.
ככל שמתעמקים בחוזר, ולומדים את המשמעות של כל הוראה והוראה בו, גם אל מול מחקרים וגם אל מול נהלים והנחיות לגבי הריונות ולידות בבתי חולים, מבינים עד כמה החוזר מפלה לרעה הן את אנשי המקצוע העוסקים בלידות בית, והן את ציבור היולדות בבית. היריעה קצרה מלפרט.
אינני יודעת מה הביא להתקנת החוזר החדש של משרד הבריאות. אולי סבורים שם במשרד שיולדות בית הן נשים הורמונליות וקלות דעת, שמוכנות לצאת להרפתקה על חשבון בריאותן ובריאות ילדיהן. כיולדת בית בעצמי, אני יכולה להעיד שאת ההחלטה על לידת בית שקלתי בכובד ראש, וערכתי לא מעט בדיקות. הרבה יותר מחברותי שהחליטו ללדת בבית החולים.
אולי במשרד הבריאות החליטו לקיים שידור חוזר של ציד המכשפות כנגד מיילדות הבית, נשים שבוחרות לפעול בתוך מקצוען מחוץ לתפיסה השולטת בארץ, על פיה את הלידה יש לנהל על ידי אנשי רפואה ועל פי פרוטוקולים נוקשים, אם אפשר, תוך אילחוש היולדת.
ואולי מדובר בפניקה אליה נתפסו בתי החולים, המנוהלים ככלל על ידי רופאים גברים, כשגילו את המגמה של עליה במספר לידות הבית, והחלו לחשוש מאיבוד הכספים שמגיעים אליהם מהמדינה עבור כל יולדת.
תהא הסיבה אשר תהא, אין לי כלל ספק שזו אינה סיבה עניינית, היא אינה לוקחת בחשבון את זכויות היולדת או את בטיחות היולדת והיילוד, ואין מקומה במדינה דמוקרטית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם