גדול עליהן: מגדילות את החזה לפני גיל 18
מאות נערות בישראל שעוד לא הגיעו לגיל 18 עוברות מדי שנה ניתוחים להגדלת חזה, בהסכמת הוריהן. המומחים מתנגדים, והצעת חוק חדשה מאיימת להעלות את הגיל המותר ל-22. אבל מה תגידו לילדה שטוענת שאם תכף היא מספיק בוגרת כדי ללכת לצבא, מותר לה גם להחליט על ניתוח פלסטי?
היום מיטל (שם בדוי), תלמידת י"ב מצטיינת מאזור השרון, מסיימת את בחינות הבגרות ועומדת בפני גיוס לצבא. ההורים התנו את הסכמתם לניתוח הגדלת החזה בהשקעה רצינית בלימודים מצדה, והיא גאה לספר שהיא עומדת בהתחייבות שלקחה על עצמה. ולא, היא לא חושבת שהיא צעירה מדי לעבור ניתוח כזה. "אם אני מספיק בוגרת בשביל להתגייס ולירות בנשק, אני גם יכולה לעשות ניתוח פלסטי", היא אומרת נחרצות.
התגובה האוטומטית היא: למה? למה נערה בתיכון מרגישה שהיא חייבת לעבור ניתוח כזה. למה היא לא מאפשרת לעצמה להמתין עם ההחלטה עוד כמה שנים, עד שתהפוך לאישה צעירה, תתנסה במערכת יחסים רומנטית, אולי אפילו תעבור טיפול פסיכולוגי שיתמקד בדימוי הגוף שלה. ולמה הורים ישראלים מרגישים צורך לאפשר לילדה שלהם לעבור ניתוח פולשני להגדלת החזה בגיל כל כך צעיר.
"ההורים שלי בהתחלה לא היו מוכנים לשמוע על ניתוח", אומרת מיטל. "אני באה מבית מאוד שמרן. אבא שלי מגיע מרקע מסורתי, וכל ההתעסקות הזו מראש לא הייתה ברורה לו. גם אמא שלי, שאני מאוד קרובה אליה, הייתה מאוד אנטי, אבל עם הזמן היא הייתה קצת יותר פתוחה לרעיון וגם ידעה כמה הדבר הזה חשוב לי וכמה אני סובלת".
סובלת? את לא מגזימה קצת?
"החזה שלי היה מאוד קטן, כמעט כמו של גבר. אני רצינית. זה השפיע על כל הדימוי העצמי שלי. כשחברות שלי התחילו ללבוש חזיות עוד בחטיבה, אני הייתי ממש בפיגור. הייתי קונה חזיות כאלו מרופדות רק כדי להיראות נורמלית. הרגשתי מאוד חריגה. זה מאוד השפיע עלי. היה לי ברור שברגע שזה יהיה אפשרי אני אעשה ניתוח".
לא העדפת לחכות מעט, נניח עד שתסיימי את התיכון, לתת לחזה אפשרות להתפתח באופן טבעי?
"תאמיני לי שחיכיתי הרבה מאוד. הרופא שהייתי אצלו אמר לי שהוא חושב שהחזה לא יתפתח יותר ממה שהוא היה. הרגשתי שאני בשלה לזה לגמרי. ובכלל, אנשים שלא מכירים אותי לא יודעים שעברתי ניתוח. החזה נראה ממש רגיל. תגידי לי את? אני נראית כמו מישהי שעברה ניתוח הגדלת חזה?".
לא בהכרח. איך שכנעת את הורים שלך להסכים?
"מכיתה ט' התחלתי ממש קמפיין. אבא שלי לא היה מוכן לשמוע על זה ובאיזשהו שלב הבנתי שאני צריכה להפסיק לדבר איתו על זה ושמספיק לי לגייס את אמא שלי לטובתי. אמא שלי ידעה מקרוב מה עובר עלי וכך גם אחותי הגדולה שעזרה לי מאוד. הן ידעו שאני בחורה אחראית ושאני לא עושה את זה כי אני רוצה להפוך פתאום לפצצת מין או משהו כזה, אלא כדי להרגיש טוב עם עצמי, להיות כמו כולם. אני תלמידה טובה ועשיתי איתם עסקה שבכל תקופת הבגרויות אני לומדת בבית ולא יוצאת ומתחייבת לציונים טובים".
המימון לניתוח נחלק בין מיטל והוריה. בקיץ שלפני כן היא הדריכה בקייטנות וחסכה כסף וההורים השלימו את השאר. בדרך למפגש עם אזמל המנתחים הייתה הרבה התרגשות. "בכיתי המון. אני בעיקר זוכרת את הרגע שבו התעוררתי. כאב לי מאוד, אבל הייתי מאושרת בטירוף. ממש הרגשה של שחרור והתחלה חדשה. אמא שלי, שהייתה איתי בניתוח, קנתה לי זר פרחים ענק, ושתי החברות הטובות שלי קנו לי במתנה חזייה ענקית כזו מצחיקה במידה די".
איזו מידה את עכשיו?
"מידה בי-85. רגיל לחלוטין".
בישראל מתבצעים מדי שנה אלפי ניתוחים פלסטיים להגדלת חזה בקרב נשים בכל הגילים. מחירו של ניתוח כזה נע בין 13 אלף שקל ל-25 אלף שקל. מדובר בתעשייה שמגלגלת מיליוני שקלים בשנה.
כמו מדינות רבות בעולם, גם בישראל אין חובת דיווח ורישום של ניתוחים מסוג זה, כך שלא ניתן לדעת את מספרם המדויק. עם זאת, הערכות רשמיות של משרד הבריאות מדברות על כך שמדי שנה מתבצעים עשרות ניתוחים כאלה בנערות מתחת לגיל 18, אך בפועל - מודים גם במשרד עצמו - מדובר במאות ניתוחים שמתקיימים לרוב בקליניקות פרטיות ואינם מדווחים לרשויות. החוק בישראל קובע אמנם כי הגדלת חזה מותרת מגיל 18, אך גם נערות מגיל 16 וחצי יכולות לעבור את ההליך אם יש להן הסכמה חתומה של ההורים.
לרוב, הניתוח נועד לתקן פגם אסתטי בעיני האישה, שמרגישה כי החזה פשוט קטן או שטוח מדי. אבל במקרים לא מעטים, נשים
"אני ממש לא אהבתי את החזה שלי", מספרת מור, סטודנטית בת 22 מבאר שבע, שעברה את הניתוח בגיל 16 ועשרה חודשים וכמו אחרות חוששת להתראיין בשמה המלא. "חיכיתי ליום שאהיה בת 16 וחצי ואוכל לעבור את הניתוח הזה. אני עובדת מגיל 14 וחצי, וכל הכסף שחסכתי הלך למטרה הזו".
מור מודה שהיא לא הייתה שטוחה במיוחד. היא פשוט לא הייתה מרוצה ממה שהעניק לה הטבע. החזה שלי היה די קטן, הוא לא היה יפה וגם לא סימטרי. לא לבשתי גופיות בכלל ולא דברים צמודים".
בגיל 16 החזה יכול עדיין לגדול.
"נכון, אבל הוא לא היה גדל הרבה יותר ממה שהיה. וגם לא רציתי לחכות. הרגשתי שאני בשלה כבר ובוגרת לניתוח הזה. התיכון הוא תקופה מאוד משמעותית בחיים".
היה לך חבר אז?
"לא. אני לא יודעת אם זה קשור לזה שהיה לי חזה קטן. יכול להיות שבגלל שהייתי חסרת ביטחון זה השפיע. זה לא שהניתוח גרם פתאום לבחורים להתעניין בי יותר, כי השינוי לא היה כזה גדול. אבל אני מניחה שמשהו בי השתנה. בכל מקרה, היום יש לי כבר חבר שנה וחצי".
ההורים של מור לא התלהבו מהרעיון שהיא תעבור את הניתוח, אבל לא הערימו קשיים מיוחדים. אחרי הכל, אמא שלה עברה ניתוח דומה בעצמה כמה שנים קודם. "במקרה של אבא שלי, אני חושבת שהוא היה מעדיף שאני אחכה קצת, אבל בסוף הוא הסכים. את אמא לא הייתי צריכה לשכנע יותר מדי. היא הבינה ללבי והיא יודעת שאני אחראית ועצמאית מגיל צעיר. אבא שלי יותר התנגד, אבל בסופו של דבר הוא רוצה שיהיה לי טוב ושאהיה מאושרת. בסוף שניהם באו איתי לניתוח".
מה הדבר הראשון שעשית אחרי הניתוח?
"אכלתי פסטה שאמא שלי הביאה לי. אני זוכרת שנורא רציתי כבר לרוץ לקנות בגד ים וללכת לבריכה עם החבר'ה. ידעתי בדיוק איזה בגד ים אני קונה. זה היה רגע שציפיתי לו ממש. בכלל, התגובות היו מאוד מפרגנות ותומכות. כולם אמרו שמאוד יפה לי ושזה נראה טבעי. מבחינתי, התגובה הכי טובה הייתה של אלה שלא שמו לב בכלל וזה היה נראה להם כאילו תמיד היה לי חזה כזה".
דוד, אביה של מור, אומר כי גם היום היה מעדיף שהניתוח לא היה מתקיים. נראה כי השיחה על הנושא קשה ומביכה עבורו. "מהר מאוד הבנתי שאין לי יותר מדי מה לעשות בעניין", הוא מסכים לומר. "היא מאוד רצתה ואי אפשר היה לשכנע אותה אחרת. היא גם מימנה כמעט את כל הניתוח לבד. בתור הורה אתה לפעמים עושה ויתורים. אישית, הייתי מעדיף שהיא תדחה את זה. בתור אבא, בתור גבר, פחות נוח לי עם זה. אבל בחורה שאוטוטו בת 17 היא כבר עצמאית, תורמת בבית, עובדת, היא לא ילדה בת תשע. היום נערות בתיכון הן נשים קטנות".
נושא הגדלת החזה כיכב גם בפרק הראשון של הסדרה התיעודית "חלומות מפלסטיק" שביימה עידית אברהמי ועוקבת אחר נשים ונערות שמבקשות לעבור ניתוח פלסטי. בפרק נראית קטיה טימופייב, בת 17 מנצרת עילית, בפגישת ייעוץ במרפאתו של המנתח הפלסטי הנודע ד"ר דב קליין בתל אביב.
קטיה, נערה יפה שחולמת להיות דוגמנית, מאמינה שניתוח להגדלת חזה ישפר את סיכוייה להשתלב בתעשיית האופנה. היא מספרת למצלמה בכנות מבוישת שמעולם קודם לא חשבה על האפשרות להיעזר בשתלים. "תמיד חשבתי שיגדל לי, אני מרגישה ילדה, אבל זו דרישה בדוגמנות. את לא יכולה להיות שטוחה ולדגמן בגדי ים".
ד"ר קליין נחשב למנתח הפלסטי הכי מפורסם בארץ. המוקדנית במרכז השירות שלו מסבירה בטלפון שהמנתחים במרפאה עתירי ניסיון בנושא ואין שום סיבה לדאגה. "להפך", היא טוענת, "לפעמים אפילו כדאי לבצע את הניתוח הזה בגיל צעיר מאוד. ככה יש פחות לבטים ופחות משקעים אחר כך".
ד"ר דב קליין מסר בהמשך: "אנו נוהגים על פי הנחיות משרד הבריאות. כל נושא הניתוחים הפלסטיים בכלל והגדלות חזה בפרט הוא נושא רגיש, במיוחד בתקופת ההתבגרות. ברוב המקרים אנו מעדיפים לדחות את המקרים לגיל מבוגר יותר. כאשר יש מצבים רפואיים אסתטיים קשים של אנומליות מולדת, מומים כמו אסימטריה במבנה השד, חוסר התפתחות של צד אחד או עיוותים בשלד הגרמי או במבנה בית החזה - הטיפול הוא לעתים הכרחי. החוק עצמו מכיר בחשיבות תיקון הפגם האסתטי. כאשר אנו בוחרים לנתח נערות עם מומים באזור החזה, הדבר נעשה בהסכמת ההורים ולאחר אבחון פסיכיאטרי. יש לציין כי במקרים רבים אנו דוחים את הטיפול לגיל הבגרות. קיים במרפאה צוות רב מקצועי המחליט לגבי אישור ביצוע הניתוח".
"בני נוער מטבעם עסוקים מאוד במראה החיצוני שלהם, משום שבתקופת ההתבגרות חלים שינויים הורמונליים אינטנסיביים שאחראים להבשלה המינית ולצמיחה הפיזית", מסבירה ד"ר סברינה אופנהיימר, פסיכולוגית התפתחותית שמתמחה גם בהשפעות המדיה על ילדים ומתבגרים. "בפרק זמן קצר יחסית צעירים עוברים שינויים פיזיולוגיים דרמטיים, שגורמים לרבים מהם להרגיש אי נוחות עם גופם ומראם, וזה יכול להשפיע גם על הדימוי העצמי שלהם שמורכב בין השאר מדימוי הגוף".
והדימוי הזה מוכתב בעיקר על ידי המדיה?
"השפעת המדיה על תרבות הצריכה והאופנה אינה תופעה חדשה, ובני נוער מהווים קהל יעד מרכזי בתחום זה. עד עידן המדיה האלקטרונית ירחוני האופנה והמשפחה הם אלה שהיוו את חוד החנית בצווי האופנה והחזות האידאלית. אבל בשנים האחרונות אמצעי המדיה האלקטרוניים, בעיקר הטלוויזיה והאינטרנט, הפכו להיות סביבת תקשורת דומיננטית והרבה יותר זמינה בקרב ילדים ובני נוער. המידע נגיש וזמין עבורם לטוב ולרע. הם חשופים לאינסוף פרסומות והצעות מפתות המשולבות בגימיקים של שיווק כמו תמונות של לפני ואחרי, שמטפחים את האשליה שבמחי ניתוח כל עולמם ישתנה. בני נוער, שמטבעם עסוקים מאוד במראם החיצוני, מהווים קהל יעד אידאלי להשפעה הזאת".
האם נערה בת 17 בשלה מבחינה פסיכולוגית לקבל החלטה כזאת?
"זו אכן שאלה כבדת משקל. קודם כל, האחריות רובצת על הורי המתבגר ועל הצוות המקצועי שמבצע את הניתוחים. רוב המתבגרים אינם מסוגלים לכלול בהחלטות שלהם שיקולים לטווח ארוך, ולקחת בחשבון את כל הסיכונים וההשלכות. זה לא פוטר את ההורים והצוות המקצועי מאחריות. אני סבורה שעל הצוות המקצועי שמבצע את ההתערבות הכירורגית לא רק לספק את המידע הרפואי הנדרש, כולל סיכונים והשלכות לטווח הקצר והארוך, אלא גם לדאוג לבצע הערכות פסיכולוגיות על ידי אנשי מקצוע כדי לעמוד על מניעי המתבגרת והוריה לבצע את הניתוח, לבדוק מהן הציפיות שלה מהניתוח ואת מידת הבשלות הרגשית והקוגניטיבית שלה".
כשד"ר אופנהיימר מדברת על "בשלות רגשית וקוגנטיבית" היא מתכוונת בעיקר להבנה שניתוח פלסטי אינו בהכרח הפתרון הנכון לבעיית הדימוי העצמי הנמוך אצל נערות מתבגרות רבות. למעשה, הרבה מהן עלולות לגלות שעל אף שמידת החזייה שלהן גדלה, הן לא הפכו פופולריות או מבוקשות יותר בקרב הבנים. מצד שני, דווקא בגיל הנעורים קל לקנות את האשליה שהתערבות מבחוץ תשפר את כל מה שלא מרגיש טוב בפנים.
"דימוי עצמי כולל מרכיבים רבים, והוא מתפתח בהדרגה במיוחד במהלך השנים הצעירות", אומרת ד"ר אופנהיימר. "הוא מושפע בראש ובראשונה מהיחס והטיפול שאנו מקבלים בצעירותנו מאלה שאחראים לגדל אותנו. כשילד סופג מגיל צעיר מסרים של אהבה וקבלה ללא תנאי, הוא לומד בהדרגה לסמוך על עצמו ולקבל את עצמו - כולל את מגבלותיו ואת אי מושלמותו. זהו הבסיס.
"במהלך השנים הדימוי העצמי מושפע גם מהתנסויות חברתיות, מהישגים אקדמיים ועוד. במובן זה, אם עקב התערבות כירורגית המרכיב הזה משתפר בתפיסתו הסובייקטיבית של המתבגר, אז יש להניח שהדימוי העצמי הכללי עשוי להשתפר גם כן. אבל יש להיזהר ולא לתלות ציפיות רבות בניתוח שיהפוך את חייהן של הנערות באופן מיידי לטובים ומושלמים. זה יכול להביא לאכזבה רבה".
ספרו את זה לספיר, תלמידת י"ב מאזור השפלה, שעברה בשנה שעברה, עוד לפני שמלאו לה 17, ניתוח להגדלת החזה. אין לה ספק שהתהליך עשה לה "רק טוב. חלמתי על זה מאז הבת מצווה שלי. לכל החברות שלי כבר היה חזה יפה ומפותח ורק לי היה ממש קטן. היו תקופות שהייתי ממש בדיכאון בגלל זה".
דיכאון? היית בת 12.
" אני לא אהבתי את זה. יש כאלו שאוהבות אולי. הרגשתי שאני שונה ולא אוהבת את איך שאני נראית ושזה משפיע על מצב הרוח שלי. אני גם נמוכה יחסית, אז זה עוד יותר בולט. זה התבטא בהמון דברים. ממש התביישתי ללכת לים עם בגד ים ותמיד לבשתי חולצות גדולות כאלה, וכך גם בשיעורי התעמלות בבית הספר וגם עם בנים. היום יש לי חבר, אבל אז הרגשתי שזה ממש מפריע לי".
הרגשת שהעובדה שיש לך חזה קטן גורמת לך להיות פחות פופולרית, פחות מקובלת?
"תמיד היו לי חברות, אבל עם בנים זה השפיע יותר, גרם לי לחוסר ביטחון כזה. הרגשתי שאני נראית פחות טוב, פחות יפה. יכול להיות שזה היה רק אצלי בראש, אבל ככה הרגשתי".
לא פחדת מניתוח בגיל כל כך צעיר?
"לא פחדתי. קראתי על זה הרבה והיו עוד בנות בבית ספר שעשו את זה לפני. גם הלכתי למנתח מאוד מומלץ ושם הסבירו לי הכל. ידעתי גם שאני יכולה להתחרט ומתי שבא לי - להוציא".
אנה, אמה של ספיר, לא הייתה להוטה ללוות את בתה לשולחן הניתוחים והיא הפצירה בה לחכות. "היא שאלה אותי ואני אמרתי לה את דעתי שאני חושבת שכדאי לחכות ושהיא עדיין צעירה", היא מספרת, "אבל ראיתי שהילדה ממש בדיכאון ובמצב ירוד. בסך הכל היא בוגרת לגילה ויודעת מה היא רוצה. להגיד לך שזה שימח אותי? לא. הייתי מעדיפה שהיא תחכה עם זה. ברור שניסיתי לשכנע אותה לחכות. אנחנו לא בית שיש בו אובססיה למראה חיצוני. גם בעלי מאוד התנגד. אבל היא מאוד לחצה והיו עוד בנות מהשכבה שלה שעשו. שוחחתי עם האמהות שלהן והן אמרו שזה רק עזר לבנות".
אבל המילה האחרונה הייתה שלה?
"בסוף נתתי את הסכמתי, הרי הייתי צריכה לחתום על הטפסים. וגם לשלם על זה. ברגע מסוים החלטתי שהאושר של הילדה שלי חשוב לי יותר מהכל. תראי, אני בגילה הייתי כבר כמעט נשואה, כך שדי הייתי במלכוד. בדיעבד אולי יכולנו להתעקש יותר. אבל אני לא חושבת שזה עושה אותי אמא לא טובה".
כדי לסייע לאמהות במאבק מול בנותיהן הקטינות, הגישה ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ' (קדימה) הצעת חוק שנויה במחלוקת, שאם תתקבל תעלה את גיל המבקשות לבצע ניתוח הגדלת חזה מ-18 ל-22.
שמאלוב-ברקוביץ', שפעילותה בכנסת עוררה עליה לא פעם זעם מצד ארגוני נשים, טוענת שגם כאן היא פשוט מנסה "לחזק את הערכים שלנו כחברה יהודית ואזרחית". לדבריה, רק חקיקה של הכנסת תוכל לשים קץ לתופעה הלא רצויה שבה נערות בגיל תיכון מפקירות את גופן לסכין המנתחים.
"עלינו להיות חברה חזקה ערכית ומוסרית ולא חברה של אנשים חלולים שהולכים שבי אחרי פרסומות סקסיסטיות ותוכניות ריאליטי", היא טוענת. "אחת מתוצאות הלוואי של זה היא שצעירות רצות לבצע ניתוחים מיותרים בגופן. צריך לעצור ולשאול: האם זה נחוץ? האם הנערה לא תתחרט על כך? היום, הנוער בישראל נמצא תחת לחץ חברתי כבד, שנובע בעיקרו ממודל היופי שהתקשורת, הקולנוע, תוכניות הריאליטי והניו מדיה מקדמים. הנוער חי במציאות מדומה בעקבות התכנים שהוא נחשף אליהם ומציאות זו משפיעה על שיקול דעתו. נערות רבות רוצות להגדיל איבר באופן מלאכותי על מנת להתאים עצמן לאותו מודל שאליו נחשפו בתקשורת".
ח"כ שמאלוב-ברקוביץ' אומרת שגיל 22 אינו סופי, הוא עשוי להשתנות בהתאם לעמדת המומחים. "בגיל זה הנערות בוגרות מספיק ומפעילות שיקול דעת עצמאי שאינו נובע מלחצים כאלו או אחרים. אבל גם כשנשים יגיעו לגיל שבו אפשר לבצע את הניתוח, על פי הצעת החוק הן יחויבו להיפגש עם פסיכולוג או פסיכיאטר שיסבירו להן במפורט את ההליך הכירורגי וסכנותיו".
ומה עם הטענה שאם מישהי בשלה בגיל 18 לשרת בצבא, להטיס מטוס, להתחתן או לעשות הפלה, אין סיבה שהיא לא תוכל להחליט אם לעבור ניתוח פלסטי.
"אף אחד לא מקבל רשות להטיס כלי טיס כבר בגיל 18 או ביום הראשון שלו בצבא. טייס הוא אדם שעובר הכשרה של שנתיים לפחות עם הדרכה וליווי צמודים. המחוקק הגביל את הגיל בשורה של נושאים חשובים. לדוגמה: ניתן לנהוג במונית או באוטובוס רק מגיל 21 ומעלה. אז מה, בחורה שהחזיקה נשק בצבא בגיל 19 לא יכולה להיות נהגת מונית? מתברר שלא. הקפאת ביציות רשאית לבצע אישה מעל גיל 30. הכנסת העלתה את גיל הנישואין המינימלי ל-18 כדי להגן על צעירות מפני החלטה שתשנה את חייהן ושאין להן שיקול דעת בוגר להתמודד איתה".
לא נראה לך שראוי להשאיר את ההחלטה הזאת להורים?
"היום, לצערי, קשה מאוד להורים לשים גבולות לילדיהם, לכן אני מאמינה שהמצב הנוכחי, שבו ניתן לבצע ניתוח כבר בגיל 16 וחצי באישור ההורים, איננו אידאלי. אני לא רואה כיצד הורה יוכל לעמוד בפני התחינות של בתו לבצע את הניתוח. אנו מאוד רוצים להגן על ילדינו, אך אנו נכשלים בתפקידנו כאשר אנו מנסים לזכות באהדתו של הילד. הורים רבים פנו אלי בבקשה להעלות את הצעת החוק, בשל העובדה שהם חלשים מכדי לעמוד בפני ילדיהם".
כצפוי, המנתחים הפלסטיים עצמם לא מגלים התלהבות ליוזמה של שמאלוב-ברקוביץ. "מדובר בהצעת חוק פופוליסטית", טוען ד"ר עמוס לויאב, יו"ר האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית. "מדוע חברת הכנסת הנכבדת נטפלה דווקא לניתוחים הללו? מדוע לא ניתוחי אף לקטינות? מה עם קעקועים? איפה עובר הגבול? הרי היא לא באה ואומרת לבטל את כל הניתוחים הפלסטיים בקטינות. זה הזוי. ברור לכל שההצעה הזו לא תעבור בכנסת ולא תעבור את מבחן בג"ץ".
ובכל זאת, אי אפשר לפסול את הטענה שנערות בגיל 17 לא מסוגלות תמיד להבין את המשמעות הפסיכולוגית של הניתוח ושההורים לא מסוגלים לעמוד בלחצים שמופעלים עליהם.
"עם כל הכבוד, רופאי ישראל המומחים בכירורגיה פלסטית, שהוכשרו במשך 13 שנים ועברו אינספור בחינות, מספיק בקיאים ולמודי ניסיון לדעת מתי צריך לערב פסיכולוג או עובד סוציאלי בתהליך. אני לא צריך שחברת הכנסת תסביר לי את זה. ילדה בגיל 16 נתונה באפוטרופסות טבעית של הוריה. באה חברת הכנסת ולוקחת מההורים את היכולת להחליט עבור ילדיהם ולוקחת מהרופא את שיקול דעתו המקצועי. המחוקק צריך לקבוע הליכים מסודרים למקרים שבהם אנו חוששים לבריאות הציבור, אבל זה לא המקרה".
גם ד"ר רוני מוסקונה, מנתח פלסטי בכיר, מתנגד להצעת החוק. "מי שצריך להיות אחראי על הנהלים הרפואיים זה לא המחוקק, אלא היחידות המקצועיות, במקרה הזה משרד הבריאות. מנכ"ל משרד הבריאות יכול להחליט שהוא ממנה ועדה לבדיקת העניין, לבצע השוואות עם מה שנעשה בחו"ל וכך הלאה. בשנת 1994 הוקמה ועדה שהייתי חבר בה, שאישרה פה אחד השתלות סיליקון. אם תקום ועדה כזו ותמליץ להעלות את הגיל לניתוח אכבד אותה, אבל לא מקובל עלי שקמה חברת כנסת ומביאה הצעת חוק שרירותית בגלל פופוליזם. למה גיל 22 ולא 24?".
רשות המזון והתרופות בארצות הברית המליצה על גיל 22.
"הארגון האמריקאי מנע מהציבור שלו סיליקון במשך עשר שנים. במקום זה, דחפו שם מי מלח ועשו נזקים ונשים אמריקאיות היו צריכות לנדוד מחוץ לארצן כדי לבצע את הניתוח הזה. רק ב-2007 הם אישרו את זה בסופו של דבר. בעניין הזה האמריקאים הם לא אורים ותומים".
חשוב לציין שניתוחי הגדלת החזה נחשבים כניתוחים פלסטיים לכל דבר, וכמו בכל התערבות כירורגית, גם כאן קיימים לא מעט סיכונים וסיבוכים שעלולים להיווצר. מלבד סיכוני ההרדמה, רשימת הסיבוכים כוללת איבוד תחושה בפטמה או בעור כתוצאה מפגיעה אפשרית במערכת העצבים, זיהומים, התקשות שד, כאבים, דליפה של השתלים, עיוות צורה ופגיעה מסוימת בהנקה. עם זאת, מדובר באחד הניתוחים הפופולריים ביותר בעולם.
"מכלל הניתוחים האסתטיים, הניתוח הזה הוא זה שיש לו את אחוזי שביעות הרצון הגבוהים ביותר", טוען ד"ר לויאב. "אחוז הסיבוכים בניתוח הזה בישראל זהה לזה שבשאר העולם, 2 עד 2.5 אחוזים. חשוב לציין כי בניתוח הזה אין סכנת מוות, שקיימת במידה מסוימת בניתוחים אסתטיים אחרים כגון שאיבת שומן. בנוסף, הניתוח הזה אינו גורם לנזק בלתי הפיך. רוב הסיבוכים הם בני תיקון".
יש טענה שהשתלת סיליקון מגדילה את הסיכוי לחלות בעתיד בסרטן השד.
"הוכח מחקרית שאין קשר בין סיליקון לבין סרטן השד. מחקר מקיף במיליוני נשים בארצות הברית, קנדה ויפן, הוכיח כי אין קשר בין סיליקון וסרטן שד. להפך, מחקר שפורסם בכתב העת הבריטי 'לנצט' בהשתתפות 27 אלף נשים, הראה כי אצל נשים מושתלות קיים גילוי מוקדם רב יותר של סרטן השד, עקב מודעות רבה יותר לנושא, וכן הראה שהשיעור הסטטיסטי של חולות בסרטן השד בקרב נשים מושתלות הוא קטן יותר".
ההתנגדות של המנתחים הפלסטיים להצעת החוק מובנת, שכן אם תתקבל היא עלולה לפגוע בפרנסתם. עם זאת חשוב להבהיר כי לא כולם מבצעים ניתוחי הגדלת חזה בצעירות מתחת לגיל 18. רשת המרפאות "פרופורציה", למשל, מסרבת כמדיניות לבצע ניתוחים כאלה בנערות שלא הגיעו לגיל זה, גם אם הוריהן חתמו על הסכמה.
"'פרופורציה' פועלת על פי מדיניות המבוססת על קריטריונים רפואיים והיבטים פסיכולוגיים של המטופלים", מוסרים נציגי הרשת. "היות שנשים לרוב משלימות את התפתחותן הפיזית והמינית עד גיל 18, לא מומלץ לבצע ניתוחי הגדלת חזה בגיל מוקדם יותר. נשים וגברים מוכרזים בישראל כבגירים בגיל 18, ואנו מעדיפים לתת שירות רפואי ללקוחות שמקבלות החלטות על גופן בגיל בוגר ואחראי יותר".
אבל החוק מאשר לנערות צעירות יותר לעבור ניתוחים כאלה אם ההורים מסכימים.
"אנחנו גוף הנותן שירותים רפואיים. הסמכות הקובעת והמכרעת היא חוות דעתם המקצועית של הכירורגים הפלסטיים שלנו, שמשלבת קריטריונים פיזיולוגיים, נפשיים ואתיים כאחד. איננו יכולים להביע דעה על מקומות אחרים, מלבד להניח ולקוות שפעולותיהם משקפות את דעתם המקצועית של הרופאים שעובדים במקומות הללו".
מורן (21), ילידת אשדוד שמתגוררת היום באילת, עברה ניתוח להגדלת חזה שלושה חודשים לפני יום הולדת 18, בין התיכון לצבא. היא לא מתחרטת על הצעד שעשתה, ולא חושבת שראוי למחוקק להתערב בהחלטות שצריכות להתקבל, לדעתה, על ידי הנערה שמבקשת לעבור את הניתוח והוריה. "שמעתי על הצעת החוק ואני חושבת שזו חוצפה. בחורה בת 18 או 19 היא במקומות מסוימים אמא לילדים. זה מופרך".
למה היה דחוף לך לעבור את הניתוח?
"לא אהבתי איך שהחזה שלי נראה. הרגשתי שיש בי משהו פגום ולא נשי. היה לי ברור שאני צריכה לסדר את זה וככה עשיתי".
היה קשה לשכנע את ההורים שלך?
"ההורים שלי גרושים ואמא שלי בעצמה עברה ניתוח כזה כי החזה נפל לה אחרי הלידות. לא היו לי לבטים. כשאחותי הייתה בתיכון היא עשתה ניתוח אף. ביקשתי את הניתוח בחזה כמתנה ליום ההולדת ועשיתי את זה במקום להוציא רישיון נהיגה".
את עדיין שלמה עם ההחלטה שעשית?
"מאוד. זה היה דבר מעולה שעשיתי בשביל עצמי. האמת, לפעמים אני אפילו שוכחת שעשיתי את זה. זה לא סוד, אני ממש לא מתביישת בזה, אבל זה לא שאני הולכת ומספרת את זה לכל אדם ברחוב. מי שמכיר אותי וצריך לדעת - יודע".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם